פינת המעסיק הנאור: לעשות פיפי במדיה חברתית – מהמקפצה

דוגמא מצויינת  ל"איומים" חוזרים ונשנים מצד מומחי כ"א שונים על מחפשי עבודה פורסמה לאחרונה בכלי התקשורת: "לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית"  מצוטט ינון לנדנברג, מנכ"ל אידיאולוג'יק – חברה לפרסום מקוון בכנס באוניברסיטת בר אילן.

ואיך משרתת פייסבוק את לנדנברג?

לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית, על אהבותיו ומנהגיו של האיש וגם על הביקור האחרון שלו ברומא

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם הרבה בחורות, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס כזה שעובר מבחורה אחת לשנייה כל שני וחמישי, סימן שהוא לא יהיה נאמן גם לאידיאולוג'יק"

מועמד נוסף שלנדברג לא יגייס הוא אדם המשמיץ את מקום עבודתו הקודם ברשתות החברתיות. "אם הוא רק כותב שהיה לו משעמם, זה בסדר. אבל אם הוא מספר על 'המנהל המטומטם שהכריח אותי להישאר בעבודה כל הלילה', זה פוסל אותו בעיני".

הידיעה צוטטה גם במדיה חברתית ועוררה תגובות רבות. אך דומה שהתגובה עם התובנות החדות ביותר על רתימת מדיה חברתית לצרכי "העסקה" פורסמה על ידי יובל דרור, איש אקדמיה ותקשורת ובלוגר ותיק ומוערך:

"לא אגייס לגלוב (שם הבלוג של דרור) – שבעת הדברות"  היא כותרת רשימתו של דרור, שיכולה להתפרש כמבט סאטירי, מפוכח ונוקב על המגמה – תופעה, או כתחזית אפשרית להחרפתה של מגמה זו. בכל מקרה, בשורות ספורות הצליח דרור להצביע כמעט על כל היבט של ההשקפות החשוכות כפי שלנדנברג היטיב לתאר.

מתוך הרשימה:

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא הולך, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שהולך, הוא בטח חתיכת לוזר. אין לך איזה ג'יפ, יא אפס?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם שפם, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: מה יש לו להסתיר?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם ליד בחורים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: הומואים לא טובים למוראל ואנחנו בקונצרן מאמינים בשני דברים ובשני דברים בלבד: שוויון הזדמנויות ומוראל גבוה.

ימים ספורים לאחר "הדהוד" דבריו של לנדנברג במדיה הוא טרח לפרסם "הבהרה" בבלוג שהוא מנהל ב"קפה דה מרקר":  "כאן המקום לציין שאני חושב כל מיני דברים שלא כדאי לכתוב אותם כאן על עורכים שעורכים בלי להבין את ההקשר מטקסט שהם קיבלו מכתב שאולי גם הוא לא הבין עד הסוף את ההקשר"

ולמרות הפסקה הזו, המופיעה לקראת סוף רשימתו – חוזר לנדנברג ומפרט כמעט בדיוק את מה שכבר פורסם, ומאשש היטב את התדמית שכבר יצר לעצמו באמצעות אותם דברים, תוך שהוא מוסיף את טענת הלגיטימיות לדעות/מעשים עליהם הוא כבר צוטט. סליחה, אדוני המלך, אמנם צבטתי את ישבנך, אך רק משום שחשבתי שמדובר בישבנה של המלכה.

כמה הערות:

1. מייסדה ומנכ"לה של חברת מדיה אינטראקטיבית מהבולטות בענף, שעיסוקה במסרים והקשרים  מנסה לשכנע כי אינו יודע כיצד מתנהלת המדיה, או שהוא אינו יודע להתנהל בה. (ה"כותרת", "הוצא מהקשרו" וכו'))

2. הניסיון למכור לנו טיעון כזה מעיד בעיקר על מה באמת חושבים עלינו, במיוחד אם בצמידות לטיעון הזה חוזר הכותב בדיוק על אותם דברים בגינם כבר צוטט.

3. גם מי שעיסוקו בשיטות ובכלים המתקדמים ביותר בענפי המדיה והטכנולוגיה יכול להיות חשוך, פונדמנטליסט, צדקני ולהמטיר את נוזליו מהמקפצה.

4. לא, לא מדובר בעניין ערכי או עקרוני. לו היו אלו ערכיו של אדם, הם היו תקפים גם למיון, בחירה ותהליכי קבלה שהוא עורך ללקוחות, ספקים, שותפים, משקיעים, בעלי מניות, יועצים עסקיים שונים, וגם חברים, עמיתים וידידים.

5. הדברים מופנים אך ורק ל"מי שמחפש עבודה באידיאולוג'יק". לא עובדים, בעלי מקצוע, בעלי כשרון, מנהלים אפשריים. "מי שמחפש עבודה". קהל חסר פנים וחסר מאפיינים שנמצא בסיטואציה רגישה, לא קלה, ובעמדת נחיתות מנקודת מבטו של הכותב. יופי. יש על מי לאיים. למען זקיפות ה… קומה הניהולית.

6. מן המפורסמות הוא ש"מי שמחפש עבודה" "בא לחודש – חודשיים, מקסימום חצי שנה" ואז עוזב ומשמיץ את מנהליו. יש אי סימטריה מובנית לטובת העובדים ואפשר להתרשם מעמותות כמו האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והתארגנויות כמו עבודה שחורה ואפילו מפסקי דין של ביה"ד לעבודה – שם אפשר למצוא בעיקר מעסיקים התובעים עובדים שלא מילאו את חובותיהם החוקיות והחוזיות. "אני יודע שבאותה מידה גם הוא קרא עליי ועל החברה באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, וזה בסדר. ראיון העבודה מתחיל משלב גבוה יותר, שבו כל אחד מכיר קצת את השני "  דעות חשוכות? צדקנות? עבירה לכאורה על החוק? הבלים. המעסיק בסך הכל מעוניין להשוות את מעמדו וכוחו לזה של מחפש העבודה כדי "שכל אחד יכיר קצת את השני".

7. קצת אירוניה לא מזיקה: בדוגמא שנבחרה, פייסבוק, יש הגדרות פרטיות וגולשים רבים, בעיקר מתוחכמים, יודעים לנהל את פרטיותם. כדי לבצע בדיקת רקע בפייסבוק, צריך הבודק לבחור בין עבירה אתית ובין עבירה על כללי השימוש במדיה ואולי גם החוק. אלא אם נאמץ את ההנחה שלנדברג לא לגמרי מכיר את פייסבוק ..

8. אכן, מדיה חברתית תשמש כלי להעצמת דעות קדומות, אפליה, צדקנות ופונדמנטליזם כוחני ומאיים. כפי הנראה כפיצוי על יכולות, כישורים ועלויות ניהול נמוכות, או עלובות. להבדיל מרכישת מיומנויות וידע – דעות קדומות הן כלי נוח, אישי, אינטימי, מהיר והחלטי. בעזרתם ניתן ל"הוביל", ל"הנהיג" או "לעמוד בראש" – כפי שמקובל לתאר בדפי קורות החיים. לנהל? מי צריך כאב ראש כזה?

עוד:

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

מומחים כותבים ל"עבודה בעיניים" על מיונים (גרפולוגיים) – זה לא הכל.

מספר רשימות העוסקות במיון, אבחון, הערכה ומהימנות עובדים פורסמו בחודש האחרון בבלוג.

על מיונים ומכוני הערכת אמינות ומהימנות פורסמו הרשימות הבאות:

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

על התנהלותם של מכוני מיון פורסמו הרשימות הבאות

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

רשימה נוספת, הממליצה על אחת השיטות הרעה במיעוטה היתה זו:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

הרשימה הנצפית ביותר מתוכן, עד כה, היתה  במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק.

ביומיים האחרונים גילו מספר מומחי גרפולוגיה את הרשימה האחרונה לעיל, ועשו במיטב יכולתם להגיב ולהציג את עמדתם ודעתם על הרשימה, הבלוג והמקצוע.

לדעתנו, יש חשיבות רבה בקריאת ה"דיונים" בתגובות אלו, לכן אנו מביאים אותן כאן במרוכז ועל פי סדר כרונולוגי לנוחיותכם.

הערה לגבי מדיניות התגובות בבלוג:

עד עתה הקפדנו כי כל מגיב שטרח וכתב תגובה – זכאי לטרחה והתיחסות לתגובתו מצידנו.  בעקבות חליפת התגובות להלן, וכדי להימנע מהתנצחות עקרה בעתיד – אפשר שיחול שינוי במדינות התגובות.

מומלץ לקרוא את הרשימה עצמה טרם קריאת התגובות.

קריאה נעימה

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"

עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן..  על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.

מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.

ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"….  קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?

בעעהההה….

שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים:  נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.

נכון? לא נכון..

כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"

סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?

כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:

1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות"  בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.

מה עוד? הנה:

2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?

3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?"  ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"

ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?

4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?

5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.

6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת  בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.

על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.

מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.

עוד:

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מכון המיון, אבחון, מהימנות, השמה, מיקור חוץ (ועוד) אדם – מילא, המכון הגדול מסוגו בישראל, המחזיק גם בבעלות חלקית על המתחרה הגדול שלו, פילת, מייפה את קורות החיים שלו. לא מעט.

באתר האינטרנט של מכון אדם – מילא, מופיעים קורות החיים ועל פי הם:

1. 1958
מכון אדם נוסד בירושלים על ידי מרונה גרינברג, דב ינאי ואורניה ינאי.

על פי הדר' אורניה ודב ינאי (מומחים בעלי מוניטין בינלאומיים בתחומם) המידע שונה מעט:

דר' דב ינאי, על פי המידע שרשם בכרטיסו האישי בחברה אחרת בבעלותו, נולד ב – 3 בספטמבר, 1940. מכאן שבשנת 1958 היה דר' ינאי בן 18 בלבד.  אשתו ושותפתו לבעלות, הדר' אורניה ינאי, בכרטיסה האישי בחברה אחרת בבעלותה, כותבת שקבוצת אדם נוסדה בשנת 1977.

2.  1984
מכון מילא נוסד בשנת 1984 בתל אביב על ידי ד"ר אלישבע גיבלי.

אלישבע גיבלי – אלמנתו של בנימין גיבלי, אל"מ (מיל) וראש אמ"ן בצה"ל, ההוא מפרשיית "עסק הביש"  ובית דין השדה שגזר את עונש המוות היחיד בתולדות צה"ל למאיר טוביאנסקי.  בנימין גיבלי התלונן, ימים אחדים לפני מותו כי הוכה בידי אלישבע, אשתו, שמצדה טענה כי בעלה מנסה לנשל אותה מרכושם המשותף.  השניים, הסתירו שנים מספר מבני זוגם וילדיהם,  רומן בן למעלה מ- 3 שנים, עד שהחליטו להינשא זה לזו.

3. 2003
מכון מילא ומכון אדם התמזגו, והחברה שינתה את שמה ל"אדם מילא בע"מ", בהנהגת ההנהלה הנוכחית של החברה, אבנר יהודאי, יו"ר ונמרוד בצר, מנכ"ל.

גלובס דווקא מדווח ב – 29  באפריל 2002  על המיזוג, לא ב – 2003. בידיעה כבר לא מוזכרת הד"ר אלישבע ג'יבלי בין בעלי מניות מכון מילא. במקומה מוזכרים ר"וח אבנר יהודאי ו… אביאם סלע, כן, ההוא, מפרשת פולארד.  סלע טוען כאן, כי הוא זה שהקים את מכון מילא, לא גיבלי. על סלע, שהיה עד 2006 יו"ר דירקטוריון אדם מילא,נכתבו עוד בשנת 1987 בדו"ח ועדת המשנה לשירותי מודיעין ובטחון של ועדת החוץ והבטחון בכנסת הדברים הבאים (דו"ח בסוגיית ג'ונתן פולארד): "בעת הופעתו בפנינו, אל"מ אביאם סלע לא היה בהיר, לא היה עקבי וגם לא דייק" (שם, עמ' 11). במהלך שנות שליטתו של סלע  באדם מילא, פרסם, בכובע אחר שהוא מחזיק, כי מערך האנרגיה של מדינת ישראל בסכנה חמורה, עקב אי הערכותו ל"באג 2000".

לאחר הרכישה מונה ליו"ר החברה ניר דגן מקרן סקיי.

קצת מפתיע שמכון מיון שיו"ר הדירקטוריון שלו הוא רו"ח האמון על ערכי שקיפות, ובעבר הוכיח שאינו חותמת גומי , מקל ראש ב"קורות החיים" שלו.

במיוחד כשחדשות לבקרים מאיימים גורמים (אינטרסנטים) שונים להפעיל מומחי שב"כ ואף לתבוע כאלו ש"מייפים" קורות חיים. הטיעון העיקרי שלהם הוא הפרת אמון.

הטיעון הזה טוב גם לנו.

אשר לנו, לדעתנו קורות חיים אינם חזות הכל, והם סוג של "הצעת הגשה" בלבד, שלרוב ממילא נדחית. מאידך, אנחנו מבינים את אדם מילא.

ושאלה אחרת שמנקרת במוחנו:

מדוע מי שאמון על חשיפה וגילוי מצטיין דווקא בשורשים עמוקים במחוזות ההסתרה והכיסוי?

עוד:

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

לסוללת המבדקים והמבחנים המשונים שעובדים מחפשי עבודה ועובדים כאחד הצטרפו בשנים האחרונות מבדקי האמינות. כמו שאר סוגי המבדקים, גם אלו נגועים בפולשנות חדירה מוגזמת ובלתי נחוצה לצנעת הפרט, תוך עבירה לכאורה על החוק (אחד, לפחות). חברות ומכונים אלו, מנהלים מאגרי ידע ובסיסי נתונים לצרכי "מחקר" ובעיקר לצרכי שיווק עצמי ובניית מוניטין. לצרכי קידום מכירות, תוך עטיית אצטלת מחקר אקדמי, מפרסמת ליאת בסיס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית ויועצת מחקר ופיתוח בחברת "מידות" – אחת החברות הידועות בתחום ממצאים מרעישים:

הממצא הראשון (נתוני 4639 נבדקים):

גברים, צעירים, בעלי השכלה לא מושלמת נוטים יותר לעשיית רושם על מעסיקים פוטנציאליים,  פרט לתעשיית ההיטק, שם דווקא נשים מובילות.

הנה השני (נתוני 8600 נבדקים):

3.5 אחוזים שיקרו או השמיטו פרטים בסיסיים בקורות החיים, 8 אחוזים "לא דייקו" בפרטי השכלה ו – 17 אחוזים! לא יכלו להציג מכתב המלצה

וואלה?

חזקה עלינו, שמי שמתהדרים במחקר ופיתוח בהערכת אמינות עובדים, בעלי תואר דוקטור בספסיכולוגיה ומנחים כתיבת קורות חיים, יבצעו מלאכת חקר אמינה, יסודית ומקיפה. הבעיה היא הממצאים

העובדות:

1. מעסיקים שילמו עבור 13000 מבדקים,

2. 13000 נבדקים (רק לעניין זה) נחשפו לפרטי פרטים, חלקם שילמו במשרתם או בתקוותיהם למשרה,

הממצאים:

קלישאות "עוגיית מזל".

במציאות שבה תעשייה אדירה של מומחי שיווק עצמי, מיתוג אישי, אימון, שיוף, צחצוח, מירוק וליטוש, "מנחים", "מכינים" ו"מכינות"  לפלא בעינינו איך הממצאים כל כך טריוויאליים ומינוריים. עד כדי כך מינוריים, שהם מעידים בעיקר על איוולתם וחוסר תוחלתם של המבדקים הללו, ושל כל המעורבים בהם.

לו אנחנו היינו עובדי או מנהלי חברת "מידות" לעולם לא היינו מפרסמים "ממצאים" כאלו. הדבר האחרון שהיינו מעוניינים בו הוא שכולם יבינו איך אנחנו עושים את כספנו.

מנהל משאבי אנוש/מעסיק:  הזמנתם מבדקי אמינות?  מגיע לכם.

לאלו שרצים מהר לספר לחבר'ה: מגיע גם לכם.

ולאלו המתפרנסים מ"הכנה" למבחני אמינות: מגיע גם לכם.

עוד:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

1. כי אין צורך, לחץ או איום לשלם ל"מומחים" עבור "הכנה" למבדק.

2. כי משך המבדק/ים קצר, ויכול להסתיים תוך 10 דקות.

3. כי השימוש בה ככלי מיון הוא הנפוץ בארץ,  יותר מכל שיטת מיון, היא הפכה לסטנדרט, אפילו לקבלה למוסד, ובפאראפרזה על IBM: אף מנהל משאבי אנוש עוד לא פוטר משום שביקש חוות דעת גרפולוגית.

4. למרות האמור בסעיף 3 לעיל, כולם יודעים שמדובר בכסת"ח,  או הצדקה לדיסוננס, ויש סיכוי רב שחוות הדעת שתוגש עליכם תהיה "רב משמעית"

5. עלות המבדק הגרפולוגי נמוכה למעסיק ממבדקים אחרים, ומשמשת מתמרץ לכסת"ח . למבדקים אחרים עלות גבוהה ומעסיקים עורכים "מיון מוקדם" להפנייה למבחני מיון.

6. אנשי מדעי ההתנהגות מציינים כי תוקף המבדקים הגרפולוגיים הוא אפס. זה נכון. אלא שהטענה הזו נועדה להמליץ על סוללת מבדקים שתוקפם (נכון לעכשיו) גבוה יותר. ולכו תתווכחו עם ה"תוקף" המדעי, ה"מתודולוגיה",  שיטת ההיקש וכו'. אף אחד לא מתווכח עם "מדע" , גם אם יכולת הניבוי שלו זהה להטלת מטבע.

7. מנהלי גיוס ומשאבי אנוש מתנהגים כצרכנים: מי שהשקיעו סכום לא מבוטל במבדקי מיון לכמה מועמדים למשרה אחת מחוייבים רגשית לקבל את התוצאות כלשונן, אף ללא בדיקה שטחית של אמינותם, גם אם לדעתם יש צורך בכך. מה הם יגידו למנכל או לחשב? מבחני המיון היו בזבוז זמן וכסף? דווקא בשל תפוצתם, עלותם הנמוכה, והדעה השלילית הרווחת על אמינותם של מבדקים גרפולוגיים, קיים סיכוי גבוה שחוות הדעת הגרפולוגית תהיה רק שיקול אחד מתוך מכלול, ולא פסק דין סופי.

8. מבחני מיון נאגרים, מעובדים ונמכרים פעם אחר פעם ללקוחות מכוני המיון, גם כאלו שטרם פניתם אליהם. תןצאות המבחנים יכולים להשפיע על עתידכם למשך עשור. מגבלות הגרפולוגיה מונעים הקמת מאגרים דומים, ואם לא הצלחתם פעם אחת מטעם מעסיק אחד, אף אחד אחר לא יידע ולא יושפע מכך.

10. אם נפסלתם על סמך חוות דעת גרפולוגית, ואם תרצו בכך,  תוכלו לתבוע, גם מבלי שקיבלתם את חוות הדעת לידיכם. האיסור על השימוש בה במדינות רבות, הנחייתו של נציב שירות המדינה כי נדרשת הסכמתו של המועמד למבדק גרפולוגי , פסקי דין שונים של בית הדין לעבודה שכבר הפנימו את מגבלות השיטה, ואפילו חוות דעת גרפולוג מטעמכם – יקנו לכם יתרון ואולי פיצוי כספי הולם. אם לעומת זאת, נפסלתם על סמך מבדקי מיון "מדעיים"…

11. מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש ורכזי גיוס בחברת השמה ממיינים, כך או כך, על פי שיטות שונות, רובן דעות קדומות. נדחיתם בשל השכלה עודפת? מצב משפחתי? גיל? מקום מגורים? מוצא? – לאלו יש כלים שונים להתמודדות, כולל הפנמת העובדה שזה מנהג העולם. נדחיתם על סמך בדיקה גרפולוגית? לא נורא. גרפולוג אחר, אצל מעסיק אחר – ממילא יכתוב משהו אחר. נדחיתם "מדעית"? אין לכם כלים, יכולת או הזדמנות להימלט מהגושפנקא הזו, אפילו בעיני עצמכם.

12. גם אסטרולוגיה זה בסדר. הביקורת הציבורית והאישית על שיטות "לא מדעיות" מסכנת רק מחפשי עבודה ומועסקים במהלך הקריירה. שיטות לא מדעיות ניתן להוכיח, להפריך, לתבוע, לשנות עמדות וכו'. היכולת להפריך שיטות שנחזות למדעיות, הוא עניין למדענים ולאקדמיה. למחוקק, מערכת המשפט, מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש אין כלים או מוטיבציה לעסוק בכך.

13. ואם השגתם חוות דעת גרפולוגית טובה או מעולה (פה תוכלו לקבל דוגמית, חינם) הצטיידו בכסת"ח משלכם – עבודת הגמר לתואר שני הצןפיעה באתר האינטרנט של כוהנת הגרפולוגיה – הגב' חנה קורן.

עוד:

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.

מקריאת הידיעה מתברר:

"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.

"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם,  בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים  ועוד.  לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא"  ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.

על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.

מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.

אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על  כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996,  שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.

איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?

הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.

פסקה ראשונה:

"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".

הפסקה השנייה, מעניינת יותר:

"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".

בתרגום חופשי:

לא הפרנו חוק,

הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,

וחוץ מזה, העובדות שגויות.

גם רשמים קודמים נכשלו,

אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.

זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".

מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא

מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך תדעו מי עוד מתחרה בכם למשרה שמעניינת אתכם?

מהי רמת הביקוש למשרה שמעניינת אתכם? מהם הכישורים של המתחרים?

אם שלחתם קורות חיים ולא חזרו אליכם, אם אתם לא יודעים מה אתם עושים נכון, ומה לא – אתם זקוקים למשוב.

מידע על פונים נוספים למשרות המעניינות אתכם – יכול להיות משוב מעולה.

איך עושים את זה?

פשוט. קוראים את קורות החיים של פונים אחרים.

איך?

מפרסמים מודעת דרושים מנוסחת בדיוק כמו המודעה שעניינה אתכם.

חלק מאתרי הדרושים מאפשר פרסום מודעה חינם, בהליך קצר. אפשרות זו מנוצלת ע"י סוחרי קו"ח, מאגרי מידע, חברות כ"א והשמה "עצמאיות" (כאלו שינצלו פרסום של מתחרה כדי לחדור ללקוח), משווקי פירמידות, שר"ש וגם אתרים מתחרים, מעסיקים וחברות העורכים בדיקות שונות לצרכי ניהול כ"א ולצרכי הערכת יעילות מקורות הגיוס.

ראשית, מאתרים אתר דרושים (אחד או יותר) רלוונטי. כלומר כזה שבו כבר מופיעות מודעות למשרות בתחום העיסוק שלכם.

דוגמאות:

ג'ובניוז (אתר שיאפשר לכם לפרסם מודעה גם כ"ממליצים על חברים"

עובדים

ג'ובסורס

דה סייט

וכמובן, אולג'ובס בו תצטרכו למלא יותר פרטים, ואולי תזכו גם לשיחת מעקב, לצרכי "שדרוג" בעיקר.

ישנם, כמובן אתרים נוספים – אבל הרעיון ברור.

שנית, "פתחו כרטיס" באתרי ם כאלו, פרסמו את המודעה שכבר ראיתם, עם הפנייה לכתובת מייל שיצרתם במיוחד

שלישית, ה"משרה" שיצרתם תזכה לחשיפה בכל האמצעים אותם נוקטים אתרים אלו לחשפן (כולל "מדיה חברתית")

רביעית, קבלו פניות, ותכננו את אופן הפנייה שלכם.(אל תתפלאו אם תקבלו פנייה מאתרים מתחרים הציעים לכם פרסום, או מ"חברת כ"א" שעשויה להציע את "שירותיה" עבורכם.

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

אגדה שלא היתה באמת…

לקראת בוא החורף פנו בני השבט האינדיאני לצ'יף הצעיר שזה עתה חזר מלימודיו בהרווארד וביקש לדעת אם השנה החורף יהיה קר. הצ'יף הביט בשמיים הבהירים, בהם לא נראה אף ענן ופסק שכן, החורף יהיה קר. כל השבט התפזר לקושש עצים לקראת החורף הקרב, אולם ליתר ביטחון, התקשר הצ'יף למרכז המטאורולוגי כדי לשמוע את דעה מקצועית.  "החורף יהיה קר" פסקו במרכז המטאורולגי, הצ'יף נרגע. חודש לאחר מכן, כשבקושי עננתיים נראו בפאתי השמיים שוב פנה השבט לצ'יף – באותה שאלה. שוב פסק הצ'יף כי כדאי לקושש עצים ולהתכונן מבעוד מועד, ושוב התקשר למרכז המטאורולוגי  שהרגיע אותו בסמכותיות: "החורף השנה יהיה קר במיוחד". כעבור חודש נוסף, כשלא נאה היה שהחורף יגיע כלל, דחק הצ'יף בשבט לקושש עצים נוספים והתקשר פעם נוספת למרכז המטאורולגי, בחשש רב. "החורף יהיה אחד הקשים שידענו" אמרו לצ'יף במרכז המטאורולוגי. "אבל איך אתם יודעים בוודאות?" הקשה הצ'יף."האינדיאנים מקוששים עצים כמו משוגעים", נשמעה התשובה…

ואיך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות?

כי אתרי דרושים ממליצים עליהן

כי אתרי סיוע למחפשי עבודה טוענים שמעסיקים מחפשים שם

כי חברות כח אדם ממליצות על כך

כי בלוגים אישיים של מנהלי חברות כח אדם ממליצים עליהן

כי יועצי מדיה חברתית ממליצים עליהן

כי יועצי מיתוג אישי ממליצים עליהן

כי מאמנים אישיים ממליצים עליהן

כי האקדמיה ממליצה עליהן

כי עיתון לאנשים חושבים חושב עליהן

כי מומחי IT ממליצים עליהן

כי הבנק! ממליץ עליהן

נכון לסגירת הרשומה לא הצלחנו להשיג את המלצתו של האינסטלטור שלנו, אבל אנו מבטיחים לעדכן.

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה,  כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.

כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:

* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?

* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה  שרק לכם זכויות היוצרים עליה?

* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים,  במבחני המיון ובראיונות העבודה?

* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?

* ומי מתפרנס מעצות כאלו?

* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?

(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).

*האם השאלה הזו חשובה בכלל?  ועד כמה? לכל תפקיד?

* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?

* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם  בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?

* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?

* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".

משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו  ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים,  משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין,  אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!

עוד:

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

באמת? בודקים אתכם בגוגל? מחפשים עליכם מידע  ברשת האינטרנט? איזה פחד…

אולי כדאי לשכור מנהל זהות דיגיטלית,  מומחה למיתוג אישי בגוגל,  פייסבוק או לשלם לגוגל כדי למצוא עבודה?

פחחחחחחחח….

מי שמכיר את שוק התעסוקה הישראלי יודע שאין היסטריה. גוגל, אינטרנט, מיתוג, חברתיות ורשתות הא נחלתם של לא יותר מכמה עשרות אלפי מועסקים מענפים מסויימים, מעיסוקים מסויימים, מגילאים מסויימים ומדרגים מקצועיים וניהוליים מסויימים וגם זה – רק במגזר הפרטי. למאות אלפי מחפשי עבודה ומשפרי משרה זה לא רלוונטי. בעצם, זה גם לא כל כך רלוונטי אפילו למי שזה אמור להיות רלוונטי. הנה, ישירות מפי הגבורה בכבודה ובעצמה. זה מה שמיכל כרמי, מנכ"לית חברת ההשמה טריפלטק, בין יתר עיסוקיה, חושבת על בדיקת מועמדים בגוגל, וזה מה שהיא חושבת על טוויטר.  ואנחנו מאמינים לה. אנחנו יודעים שאתם לא קוראים אפילו קורות חיים למשרות בטיפולכם.

אז שתחפשו אותנו בגוגל?

ומתי תעדכנו את הבלוג?

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו