פסח תש"ע: מ"עבודה" ל"חרות"

כמה עשרות שנים נדרשו להשלים מהפך. מ"עם עובד" – של עמלים, חלוצים, פועלים ועובדים, לגורם ייצור : "כח אדם". מגורם ייצור – לתשומה: "משאבי אנוש".  ומתשומה – לקומודיטי: "הון אנושי".

כי הון הוא מצב צבירה, הומוגני, חסר פנים וזהות, נזיל, נייד, מטלטל, פורץ וחוצה גבולות טריטוריאליים, תרבותיים, לאומיים ואחרים, בר חליפין ובר המרה, נצבר ומופרט על פי הצורך, נאגר, נעלם, מתחבר ומתפרק כחומר בידי בעליו,  מתווכיו וספסריו.

כולנו הון אנושי, רשימה (מומלצת לקריאה) מתוך הבלוג הדברים כשלעצמם, מתארת היטב את התופעה. שורה ארוכה של צעדים קטנים שננקטו וננקטים הפכו משרות ועיסוקים לחסרי ייחוד, חסרי פנים, חסרי פה, חסרי הכשרה, חסרי התמחות, חסרי ייצוג, חסרי כבוד, חסרי תועלת ותוחלת, אופק, קריירה ותגמול.

אנשים עובדים, הפכו למצרך שנצרך בכמויות מדודות בהתאם למשימות, מטרות ותנודות נקודתיות. בסיום המטלות, או לאחר שחיקת המצרך, הוא נפלט ללא ערך נצבר, ללא מאפייני התמחות או התמקצעות עד השימוש הבא, אם יהיה.

בניגוד להון מוניטרי, שנעלם שם וצץ כאן, או משחיר כאן ומולבן שם, שאין לו כבלים ולעתים גם לא עקבות, הון אנושי מנוטר, ממושטר, מפוקח, מבוקר, נעקב, נמדד, נרשם, מדווח, מנוהל, מתויג , ממוין, ומנוצל על פי המדדים, המודלים והטכנולוגיות העדכניות ביותר, ב"יחידות", "מרכזים", מוקדים" וסוללות או כלובים אחרים.

יעילותו של "הון אנושי" נמדדת ב"אוריינטציה" שלו: היכולת שלו לשנע מוצרים ושירותים ל"הון אנושי" אחר, תמורת התחברות כמעט קבועה לחשבון הבנק שלו.  כל תכליתו של ההון האנושי היא לספוג הון מוניטרי, שבתורו ימשיך לתחנתו הבאה מבלי להועיל למשתמשים בו.

גם בפסח השתא נמשיך לצאת מעבודה, לנדודים במדבר של הממשי כדי ל"נצל" את חירות ה"בחירה" הפוסט מודרנית: בין נציגי שירות שנמדדים ביכולתם למכור, ובין נציגי מכירה שעליהם לתת שירות, ללא יכולת, מוטיבציה או סמכות.

חג שמח