המלצת קריאה: מה שלא כתוב במדריכי הכנה לראיונות עבודה

קשה להפריז בחשיבותו של ראיון עבודה.

הזמנה לראיון עבודה מתפרשת כאיתות חיובי בדרך למשרה המבוקשת ומחפשי עבודה מתייחסים לאיתות כזה כמעט בחרדת קודש ומתכוננים באמצעות אתרי שחזור ראיונות, מאגרי שאלות ומדריכים מקיפים שונים, ואינם מזניחים כללי לבוש, טיפוח ומראה אישי.

ההכנות כוללות אף הכנה "נפשית – התנהוגותית" כפי שכותבת "כרם o"  ב"קפה":

יש להבין. כשאני באה לראיון, אני משקיעה בו את מירב מרצי, מירב משאביי הנפשיים והשכליים. הראיון עצמו כולל הנסיעה, החניה והחזרה לוקח חצי יום, גם עבור ראיון של שעה. לאחר הראיון אני סחוטה. כי כמעט לכל ראיון אני מגיעה בגישה של זה מה שאני הכי רוצה לעשות. אני גורמת לעצמי להאמין בכך, כי לרוב הם מחפשים את האדם שמביע התלהבות מהנושא, מהחברה ומהאנשים. אני לא תמיד עד כדי כך נלהבת. (קישור, בהמשך)

לראיון גם עלויות כספיות שעשויות להסתכם אף במאות שקלים.

מנגד, מסתבר לעתים קרובות יותר ויותר, מתכוננים פחות.

רגע לפני הראיון אפשר שתקבלו (או, תקבלנה) איתות על "דרישות לא פורמליות" ומאוד ברורות, למשרה המיועדת:

שלום לך, שלחת קורות חיים למשרת עוזרת אישית למנכ"ל.
לפני שאבחן את מועמדותך שימי לב כי בחרתי לחפש עוזרת אישית ליברלית וזורמת, שאוכל גם להעביר איתה חוויות.. מעבר לעבודה.
אם זה יכול לעניין אותך שילחי תמונה שאוכל להתרשם ונוכל להמשיך משם.
אם זה לא הכיוון שלך אני מתנצל ונשכח מהעניין
כמובן סודיות מובטחת
יום טוב

אפשרות נפוצה יותר היא מיקום הראיון: לא במשרדי המעסיק, או חברת השמה, אלא במקום ציבורי, גלוי, לעיני ואוזני רבים אחרים.

אם כבר עברתם את המשוכות הללו, הנה מגיעות נוספות:

ראשית, אתם עשויים לגלות שתיאור המשרה היה נדיב ויצירתי, ולמראיינים ברור שכישוריכם, ויכולותיכם עדיפים, אך בכל זאת זימנו אתכם.

בהמשך, תחשפו למראיינים  שחלק קטן מהם מתואר היטב ברשימה סיפורי זוועה על ראיונות עבודה בהיי טק

וחלקים נוספים מתוארים בתגובות מרואיינים מנוסים למראיינים דומים:

כדאי שיהיה לך מושג מה אתה רוצה לבדוק בראיון, שתהיה לך תכנית פעולה.  אתה לא רק מראיין אותי, אני גם מראיין אותך.
– שאלות לוגיקה לא יעזרו לך להשיג כלום חוץ מאולי לעצבן את המרואיין.  רוב השאלות האלה דורשות היכרות עם טכניקת פתירת בעיות או הברקה, לא ענין שאפשר להעביר לעבודה.
– אם אתה שואל אותי על הפרויקט האחרון ומבקש הסבר, נסה להביע ענין, שאל כמה שאלות אינטילגנטיות כדי שאני אראה שאני לא מדבר אל הקיר. אל תתן לי להרצות לך חצי שעה רק כדי לגלות שאין לך מושג במושגים בסיסיים שהשתמשתי בהם באריכות בחצי השעה האחרונה.
– אל תבקש ממני לתת לך יעוץ טכני במהלך הראיון, זה לא מקצועי. (אני לא צוחק, היו לי ראיונות שבסופם שקלתי אם לחייב את המראיין בתשלום שפשוט ניסה להוציא ממני יעוץ טכני לפרויקט שלו)
– אל תנסה לתת לי פרויקטים הביתה כדי "להוכיח שאני מתאים לתפקיד" כשזה ברור שאתה בסה"כ מנסה להוציא ממני עבודה חינם. (שוב, לא צוחק)
– אל תשאל מרואיין עם נסיון עשיר שאלות שמתאימות למי שסיים סמסטר ראשון באוניברסיטה, זה מוציא אותך אידיוט.
– שאלות אישיות ולא מקצועיות עושות רושם גרוע, זה לא ענינך אם אני נשוי, כמה ילדים יש לי או אם אני משרת במילואים. זה לא קשור ליכולת שלי לקבל את העבודה, שאלה כזאת אומרת לי שאתה טיפוס שלא הייתי רוצה לעבוד איתו.
אל תתן לי לחכות יותר מדי, זה עושה רושם של אדם לא רציני שלא מסוגל לנהל יומן פגישות. אם איחרת לפחות תתנצל בצורה שתשמע כנה.
וזכור, אתה צריך את העובד המתאים לא פחות מהעובד שזקוק לתפקיד.

וגם:

2 אין צורך להתחיל לבחון את הבן אדם בלחץ של זמן מולך פרונטלית – זה מראה שאתה מראין שיצא מקורס HR לפני חודש ומיישם את מה שהוא למד בלי טיפת ניסיון. במקום זאת – ממש פתח שיחה עם המרואיין ובמקומות שבהם הוא בקיא, כנס איתו לפרטים בכדי לבדוק כמה הוא נכנס לעומק בנושאים שהוא מרגיש בקיא בהם. שזה בדיוק מה שאתה רוצה בתור עובד בחברה שלך.
3. לבחון מישהו על בעיה ידועה או על אלגוריתם שהוא למד באוניברסיטה זה בעצם לבחון כמה צ'אן קנסטה הוא (לבדוק לו את הזכרון) – זה לא יביא לא יוביל אתכם לעובד טוב. אלה מקסימום יראה לכם כמה ניסיון בראיונות יש לו (שזה לא טוב לכם … תקבלו אפקט הפוך ממה שאתה רוצים)
4.קודם בדיקה של התאמה חברתית (האם אני המראיין הייתי מסוגל לעבוד יום יום במשך שנה עם האדם שמולי) ורק אחר כך לבדוק ידע מקצועי.
5. לזמן מישהו ל3-4 ראיונות מראה כמה אתם לא רציניים בתור חברה (הרי יכולתם לשלב כמה מראיינים יחד בראיון) – בשביל המרואיין זה אומר שאתם באותה צורה מתבחבשים על כל נושא בפיתוח ואין התקדמות כמעט בדברים החשובים בחברה (כולם כל היום קובעים פגישות באאוטלוק במקום לעבוד = אבטלה סמויה) – שומר נפשו ירחק.
6. עצה למרואיין: יש לך פלאפון חדש יחסית ? תקליט את השיחה ! חוקי חופש העיסוק השוויון בתעסוקה והפרטיות מחלחלים אלינו יותר ויותר מכיוון היבשת האמריקאית… כל השאלות על בן/בת זוג, ילדים, גיל, צבא הם זהב (ממש שווים כסף בבית דין לעבודה) למכשיר הקלטה…
הייתה לי פעם מראיינת (סמנכלית כח אדם) ששאלה אותי: בחברה שלנו עובדים שעות מאוחרות – איך אתה חושב שזה ישפיע על המשפחה שלך ? לא תרגיש געגועים לילדים ?
עניתי לה: צר לי שבקושי יוצא לך לראות את הילדים שלך בחברה הזו אבל תחשבי על זה כמצב זמני – לפעמים יש לחץ אבל זה יעבור אחר כך…  היא כמובן התגוננה שזה לא כך (כאילו לא ידעתי שמודבר רק באנשי פיתוח ….)
שאלת שאלה מפגרת – קיבלת תשובה מפגרת
(התקבלתי לעבודה הזו)

וזה מבלי להזכיר שאלות לא חוקיות, לא ענייניות או בעייתיות.

ואם צלחתם את שביל החתחתים, ואף גברתם על "טקטיקות ההטעיה של המראיינים" תוך גילוי תושייה ויכולת שירשימו כל מראיין, יסתבר לכם שתצטרכו להמשיך ולהשתמש בכישורים החדשים שטיפחתם: המעסיק החליט שלא להחליט, להקפיא את המשרה, לנייד עובד מתוך המערכת או להמשיך ולחפש.

עוד:

המלצת קריאה: עברנו את פרעה, נפלנו אצל סיגי

הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי

15 אלף ש"ח לחודש. ראיון בלבד. עם פרשנות מפי העכבר של אבו נימר

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי

לא, זו אינה טעות. רוח חדשה מנשבת במשרדי עורכי הדין החרדים למעמדו של המקצוע. מעתה יש להפגין ידע משפטי בראיון הקבלה להתמחות.  כך לפחות ע"פי ה"ה (ועו"ד, כמובן) קרן סטרול וליאת בן צבי, מומחיות השמה והכוון תעסוקתי לעו"ד. במבט ראשון נראה כי תפיסה מהפכנית כזו עשויה להתפשט כאש בשדה קוצים לתחומי התמחות נוספים: כדי להתקבל להתמחות ברפואה על המועמדים יהיה להפגין ידע רפואי, להתמחות בחשבונאות הדרישה תהיה ידע פיסקלי וחשבונאי, ובמשרדי מתכננים הדרישה תהיה לידע אדריכלי.

אם המגמה המסוכנת הזו תימשך, אפשר שכבר בעתיד הקרוב נראה התארגנויות ציבוריות ופרטיות שינצלו את הביקוש הגואה להתמחויות בענפים שונים ויקימו מעין מכינות, או אולי בתי ספר שיקנו ידע עיוני מתאים וידרגו את הלומדים על פי הישגיהם. ייתכן אפילו שיונפקו תעודות רשמיות מתאימות בעזרתן יוכלו הבוגרים להתקבל להתמחויות בתחומים שיבחרו לעסוק…

הזוי?

קראו היטב את המאמר. בין שלל עצות אחיתופל בשקל, שלא ברור אם מעידות על קרתנותן של הדוברות או, חמור יותר על התנהלות יהירה, סטריאוטיפית  ועבריינית (לכאורה) של המעסיקים, תמצאו גם פנינים.

הנה אחת מהן:

אל תשאל מהם השכר ושעות העבודה. צא מנקודת הנחה שלא תתעשר מההתמחות.

כי אינדוקטרינציה היא כלי שליטה.

מי שרוכש השכלה ומקצוע, בין השאר על מנת ליצור בעזרתם את הכנסתו צריך לשלם, ומראש, ל"מוכרי זיכיון העיסוק". בדיוק כמו "דמי כניסה" בארגונים מסויימים המעסיקים עורכי דין.  עד לפני שנים לא רבות לא תמיד שילמו למתמחים, בכלל. כשהחלו לשלם להם פרוטות המשיכו המעסיקים (עורכי דין וגם בתי המשפט) להפר את החוק (עד שאפילו לשכת עו"ד נזעקה) ונראה שדווקא מי שנקבע שעליו לקיים את החוק ולייצגו נוהג על פי מנהג "לא תחסום שור בדישו". מה יש? לא מגיע להם "צ'ופר מהעבודה"?

וסתם שאלה מסקרנת: מדוע משרד עורכי דין צריך בכלל מתמחים? למתמחה, אין ניסיון משפטי, הוא לא יכול לחתום על מסמכים משפטיים, הוא לא יכול להופיע בערכאות , והוא זקוק להכשרה, הדרכה ואימון זמן ממושך עד שיוכל לעבוד עם לקוחות, או רשויות. היתרון העיקרי של העסקת מתמחים היה בהיותם כח עבודה משכיל, זמין כל העת וזול יותר מפקידה.אל תשאלו על שעות ושכר. הדון עשוי להתעצבן.

רוצים להתקבל להתמחות במשרד עורכי דין?

אל תקשיבו ליועצי קריירה ומשאבי אנוש. אפילו אם הוסמכו למשפטים.

תקשיבו לעורכי הדין.

עוד:

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

זה לא אני, זה הדור שלי…

אמרו לכם שאתם "חסרי יציבות תעסוקתית"?

שאלו אתכם מדוע החלפתם מספר מקומות עבודה בפחות מ – 10 שנים? 5 שנים? 3 שנים?

תגידו את האמת:  זה לא אתם – זה הדור שלכם.

ונותר רק לשאול:

* האם אפשר שאנשי משאבי האנוש לועסים לנו עוד קשקוש טרנדי שמקורו בעולם השיווק, בעוד שהם עצמם אינם קונים אותו?

* הייתכן שדווקא הם שאינם מכירים את אחד המאפיינים הבולטים של דור ה – Y?

התשובה, אולי פשוטה בהרבה:

דרושה גמישות ויצירתיות כדי להחזיק בו זמנית גם בידע הרחב וגם בדעה הקדומה, כדי, ניחשתם נכון, להציע עוד מאותה תרופה:

שפצו את קורות החיים וחסכו פיצול אישיות ממראייניכם, וקריאת מאמרים נבובים מכולנו.

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה,  כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.

כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:

* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?

* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה  שרק לכם זכויות היוצרים עליה?

* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים,  במבחני המיון ובראיונות העבודה?

* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?

* ומי מתפרנס מעצות כאלו?

* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?

(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).

*האם השאלה הזו חשובה בכלל?  ועד כמה? לכל תפקיד?

* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?

* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם  בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?

* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?

* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".

משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו  ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים,  משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין,  אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!

עוד:

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו