ארכיון
המלצת קריאה: עברנו את פרעה, נפלנו אצל סיגי
הרשימה "עברנו את פרעה נפלנו אצל סיגי" התפרסמה בבלוג "הפרוקטולוגים של זקני ציון" כמעט לפני ארבע שנים, בעיצומה של תקופת צמיחה רציפה במשק, ובענפי ההייטק בפרט. הרשימה מתארת את קורותיו של מחפש עבודה, איש הייטק מנוסה ב"שוק" התעסוקה.
הרשימה (ארוכה מעט, אך קריאתה מאלפת) מפרטת את כל שלבי החיפוש החל משלב איתור מודעות הדרושים הרלוונטיות, הפנמת "כללי המשחק" בשוק, תרומתן של חברות ההשמה, ההתייחסות לקורות החיים ודרכי סינון ומיון, התנהלותם של מראיינים ומעסיקים, כולל פילוח "אישי" של הכותב וסוף דבר.
שלא במפתיע, הרשימה רלוונטית כמעט עד כאב גם כיום. מומלץ, אגב, לקרוא גם את תגובות הקוראים: אלו שכבר עברו את החוויה, ואלו שמזלם שפר עליהם.
הרשימה נפתחת בפסקה הבאה:
פאנץ' ליין?
הנה, כאן.
ואנו תוהים: האם במשרד התמ"ת טרחו לקרוא את סעיפים 3, 5 ו – 7 בהודעתם לעיתונות מה – 18/02/08, לפני שדחפו להחלטת ממשלה הגוררת עלויות מופרכות ? ואם קראו שם את מה שהם כתבו – מדוע לא השתמשו בסמכויותיהם ותקציביהם הקיימים להסדיר ולאכוף את החוקים שעל ביצועם הם עצמם מופקדים?
עוד:
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום
הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם
מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל
איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מכוני מיון והערכה מציעים את "שירותיהם" למעסיקים תמורת כסף (עלות בחינת מועמד למעסיק נעה סביב אלף ש"ח) את הזהב הם מפיקים מהפס.. ממחפשי העבודה.
לשיטה מספר שלבים:
ראשית, הפחדה:
הכרחי להטיל אימה על מי שממילא שרוי בחרדה. לכן יאמרו לכם שהסיכוי שלכם לעבור מבחן מיון הוא רק 15 אחוז.
שנית, ריכוך:
הסיכוי שלכם לעבור מבחן כזה אמנם נמוכים, אבל אל יאוש. באמצעות שקר כלשהו תוכלו להעלות את הסיכויים שלכם לעבור בהצלחה מבחן מיון ל- 80 אחוז!
שלישית: פיתוי וטעימה:
יציעו לכם פתרון פשוט, קל, ולא כואב. אפילו לא 200 ש"ח ויש לכם נשק סודי.(אם אתם ממש משקיענים יציעו לכם "ערכות הכנה למבחני מיון" קרי: לשלם יותר עבור אותה סחורה.
רביעית, דחיקה לפינה:
קניתם ספר ולא "ערכה"? המכון לא פראייר. אחת לכמה עמודים בספר ה"הכנה" שרכשתם, תוכלו לצפות, על חשבונכם, בפרסומת הפורטת על רגשותיכם ודוחקת בכם להירשם ל"קורס ההכנה לבחינות המיון לעבודה".
חמישית, למכור בקמעונות:
למה למכור קורס אחד מקיף, כשאפשר לפרוט אותו לחלקים ולמכור כל חלק בתשלום נפרד? ולמה לא להקטין עלויות תפעול ולהגדיל רווחיות ע"י מכירת "קורסי הכנה באינטרנט"?
ששית: ספאם, ספאם, ושוב ספאם, אה.. "קידום אתרים המנועי חיפוש":
מאמרים בניית אתרי דמה ואתרים מתחזים ל"נייטרליים" אך באופן מפתיע משתמשים באותו האקסט, עם או בלי קרדיט.מישהו צריך הרי להפיץ את הבשורה.
שביעית, הפחדה נוספת:
נכשלתם? לא יספרו לכם, ולא תוכלו לגשת למבחן "מתקן" נוסף אלא כעבוד שנתיים.
שמינית, בצע כסף. שוב.
אבל, תוכלו לרכוש, על חשבונכם את התוצאות, או: ניחשתם נכון, קורס.
תשיעית, התלוצצו עמכם בשלב השביעי:
אחרי זמן מה תזכו להצעה מטעם המכון לעבור את המבחן מחדש, ו"לשפר" את הישגיכם. בתשלום, אלא מה.
אם להודות על האמת, פריחת הענף ו"הפיתוח העסקי" המואץ שלו הוא כנראה הפתרון התעסוקתי שמצאו אנשי מדעי ההתנהגות לפרנסתם.
עם ניסיון ורקע יצירתי ורווחי כאלו השמיים הם הגבול. הכל בגדר האפשר.
נניח, לחנך קהלי יעד נוספים לשלם תמורת מה שממילא מגיע להם.
עוד:
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
עצות מזיקות למחפשי עבודה
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי
לא, זו אינה טעות. רוח חדשה מנשבת במשרדי עורכי הדין החרדים למעמדו של המקצוע. מעתה יש להפגין ידע משפטי בראיון הקבלה להתמחות. כך לפחות ע"פי ה"ה (ועו"ד, כמובן) קרן סטרול וליאת בן צבי, מומחיות השמה והכוון תעסוקתי לעו"ד. במבט ראשון נראה כי תפיסה מהפכנית כזו עשויה להתפשט כאש בשדה קוצים לתחומי התמחות נוספים: כדי להתקבל להתמחות ברפואה על המועמדים יהיה להפגין ידע רפואי, להתמחות בחשבונאות הדרישה תהיה ידע פיסקלי וחשבונאי, ובמשרדי מתכננים הדרישה תהיה לידע אדריכלי.
אם המגמה המסוכנת הזו תימשך, אפשר שכבר בעתיד הקרוב נראה התארגנויות ציבוריות ופרטיות שינצלו את הביקוש הגואה להתמחויות בענפים שונים ויקימו מעין מכינות, או אולי בתי ספר שיקנו ידע עיוני מתאים וידרגו את הלומדים על פי הישגיהם. ייתכן אפילו שיונפקו תעודות רשמיות מתאימות בעזרתן יוכלו הבוגרים להתקבל להתמחויות בתחומים שיבחרו לעסוק…
הזוי?
קראו היטב את המאמר. בין שלל עצות אחיתופל בשקל, שלא ברור אם מעידות על קרתנותן של הדוברות או, חמור יותר על התנהלות יהירה, סטריאוטיפית ועבריינית (לכאורה) של המעסיקים, תמצאו גם פנינים.
הנה אחת מהן:
אל תשאל מהם השכר ושעות העבודה. צא מנקודת הנחה שלא תתעשר מההתמחות.
כי אינדוקטרינציה היא כלי שליטה.
מי שרוכש השכלה ומקצוע, בין השאר על מנת ליצור בעזרתם את הכנסתו צריך לשלם, ומראש, ל"מוכרי זיכיון העיסוק". בדיוק כמו "דמי כניסה" בארגונים מסויימים המעסיקים עורכי דין. עד לפני שנים לא רבות לא תמיד שילמו למתמחים, בכלל. כשהחלו לשלם להם פרוטות המשיכו המעסיקים (עורכי דין וגם בתי המשפט) להפר את החוק (עד שאפילו לשכת עו"ד נזעקה) ונראה שדווקא מי שנקבע שעליו לקיים את החוק ולייצגו נוהג על פי מנהג "לא תחסום שור בדישו". מה יש? לא מגיע להם "צ'ופר מהעבודה"?
וסתם שאלה מסקרנת: מדוע משרד עורכי דין צריך בכלל מתמחים? למתמחה, אין ניסיון משפטי, הוא לא יכול לחתום על מסמכים משפטיים, הוא לא יכול להופיע בערכאות , והוא זקוק להכשרה, הדרכה ואימון זמן ממושך עד שיוכל לעבוד עם לקוחות, או רשויות. היתרון העיקרי של העסקת מתמחים היה בהיותם כח עבודה משכיל, זמין כל העת וזול יותר מפקידה.אל תשאלו על שעות ושכר. הדון עשוי להתעצבן.
רוצים להתקבל להתמחות במשרד עורכי דין?
אל תקשיבו ליועצי קריירה ומשאבי אנוש. אפילו אם הוסמכו למשפטים.
עוד:
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום
חברה אחת, הצליחה לעורר זעם קדוש ו"פתיחה בחקירה" אצל שומרי סף צבועים. היא בסך הכל רצתה מה שכולם רוצים: עובדים צעירים. את הסיבות כולנו יכולים לנחש: עלויות, משטור, פיקוח וכו'. לפרסם מדיניות מפלה אינו מעשה חכם. כל עוד לא פרסמתם שאתם מפלים תוכלו להפלות כאוות נפשכם, ואף מתחסד לא יכפה עליכם לקיים את החוק.
ככה מפלים נכון מועמדים על בסיס גיל:
דוגמא אחת מכאן:
מסי משרה : 9326
לחברת היי טק באזור המרכז הפמתחת מוצרים בתחום התקשורת דרוש/ה מפתח/ת C++
דרישות
תואר ראשון אוניברסיטאי במדעי המחשב או הנדסה- חובה. סיום בהצטיינות- יתרון. 3-5 שנות ניסיון בתכנות ++C – חובה (לא לשלוח מועמדים עם יותר מ 5 שנות ניסיון) ניסיון ב Embedded Linux- יתרון משמעותי. ניסיון בשימוש ב- Design Patterns- חובה. ידע בתקשורת, IP / TCP – יתרון. ידע בפרוטוקולים, VOIP – יתרון.
דוגמא שנייה מכאן:
דוגמא שלישית מכאן:
דרושים בייצור ותעשיה – שליחת קורות חיים
הבנו את הרעיון.
מאידך, אולי באמת מיותר לטרוח. התמ"ת (שבמשרדו ממוקמת הנציבות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה) באמת צריך איזה קשקוש יחצני של פונקציונר ועסקן כדי לבדוק את ענף ההיי טק? כי בענפים אחרים הכל תקין? הלו, הממשל זמין?
עוד:
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ חקר היבט בתהליך קבלת ההחלטות שלנו שיכול לסייע לנו בתהליך החיפוש.
בסרטון, המלווה בכיתוביות בעברית (תרגום: עומר להב ויפעת בן יעקב), שאורכו 18 דקות מסביר שוורץ, בכשרון רב והומור שופע את עיקר מסקנותיו.
מסקנות עיקריות:
1. הסיכוי של מחפשי עבודה הנענים למשרה המתפרסמת דרך כמה מגייסים, במספר רב של ערוצי מדיה לעבור לשלב הבא שואף לאפס.
ולא, קורות חיים "שיווקיים" אינם הפתרון. לפחות לא למחפשי העבודה. כמעט ודאי שתהיה לפניית סרק כזו תוצאת לוואי שלילית: קורות החיים "נשרפו" לצמיתות למשרה המתפרסמת, וכמעט ודאי שגם למשרות אחרות אצל המעסיק/המגייס.
2. מגייס הפועל בתפוצת נאטו ומקבל שטפון של פניות יפעל באחת מהדרכים הבאות:
א. ימשיך בתהליך הההתלבטות (חיפוש) בשל השפע וההתמכרות לתהליך. עד ש… עד שיימאס, ייגמר התקציב, או כל רציונליזציה אחרת.
ב. ינטוש את דרך הפעולה חסרת התוחלת הזו ויגייס בדרך שונה לחלוטין: בשיטת "חבר מביא חבר", המלצה אישית, קשרים וכו'.
ג. לא יחליט, אף אם ראיין מספר מועמדים ויבטל כליל את המשרה.
עוד:
איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה
למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע
"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל
"עובד גאון הוא סרטן לארגון, לפחות 10 עובדים טובים עוזבים בגללו" ( גלובס, 4/2/10). "יותר ויותר מנהלי חברות כוח-אדם מודים: עובדים חכמים יכולים להזיק לארגון יותר מאשר להועיל לו" (שם)
במאמר עילג, מבולבל, גדוש סתירות, מציגים 3 מנהלי חברות כ"א והשמה את הטרנד החדש בנבערות ודעות קדומות. על הכוונת: ובכן, לא ברור.
האם קצפם יצא על "גאונים"? "מבריקים", דוקטורנטים באוניברסיטאות מליגות הקיסוס? מצטיינים בלימודיהם? אנשים חכמים? שוב לא ברור. מייד נבין מדוע.
המנכ"לים יצאו בהתקפה גורפת, על, המ.. על מה, בעצם?: השכלה? תכונות? מיומנויות?כל מנכ"ל מבלבל יותר את דברי חברו, ומצליח אפילו לסתור את עצמו.
שני דברים ברורים מהמאמר:
*המנכ"לים סימנו את "גבולות הגזרה" החדשים. אמרו מעתה: "בערות היא כוח". רגע, כבר אמרו את זה? תכננו את הקריירה שלכם בהתאם.
*המסר היחיד שברור ושזור כחוט השני בדבריהם: לניהול בכיר – עדיף טמבל. זה הטרנד. תדע כל אם עברייה: יש לך טמבל/ית? יש לך מנכ"ל!
אנו ממליצים בחום ל- 3 המנכ"לים לגלות את אוזנה של ממשלת ישראל , פקידי האוצר יעוטו על העצה כמוצאי שלל רב, ולהודיע גם ל"וול סטריט ג'ורנל" . הדבר האחרון שאנו רוצים בו הוא לייבא מובטלים משכילים.
המאמר המקורי התפרסם ב"ליידי גלובס".
ואנחנו תוהים: מה יודעים המנכ"לים, שאנחנו לא: האם התכוונו לנחם את הקוראות, הידועות כחכמות יותר, או דווקא לחזק את רוחן, כי הן מטומטמות יותר?
ולגבי הפרדוקס:
אם מנכ"ל טוען שלטמבל יש סיכוי גבוה לניהול בכיר – האם להאמין לו כי הוא מנכ"ל, או להתעלם ממנו כי הוא טמבל? או ההיפך?
בכל מקרה, פרקינסון הקדים אתכם, וגם לורנס ג'יי פיטר, אבל זכות הראשונים, שמורה כנראה לקליגולה.
עוד:
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…
בו יש רק 10 מועמדים על כל משרה*: על 4000 מכרזים התמודדו 40 אלף עובדים**
????
אנחנו מציעים את ההסברם הבאים:
1. לכל המכרזים ערוץ פרסום יחיד.
2. חברות כ"א והשמה "מקצועיות" מודרות מההליך.
3. מדיה חברתית ויועצי מדיה חברתית מודרים מהתהליך.
4. תהליכים ברורים, מובנים וגלויים בכל מכרז, לכל משרה.
5. כל המועמדים לכל מכרז ומשרה עוברים תהליך זהה.
6. תוצאות פומביות, עם מנגנון ערעור.
האם כדאי לכולנו ללמוד משהו ממחלקת משאבי האנוש הגדולה במדינה?
בעתיד, אגב, אנו צופים כי יוגמשו הליכי הגיוס במגזר הציבורי ויאמצו דפוסים דומים למגזר הפרטי, בעיקר בהיבטי המדיה החברתית. חבל.
* לא כל המשרות במגזר הציבורי מאויישות באמצעות מכרזים. קיימות שיטות נוספות.
** נכון, יש פגמים במכרזים, יש מכרזים "תפורים" ויש גם שלמונים. גם במגזר הפרטי. שם אין לנו אפילו מושג או נתונים על ממדי התופעה.
עוד:
"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"
למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net
רוב קורות החיים שאנו מקבלים לא רלוונטיים , נאנחים ברחבי המדיה החברתית מנהלי גיוס. אחרים אפילו טוענים: קו"ח זבל.
אנחנו מסכימים.
פרסמתם משרה וקיבלתם קורות חיים מ – 3 סוגים:
1. קורות חיים העונים לכל דרישות המשרה.
2. קורות חיים בתחום אך של מועמדים Over Qualified או Under Qualified
3. קורות חיים של מועמדים אחרים.
קורות החיים מהסוג האחרון אינם רלוונטיים, ולדבריכם הם נתח ניכר מסך קורות החיים שקיבלתם.
כאן, אנחנו חושבים שהתשובה מונחת לפתחכם: Cura T e Ipsum – רפאו את עצמכם.
כי:
* יש קשר בין פריסת המדיה שלכם לתוצאות הקמפיין.
* יש קשר בין תיאור המשרה להבנה של הקורא.
* שכפול בלתי פוסק של משרות מעוות לחלוטין את המודעה המקורית שלכם, למטרות שלכם אין שליטה עליהן.
* פריסת מדיה בערוצים שלהם אינטרס מנוגד לשלכם המקשים על לקוחותיהם (המשלמים!) על ידי הסתרת פרטי המפרסם, פוגעת בכולם.
* מקצוענות בגיוס זו שיטה, לא כנס , או סיסמה.
* כמו שאיזה זקן אמר פעם: המדיום הוא המסר.
יעילות המדיה, או שיעור השחיקה של ערוציה קובעת את העלויות ואת האפקטיביות.
לא קשה במיוחד לבדוק מהיכן, מתי ובכמה ואפילו גם למה מגיעים קורות חיים לא רלוונטיים.
נדמה לנו, שאפילו אנחנו יכולים לבנות כלי פשוט למטרה הזו.
והמידע הזה יאפשר טיפול שורש בתופעה.
וכולנו נרוויח.
עוד:
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …
אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
לאחר "המפץ הגדול" מתחיל שלב התפיחה.
1. אתרי הדרושים: אליהם נשלחו משרות חדשות לפרסום מעוניינים הן להאדיר את מיצובו של האתר כ"מוביל" באוכלוסיית מחפשי העבודה (המקבלים את השירות ללא תשלום) והן לשמור ולשמר את לקוחותיהם – חברות כ"א וההשמה, המשלמות עבור הפרסום ועליהן בנוי המודל העסקי. שתי המטרות מושגות כשמנהלי האתרים "מצ'פרים" את לקוחותיהם. ראשית, הם ומפרסמים משרות חדשות בסיווגים נוספים, על דעת עצמם, ובדרך כלל ללא ידיעת לקוחותיהם. כך, למשל, משרת מנהל צוות במוקד טכני בחברת תוכנה שנשלחה לפרסום ע"י חברת כח האדם בסיווג "שירות טכני" תפורסם מייד גם בסיווג "משרה חמה" וגם בסיווגים "מוקדים", "הייטק", "ניהול" ותופיע גם בתוצאות חיפוש נוספות – כראות עיני מנהלי האתר, שמראה "תוצאות" ללקוחותיו המשלמים.
2. האגרגטורים : אתרי דושים בהם המודל העסקי נשען על תשלום מצד מחפשי עבודה: אלו סורקים ללא הרף את הרשת (אתרים דרושים, אתרי חב' כ"א, אתרי מעסיקים, מדיה חברתית ומדיה כתובה) ומעתיקים את המודעות החדשות לאתרם. לאגרגטורים תמריץ גבוה יותר להראות נפח ענק של מודעות, בכל סיווג. לכן כל משרה המועתקת ע"י אגרגטור משוכפלת לעייפה לכל סיווג, מתאים או מתאים בערך. וגם להם "משרות חמות"
3. ציידי מעסיקים: כמו בענף תיווך הנדל"ן, גם בענף תיווך כ"א גורמים רבים שלהם אין הסכם ישיר עם המעסיק המפרסם – אך הם מעוניינים לחדור אליו. אלו יעתיקו את המשרות – וימחזרו אותן, היינו – יפרסמו את המשרות מחדש, תחת שמם או כ"חסויות" , באתר הבית שלהם, באתרי הדרושים לעיל, ובמדיה חברתית. אם יגיעו אליהם קורות חיים של מועמדים טובים – הם יפנו למעסיק ויציעו את שירותיהם. המעסיק, המשלם בדרך כלל עמלה חד פעמית על השמה – מוכן, לרוב, לקבל גם הצעות מציידי מעסיקים.
4. אתרי שת"פ לדרושים: הן אתרי הדרושים והן אתרי אגרגטורים יוצרים בריתות ושיתופי פעולה במסגרתם מופיעות משרותהמתפרסמות אצלם בחתכים וסיווגים ממוקדים (עו"ד, מהנדסים, סטודנטים, אמהות, תושבי הדרום, חברי קיבוצים – אתם כבר מבינים את העיקרון) באתרים יעודיים המיועדים לאוכלוסיות אלו. אתרי השת"פ מעבים כך את לוח המודעות הפנימי שלהם ומגבירים תנועה לאתר, ואילו האתרים המספקים את הנתונים והפלטפורמה מרוויחים נתח שוק, ומוניטין עודף.
5. הפניות מפורומים, קבוצות, רשתות וקהילות: שלועסים ולועסים למתעניינים חדשים, אקראיים, לא מיומנים, או נואשים ומעתיקים חלק מהמשרות אל הפורומים וההילות או מפנים החוצה – אל מקורות המודעות.בדרך כלל המשרות היזכו לחשיפה המירבית יהיו ה"משרות החמות" , כמובן.
6. "זנב ארוך": מכל הסיבות שתוארו לעיל – אף אחד מהשחקנים בתחום אינו מסיר בזמן, או אינו מסיר כלל מודעות – אלא אם אם הגיעה בקשה מפורשת מצד הלקוח, ובדרך כלל – המעסיק בעצמו. לכן ניתן למצוא כמעט בכל אתר של חברת השמה/כ"א משרות בנות למעלה משבועיים, חודש, רבעון, ואפילו שנה.
7. "זנב ארוך מאוד": מנועי חיפוש יעודיים למשרות דוגמים כל משרה, בכל סיווג, מכל אתר, קיקיוני ככל שיהיה, בכל זמן, ו"גורסים" אותה עד לעייפה.
מגברים נוספים:
* המעסיק עצמו פונה למספר חברות השמה (בדרך כלל – שתיים עד ארבע). במקרה כזה – כל התהליך, החל משלב א ועד לשלב זה – ינפח את החשיפה עד לזרא.
* וכמובן, לרוב המשרה תפורסם גם באתר המעסיק. ובחשבון הפייסבוק , הטוויטר ובפורומים בהם הוא חבר.
כמעט מקרה קלאסי בו כולם מפסידים.
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע
חברת ההשמה/כח אדם מתודרכת טלפונית ע"י מעסיק המעוניין בגיוס עובדים. פרטי המשרה/ות יגיעו בדוא"ל בהמשך היום, או למחרת.
יופי. יש די והותר זמן לתכנן את התוצאות הרצויות.
מתחילים ב"מדיה חברתית", כמובן.
משגרים הודעה מתאימה לטוויטר. מותר להפריז קצת.
ההודעה בטוויטר תפנה כמובן לפייסבוק, שם תופיע אותה הודעה ל"קהל המעריצים" .
להשגת כיסוי טוב יותר אפשר כמובן גם להודיע בפורומים.
להתכונן, להמתין, סבלנות.
יהיו מודעות!
Stay Tuned
ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה – שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול
אתם מחפשים עובדים או מחפשים עבודה?
"******** היא חברת אינטרנט צעירה ודינמית המתמחה בתפעול ושיווק אפליקציות אינטרנט בשווקים בינלאומיים. החברה פועלת מלונדון(פיתוח עיסקי ומכירות) וישראל (מחקר, פיתוח ושרותים טכנולוגיים) ובבעלותה אתרי השואות מחירים, משחקים ותוכן אותם היא משווקת בארה'ב ובאירופה. לחברה הסכמי שיתוף פעולה עם כל מנועי החיפוש המוביליםGoogle,Yahoo, MSN ושותפויות עסקיות עם אתרי תוכן וקהילות אינטרנט מובילות. החברה ממוקמת במקום כפרי באזור השרון, בעלת גב כלכלי חזק ומחפשת מפתחים שיכולים להיות שותפים להצלחה. לצוות הפיתוח דרוש…." (מתוך אתר דרושים ידוע).
והם לא היחידים… (אולי הרעיון הוא דווקא להרתיע .. כמו בקתדרלה גותית)
ואיך נראית המודעה שלכם?
"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"
"אולי" פתחנו בהיסוס מה, "כדאי שתנסו לאתר עובדים דרך XXX" ?
"XXX"? נחרה בבוז בת שיחנו, עובדת בכירה בחברת כח אדם.
"מכירה אותם, שנים. עבדנו איתם ופרסנו להם תמיד חלק מהעוגה. לא השנה. יש לנו מגבלות תקציב"
"אבל XXX גובה רק כמה שקלים למודעה" ניסינו.
"ולא שווה אותם" סיננה בת שיחנו בארסיות.
"בכל ערוץ שאנחנו מגייסים עובדים אנחנו מקבלים עשרות פניות, לפעמים יותר. ב XXX אנחנו מקבלים 3- 6 פניות,בממוצע, ורק לעתים נדירות – כמה עשרות, אבל פחות מהאחרים".
???
"אין להם זכות קיום במציאות של היום"
"אבל, אולי היה כדאי לכם לעשות ההיפך, לקצץ בשאר הערוצים ולהישאר עם XXX. אולי כך תתגברו על כמויות קורות החיים שאתם מקבלים"?
בת שיחנו הביטה בנו במבט מלא רחמים:
"טוב, לא כל אחד יכול להבין בכח אדם, זו תורה שלמה".
"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"
"באמת? קיבלתם 652 פניות עם קורות חיים"? שאלנו את בת שיחנו, עובדת בכירה בחברת כח אדם, שהנהנה נמרצות.
"זה בוודאי חריג", ניסינו להזדהות עם מצוקתה.
"לא, כלל לא. על כל משרה שאנחנו מפרסמים יש למעלה ממאה פניות, ולעתים אפילו כפול", אמרה ולא שכחה להוסיף: "לפחות חצי מהפניות כלל לא רלוונטיות למשרה שפרסמנו".
"מניסיונך, איך את מסבירה מצב כזה"?
"אני חושבת שיש ביקוש גבוה למשרות אבל ההיצע מוגבל".
"אולי זה רק אצלכם"?
"לא, אני יודעת מקולגות שאנחנו דווקא במקום טוב באמצע".
"אז איך אתם מאתרים את המועמדים המתאימים לכם"?
"נו, טוב, בשביל זה משלמים לנו".
אבל אנחנו, רשעים שכמונו, יודעים איך זה קורה. ולמה.
אם אתם מחפשים עבודה זמן רב – אפשר שחלק מהתשובה כבר ידוע לכם.
חלק מהתשובה – ברשימה הבאה.
זה לא אני, זה הדור שלי…
אמרו לכם שאתם "חסרי יציבות תעסוקתית"?
שאלו אתכם מדוע החלפתם מספר מקומות עבודה בפחות מ – 10 שנים? 5 שנים? 3 שנים?
תגידו את האמת: זה לא אתם – זה הדור שלכם.
ונותר רק לשאול:
* האם אפשר שאנשי משאבי האנוש לועסים לנו עוד קשקוש טרנדי שמקורו בעולם השיווק, בעוד שהם עצמם אינם קונים אותו?
* הייתכן שדווקא הם שאינם מכירים את אחד המאפיינים הבולטים של דור ה – Y?
התשובה, אולי פשוטה בהרבה:
דרושה גמישות ויצירתיות כדי להחזיק בו זמנית גם בידע הרחב וגם בדעה הקדומה, כדי, ניחשתם נכון, להציע עוד מאותה תרופה:
שפצו את קורות החיים וחסכו פיצול אישיות ממראייניכם, וקריאת מאמרים נבובים מכולנו.
איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …
אגדה שלא היתה באמת…
לקראת בוא החורף פנו בני השבט האינדיאני לצ'יף הצעיר שזה עתה חזר מלימודיו בהרווארד וביקש לדעת אם השנה החורף יהיה קר. הצ'יף הביט בשמיים הבהירים, בהם לא נראה אף ענן ופסק שכן, החורף יהיה קר. כל השבט התפזר לקושש עצים לקראת החורף הקרב, אולם ליתר ביטחון, התקשר הצ'יף למרכז המטאורולוגי כדי לשמוע את דעה מקצועית. "החורף יהיה קר" פסקו במרכז המטאורולגי, הצ'יף נרגע. חודש לאחר מכן, כשבקושי עננתיים נראו בפאתי השמיים שוב פנה השבט לצ'יף – באותה שאלה. שוב פסק הצ'יף כי כדאי לקושש עצים ולהתכונן מבעוד מועד, ושוב התקשר למרכז המטאורולוגי שהרגיע אותו בסמכותיות: "החורף השנה יהיה קר במיוחד". כעבור חודש נוסף, כשלא נאה היה שהחורף יגיע כלל, דחק הצ'יף בשבט לקושש עצים נוספים והתקשר פעם נוספת למרכז המטאורולגי, בחשש רב. "החורף יהיה אחד הקשים שידענו" אמרו לצ'יף במרכז המטאורולוגי. "אבל איך אתם יודעים בוודאות?" הקשה הצ'יף."האינדיאנים מקוששים עצים כמו משוגעים", נשמעה התשובה…
ואיך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות?
כי אתרי דרושים ממליצים עליהן
כי אתרי סיוע למחפשי עבודה טוענים שמעסיקים מחפשים שם
כי חברות כח אדם ממליצות על כך
כי בלוגים אישיים של מנהלי חברות כח אדם ממליצים עליהן
כי יועצי מדיה חברתית ממליצים עליהן
כי יועצי מיתוג אישי ממליצים עליהן
כי מאמנים אישיים ממליצים עליהן
כי האקדמיה ממליצה עליהן
כי עיתון לאנשים חושבים חושב עליהן
כי מומחי IT ממליצים עליהן
כי הבנק! ממליץ עליהן
נכון לסגירת הרשומה לא הצלחנו להשיג את המלצתו של האינסטלטור שלנו, אבל אנו מבטיחים לעדכן.
חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?
סגנון הניהול הנשי מאופיין בשיתוף, תקשורת בין אישית, שיוויוניות ואמפתיה, מוסכמה רווחת (גם אם ניתנת להפרכה) מאז טקס מתן תורת המגדר המודרנית.
בסקירת מצב הניהול הנשי של חברת דן אנד ברדסטריט נמצא רוב ברור לנשים בתפקידי ניהול משאבי אנוש. (בחברת כח אדם הרוב משמעותי אף יותר)
ניתן לשער, שבעלי כישורים חברתיים יעדיפו השתתפות ברשתות חברתיות.
בסקר שערכה חברת יחסי ציבור אמריקנית, ופורסם ב Market Trends נמצא רוב נשי ברשתות החברתיות הפופולריות.
כחח.. אההמ..
* יכול להיות שההמלצות ה"חמות" של חברות כ"א, יועצי קריירה ומנהלי משאבי אנוש למחפשי עבודה "להצטרף" לרשתות חברתיות נועדו לחסוך להם מאמצי גיוס, מיון או איתור?
כדי שאנחנו נבוא אליהם, קומפלט עם האמבטיה שלנו?
כדי כאילו "לשווק" את המשרה או "לתקשר" את ערכי המותג, כזה, או הארגון, כאילו, בצורה המיטבית?
זה יהיה ממש מטופש.
3 מלים מסוכנות, 4 מלים קטלניות כשמחפשים עבודה
מגייסי עובדים בחברות השמה ובארגונים עובדים בסרט נע ולא כחייטים. עבורם אתם אפילו לא נתון סטטיסטי. שיטות העבודה והשגרה היומית שלהם מכתיבים להם את מסגרת ההתייחסות לעבודתם.
וזה מה שפניותיכם עבורם – עבודה. ובעבודה "שלהם" מעדיפים לגייס מועמדים שכבר עובדים.
לפנות למגייס במלים : "אני מחפש/ת עבודה" מבטיח, כמעט אוטומטית שתרדו לתחתית תור הממתינים.
אין למגייסים תמריצים לפעול עבורכם ולכן פנייתכם תהיה טירחה בהיבטי תשומת לב, רגישות ומחוייבות. מה גם שזו פנייה שמינית מאז הבוקר.
פניות כאלו מתאימות לפורומים וגם אז רצוי לנסח אותן במלים אחרות.
יש רק 4 מלים יותר קטלניות עבורכם:
"אני מחפש/ת עבודה בנרות"
המגייסים אינם רואים עצמם כעובדי רווחה או כ"שומרוני הטוב", ובישראל – כולם כבר תרמו בעבודה.
"אם יהיה משהו מתאים נחזור אליכם. סבלנות וחשיבה חיובית ובסוף העניינים יסתדרו עבורכם".
היו סמוכים ובטוחים כי אם יהיה "משהו מתאים" – כמו כפפה ליד עבורכם – לא יפנו אליכם.
חפשו ניסוחים אחרים.
עצות מזיקות למחפשי עבודה
1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש". זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.
2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.
3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".
4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.
5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם. תנו לפראיירים אחרים להתחלף.
6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM. בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.
7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.
8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.
9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.
10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.
11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה. למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.
מכירים עוד עצות דומות?
עוד:
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
קיים "שוק" ענק של נותני עצות למחפשי עבודה.
המשותף לכולם:
לכל המדריכים, היועצים, המאמנים, עובדי חברות השמה – יש עבודה.
מתן עצות היא חלק מהעבודה (בשכר!) שלהם ומערך האינטרסים שלהם.
המבדיל ביניהם:
לא כל העצות חופפות או זהות. חלק מהן סותר. חלק מהן מזיק.
אין לכם כלים לבדוק את אפקטיביות העצות.
העצות הן כלליות. סטטיסטית – תמיד יהיו כאלו שיטענו שעצה כלשהי סייעה להם.
אתם מקרה פרטי. עצות שלא יסייעו לכם – יזיקו לכם, תבזבזו זמן יקר, משאבים, ואולי גם משרות ומעסיקים פוטנציאליים.
לאף נותן עצה אין אחריות על עצותיו.
ולכן הם גם ימליצו "לחשוב חיובי" ,לשמור על "ראש פתוח" ויזכיר כי "בסוף" הדברים מסתדרים.
"בטווח הארוך (בסוף) כולנו מתים" אמר פעם חתן פרס נובל בכלכלה – ג'ון מיינרד קיינס
ולכן אנחנו מעוניינים בטווח הקצר. והדרך חשובה לנו.
עוד:
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?
באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה, כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.
כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:
* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?
* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה שרק לכם זכויות היוצרים עליה?
* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים, במבחני המיון ובראיונות העבודה?
* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?
* ומי מתפרנס מעצות כאלו?
* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?
(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).
*האם השאלה הזו חשובה בכלל? ועד כמה? לכל תפקיד?
* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?
* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?
* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?
* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".
משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים, משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין, אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!
עוד:
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
אמנם על שאלה זו יכולנו לענות מניסיוננו שלנו, אבל כדי לתקף מעט יותר את הממצאים פנינו גם למר דלתא, גב' סיגמא, גב' למבדא, מר תטא וגב' אפסילון – אתם וודאי תזהו אותם מהרשתות החברתיות ומהפורומים של מחפשי העבודה הקרובים לליבכם (אתם יודעים, נו, הכלי הקיבול האלו בהם אתם מפרסמים את הגיגיכם למען ייטב לנו, שם מדי פעם אתם אף עונים לשאלות האינטליגנטיות יותר ומתעלמים מהשאר בחינניות). הנה, מתחילים:
כשמשרה מתפרסמת – וקורות החיים שלנו עונים על כל הדרישות המצויינות במודעה – ואיננו מקבלים תגובה, אנחנו חושדים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאותה משרה מתפרסמת פעם אחר פעם – שבועות וחודשים – ואנו שולחים מחדש את קורות החיים,שעונים על כל הדרישות, גם בגרסה שונה – ואיננו מקבלים תגובה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאנו רואים את המשרה מתפרסמת בו זמנית במספר אתרי דרושים, בפייסבוק, לינקדאין, לינק, טוויטר ובפורומים – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו.
כשאנו מתקשרים לבדוק אם קיבלו את קורות החיים שלנו ואומרים לנו לשלוח מחדש – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו. אולי גם לא תקראו.
כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" ומציעים לנו משרה שאין לנו כישורים, מיומנויות, ניסיון או ידע מתאים – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" , ומבקשים להשלים פרטים חסרים ואז שואלים שאלות רבות שהמענה להם נמצא כבר בקורות החיים – אנחנו יודעים שלא קראתם אותם.
כשמזמינים אותנו לפגישה, ובחדר ההמתנה מבקשים מאיתנו לכתוב את קורות החיים שלנו בצירוף טופס פרטים אישיים, ואנחנו מזכירים ששלחנו קורות חיים ונענים ב"כן, אבל למי שמראיין אין את קורות החיים שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאנחנו נכנסים לפגישת היכרות או ראיון ובמענה לשאלות המראיין אנו מציינים, כבדרך אגב, שפירטנו דברים דומים בקורות החיים שלנו והמראיין מבקש שנפנה אותו לפסקה המתאימה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאנחנו מציעים, בתחילת הראיון, עותק מקורות החיים למראיין ופניו מאירות בהבעת הקלה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאנחנו מופנים למכון מיון ונשאלים בפירוט, בפעם השלישית, על הניסיון המקצועי "לא קיבלתי את טופס קורות החיים שלך וצריך לתאר בכמה שורות את הניסיון שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.
כשאנחנו קוראים באינטרנט שעבודתכם קשה יותר ויותר כי אתם "מוצפים" בקורות חיים – אנחנו יודעים שלא קראתם ולא תקראו את קורות החיים שלנו.
כשאתם מגייסים עובדים חסרי ניסיון, או עם ניסיון במכירות (?) למיון קורות חיים, אנחנו יודעים שלא רק שלא תקראו את קורות החיים שלנו, אלא גם שבניגוד למיתוסים המפוברקים שאתם מטפחים, אין צורך בכישורים כלשהם, או הכרת ענפי ותחומי תעסוקה כדי למיין עבורכם קורות חיים – שאתם יזמתם את קבלתם – "לסריקה" שלאחר ה"מיון" הזה. כל אחד ואחת יכול לעשות את עבודתכם. ואתם יודעים את זה.
כשאתם ממליצים לנו על "כתיבה שיווקית – מקצועית" של קורות החיים שלנו ע"י "מומחה" , כדי "לצוד את עיניכם" הלאות – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו. אתם לא מתקשים בקריאה "בין השורות". אתם פשוט לא קוראים שורות!
כשיש לכם בלוג אישי מעודכן ודינמי, ותמונתכם מתנוססת גם בדפים אישיים בדה מרקר, תפוז וגלובס, כשאתם מתייגים כל משפט שכתבתם בשווה קריאה, דיג, דלישס וסטאמבלאפון, כשאתם מפיצים את הגיגיכם בטוויטר ופייסבוק, וגם ברידר וארטיקלס, ורשומים בלינקדאין ( לפחות ב – 10 קבוצות "מקצועיות"), מקושרים והוק, ולא שוכחים אף פעם לדווח בפורומים של וויינט, תפוז, נענע, (אם שכחנו משהו – אנו מתנצלים) וגוגל מציע יותר מ – 3000 תוצאות לשימכם – אנחנו מבינים שלא תוכלו לקרוא את קורות החיים שאתם נשבעים שאתם זקוקים להם.
אתם באמת כורעים תחת הנטל. אנו מעריצים את יכולות הרישות החברתי וההאדרה האישית שלכם, אתם משמשים דוגמא טובה ל"איך לעשות זאת נכון". אנחנו גם מסיקים שהצלחתם לשכנע את מעסיקיכם לשלם לכם על עיסוק אובססיבי בעצמכם – כזמן העבודה. שאפו. ועל כך שבמהלך האגו טריפ שלכם הפניתם אותנו לעסוק באופן אובססיבי בעצמנו, על חשבוננו, קבלו שאפותיים.
ולסיום: כן אנחנו יודעים שדווקא אתם, במקרה, קוראים היטב את קורות החיים, אבל בדיוק כששלחנו את קורות החיים למשרה הייתם בחו"ל, וסלעית ותותית , שנחלצו לעזרה – עשו כמיטב יכולתן אך לא הספיקו להתגבר על הכמות העצומה של קורות החיים שאתם מצליחים לבחון לעומקם מדי יום, כשאתם בעבודה.
אתם חושבים שאנחנו מטומטמים כיוון שאנחנו מחפשים עבודה, או בגלל ההכשרה שלכם?
הרשימה הקודמת:
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
במילה אחת: לא. בשתי מלים: לא קוראים.
ולא, אלו לא סודות מאחורי הקלעים. אתם דואגים היטב להספים באתרי חדשות ומידע, בטורי דעות, בבלוגים וברשתות חברתיות לטפטף פעם אחר פעם אחר פעם שאינכם קוראים, וגם אין לכם כוונה כזו. אתם מנהלי כ"א ומשאבי אנוש. לא נברנים. ואם עוד היה לנו ספק כלשהו אתם טורחים היטב להסיר אותו כשאתם ממליצים כמעט בנשימה אחת, גם להסתייע בכתיבה "מקצועית" של קורות החיים, וגם להירשם ל"רשתות חברתיות".
אתם הרי יודעים שכיוון שאתם רק "סורקים" קורות חיים, לכאורה במאמץ לאתר עבור הלקוח , או הארגון שלכם את המועמד המתאים ביותר- יהיו כישורי ההצגה שלו ככל שיהיו – אתם בעצם מחפשים גירוי, גימיק, ניסוח מבריק, הצגה שיווקית. "סטופר" שיעצור את הסריקה. לכן כדאי להיעזר בכם, או בעמיתיכם (350 ש"ח בבקשה) ולשפץ את קורות החיים שייראו כמו מיליון דולר, רק כדי שתוכלו להימנע מהצורך לבדוק, לחשוף, לדלג על הצהרות קידום עצמי תפלות ולנסות להבין באמת אילו מיומנויות וכישורים נדרשו למועמד כדי למלא את תפקידיו בעבר בצורה הטובה ביותר – והאם מיומנויות אלו יתאימו למשרה שאתם מציעים. כאילו שאם תקבלו את כל קורות החיים ערוכים "שיווקית" באמת תקראו אותם…
וההמלצה השנייה, רשתות חברתיות? עוד מנגנון שיחסוך לכם את הצורך לקרוא קורות חיים. ברשתות חברתיות לא מקובל לכתוב אוטוביוגרפיה שיווקית (גם לא בלינקדאין), ומי שייצור קשרים – ממילא לא צריך עצות. או מומחים לקריירה.
ואחר כך אתם "מגלים" סודות מאחורי הקלעים…. בכל הפורומים בקפה דה מרקר, תפוז, לינקדאין, פייסבוק, טוויטר, שווה קריאה, רידר, מאמרים וכו'.. אולי מאחורי הקלעים אבל בראש חוצות ותחת כל עץ (וירטואלי) רענן…
מאידך, אפשר שמי שהכי "הופתע" היו הקולגות שלכם. כלומר, הם ידעו שהם לא קוראים, והם גם ידעו שעוד כמה.. אבל הם לא ידעו שכולם, וכמה מעט, אם בכלל..
עוד:
עבודה בעיניים 
תגובות אחרונות