שוד ושבר! מכל עבר מגיח הגבר של "חבר"..

הסרטון החדש של "חבר" עלה לאויר מצייצים מכל עבר עובדי "חבר" כשהם מפצירים בנו "להכנס, לצפות ולשתף".
.

נכנסנו, צפינו.

אבל, רגע, זה לא הגבר שהתקבל כבר לעבודה בזכות "חבר"?

יכול להיות שהגבר מפוטר מכל עבר?

או שהסרטון מרמז על המסר של "חבר"?

אם אתם גברים, צעירים, חסרי בטחון בכישוריכם (או שאין לכם כאלו..), אינכם מקפידים בלבושכם, ואינכם מסוגלים להחזיק במשרתכם – לכו ל"חבר". שם יטעינו אתכם "באנרגיות חיוביות", וב"מחשבה תחילה", וילמדו אתכם איך להכשיל מועמדים ששלחו חברות אחרות.

הנה, שיתפנו.

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.

מקריאת הידיעה מתברר:

"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.

"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם,  בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים  ועוד.  לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא"  ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.

על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.

מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.

אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על  כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996,  שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.

איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?

הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.

פסקה ראשונה:

"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".

הפסקה השנייה, מעניינת יותר:

"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".

בתרגום חופשי:

לא הפרנו חוק,

הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,

וחוץ מזה, העובדות שגויות.

גם רשמים קודמים נכשלו,

אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.

זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".

מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא

מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

בזמן שהמנכ"לית התפייטה, באולג'ובס נהנו מהעקיצה

בסוף השבוע האחרון אפשר אתר הפרסומות בתשלום, המכונה בהומור "אולג'ובס", לכל גולש לשלוח קורות חיים למודעות דרושים המופיעות בו. בהתרגשות רבה מדווחת רוויטל הנדלר, המנכ"לית,  על התוצאות המרשימות: 54 אלף קורות חיים (נוספים?) נשלחו ביום אחד ! לדברי המנכ"לית : "  150עובדי חברת AllJobs כל כך נפעמים ממכתבי התודה הרבים שזה עושה טוב בלב וחשק לקום בבוקר לעבודה לעזור לאחרים. אנחנו מרגישים שליחות ומצווה בעבודתנו".

בהתפעמות רבה טופחת המנכלית על שכמה ושכם עובדיה ומזמינה את גולשי האתר לקבלת שבת משותפת. המנכלית היא אשף יחסי ציבור מנוסה ואת תפקידה היא מבצעת במיומנות ראויה להתקנא. אולם אם מעוניינים לדעת כיצד אמן במה מלהטט,  כדאי להביט אל המקום בו מתרחש הפעלול, לא המופע.

פעלול? היה כאן פעלול?

במפגן עוצמה סוחט תשואות פגעה אולג'ובס בכל לקוחותיה המשלמים ושאינם משלמים, מחפשי עבודה ומחפשי  עובדים כאחד.

הפגיעה במחפשי עבודה:

מנויים משלמים: מנויים  משלמים לאולג'ובס מעריכים את עצמם כבעלי רמת "מועסקות" (Employability) בינונית, לכל היותר. בסוף השבוע האחרון התחרו בהם עוד אלפי או עשרות אלפי מחפשי עבודה שאינם משלמים פרוטה. התוצאה המיידית לגביהם היא הארכת משך חיפוש עבודה (הארכת מנוי?).

גולשים חד פעמיים: שלא בדקו את שיני הסוס שניתן להם במתנה, הקטינו את האטרקטיביות של פניותיהם למעסיקים בכך שהצטרפו כבר לעשרות אלפי פונים לאותן משרות בדיוק. בנוסף, קורות החיים שלהם נאספו ונאגרו במאגרי אולג'ובס, לצרכים שיווקיים שונים וישהו שם כמעט לנצח (או עד המבצע הבא..)

הפגיעה במחפשי עובדים:

מפרסמי משרות: הוצפו בפניות נוספות, שמרביתן חסר כל ערך אך דורש משאבים וטיפול.

רוכשי "חבילות קורות חיים": אלו המשלמים בין שקלים בודדים לעשרות שקלים בגין "רכישת" קורות חיים ניצלו את יתרות החבילה שברשותם, אולי עד תום, על רכישת קורות חיים "רעננים".

מה הרוויחה חברת אולג'ובס ממתן גישה חינמית ללא מנויים?

1. תדמית, יחסי ציבור ומפגן עוצמה למחפשי עבודה, מנויים ושאינם מנויים, ומחפשי עובדים לסוגיהם. בעיקר למי שלא באמת הבין מה קרה כאן.

2. אפשרות לקבלת מנויים חדשים, או הארכת מנויים קיימים של מחפשי עבודה.

3. שחיקת האפקטיביות של מודעות שפורסמו (ואפשרות לפרסומן מחדש, או רכישת "הבלטות", "דיוורים" וכו') ושחיקת יתרות חבילות קורות החיים (ואפשרות לחידוש מלאי)

כל אלו, ברורים מאליהם. הרווח האמיתי טמון בקורות החיים החדשים שנוספו למאגר. כוחו של כל בסיס נתונים הוא בעדכניותו. ע"י מהלך חד פעמי מתוכנן לפרטיו אולג'ובס תנפה קורות חיים כפולים, אלו שאינם עדכניים ואינם מניבים הכנסה מתאימה.  במקומם יאגרו קורות חיים עדיפים, שיאפשרו חיזוק ההכנסות מלקוחותיה העסקיים, בעיקר אלו הרוכשים חבילות קורות חיים.  כמו גם לצרכי שיווק לשולחי קורות החיים עצמם (מבצעי "הצטרפות" מיוחדים, חבילות "הסתגלות" למסיימי עבודה, או ערכות "אימון לעבודה")

איך כותבת המנכ"לית?

שיהיו עוד הרבה ימי שישי כאלה!

הנה, קיבלתם רמז.

הם הולכים לעזור לכם שוב.

מתוך תחושת שליחות ומצווה כמובן.

ושתהיה לכם (קבלת) שבת שלום.

עוד:

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

בלחיצת כפתור אחת מתפרסמת משרה ל – 42 לוחות, כולל "מדיה חברתית"! הפתרון האולטימטיבי למעסיקים, מנהלי גיוס, חברות השמה וכ"א. זקוקים למהנדסי חמרה? אנליסטים? עו"ד? נציגי שירות? עובדים כלליים? שלמו 350  ש"ח והספאמלייזר האינטרנטי הראשון יעשה לכם את העבודה. (לרוכשי" בנק מודעות": חברות השמה, כ"א ומעסיקים גדולים – הכוונה אליכם, תתקשרו. יש מחירים מיוחדים). אם כבר יש לכם לוח מודעות אינטרנטי ואין לכם מודעות – תוכלו לקבל בשפע.  אם יש לכם סתם אתר ואתם מעוניינים בהכנסה "פסיבית" – פנו כבר עכשיו.

מי שזוכר את היללות הצדקניות של מגייסים ש"כורעים" תחת עומס קורות החיים, ומתלוננים על חוסר רלוונטיות של חלקם הארי, שמתעבים מנועי הפצת קורות חיים, ושמפנים אתכם ל"מדיה חברתית" , כי" כך מחפשים ומוצאים היום עבודה" עשוי להתהות: יש תועלת בפרסום משרה לעו"ד בפייסבוק, פקידה בלינדקאין, נציג שירות בזרם, או עובדים מהדרום למשרות מהמרכז, וכו.. ?

כנראה שכן. זה פשוט, נוח, לא יקר במיוחד, חוסך זמן ועבודה (שתתפנה להסביר למחפשי עבודה, במדיה חברתית כמובן, איך הם טועים וכמה ולמי כדאי לשלם כדי לתקן)

כך עובד הספאמלייזר:

אתר "סימפל דרושים"  הוא נגזרת של אתר ההספמה ללוחות מודעות: "סימפל", שלו מספר כתובות אינטרנט:  למודעות יד שניה, רכב, נדל"ן, ואפילו בעלי חיים . וגם באנגלית. מספר הטלפון המופיע באתרי סימפל שייך למשרדי חברת "סימפל – לך לכל הלוחות"  ברח' צייטלין בת"א,  אם כי מטה החברה הוא בשד' רוטשילד 15. באותה כתובת גם נמצא גם מטה החברה – האחות: חברת הפרסום אדגו תקשורת, שאף שמתמחה בפרסום מודעות לוח ומפעילה את אתר האינטרנט  "מרכז המודעות הארצי – 5557*" שעל פי מספר הטלפון שלו ממוקם ברח' נחום 12, שם גם כתובתה של חברה אחות נוספת: מולטי קשורת שמשרדה הראשי גם הוא בשד' רוטשילד 15. הקבוצה כולה נשלטת ע"י פרסומאי ועו"ד בעל מהלכים בקהילות עסקיות רבות, בליכוד, וגם בקהילייה המשפטית בזכות היותו בנו של מי שהיה העו"ד הידוע ביותר בישראל.

אם זיהיתם משרה שפורסמה במספר רב של ערוצים – אל תשלחו קורות חיים למען הרשום במודעה. חפשו דרכים אחרות. ואולי משרה אחרת.

ואם זיהיתם חברת השמה שפרסמה משרות באמצעות הספאמלייזר, נו, טוב, הבנתם כבר שהשמה זה לא הצד החזק שלה.

ונקודה אחרונה: אתם עדיין משלמים עבור פרס… אה, מודעות דרושים?

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

מי שגייס עובדים באמצעות חברות "השמה" שמע מהן כי עדיף לפרסם משרה, מלאתר מועמד מתאים במאגריהן. ההסבר, לאוזני המעסיק המגייס בלבד, כמובן, הוא שעדיפים קורות חיים "טריים", של מועמדים שזה עתה החלו חיפוש, או כאלו שעדיין עובדים. "עובד עובד שווה יותר מעובד שלא עובד" כותבת יועצת הקריירה אורנה רודי.  גם מי שאיתרע מזלם לחפש עבודה כמה חודשים מכירים את התופעה, על בשרם שלהם.

גם מנהלת ההשמה (או יועצת הקריירה?)  מאיה בוכניק, המגלה "סודות מאחורי הקלעים" (שגלויים כמובן לכל מי שעיניו בראשו) מודה: חברות ההשמה אינן אוהבות מועמדים "משומשים", קרי: כאלו המחפשים עבודה מספר חודשים, פנו בעצמם לכל גורם אפשרי, ומגלים שזה בעוכריהם.

באותה רשומה, וכמעט באותה נשימה מוזכרת גם אחת הסיבות העיקריות ל"התיישנותם" של המועמדים: חברות ההשמה עצמן! הן "אוגרות" את קורות החיים שקיבלו ואינן טורחות ליידע את הפונים על דחייתם. "אולי יצוץ משהו מתאים בעתיד". כשיצוץ, המועמדים יהיו כבר "משומשים". לא אטרקטיביים. ולנצח יישארו במאגר, כתזכורת למי שאבד עליו הכלח.

ההסבר של יועצת הקריירה (או מנהלת ההשמה?)  להתנהלות הזו הוא :"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה. זו נקודה חשובה מאוד מכיוון שזה הבסיס לכל ההתנהלות מול המועמדים". כן, כן, בורות עסקית יכולה להיות מודל עסקי. אפילו מצליח*.

עולם קטן.

מסתבר שיועצת הקריירה יודעת איך עובדת מנהלת ההשמה, אפילו מבלי לעבור 6 דרגות הפרדה.

חשוב יותר: יש לה גם תרופת נגד מנצחת. מן שמן נחשים כזה שגם אינו משופץ וגם לא יתעלמו מקיומו.  רק גשו לחנות המפעל. שלה, כמובן.

הקוראים נותרים מבולבלים: האם המודל העסקי"הסודי"  של מנהלת ההשמה שגוי וליועצת הקריירה אכן יש תרופת נגד מוצלחת, או שמא המודל הרווחי והסודי  של יועצת הקריירה שגוי ובורותה העסקית של מנהלת ההשמה מוצלחת?

קראו פעם נוספת: ד"ר השמה אינה עובדת עבורכם, כי אינכם משלמים על ה"שירות". אבל גברת יועץ?  הו,  כן!

רגע, רגע.. ואולי מדובר בעצם על "שיפוץ" המודל העסקי הקיים: גם לעשות מעשה זמרי וגם לבקש שכר כפנחס?

ואם אתם, שפני הניסיון מענפי ההיי-טק (גורלם של עובדי לואו-טק, מיד-טק ונון-טק, שפר עליהם הפעם) קראתם את גברת יועץ פעם אחת (ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,  ועוד… ועוד…) ועדיין נותרתם באותו המקום, אתם נוהגים בדיוק כמו ד"ר השמה, שלא אוהבת "משומשים" שהספיקו כבר "לפנות לכל גורם אפשרי".

* על מודל עסקי של חברת השמה המבוסס על תבונה עסקית וניהול רווחי של ה"ערך הנתפס" אפשר לקרוא בבלוג של ESR.

עוד:

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי

לא, זו אינה טעות. רוח חדשה מנשבת במשרדי עורכי הדין החרדים למעמדו של המקצוע. מעתה יש להפגין ידע משפטי בראיון הקבלה להתמחות.  כך לפחות ע"פי ה"ה (ועו"ד, כמובן) קרן סטרול וליאת בן צבי, מומחיות השמה והכוון תעסוקתי לעו"ד. במבט ראשון נראה כי תפיסה מהפכנית כזו עשויה להתפשט כאש בשדה קוצים לתחומי התמחות נוספים: כדי להתקבל להתמחות ברפואה על המועמדים יהיה להפגין ידע רפואי, להתמחות בחשבונאות הדרישה תהיה ידע פיסקלי וחשבונאי, ובמשרדי מתכננים הדרישה תהיה לידע אדריכלי.

אם המגמה המסוכנת הזו תימשך, אפשר שכבר בעתיד הקרוב נראה התארגנויות ציבוריות ופרטיות שינצלו את הביקוש הגואה להתמחויות בענפים שונים ויקימו מעין מכינות, או אולי בתי ספר שיקנו ידע עיוני מתאים וידרגו את הלומדים על פי הישגיהם. ייתכן אפילו שיונפקו תעודות רשמיות מתאימות בעזרתן יוכלו הבוגרים להתקבל להתמחויות בתחומים שיבחרו לעסוק…

הזוי?

קראו היטב את המאמר. בין שלל עצות אחיתופל בשקל, שלא ברור אם מעידות על קרתנותן של הדוברות או, חמור יותר על התנהלות יהירה, סטריאוטיפית  ועבריינית (לכאורה) של המעסיקים, תמצאו גם פנינים.

הנה אחת מהן:

אל תשאל מהם השכר ושעות העבודה. צא מנקודת הנחה שלא תתעשר מההתמחות.

כי אינדוקטרינציה היא כלי שליטה.

מי שרוכש השכלה ומקצוע, בין השאר על מנת ליצור בעזרתם את הכנסתו צריך לשלם, ומראש, ל"מוכרי זיכיון העיסוק". בדיוק כמו "דמי כניסה" בארגונים מסויימים המעסיקים עורכי דין.  עד לפני שנים לא רבות לא תמיד שילמו למתמחים, בכלל. כשהחלו לשלם להם פרוטות המשיכו המעסיקים (עורכי דין וגם בתי המשפט) להפר את החוק (עד שאפילו לשכת עו"ד נזעקה) ונראה שדווקא מי שנקבע שעליו לקיים את החוק ולייצגו נוהג על פי מנהג "לא תחסום שור בדישו". מה יש? לא מגיע להם "צ'ופר מהעבודה"?

וסתם שאלה מסקרנת: מדוע משרד עורכי דין צריך בכלל מתמחים? למתמחה, אין ניסיון משפטי, הוא לא יכול לחתום על מסמכים משפטיים, הוא לא יכול להופיע בערכאות , והוא זקוק להכשרה, הדרכה ואימון זמן ממושך עד שיוכל לעבוד עם לקוחות, או רשויות. היתרון העיקרי של העסקת מתמחים היה בהיותם כח עבודה משכיל, זמין כל העת וזול יותר מפקידה.אל תשאלו על שעות ושכר. הדון עשוי להתעצבן.

רוצים להתקבל להתמחות במשרד עורכי דין?

אל תקשיבו ליועצי קריירה ומשאבי אנוש. אפילו אם הוסמכו למשפטים.

תקשיבו לעורכי הדין.

עוד:

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

בשלב כלשהו במהלך חיפוש עבודה אתם שוקלים להפיץ את קורות החיים שלכם במנוע הפצה (אחד או יותר) כלשהו. במבט ראשון נראה כי מצאתם את "קפיצת הדרך", ה"אואזיס" של מחפשי עבודה:  בלחיצת עכבר קצרה יופצו קורות החיים שלכם לחברות כ"א, השמה, מנהלי כ"א ומשאבי אנוש, מעסיקים. במקום מעקב מתיש אחרי מודעות דרושים, רשתות חברתיות, רכזי גיוס חמקנים – אתם עוברים למתקפה בכל החזיתות. עשרות ואולי מאות יקבלו את קורות החיים שלכם. "די ב – 5 אחוזי הענות" אתם חושבים לעצמכם. תוזמנו לעשרות ראיונות ותנהלו מו"מ מחושב ותקיף עם 2 – 3 מעסיקים, שבסיומו תנחתו במשרה הבאה שלכם. אמריקה, ורסנו.

אז זהו, שלא.

לחשיפה מרוכזת וגבוהה יש מחיר. תשאלו פרסומאים. עיתוי לא נכון, מוצר לא מלוטש, נישתי, מסר לא ברור, פריסת מדיה לא יעילה, ומגבלות טכנולוגיות/זמינות קהל היעד עשויים לגרום נזק כמעט בלתי הפיך למאמציכם למצוא משרה. "קיצור" הדרך עשוי להאריך אותה לזמן ממושך.

הנה חלק מהחסרונות בשימוש במנועי הפצה:

1. מאגר/בסיס נתונים לא מפולח: קורות החיים שלכם יישלחו ללא פילוח לחברות ומעסיקים באזור הגאוגרפי או תחום עיסוק. אפשר שמנוע כלשהו לא יכיל אפילו חברה אחת רלוונטית, אך יכיל מספר מצומצם של חברות שלכל אחת סניפים רבים – שכולם אינם רלוונטיים.

2. מנועי הפצה "מעורבים" (חברות כ"א ומעסיקים) וכוללים אוסף אקלקטי וחסר ערך ממשי של חברות.

3. מנועי הפצה שבסיס הנתונים (כתובות המייל) שלהם לא מעודכן. חברות כ"א ומעסיקים מחליפים כתובות מייל, רכזי גיוס ומנהלי כ"א מתחלפים, מעסיקים סוגרים את שעריהם – אך בסיס הנתונים של מנוע החיפוש לא מתעדכן. לכל היותר הוא מצטמצם.

4. מקבלי קורות החיים שהופצו אינם הגורם המתאים בארגון, או אינם מוצאים עניין בקורות חיים הנשלחים ללא ציון משרה רלוונטית ולכן מוחקים אותם. ברוב החברות החוליה הראשונה המטפלת בקורות החיים היא חוליה זמנית, עם הכשרה חלקית, שכר נמוך ומוטיבציה בהתאם.

5. מקבלי קורות החיים שהפצתם הם תוכנות לניהול קורות חיים. או שקורות החיים שלכם הוקלדו לתוכנה כזו, ללא קריאה, ללא טיפול, ללא מיון.

6. מנוע ההפצה מזוהה ע"י שרתי ראשת כ"ספאמר".  או שקורות החיים ששלחתם נכנסו ל"רשימה שחורה"  של ספאמרי קורות חיים בארגון היעד. אלו שלא יזומנו גם אם תהיה משרה מתאימה.

7. מנוע ההפצה אינו מוסר דו"ח מפורט של הארגון וכתובת המקבל, שעת הקבלה, שעת פתיחה, סיבת אי קבלה (תקלת  תשתית, מייל לא קיים וכו'), וכו'. ללא דו"ח כנ"ל אין אפשרות (שהיא חובה) לבצע מעקב פעיל אצל מקבלי קורות החיים.

8. מנועי הפצה יוצרים תחושה מלאכותית של "התקדמות" בתהליך החיפוש והלך רוח של שאננות. ימים ספורים לאחר מכן, כשלא מגיעות תגובות כמצופה עשויה להתפשט תחושה חריפה של כעס, בהלה או חוסר האונים.

9. אלפי קורות חיים מופצים מדי יום רק במנועים אלו. (למספר הזה יש להוסיף קורות חיים שנשלחו למשרות שפורסמו, מאגרי קורות חיים ותוכנות יעודיות אצל מעסיקים וחברות כח אדם וחברות שעיסוקן במכירת קורות חיים בסיטונות, חמור יותר: מנועי ההפצה יכולים להשתייך לסוחרי קורות חיים שמפיצים לעייפה את קורות החיים שלכם, ללא ידיעתכם).  כמעט ודאי שקורות חיים המגיעים ממנועי הפצה זוכים לעדיפות אחרונה אצל המקבלים.

10. גם קורות חיים "שיווקיים" חסרי משמעות כשהם מופצים בדרך זו.

11. קורות החיים שלכם עשויים להגיע גם למי שאינכם חפצים שיקבל אותם. ממעסיק נוכחי ועד חברות המוכרות שירותים שונים.

12. הפצה נוספת, או חוזרת באמצעות אותו מנוע הפצה, או אחר – אינה רעיון טוב.

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

3מלים מסוכנות, 4 מלים קטלניות כשמחפשים עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

אין נתונים מדוייקים על משך הזמן הנדרש למצוא עבודה. ישנם אומדנים. מוטים, שמקורם בדרך כלל בגופים בעלי אינטרס,  בניחושים מלומדים של העוסקים בתחום משאבי אנוש וקריירה ובסקירה של הודעות מחפשי עבודה בפורומים ורשתות חברתיות.

לפי אולג'ובס (2008) משך החיפוש נע מחודש וחצי ועד חצי שנה, כתלות בגיל. לפי חברת כח האדם ל.מ. (2009) הממוצע הוא כחודשיים וחצי, בתלות בענף ובתפקיד. בשני המקרים ההערכות מוטות כלפי מטה, מסיבות שונות.  לבעלי ניסיון מקצועי וניהולי מעריכה יועצת הקריירה אורנה רודי שמדובר בתקופה שבין חצי שנה לשנה. זוהי גם ההערכה הרווחת בפורומים.

כמובן שאמדנים והערכות מתייחסים למועמדים "סינתטיים"  ואופי המשרות המוצעות בפועל.  יש משקל רב לניסיון, השכלה (עודפת או חסרה), גיל, מגדר, ריחוק גאוגרפי, לאום, הסטוריה תעסוקתית, מצב רפואי משפחתי ועוד. אשר למשרות המוצעות: ההיצע למשרות מתחילים, משרות עם כישורי מינימום, משרות זמניות, משרות בשכר נמוך וכו' – גבוה יותר ממשרות קבועות, מתמחות, מקצועיות וניהוליות.

בשום פנים ואופן אין להסיק מהאומדנים הללו מה שאין בהם:  אם חיפשתם עבודה 11 חודש – אל תניחו שבחודש הקרוב תמצאו עבודה. כמעט בטוח להניח שככל שמתארך משך החיפוש – כך יתארך משך החיפוש.

למשך החיפוש יש היבטים רבים. ההיבט הכספי לרוב, מורגש ראשונה. כמה עולה שנת חיפוש עבודה?  איבוד שכר הנטו –  50 – 180 אלף ש"ח. איבוד תמריצים, בונוסים, הטבות סוציאליות (חופשות, הבראה, מתנות וכו'), הפרשות סוציאליות שונות – כשליש מהסכום הנ"ל.  בסה"כ, ללא הוצאות חריגות (מצב רגשי, מצב רפואי, תשלומים ליועצים, הוצאות חיפוש וכו) תעלה "שנת חיפוש"  כל סכום שבין 75 אלף ש"ח לרבע מליון ש"ח. דמי אבטלה לזכאים, ולברי המזל שימצאו תוך חודשים ספורים משרה חדשה, יצמצמו את הנזק לאלפי ש"ח בודדים. לכל השאר תיווצר בעיית מימון חריפה.

נכון, לא גילינו את אמריקה. אתם כבר יודעים.

אבל בדיעבד.

השאלות שהיה עליכם לענות עליהן הן:

האם נערכתם נכון? למה?

האם, וכמה הייתם משלמים (משקיעים?)  לחסוך נזק ודאי של, נניח, מאה אלף ש"ח?

למי?

ולמי שילמתם ולא הייתם משלמים?

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ חקר היבט בתהליך קבלת ההחלטות שלנו שיכול לסייע לנו בתהליך החיפוש.

בסרטון, המלווה בכיתוביות בעברית (תרגום: עומר להב ויפעת בן יעקב), שאורכו 18 דקות מסביר שוורץ, בכשרון רב והומור שופע את עיקר מסקנותיו.

מסקנות עיקריות:
1. הסיכוי של מחפשי עבודה הנענים למשרה המתפרסמת דרך כמה מגייסים, במספר רב של ערוצי מדיה לעבור לשלב הבא שואף לאפס.
ולא, קורות חיים "שיווקיים" אינם הפתרון. לפחות לא למחפשי העבודה. כמעט ודאי שתהיה לפניית סרק כזו תוצאת לוואי שלילית: קורות החיים "נשרפו" לצמיתות למשרה המתפרסמת, וכמעט ודאי שגם למשרות אחרות אצל המעסיק/המגייס.
2. מגייס הפועל בתפוצת נאטו ומקבל שטפון של פניות יפעל באחת מהדרכים הבאות:
א. ימשיך בתהליך הההתלבטות (חיפוש) בשל השפע וההתמכרות לתהליך. עד ש… עד שיימאס, ייגמר התקציב, או כל רציונליזציה אחרת.
ב. ינטוש את דרך הפעולה חסרת התוחלת הזו ויגייס בדרך שונה לחלוטין: בשיטת "חבר מביא חבר", המלצה אישית, קשרים וכו'.
ג. לא יחליט, אף אם ראיין מספר מועמדים ויבטל כליל את המשרה.

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

חקלאים , מאמנים אישיים ופירמידות

לפני שנים מספר, פגשנו במכר, מושבניק שהחקלאות בעצמותיו מינקותו, אך לא ראה ברכה בעמלו זמן רב. כשהתעניינו בשלומו, סיפר לנו כי נטש את משקו שבמושב ועתה הוא סוכן לציוד מכני כבד לחקלאות."אתה עדיין חושב שתוכל להתפרנס מחקלאות"? שאלנו. "מחקלאות כנראה כבר אי אפשר להתפרנס" ענה בן שיחנו, "אבל מחקלאים אפשר להתפרנס דווקא לא רע".

נזכרנו במכרנו, שלשום כשקראנו על התחרות העקובה מדם בתחום האימון האישי בישראל.

נדרשו שנים בודדות להכשיר למעלה מ – 6000 מאמנים אישיים ("לחיים", לתעסוקה", "למשפחה", "לזוגיות", ל"לקויות למידה" , "למצויינות אישית"  ועוד) המנסים לייצר ביקוש לשירותיהם. רובם מגלים, בדרך לא נעימה במיוחד, כי הפ נתפסים בדיוק כמי שהיו קודם להסמכתם: "מחפשי זהב", יוצרי דימוי ותדמית כוזבים, חסרי הכשרה, ידע וניסיון, שרלטנים המנסים להתפרנס ממצוקתם של אחרים ללא הכשרה, ידע או ניסיון מתאימים.

"אימון אישי" הוא טכניקה. היא יכולה להיות כלי נוסף, נחוץ יותר או פחות, בארסנל כלים של מי שזקוק להם בעבודתו עם אנשים: מפסיכולוגים ועד מנהלים, והכלים שלרשותו אינם מספיקים במקרים מסויימים.  חסידי האימון האישי משוכנעים שדי בכלי עצמו, ללא כל רקע מתאים, כדי לחולל שינוי רצוי אצל מייחלי השינוי. כמו "יותם הקסם" , המשוכנע שבהינף שרביט המנצחים יצליח לחולל את המוסקה העריבה ביותר בעולם. אלא שמהר מאוד התברר שלא ביותם או קאיטוש של קורצ'אק מדובר, אלא במיקי של דיסני שרק נדמה לו שהוא הוא המכשף רב המג.

יותר מהכל, מתברר שהבדיחה היא על חשבון המאמנים עצמם. כמו לפני הכשרתם, הם נותרו ללא תעסוקה משמעותית, וכמו במשל שבגמרא: גם שילמו, גם אכלו וגם לקו.

אבל יש מי שבאמת מתפרנס מ"אימון אישי".  ליתר דיוק: מתפרנסים מ(הכשרת) מאמנים.

אם עוד לא הבנו – מדובר בשיטת שיווק, ידועה ומוכרת: הפירמידה (או השיווק הרשתי (שר"ש), הרב שכבתי (MLM).

ליוצרי פירמידות יש אינטרסים ברורים: גיוס נגייסים, גיוס בלתי פוסק, דמי כניסה הולכים ועולים, שמירה על אותנטיות ("אנחנו הפירמידה המקורית"/"הישראלית"/"המוסמכת" וכו'). ליוצרי פירמידה יש קריטריונים נוקשים לקבלת מפיצים: היכולת לשלם והיכולת להפיץ. יוצרי פירמידה עסוקים בטיפוח תדמיתם בערוצי מיינסטרים. ככל שיבינו פחות שהם בוני פירמידות, כן ייטב. את כספם הם עושים מהסמכת ה"בוגרים" – בדיוק כפי שהכסף הגדול ברכישתת תארים מאוניברסיטאות ומוסדות לימוד מפוקפקים עשו אלו שהנפיקו את "אישורי ההרשמה והקבלה ללימודים" במוסדות אלו. ליוצרי פירמידות "הסמכה" יש  אינטרס ברור ליצירת חסמי רגולציה למתחרים חדשים. אם יווצרו פירמידות , סליחה, ארגונים מנפיקי הסמכות נוספים (למשל: "ארגון המאמנים לילדים בגיל הרך") – הפירמידה שלהם בסכנה.

כי איזה לקוח "אימון"  מכיר את המסמיך ואת שיטת ההסמכה?

רוצים הסמכה ב"זול"? תייבאו, או, פשוט יותר: תייצרו בעצמכם, או קנו ספל "המאמן הטוב ביותר בעולם". (להשיג ברשתות המובחרות..)

ולא, לא צריך רגולציה כדי "להסדיר את העיסוק בתחום". פירמידות קורסות מעצמן.

עוד:

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

"עובד גאון הוא סרטן לארגון, לפחות 10 עובדים טובים עוזבים בגללו" ( גלובס, 4/2/10). "יותר ויותר מנהלי חברות כוח-אדם מודים: עובדים חכמים יכולים להזיק לארגון יותר מאשר להועיל לו" (שם)

במאמר עילג, מבולבל, גדוש סתירות, מציגים 3 מנהלי חברות כ"א והשמה את הטרנד החדש בנבערות ודעות קדומות. על הכוונת:  ובכן, לא ברור.

האם קצפם יצא על "גאונים"? "מבריקים", דוקטורנטים באוניברסיטאות מליגות הקיסוס? מצטיינים בלימודיהם? אנשים חכמים?  שוב לא ברור. מייד נבין מדוע.

המנכ"לים יצאו בהתקפה גורפת, על, המ.. על מה,  בעצם?: השכלה? תכונות? מיומנויות?כל מנכ"ל מבלבל יותר את דברי חברו, ומצליח אפילו לסתור את עצמו.

שני דברים ברורים מהמאמר:

*המנכ"לים סימנו את "גבולות הגזרה" החדשים. אמרו מעתה: "בערות היא כוח". רגע, כבר אמרו את זה? תכננו את הקריירה שלכם בהתאם.

*המסר היחיד שברור ושזור כחוט השני  בדבריהם: לניהול בכיר – עדיף טמבל. זה הטרנד. תדע כל אם עברייה: יש לך טמבל/ית?  יש לך מנכ"ל!

אנו ממליצים בחום ל- 3 המנכ"לים לגלות את אוזנה של ממשלת ישראל ,  פקידי האוצר יעוטו על העצה כמוצאי שלל רב,   ולהודיע גם ל"וול סטריט ג'ורנל" . הדבר האחרון שאנו רוצים בו הוא לייבא מובטלים משכילים.

המאמר המקורי התפרסם ב"ליידי גלובס".

ואנחנו תוהים: מה יודעים המנכ"לים, שאנחנו לא: האם התכוונו לנחם את הקוראות, הידועות כחכמות יותר, או דווקא לחזק את רוחן, כי הן מטומטמות יותר?

ולגבי הפרדוקס:

אם מנכ"ל טוען שלטמבל יש סיכוי גבוה לניהול בכיר – האם להאמין לו כי הוא מנכ"ל, או להתעלם ממנו כי הוא טמבל? או ההיפך?

בכל מקרה, פרקינסון הקדים אתכם, וגם לורנס ג'יי פיטר, אבל זכות הראשונים, שמורה כנראה לקליגולה.

עוד:

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש".  זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.

2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.

3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".

4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.

5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע  של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם.  תנו לפראיירים אחרים להתחלף.

6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM.  בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.

7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.

8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.

9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.

10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.

11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה.  למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.

מכירים עוד עצות דומות?

עוד:

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

קיים "שוק" ענק של נותני עצות למחפשי עבודה.

המשותף לכולם:

לכל המדריכים, היועצים, המאמנים, עובדי חברות השמה – יש עבודה.

מתן עצות היא חלק מהעבודה (בשכר!) שלהם ומערך האינטרסים שלהם.

המבדיל ביניהם:

לא כל העצות חופפות או זהות. חלק מהן סותר. חלק מהן מזיק.

אין לכם כלים לבדוק את אפקטיביות העצות.

העצות הן כלליות. סטטיסטית – תמיד יהיו כאלו שיטענו שעצה כלשהי סייעה להם.

אתם מקרה פרטי. עצות שלא יסייעו לכם – יזיקו לכם, תבזבזו זמן יקר, משאבים, ואולי גם משרות ומעסיקים פוטנציאליים.

לאף נותן עצה אין אחריות על עצותיו.

ולכן הם גם ימליצו "לחשוב חיובי" ,לשמור על "ראש פתוח"  ויזכיר כי "בסוף" הדברים מסתדרים.

"בטווח הארוך (בסוף) כולנו מתים" אמר פעם חתן פרס נובל בכלכלה – ג'ון מיינרד קיינס

ולכן אנחנו מעוניינים בטווח הקצר. והדרך חשובה לנו.

עוד:

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

לא מטפלים בנזלת ע"י כריתת אצבע, ולא מכבים דליקה עם פח נפט..

הסיבה היחידה שממליצים לכם "לפרוש כנפיים ולעוף" היא כי אין ל"יועצים" הללו שמץ של מושג איך לסייע לכם או לפתור לכם בעייה.  כך גם אין להתפלא כי מובילת העצות הללו היא דווקא זו שבעצם אחראית ליצירת תשתית תעסוקתית הולמת לאזרחיה, קרי ממשלת ישראל.  מדינה חפצת משק כלכלי מפותח וצומח צריכה לפעול בהתאם. אבל הרטוריקה יותר זולה, וגם נסלחת.

אחרי שקטלה את כישוריכם הפיזיים, המנטליים, הישגיכם וידיעותיכם והתייחסה אליכם כאל עזובה אנושית – הממשלה ממליצה לכם לשקול הקמת עסק.  המדינה כנראה חושבת שאלו בדיוק הכישורים הנדרשים להקמת עסק מצליח ומפרנס.  לא רק את רשות המסים.

אם הקמת עסק היתה היתה מהלך מוצלח לכל המעורבים בו – היא לא היתה ההמלצה האחרונה בתפריט של כל יועץ נואש, ממשלתי או פרטי.  ענף כלכלי ענק היה נולד רק כדי לשכנע (בתשלום, כמובן) עובדים שכירים לפרוש ולהקים עסק עצמאי. בדיוק כמו ענפים "יעודיים" כאלו למחפשי עבודה: הכנסות "פסיביות", "עבודה מהבית", שר"ש, "מסחר" במט"ח ועוד ציידי פתאים. כאילו שלא די בכל שאר המוכרים הרגילים של  שמן נחשים.

עם כל הפיתוי הרב להיות סטיב ג'ובס, ביל גייטס, סרגיי ברין או מארק צוקרברג הבא,  כדי להקים עסק אתם צריכים בראש ובראשונה ידע מקצועי ברמה שתאפשר לכם להתחרות בהצלחה ולאורך זמן בכל העסקים שהתבססו בענף, ואתם צריכים יכולת ניהולית גבוהה.  אם יש לכם את שני אלו – אתם כבר תמצאו משרה, או שמשרה תמצא אתכם. אם אין לכם אחד משני אלו – תאלצו להיפרד מכספכם, ולא, לא תקבלו תואר אקדמי נוסף בגין שכר הלימוד.

ולפני סיום, 2 עובדות:

שיעור השרידות העסקית של עסקים קטנים

הסיבה לקריסתם של מרבית העסקים

עוד:

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

אולג'ובס נרתמת למאבק באפליית הערבים בתעסוקה.

יוזמה ראויה וברוכה.  כולם יודעים שהסיבה העיקרית שאתם, הערבים מועסקים פחות , נובעת מאי ידיעתכם את השפה העברית.

אז עבודה אולי תמצאו ואולי לא, אבל בטוח שמעתה תוכלו לשלם עבור צפייה במודעות הדרושים בשפת אימכם. ממש כמונו.

וברכות לאולג'ובס על חדירה לפלח השוק הצומח ביותר בישראל.

ותמיהה אחת: איך זה ששמעון פרס לא חשב על זה קודם?

עוד:

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

אופיס 2010 , חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם קונים?

סדרות טלוויזיה, חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם מצטרפים?

זמן אוויר סלולרי חינם, -תמורת פרסומות – הייתם רוכשים?

המודל העסקי ברור. יש עוד שירותים כאלו, ויש תוכניות אפילו ליותר.  הפיתוי, לצרכן, ברור.

אבל, האם הייתם מוכנים לשלם, חודש אחר חודש, תמורת הזכות לצפות בפרסומות, עד תומן?

ואם הפרסומות היו מותאמות לנושא הבוער ביותר שמעסיק אתכם כרגע? נניח: רכישת דירה? ניתוח רפואי? סיוע כספי?

לא?

ולאולג'ובס, וואלהג'ובס , ג'ובי או  Israemploy, ManagersPlacement אתם משלמים?

למנוי תקופתי?

כי החיפוש חינם?

ואתם פה?

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו