ארכיון
ההייטק – בושה ישראלית, ערבית ויהודית
"ערביי ישראל מתקשים למצוא עבודה בהייטק" מבשר TheMarkerIT מה – 03/03/2010 וחושף אגב כך עניין רגיש, טעון וכאוב לערביי ישראל ויהודיה כאחד.
דומה שכישלונם של ערביי ישראל בענפי ההייטק טעון בחינה ובדיקה. סיפור השתלבותם המופלאה של ערביי ישראל בכלכלה הישראלית הוא סיפור סינדרלה קלאסי היכול לפרנס דורות של אקדמאים ומספרי סיפורים מכל העולם ולשמש מופת לחברות בהתהוות שקיומן מאוים מאז היווסדן.
מאז ביטול הממשל הצבאי בישראל, וביתר שאת מאז מלחמת ששת הימים, ידע המגזר הערבי בישראל פריחה שמקורה בהסרת חסמים, ביטול רגולציה וכח עבודה זול משטחי יהודה ושומרון.
מהפך אמיתי חל כשאריאל שרון מונה לשר החקלאות. בתמורה להסכמתם שבשתיקה של מנהיגי המגזר לעיבוי היישוב היהודי מעבר לקו הירוק, גייס משרד החקלאות בראשותו, ובעדינות האופיינית למהלכיו, תקציבים, טכנולוגיות, יועצים ומשאבים רבים בעזרתם הפך המגזר הערבי ליצואן חקלאי משמעותי תוך עשר שנים, וליצואן החקלאי הגדול במזה"ת כבר לפני חמש שנים. ערבים מונו למועצות הייצור והשיווק שנשלטו שנים בידי המגזר הקיבוצי והמושבי. "קאל" ו"תנובה" נרכשו בחלקים על ידי היצרנים המובילים במגזר, רובם תושבי צפון הארץ.
משה קצב היה זה שפתח, כמנהגו, בכח וללא מעצורים את הדלת למגזר הדרוזי לענף הנדל"ן, בכהונתו כשר השיכון. מבנאים, סתתים, רצפים וטייחים הפכו הדרוזים לקבלנים המובילים בפרוייקטי תשתיות ובנייה, וללא תרומתם להאצת הבנייה בתקופת העלייה מחבר העמים אפשר שמיעוט הדירות למגורים בארץ היה מביא לעלייה תלולה במחיריהן ולאובדן אפשרות ריאלית לרכישת דירת מגורים סטנדרטית לרוצים בכך.
את מיומנותם בענף, והמוניטין שצברו, הפנו הדרוזים לפרוייקטי נדל"ן מרשימים בירדן, מצרים, ערב הסעודית ואף בסוריה. טייקוני נדל"ן יהודים בנו את מזרח אירופה ומרכז אסיה וטייקוני הנדל"ן הדרוזים גייסו כספים בבורסות דובאי, כווית, הודו וסין ובנו תשתיות, קניונים, מבני ציבור וקומפלקסי מגורים עממיים ויוקרתיים מפקיסטן ועד טורקיה. לאחרונה הרקיע המוניטין שלהם לשחקים, כשנחנך הפרוייקט האחרון המגלומני שבנו: בורג' דובאי, המתנוסס לגובה 816 מ'.
וגם מקומן של הנשים הערביות לא נפקד. יותר ויותר נשים ערביות מוסלמיות ניצלו את הנגישות להון הערבי ישראלי החדש ולמיומנויות הייחודיות למגזר ויצרו רשתות אופנה ייחודיות בכל המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. לעומתן, נשים ערביות נוצריות העדיפו להתמקד בתעשיות התמרוקים השונות ובסדרת מהלכי בורסה מוצלחים השתלטו על החברות המובילות בענף.
הבדואים, ניצלו את יתרונותיהם בחברה הישראלית והפכו ליצואני נשק וסיוע בטחוני למדינות אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, מרכז אסיה, אירן, ואפגניסטן. כמה מאילי ההון הבדואים מחזיקים גם בתוארי קונסול כבוד של מדינות בהן הם פועלים. אחרים קנו מחצית מקבוצות הכדורגל והכדורסל במדינה.
אמנם היו זעקות שנשמעו באקדמיה כאשר מרבית המשרות הנחשקות ובהן משרות דיקן ורקטור ממש "נמסרו" לערבים וערביות, אך הן שככו כשייצוגם של הערבים במועצה להשכלה גבוהה עבר 50 אחוז.
היה זה שמעון פרס, בכהונתו כראש ממשלת ישראל, לאחר רצח ראש הממשלה רבין ז"ל שפתח את הדלת לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית בהנחותו את שר הביטחון לחייב את הפוקד הצבאי על פי חוק שירות הביטחון – נוסח משולב 1986 שלא לפטור את ערביי ישראל מחובת השירות הצבאי הסדיר.
תוך שנים ספורות התברגו ערבים בכל חילות צה"ל ונוכחותם בלטה במיוחד בחילות התקשוב, המודיעין, האוויר והים, ובמיוחד יחידה 7100 המהוללת, שלולא היא, ספק אם הצבא האמריקאי היה משתלט על עירק, ואילו אירן, לבטח היתה נוטלת חלק משמעותי במירוץ החימוש הגרעיני. משם נסללה דרכם של רבים מבני המגזר לקצונה הבכירה בצה"ל ומשם – לתעשיות הביטחוניות.
לפני עשור , "ערב ועידת השלום השנייה באל אקצא" הוביל מנהיג הליכוד דאז, מי שיהפוך לראש ממשלת ישראל וידידם הגדול של ערביי ישראל משכבר, אריאל שרון, את שילובם במגזר הפיננסי. אליבא דשרון, כל החברה הישראלית צריכה ליהנות מפירות ההון הערבי – ישראלי. "כל ישראל "ערבים זה לזה" היתה סיסמתו בבחירות. כמעט בן לילה נוסדו, נקנו ונמכרו בתי השקעות, קופות גמל ופנסיה, קרנות השתלמות, חברות ביטוח ואף שני בנקים באמצעות הון שגייסו בארץ, בבורסות המזה"ת ובבורסות המובילות בעולם. לפני שבע שנים הושק בבורסה מדד "תלאביב – ערב – ישראל" שעולה בכמעט מאה אחוזים! בכל שנה מאז השקתו ברציפות!
התעשייה הפרמצבטית, התעשייה הכימית, תעשיות המזון הרשתות הקמעונאיות, המדיה הכתובה, האלקטרונית והטלקום היו כבר בגדר "טיול של ששי בבוקר למסגד" לערביי ישראל. למעלה מ- 75 אחוז מהן נרכשו על ידי חברות אחזקה ערביות, כמעט בן לילה.
על כל הפיתוח המואץ, ההשתלבות המהירה, התרומה האדירה למשק ולחוסנו (במשבר העולמי האחרון מדינת ישראל הצליחה לא רק לצאת מחוזקת, אלא אף רכשה נתחים ניכרים מחברות ובנקי השקעות מובילים מרשימת "פורצ'ן – 500"), העיבה רק עננה אחת, עיקשת, שסירבה להיעלם ועדיין אינה מבשרת טובות: ההייטק הישראלי.
ההיטק הישראלי, מפלטם של היהודים, סירב בתוקף לפתוח את שעריו למגזר, להון ולמיומנויות הייחודיות של ערביי ישראל, נוצרים, מוסלמים, גברים ונשים כאחד, פרט למשרות "עלה תאנה" ספורות בתפקידי אדמיניסטרציה, תחזוקה, הדרכה והטמעה.
העובדים בענפי ההייטק, ובעיקר מנהליהם הסתגרו יותר ויותר, כמעט ככת דתית, ככל שאחיזתם של ערביי ישראל בשאר ענפי המשק הועמקה. לא עזרה לערבים גם נוכחותם המוגברת ברשתות חברתיות. ענפי ההיטק יסדו רשת חברתית משלהם שהדירה במוגן את ערביי ישראל. "למנהל היי-טק נוח לעבוד עם מי ששירת אתו בצבא" טענו ראשי המשק הערבי בישראל. "תארו לעצמכם שלמנהל ערבי בענף הבנקאות יהיה נעים יותר לעבוד עם מי שמתפלל עימו במסגד" הטיחו בעיתונאים, חברי כנסת ו – 6 שרי הממשלה הערבים כאחד. "תארו לעצמכם שערבים יבנו מגדלי מגורים יוקרתיים לערבים בלבד" החרו החזיקו. מה תהיה תדמיתה של המדינה בזירה הבינלאומית?
הלזה ייקרא היי טק? אוי לאותה בושה.
עוד:
חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם
איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום
מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!
חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם
נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו
לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?
נבחן 2 מקרים:
הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:
בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים". משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות. אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")
האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:
בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .
סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.
1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים", בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.
2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?
3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.
4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.
5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.
6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"
7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.
8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.
ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:
יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?
עוד:
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"
עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן.. על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.
מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.
ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"…. קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?
בעעהההה….
שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים: נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.
נכון? לא נכון..
כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"
סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?
כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:
1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות" בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.
מה עוד? הנה:
2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?
3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?" ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"
ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?
4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?
5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.
6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.
על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.
מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.
עוד:
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מכוני מיון והערכה מציעים את "שירותיהם" למעסיקים תמורת כסף (עלות בחינת מועמד למעסיק נעה סביב אלף ש"ח) את הזהב הם מפיקים מהפס.. ממחפשי העבודה.
לשיטה מספר שלבים:
ראשית, הפחדה:
הכרחי להטיל אימה על מי שממילא שרוי בחרדה. לכן יאמרו לכם שהסיכוי שלכם לעבור מבחן מיון הוא רק 15 אחוז.
שנית, ריכוך:
הסיכוי שלכם לעבור מבחן כזה אמנם נמוכים, אבל אל יאוש. באמצעות שקר כלשהו תוכלו להעלות את הסיכויים שלכם לעבור בהצלחה מבחן מיון ל- 80 אחוז!
שלישית: פיתוי וטעימה:
יציעו לכם פתרון פשוט, קל, ולא כואב. אפילו לא 200 ש"ח ויש לכם נשק סודי.(אם אתם ממש משקיענים יציעו לכם "ערכות הכנה למבחני מיון" קרי: לשלם יותר עבור אותה סחורה.
רביעית, דחיקה לפינה:
קניתם ספר ולא "ערכה"? המכון לא פראייר. אחת לכמה עמודים בספר ה"הכנה" שרכשתם, תוכלו לצפות, על חשבונכם, בפרסומת הפורטת על רגשותיכם ודוחקת בכם להירשם ל"קורס ההכנה לבחינות המיון לעבודה".
חמישית, למכור בקמעונות:
למה למכור קורס אחד מקיף, כשאפשר לפרוט אותו לחלקים ולמכור כל חלק בתשלום נפרד? ולמה לא להקטין עלויות תפעול ולהגדיל רווחיות ע"י מכירת "קורסי הכנה באינטרנט"?
ששית: ספאם, ספאם, ושוב ספאם, אה.. "קידום אתרים המנועי חיפוש":
מאמרים בניית אתרי דמה ואתרים מתחזים ל"נייטרליים" אך באופן מפתיע משתמשים באותו האקסט, עם או בלי קרדיט.מישהו צריך הרי להפיץ את הבשורה.
שביעית, הפחדה נוספת:
נכשלתם? לא יספרו לכם, ולא תוכלו לגשת למבחן "מתקן" נוסף אלא כעבוד שנתיים.
שמינית, בצע כסף. שוב.
אבל, תוכלו לרכוש, על חשבונכם את התוצאות, או: ניחשתם נכון, קורס.
תשיעית, התלוצצו עמכם בשלב השביעי:
אחרי זמן מה תזכו להצעה מטעם המכון לעבור את המבחן מחדש, ו"לשפר" את הישגיכם. בתשלום, אלא מה.
אם להודות על האמת, פריחת הענף ו"הפיתוח העסקי" המואץ שלו הוא כנראה הפתרון התעסוקתי שמצאו אנשי מדעי ההתנהגות לפרנסתם.
עם ניסיון ורקע יצירתי ורווחי כאלו השמיים הם הגבול. הכל בגדר האפשר.
נניח, לחנך קהלי יעד נוספים לשלם תמורת מה שממילא מגיע להם.
עוד:
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
עצות מזיקות למחפשי עבודה
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
15 אלף ש"ח לחודש. ראיון בלבד. עם פרשנות מפי העכבר של אבו נימר
נשמות טובות מציעות לנו לנמצוא עבודה בקלות ו"להרוויח יותר מהמנהלים שלנו". ואכן, תוך שניות תמצאו עשרות ומאות מודעות המציעות (שימו לב: ללא קורס והתחייבות!), 7500 ש"ח בממוצע (קרוב מאוד לשכר הממוצע במשק), או 10,000 ש"ח (בהתחייבות, לא ממוצע) וגולת הכותרת:
שכר של 15,000 ? ראיון אישי בלבד!
תיאור:
משכורת של 15,000 ש"ח נשמעת לכם?
לחברה מובילה דרושים/ות נציגים/ות למוקד מכירות טלפוניות שיחות נכנסות !@##@$$%
מכירת מוצרי החברה ללקוחות מתעניינים.
מדובר על שכר גבוה, עמלות על כל מכירה+תמריצים, ארוחות,ביטוח מנהלים אחרי שנה,אווירה משפחתית.
משרה מלאה א-ה- שעות פעילות: 8:00-22:00 מדובר על משרה מלאה , משמרות של 9 שעות
דרישות:
חובה נסיון במכירות טלפוניות של שנה לפחות!
ידע והכרות עם מערכות ממוחשבות
אסרטיביות
כושר ביטוי גבוה
יכולת מכירתית
התחייבות של שנה.
***************
להשתכר כפול מהשכר הממוצע במשק? לא צריך לשלוח קורות חיים? לא צריך קורס? שכר "ממוצע"? הביקוש לא נגמר? יש מקום לכולם? ומה עדיף? 10000 ש"ח בלי התחייבות או 15000 ש"ח עם התחייבות? דילמות, דילמות דילמות. המתח הורג אותנו. רבע עוף או בורקס?
עיון קצת יותר מדוקדק מעלה כמה תהיות:
מדוע צריך להתחייב כדי להשתכר 15 אלף ש"ח? מי מוותר על תרנגולת המטילה ביצי זהב?
מדוע אין צורך בהכשרה?
מדוע אין צורך בהליכי מיון וסינון? ומדוע דרישות הסף נמוכות ופרופיל העובדים המבוקש רחב?
מדוע מי שמציע שכר של 15000 ש"ח מציין במפורש במודעה שהוא עובר על חוקי העבודה? (חוק פנסיה חובה), האם הוא מעוניין "לחסוך" סכום שולי כי הוא מתקשה בתשלום שכר כה גבוה? האם זה אמצעי לחץ נוסף על מועמדים להתחייב להשתכר 180 אלף ש"ח גם אם הם מעוניינים רק ב – 75 אלף?
מדוע הביקוש לעובדים אינו מסתיים? ומדוע אף מפרסם אינו מתלונן על "הצפה" של פונים?
מדוע מדובר באותם מפרסמים, פעם אחר פעם אחר פעם?בכל ערוץ?
האם מדובר בארגונים הצומחים בפראות?
מדוע והאם באמת משלמים לעובדים יותר מאשר למנהליהם?
הנה כמה הסברים:
ראשית, לא מרוויחים שם. שכירים לא מרוויחים בכלל. הם משתכרים. (על ההבדל בין שכר לרווח מומלץ לקרוא אצל שוויקה, אבניאון או אבן שושן)
שנית, מדובר בארגונים המגייסיםם עובדים בקצב נמוך אפילו מהקצב בו נפלטים העובדים הקיימים (לא יציבים, אלו…)
שלישית, מדובר ב"חוסר דיוק משווע" בפרסום. (שכר ממוצע? לאיזה היקף משרה? האם החציון זהה לממוצע?, האם עקומת שכר העובדים מתפלגת נורמלית? )
רביעית, תנאי העבודה ושיטת הניהול אצל מעסיקים כאלו מזכירים מחנה מעצר.
חמישית, התנהלות החברות המעסיקות עם עובדיהם לא שונה מהתנהלותן עם לקוחותיהן.
ששית, הביקוש שאינו נגמר מעיד בעיקר שהפראיירים מתחלפיםמהר, בעיקר כי הם קולטים מהר.
באחד מסיפורי אבו נימר מספר דן בן אמוץ על הצעת עבודה לעכבר מזה רעב. אמרו לו, לעכבר, כי החתול מחפש מי שינקה את השאריות הרבות של הגבינה שנותרות בשפמו לאחר האוכל. חשב העכבר קצת. חשב עוד קצת, נשא עיניו אל המציע וענה: "וואללהי…, הסכר דפקא פסדר… אמממא מקום עפודה חרא".
עוד:
לשווק מלוכה – למצוא אתונות. מבוא לאיתור ופיתוי אה… עובדים..
חקלאים , מאמנים אישיים ופירמידות
זה לא אני, זה הדור שלי…
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה
חברות כ"א והשמה מקבלות עמלה ע"י מעסיק המזמין עובדים דרכן, וקיבל אותם לעבודה בפועל.גובה העמלה, רשמית, הוא שכר חודש עבודה אחד של מי שהתקבל/ה לעבודה בשיטה זו.
נכון, כולם יודעים.
כדי לגבות עמלה (ועוד אחת ועוד אחת) חברות כ"א והשמה פועלות להגביר את סיכוייהן ליצירת "עסקה" – קבלת העובדים המופנים מהן ע"י מעסיקים. רבים מסיקים, בעידוד פעיל של החברות עצמן, כי הן פועלות כדי למצוא את המועמדים המתאימים ביותר/בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר למשרות, או ההיפך, שהם לכאורה התנאים לקבלת עמלה.
טעות לוגית. נפוצה מאוד.
מי שהשתכר בעבר בעמלות/העסיק תמורת עמלות נתקל כבר בשיטות רבות ומגוונות ל"מקסם" עמלות. המכנה המשותף לכל השיטות הללו הוא פגיעה הן במשלם העמלה והן בצד השני לעסקה.
הנהחלק מנזקי שיטת העמלה:
1. מספר חברות השמה מתחרות מפרסמות מודעות רבות, בכל המדיה – לאותה משרה. הפרסום מעצים את תדמיתן ויוצר ביקוש פיקטיבי למשרות, שבתורו מזמין לחץ וביקורת כלפי החברות המגייסות.
2. הקשחת דרישות סף למשרות מבוקשות (להקטנת עלויות מיון), או הגמשתן ו"ריכוכן" כדי לחסוך בהוצאות פרסום למשרות נוספות. מועמדים מתאימים לא פונים, או שמגיעות פניות לא רלוונטיות.
3. הדרה והתעלמות ממגזרי אוכלוסיות נרחבים לפי לאום, מגדר, מצב משפחתי, מקום מגורים, גיל, השכלה ועוד – בהתאם להערכת סיכויי "סינונם" אצל המעסיק. מועמדים שקורות חייהם כבר נמצאים כבר במאגר המידע של החברה המגייסת מודרים אף הם.
4. יצירת מרכזי הערכה, ראיונות ומבחנים מקדימים הנחוצים רק לחברות כ"א וההשמה המטרטרים מועמדים בשל עודף ביקוש וקשיי מיון וסינון.
5. העלאת ציפיות השכר של מועמדים, כגודל השכר – כך גודל העמלה.
6. הקטנת ציפיות השכר של המועמדים המתאימים ביותר – כדי לגבור על חברות מתחרות העובדות עם אותו מעסיק, או לסגור עסקה מהר, ובכל מחיר.
7. ואריאציה דומה היא לחץ לקבלת משרה שאינה תואמת את צרכי הפונים: משרות זמניות, חלקיות, משרות ברמת כניסה לענף, משרות תובעניות במיוחד וכו'. פונים דעתניים לא יזכו לטיפול ממשיך.
8. העברת חלק מתהליך המיון למעסיק – שהמעסיק יפסול. בשיטה הזו, מי שנפסל פעם אחת – לא יתקבל אל המעסיק בעתיד. ומי שנפסל אצל 2 מעסיקים – לא יישלח יותר ע"י חברת ההשמה/כ"א.
9. העברת טופסי קורות החיים, בשלמותם, למעסיק. מחפשי עבודה שעדיין מועסקים, אולי אפילו אצל אותו מעסיק, אצל הלקוח, הספק, או המתחרה עשויים להיפגע.
10. מועמדים שפנו לאותה משרה דרך יותר מחברת כ"א/השמה – ונמצאו מתאימים ע"י המעסיק – ימצאו עצמם במרכזה של התכתשות החברות על זכותן לעמלה מהמעסיק. המועמד לא יתקבל לעבודה אצל המעסיק, גם בעתיד. אולי אפילו גם אצל המתחרים. החברות יפסידו עמלה עד ההפנייה הבאה, והמעסיק ימצא מועמד אחר. פחות "מבוקש".
11. "שניים במחיר אחד" : כדי לשמור על גובה עמלתן, חברות כ"א והשמה מבטיחות "אחריות" למעסיק למשך פרק זמן מוסכם מתחילת עבודתו של מועמד אצל המעסיק. לכן הן ממשיכות לחפש מועמדים למשרה מאויישת. עצם החיפוש פועל כמו הנבואה שמגשימה את עצמה.
עוד:
למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול
אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו
זה לא אני, זה הדור שלי…
חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…
בו יש רק 10 מועמדים על כל משרה*: על 4000 מכרזים התמודדו 40 אלף עובדים**
????
אנחנו מציעים את ההסברם הבאים:
1. לכל המכרזים ערוץ פרסום יחיד.
2. חברות כ"א והשמה "מקצועיות" מודרות מההליך.
3. מדיה חברתית ויועצי מדיה חברתית מודרים מהתהליך.
4. תהליכים ברורים, מובנים וגלויים בכל מכרז, לכל משרה.
5. כל המועמדים לכל מכרז ומשרה עוברים תהליך זהה.
6. תוצאות פומביות, עם מנגנון ערעור.
האם כדאי לכולנו ללמוד משהו ממחלקת משאבי האנוש הגדולה במדינה?
בעתיד, אגב, אנו צופים כי יוגמשו הליכי הגיוס במגזר הציבורי ויאמצו דפוסים דומים למגזר הפרטי, בעיקר בהיבטי המדיה החברתית. חבל.
* לא כל המשרות במגזר הציבורי מאויישות באמצעות מכרזים. קיימות שיטות נוספות.
** נכון, יש פגמים במכרזים, יש מכרזים "תפורים" ויש גם שלמונים. גם במגזר הפרטי. שם אין לנו אפילו מושג או נתונים על ממדי התופעה.
עוד:
"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"
למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net
רוב קורות החיים שאנו מקבלים לא רלוונטיים , נאנחים ברחבי המדיה החברתית מנהלי גיוס. אחרים אפילו טוענים: קו"ח זבל.
אנחנו מסכימים.
פרסמתם משרה וקיבלתם קורות חיים מ – 3 סוגים:
1. קורות חיים העונים לכל דרישות המשרה.
2. קורות חיים בתחום אך של מועמדים Over Qualified או Under Qualified
3. קורות חיים של מועמדים אחרים.
קורות החיים מהסוג האחרון אינם רלוונטיים, ולדבריכם הם נתח ניכר מסך קורות החיים שקיבלתם.
כאן, אנחנו חושבים שהתשובה מונחת לפתחכם: Cura T e Ipsum – רפאו את עצמכם.
כי:
* יש קשר בין פריסת המדיה שלכם לתוצאות הקמפיין.
* יש קשר בין תיאור המשרה להבנה של הקורא.
* שכפול בלתי פוסק של משרות מעוות לחלוטין את המודעה המקורית שלכם, למטרות שלכם אין שליטה עליהן.
* פריסת מדיה בערוצים שלהם אינטרס מנוגד לשלכם המקשים על לקוחותיהם (המשלמים!) על ידי הסתרת פרטי המפרסם, פוגעת בכולם.
* מקצוענות בגיוס זו שיטה, לא כנס , או סיסמה.
* כמו שאיזה זקן אמר פעם: המדיום הוא המסר.
יעילות המדיה, או שיעור השחיקה של ערוציה קובעת את העלויות ואת האפקטיביות.
לא קשה במיוחד לבדוק מהיכן, מתי ובכמה ואפילו גם למה מגיעים קורות חיים לא רלוונטיים.
נדמה לנו, שאפילו אנחנו יכולים לבנות כלי פשוט למטרה הזו.
והמידע הזה יאפשר טיפול שורש בתופעה.
וכולנו נרוויח.
עוד:
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …
אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול
פירוט המשרות מגיע מהמעסיק/לקוח וצריך להחליט על תמהיל השיווק:
מסר ומינוף: האם לפרסם את המשרה כלשונה, לאחד משרות ולשנות דרישות סף כדי לחסוך בתקציב הפרסום ולהשיג קו"ח נוספים למשרות דומות? כך או כך – בתחתית כל מודעה תהיה הפנייה לאתר הבית של החברה ו/או לחשבון הטוויטר או הפייסבוק, או שניהם. "למנף" תנועה מהמודעה. כמו שלומדים בביה"ס לפרסום.
מדיה: האם המשרה המוצעת והענף מאפשרים כיסוי מירבי באמצעות פרסום באתר האינורנט העצמי, ג'ובנט וג'ובמאסטר (או ההיפך) בלבד, או שמדובר במשרה אזוטרית בתחום ספציפי וצריך להוסיף "ערוץ יעודי" כמו זה או זה. , או להשתמש חלקית גם במדיה הכתובה.
מדיה חברתית: האם להתמקד ב – +12 הפורומים הרלוונטיים בקפה דה מרקר, ב – 3 הרלוונטיים בתפוז, בוויינט, ו רשת, או שנדרשת פריסה רחבה? להודיע לכל הקבוצות בפייסבוק ולינקדאין או גם לקבוצות בלינק, ונינג?
מיקום: האם נכון למקם את המודעה באתר הפנימי ובאתרי הדרושים רק בסיווג "מוקדים" או גם ב"מכירות"?
מינון: האם ניתן יהיה לגייס כבר בחשיפה אחת, או שרצוי לחדש את הפרסום מדי יומיים/שבוע ולאיזו תקופה.
בסיום ישיבות ההכרעה הגורליות ורגע לפני ההפצה צריך לעדכן חברים בקבוצת "משרות בין חברים" בפייסבוק, "Helping Friends Career Network" בלינקדאין, ואפשר גם ב"גיק ג'וב" ו… להודיע במדיה החברתית (כן, כן, שוב טוויטר, פייסבוק, לינדקאין, פורומים וכו' . לא נלאה אתכם מחדש) שהמשרות התפרסמו.
הו, רכזת גיוס עברייה, מי יידע צפונות יומך ותלאובות עיסוקך!
ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
תואר ראשון ועדיין באותו מקום עבודה?
אם לא למדתם משפטים, הנדסה, אדריכלות, מדעי המחשב, סטטיסטיקה,מתמטיקה ורפואה – אתם בבעיה.
על פי ממצאי המועצה להשכלה גבוהה – אתם עשויים להיקלע למצב של "השכלה עודפת".
לשון נקייה של הכנסה נמוכה, שאינה תואמת את השכלתכם.
כן, גם אם למדתם מינהל עסקים.
תואר שני רק ידחה את הבעיה.
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
תשלחו בכל זאת קורות חיים.
כי אורנה סגל ממנפאואר ממליצה.
כי הם לא קוראים קורות חיים.
עוד:
עבודה בעיניים 
תגובות אחרונות