פינת המעסיק הנאור: לעשות פיפי במדיה חברתית – מהמקפצה

דוגמא מצויינת  ל"איומים" חוזרים ונשנים מצד מומחי כ"א שונים על מחפשי עבודה פורסמה לאחרונה בכלי התקשורת: "לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית"  מצוטט ינון לנדנברג, מנכ"ל אידיאולוג'יק – חברה לפרסום מקוון בכנס באוניברסיטת בר אילן.

ואיך משרתת פייסבוק את לנדנברג?

לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית, על אהבותיו ומנהגיו של האיש וגם על הביקור האחרון שלו ברומא

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם הרבה בחורות, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס כזה שעובר מבחורה אחת לשנייה כל שני וחמישי, סימן שהוא לא יהיה נאמן גם לאידיאולוג'יק"

מועמד נוסף שלנדברג לא יגייס הוא אדם המשמיץ את מקום עבודתו הקודם ברשתות החברתיות. "אם הוא רק כותב שהיה לו משעמם, זה בסדר. אבל אם הוא מספר על 'המנהל המטומטם שהכריח אותי להישאר בעבודה כל הלילה', זה פוסל אותו בעיני".

הידיעה צוטטה גם במדיה חברתית ועוררה תגובות רבות. אך דומה שהתגובה עם התובנות החדות ביותר על רתימת מדיה חברתית לצרכי "העסקה" פורסמה על ידי יובל דרור, איש אקדמיה ותקשורת ובלוגר ותיק ומוערך:

"לא אגייס לגלוב (שם הבלוג של דרור) – שבעת הדברות"  היא כותרת רשימתו של דרור, שיכולה להתפרש כמבט סאטירי, מפוכח ונוקב על המגמה – תופעה, או כתחזית אפשרית להחרפתה של מגמה זו. בכל מקרה, בשורות ספורות הצליח דרור להצביע כמעט על כל היבט של ההשקפות החשוכות כפי שלנדנברג היטיב לתאר.

מתוך הרשימה:

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא הולך, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שהולך, הוא בטח חתיכת לוזר. אין לך איזה ג'יפ, יא אפס?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם שפם, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: מה יש לו להסתיר?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם ליד בחורים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: הומואים לא טובים למוראל ואנחנו בקונצרן מאמינים בשני דברים ובשני דברים בלבד: שוויון הזדמנויות ומוראל גבוה.

ימים ספורים לאחר "הדהוד" דבריו של לנדנברג במדיה הוא טרח לפרסם "הבהרה" בבלוג שהוא מנהל ב"קפה דה מרקר":  "כאן המקום לציין שאני חושב כל מיני דברים שלא כדאי לכתוב אותם כאן על עורכים שעורכים בלי להבין את ההקשר מטקסט שהם קיבלו מכתב שאולי גם הוא לא הבין עד הסוף את ההקשר"

ולמרות הפסקה הזו, המופיעה לקראת סוף רשימתו – חוזר לנדנברג ומפרט כמעט בדיוק את מה שכבר פורסם, ומאשש היטב את התדמית שכבר יצר לעצמו באמצעות אותם דברים, תוך שהוא מוסיף את טענת הלגיטימיות לדעות/מעשים עליהם הוא כבר צוטט. סליחה, אדוני המלך, אמנם צבטתי את ישבנך, אך רק משום שחשבתי שמדובר בישבנה של המלכה.

כמה הערות:

1. מייסדה ומנכ"לה של חברת מדיה אינטראקטיבית מהבולטות בענף, שעיסוקה במסרים והקשרים  מנסה לשכנע כי אינו יודע כיצד מתנהלת המדיה, או שהוא אינו יודע להתנהל בה. (ה"כותרת", "הוצא מהקשרו" וכו'))

2. הניסיון למכור לנו טיעון כזה מעיד בעיקר על מה באמת חושבים עלינו, במיוחד אם בצמידות לטיעון הזה חוזר הכותב בדיוק על אותם דברים בגינם כבר צוטט.

3. גם מי שעיסוקו בשיטות ובכלים המתקדמים ביותר בענפי המדיה והטכנולוגיה יכול להיות חשוך, פונדמנטליסט, צדקני ולהמטיר את נוזליו מהמקפצה.

4. לא, לא מדובר בעניין ערכי או עקרוני. לו היו אלו ערכיו של אדם, הם היו תקפים גם למיון, בחירה ותהליכי קבלה שהוא עורך ללקוחות, ספקים, שותפים, משקיעים, בעלי מניות, יועצים עסקיים שונים, וגם חברים, עמיתים וידידים.

5. הדברים מופנים אך ורק ל"מי שמחפש עבודה באידיאולוג'יק". לא עובדים, בעלי מקצוע, בעלי כשרון, מנהלים אפשריים. "מי שמחפש עבודה". קהל חסר פנים וחסר מאפיינים שנמצא בסיטואציה רגישה, לא קלה, ובעמדת נחיתות מנקודת מבטו של הכותב. יופי. יש על מי לאיים. למען זקיפות ה… קומה הניהולית.

6. מן המפורסמות הוא ש"מי שמחפש עבודה" "בא לחודש – חודשיים, מקסימום חצי שנה" ואז עוזב ומשמיץ את מנהליו. יש אי סימטריה מובנית לטובת העובדים ואפשר להתרשם מעמותות כמו האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והתארגנויות כמו עבודה שחורה ואפילו מפסקי דין של ביה"ד לעבודה – שם אפשר למצוא בעיקר מעסיקים התובעים עובדים שלא מילאו את חובותיהם החוקיות והחוזיות. "אני יודע שבאותה מידה גם הוא קרא עליי ועל החברה באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, וזה בסדר. ראיון העבודה מתחיל משלב גבוה יותר, שבו כל אחד מכיר קצת את השני "  דעות חשוכות? צדקנות? עבירה לכאורה על החוק? הבלים. המעסיק בסך הכל מעוניין להשוות את מעמדו וכוחו לזה של מחפש העבודה כדי "שכל אחד יכיר קצת את השני".

7. קצת אירוניה לא מזיקה: בדוגמא שנבחרה, פייסבוק, יש הגדרות פרטיות וגולשים רבים, בעיקר מתוחכמים, יודעים לנהל את פרטיותם. כדי לבצע בדיקת רקע בפייסבוק, צריך הבודק לבחור בין עבירה אתית ובין עבירה על כללי השימוש במדיה ואולי גם החוק. אלא אם נאמץ את ההנחה שלנדברג לא לגמרי מכיר את פייסבוק ..

8. אכן, מדיה חברתית תשמש כלי להעצמת דעות קדומות, אפליה, צדקנות ופונדמנטליזם כוחני ומאיים. כפי הנראה כפיצוי על יכולות, כישורים ועלויות ניהול נמוכות, או עלובות. להבדיל מרכישת מיומנויות וידע – דעות קדומות הן כלי נוח, אישי, אינטימי, מהיר והחלטי. בעזרתם ניתן ל"הוביל", ל"הנהיג" או "לעמוד בראש" – כפי שמקובל לתאר בדפי קורות החיים. לנהל? מי צריך כאב ראש כזה?

עוד:

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

מומחים כותבים ל"עבודה בעיניים" על מיונים (גרפולוגיים) – זה לא הכל.

מספר רשימות העוסקות במיון, אבחון, הערכה ומהימנות עובדים פורסמו בחודש האחרון בבלוג.

על מיונים ומכוני הערכת אמינות ומהימנות פורסמו הרשימות הבאות:

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

על התנהלותם של מכוני מיון פורסמו הרשימות הבאות

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

רשימה נוספת, הממליצה על אחת השיטות הרעה במיעוטה היתה זו:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

הרשימה הנצפית ביותר מתוכן, עד כה, היתה  במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק.

ביומיים האחרונים גילו מספר מומחי גרפולוגיה את הרשימה האחרונה לעיל, ועשו במיטב יכולתם להגיב ולהציג את עמדתם ודעתם על הרשימה, הבלוג והמקצוע.

לדעתנו, יש חשיבות רבה בקריאת ה"דיונים" בתגובות אלו, לכן אנו מביאים אותן כאן במרוכז ועל פי סדר כרונולוגי לנוחיותכם.

הערה לגבי מדיניות התגובות בבלוג:

עד עתה הקפדנו כי כל מגיב שטרח וכתב תגובה – זכאי לטרחה והתיחסות לתגובתו מצידנו.  בעקבות חליפת התגובות להלן, וכדי להימנע מהתנצחות עקרה בעתיד – אפשר שיחול שינוי במדינות התגובות.

מומלץ לקרוא את הרשימה עצמה טרם קריאת התגובות.

קריאה נעימה

המלצת קריאה: עברנו את פרעה, נפלנו אצל סיגי

הרשימה "עברנו את פרעה נפלנו אצל סיגי" התפרסמה בבלוג "הפרוקטולוגים של זקני ציון" כמעט לפני ארבע שנים, בעיצומה של תקופת צמיחה רציפה במשק, ובענפי ההייטק בפרט. הרשימה מתארת את קורותיו של מחפש עבודה,  איש הייטק מנוסה ב"שוק" התעסוקה.

הרשימה (ארוכה מעט, אך קריאתה מאלפת) מפרטת את כל שלבי החיפוש החל משלב איתור מודעות הדרושים הרלוונטיות, הפנמת "כללי המשחק" בשוק, תרומתן של חברות ההשמה,  ההתייחסות לקורות החיים ודרכי סינון ומיון, התנהלותם של מראיינים ומעסיקים, כולל פילוח "אישי" של הכותב וסוף דבר.

שלא במפתיע, הרשימה רלוונטית כמעט עד כאב גם כיום. מומלץ, אגב, לקרוא גם את תגובות הקוראים: אלו שכבר עברו את החוויה, ואלו שמזלם שפר עליהם.

הרשימה נפתחת בפסקה הבאה:

אני עובד עכשיו, תודה לאל. עברתי חודשים קשים לפני שזה הסתדר שוב, אבל עכשיו הכל בסדר. אני קם בבוקר, הולך לעבודה והמשכורת נכנסת לבנק כל שבועיים כמו שעון, פעם ב-15 לחודש ופעם נוספת ביום האחרון של החודש. אחרי חודשים ארוכים של מתח וחוסר ודאות אני סוף סוף רגוע מספיק כדי לישון לילה שלם. אם הקונספט של משכורת פעם בשבועיים נשמע לכם קצת משונה אתם בהחלט צודקים. אני כבר לא בישראל. אני חי ועובד בארה"ב וזו הפעם השנייה בחיי שאני חוצה את האוקיינוס על מנת להישאר. (המשך בבלוג של הכותב)

פאנץ' ליין?

הנה, כאן.

ואנו תוהים: האם במשרד התמ"ת טרחו לקרוא את סעיפים 3, 5 ו – 7 בהודעתם לעיתונות מה – 18/02/08, לפני שדחפו להחלטת ממשלה הגוררת עלויות מופרכות ? ואם קראו שם את מה שהם כתבו – מדוע לא השתמשו בסמכויותיהם ותקציביהם הקיימים להסדיר ולאכוף את החוקים שעל ביצועם הם עצמם מופקדים?

עוד:

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

ההייטק – בושה ישראלית, ערבית ויהודית

"ערביי ישראל מתקשים למצוא עבודה בהייטק" מבשר TheMarkerIT  מה – 03/03/2010 וחושף אגב כך עניין רגיש, טעון וכאוב לערביי ישראל ויהודיה כאחד.

דומה שכישלונם של ערביי ישראל בענפי ההייטק טעון בחינה ובדיקה. סיפור השתלבותם המופלאה של ערביי ישראל בכלכלה הישראלית הוא סיפור סינדרלה קלאסי היכול לפרנס דורות של אקדמאים ומספרי סיפורים מכל העולם ולשמש מופת לחברות בהתהוות שקיומן מאוים מאז היווסדן.

מאז ביטול הממשל הצבאי בישראל, וביתר שאת מאז מלחמת ששת הימים, ידע המגזר הערבי בישראל פריחה שמקורה בהסרת חסמים, ביטול רגולציה וכח עבודה זול משטחי יהודה ושומרון.

מהפך אמיתי חל כשאריאל שרון מונה לשר החקלאות. בתמורה להסכמתם שבשתיקה של מנהיגי המגזר לעיבוי היישוב היהודי מעבר לקו הירוק, גייס משרד החקלאות בראשותו, ובעדינות האופיינית למהלכיו, תקציבים, טכנולוגיות, יועצים ומשאבים רבים בעזרתם הפך המגזר הערבי ליצואן חקלאי משמעותי תוך עשר שנים, וליצואן החקלאי הגדול במזה"ת כבר לפני חמש שנים. ערבים מונו למועצות הייצור והשיווק שנשלטו שנים בידי המגזר הקיבוצי והמושבי. "קאל" ו"תנובה" נרכשו בחלקים על ידי היצרנים המובילים במגזר, רובם תושבי צפון הארץ.

משה קצב היה זה שפתח, כמנהגו,  בכח וללא מעצורים את הדלת למגזר הדרוזי לענף הנדל"ן,  בכהונתו כשר השיכון. מבנאים, סתתים, רצפים וטייחים הפכו הדרוזים לקבלנים המובילים בפרוייקטי תשתיות ובנייה, וללא תרומתם להאצת הבנייה בתקופת העלייה מחבר העמים אפשר שמיעוט הדירות למגורים בארץ היה מביא לעלייה תלולה במחיריהן ולאובדן אפשרות ריאלית לרכישת דירת מגורים סטנדרטית לרוצים בכך.

את מיומנותם בענף, והמוניטין שצברו, הפנו הדרוזים לפרוייקטי נדל"ן מרשימים בירדן, מצרים, ערב הסעודית ואף בסוריה. טייקוני נדל"ן יהודים בנו את מזרח אירופה ומרכז אסיה וטייקוני הנדל"ן הדרוזים גייסו כספים בבורסות דובאי, כווית, הודו וסין ובנו תשתיות, קניונים, מבני ציבור וקומפלקסי מגורים עממיים ויוקרתיים מפקיסטן ועד טורקיה. לאחרונה הרקיע המוניטין שלהם לשחקים, כשנחנך הפרוייקט האחרון המגלומני שבנו: בורג' דובאי, המתנוסס לגובה 816 מ'.

וגם מקומן של הנשים הערביות לא נפקד. יותר ויותר נשים ערביות מוסלמיות ניצלו את הנגישות להון הערבי ישראלי החדש ולמיומנויות הייחודיות למגזר ויצרו רשתות אופנה ייחודיות בכל המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. לעומתן, נשים ערביות נוצריות העדיפו להתמקד בתעשיות התמרוקים השונות ובסדרת מהלכי בורסה מוצלחים השתלטו על החברות המובילות בענף.

הבדואים, ניצלו את יתרונותיהם בחברה הישראלית והפכו ליצואני נשק וסיוע בטחוני למדינות אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, מרכז אסיה, אירן, ואפגניסטן. כמה מאילי ההון הבדואים מחזיקים גם בתוארי קונסול כבוד של מדינות בהן הם פועלים. אחרים קנו מחצית מקבוצות הכדורגל והכדורסל במדינה.

אמנם היו זעקות שנשמעו באקדמיה כאשר מרבית המשרות הנחשקות ובהן משרות דיקן ורקטור ממש "נמסרו" לערבים וערביות, אך הן שככו כשייצוגם של הערבים במועצה להשכלה גבוהה עבר 50 אחוז.

היה זה שמעון פרס, בכהונתו כראש ממשלת ישראל, לאחר רצח ראש הממשלה רבין ז"ל שפתח את הדלת לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית בהנחותו את שר הביטחון לחייב את הפוקד הצבאי על פי חוק שירות הביטחון – נוסח משולב 1986 שלא לפטור את ערביי ישראל מחובת השירות הצבאי הסדיר.

תוך שנים ספורות התברגו ערבים בכל חילות צה"ל ונוכחותם בלטה במיוחד בחילות התקשוב, המודיעין, האוויר והים, ובמיוחד יחידה 7100 המהוללת, שלולא היא, ספק אם הצבא האמריקאי היה משתלט על עירק, ואילו אירן, לבטח היתה נוטלת חלק משמעותי במירוץ החימוש הגרעיני.  משם נסללה דרכם של רבים מבני המגזר לקצונה הבכירה בצה"ל ומשם – לתעשיות הביטחוניות.

לפני עשור , "ערב ועידת השלום השנייה באל אקצא" הוביל מנהיג הליכוד דאז, מי שיהפוך לראש ממשלת ישראל וידידם הגדול של ערביי ישראל משכבר, אריאל שרון,  את שילובם במגזר הפיננסי. אליבא דשרון, כל החברה הישראלית צריכה ליהנות מפירות ההון הערבי – ישראלי. "כל ישראל "ערבים זה לזה" היתה סיסמתו בבחירות. כמעט בן לילה נוסדו, נקנו ונמכרו בתי השקעות, קופות גמל ופנסיה, קרנות השתלמות, חברות ביטוח ואף שני בנקים באמצעות הון שגייסו בארץ, בבורסות המזה"ת ובבורסות המובילות בעולם. לפני שבע שנים הושק בבורסה מדד "תלאביב – ערב – ישראל" שעולה בכמעט מאה אחוזים! בכל שנה מאז השקתו ברציפות!

התעשייה הפרמצבטית, התעשייה הכימית, תעשיות המזון הרשתות הקמעונאיות, המדיה הכתובה, האלקטרונית והטלקום היו כבר בגדר "טיול של ששי בבוקר למסגד" לערביי ישראל. למעלה מ- 75 אחוז מהן נרכשו על ידי חברות אחזקה ערביות, כמעט בן לילה.

על כל הפיתוח המואץ, ההשתלבות המהירה, התרומה האדירה למשק ולחוסנו (במשבר העולמי האחרון מדינת ישראל הצליחה לא רק לצאת מחוזקת, אלא אף רכשה נתחים ניכרים מחברות ובנקי השקעות  מובילים מרשימת "פורצ'ן – 500"), העיבה רק עננה אחת, עיקשת, שסירבה להיעלם ועדיין אינה מבשרת טובות: ההייטק הישראלי.

ההיטק הישראלי, מפלטם של היהודים, סירב בתוקף לפתוח את שעריו למגזר, להון ולמיומנויות הייחודיות של ערביי ישראל, נוצרים, מוסלמים, גברים ונשים כאחד, פרט למשרות "עלה תאנה" ספורות  בתפקידי אדמיניסטרציה, תחזוקה, הדרכה והטמעה.

העובדים בענפי ההייטק, ובעיקר מנהליהם הסתגרו יותר ויותר, כמעט ככת דתית, ככל שאחיזתם של ערביי ישראל בשאר ענפי המשק הועמקה. לא עזרה לערבים גם נוכחותם המוגברת ברשתות חברתיות. ענפי ההיטק יסדו רשת חברתית משלהם שהדירה במוגן את ערביי ישראל. "למנהל היי-טק נוח לעבוד עם מי ששירת אתו בצבא" טענו ראשי המשק הערבי בישראל. "תארו לעצמכם שלמנהל ערבי בענף הבנקאות יהיה נעים יותר לעבוד עם מי שמתפלל עימו במסגד" הטיחו בעיתונאים, חברי כנסת ו – 6 שרי הממשלה הערבים כאחד. "תארו לעצמכם שערבים יבנו מגדלי מגורים יוקרתיים לערבים בלבד" החרו החזיקו. מה תהיה תדמיתה של המדינה בזירה הבינלאומית?

הלזה ייקרא היי טק? אוי לאותה בושה.

עוד:

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

מי דופק את המודל העסקי של חברות ההשמה (ואתכם, כמובן) ולמה?

"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה.

איך חברת ההשמה מרוויחה? על פי הצהרות חברות ההשמה: על ידי איתור המועמד המתאים למשרה. מיהו מועמד מתאים? אתם בטח מדמיינים לעצמכם עובדי השמה הנוברים בקורות החיים (או בתוכנה..) ומבצעים "התאמות" על פי ניסיונם, שיקול דעתם או תוך שימוש בכלי BI  מתאימים.

אולי.

בפועל, עובדי השמה בחברות ההשמה עובדים אחרת.

שכרם של עובדי השמה, עם או ללא קשר להשכלתם, ניסיונם וכישוריהם הוא נמוך, וחלק ממנו נקבע על פי "עמידה" ביעדי השמה" המזכים אותם בעמלות, תמריצים או בונוסים של כמה עשרות עד מאות ש"ח.

אם מטרת חברת ההשמה, כמו כל פירמה, היא למקסם את ההכנסה מה"מוצר" (מועמדים), מטרת עובדי ההשמה אחרת: שמירה על (רמת) שכרם או הגדלתה במעט. כדי לעמוד ביעדים, ולזכות בתמריצים עובדי השמה, שלהם ניסיון תעסוקתי קלוש, גם במכירות, צריכים לבצע "התאמות" לפני המתחרים : חברות השמה אחרות ו… עובדים אחרים באותה חברת השמה! זאת הם עושים בדרך הבטוחה ביותר עבורם: "שריפת" המוצר – המועמדים, שולחי קורות החיים:

1. את מנהלת אדמיניסטרטיבית? יופי, יש לנו משרת נציגי שירות… תרגום: אין לנו מספיק מועמדים לנציגי שירות, ואין הבדל גדול בשכר, אז אולי?

2. שלחתם קורות חיים לעובד/ת השמה המטפל בתחום ספציפי וחזר/ה אלייך עובד/ת המטפל/ת בתחום אחר? .. תרגום: אנחנו צריכים לעמוד ביעדים, אולי תשקלו את ההצעה שלי, כי מי שמטפל כבר עמד ביעדים שלו.

3. יש לכם רקע מקצועי מוגדר וציפיות שכר תואמות? היו סמוכים ובטוחים שעובדי ההשמה "יתאימו" אתכם למשרה ולחברה אותם הם מעוניינים למלא. "ציפיות שכר" הם אחד הפרמטרים המעניינים ביותר עובדי השמה, ולעתים הפרמטר היחידי לפיו הם קובעים את אטרקטיביות המועמדים.

אנשי מכירות מנוסים יודעים לשוות ערך למוצר שלהם ומוכרים אותו בערכו המלא, אף אף בערך גבוה יותר. עובדי ההשמה, אלו שבפועל קובעים את הכנסת מעסיקיהם, מתמקדים בשימור הכנסתם שלהם: כדי להבטיח לעצמם תמריץ של 500 ש"ח מועמדים רבים יאלצו לשקול הפחתת ציפיות השכר לרמה בה עובדי ההשמה חשים בבטחון כי יוכלו לעמוד ביעדיהם! למרות מתחרים. התנהלות זו גורמת לאובדן הכנסה של אלפי ש"ח בגין כל השמה לחברת ההשמה עצמה, ואובדן של עשרות אלפי ש"ח (שנתי, כולל סוציאליות) לכל מועמד שיתקבל לעבודה דרך חברת ההשמה.

בשפה ברורה: לא רק שעובדי השמה מצויים בניגוד עניינים עם מעסיקיהם, ולא רק שאינם מייצרים ערך, הם  "משמידי ערך" סיטוניים.

4. מועמדים המכירים את השיטות הללו ונתקלים בהן בפנייתם לחברת השמה, מבינים שכדאי להם לפנות  לחברת השמה אחרת, שתגזור את ה"קופון" המוגדל (ולעתים, כמו להכעיס, עבור לקוח המתחרה בלקוח של חברת ההשמה) או בעצמם, כך שאף חברת השמה לא מרוויחה עמלה.

דוגמאות נוספות להשמדת ערך:

עובדי השמה אינם קוראים קורות חיים. הם "סורקים" אותם. וגם את מה שהם סורקים הם לא מבינים. (התירוץ, כמובן הוא "עומס" שאותו הם עצמם יוצרים כדי ל"הקל" על עצמם לעמוד ביעדים..)  כדי להתגבר על בורותם, צמח ענף שלם של "כתיבת קורות חיים "שיווקיים" המדגישים את ה"איך", במקום ה"מה", ומתארים "הישגים" סובייקטיביים, על פי ראות הכותב, ותיאורי תפקיד "נפוצים".

אליבא דעובדי השמה – אלו קורות חיים אותם הם יכולים להבין ולשווק, בשיטות השמדת הערך הרגילות, כמובן. "נציגי שירות" או מתכנתי PHP? מצויין, הם יצליחו לאתר את הטובים שבינוניים בהם, (ובכך ירחיבו את תופעת "ההשכלה העודפת"), אבל "מנהל פרוייקטים בשרשרת אספקה בתעשיית המזון"? " אזי…לצער כולנו, כמות המשרות שניתן להציע לכם שואפת לאפס וכך גם מידת האטרקטיביות שלכם בשוק בכלל, וגם בחברות ההשמה שהן בעצם ה"מראה" של השוק".

מסיבה זו עובדי השמה לעולם לא ימצאו ערך, (והכנסה לחברה ולעצמם) אפילו אם יהיה נדיר, בקורות חיים מקצועיים שאינם כתובים "שיווקית" ואין להם שום מושג מה הם מתארים. אלו יושלכו אחר כבוד לפ.. למאגר.. שם יעלו עובש וערכם יירד עוד יותר.

ויש גם פגיעה בצד העלויות של חברות ההשמה:

1. "בעיני חברות השמה מועמדים טריים שעדיין לא הפיצו את עצמם בשוק- הם האטרקטיביים יותר".  כתוצאה, מפרסמות חברות השמה משרות דרך קבע, במקום לבדוק במאגריהן. תקציבי פרסום במדיה מסורתית ועלויות המתחייבות מפרסום ב"מדיה חברתית". אם לא די בכך, אזי יש גם עלויות מיון, סינון וקליטה לבסיסי הנתונים של ריבוי קורות החיים המגיעים בעקבות הפרסום.

2. פרסום נרחב מגדיל את מאגר המועמדים בחברת ההשמה, שרובו "יצבור אבק" יתיישן ולא יביא תועלת לפונים, ויגרור עלויות ניהול מאגר לחברת ההשמה. בד בבד, ערכו של מאגר גדל מקטין את "ערכו" של כל פונה אינדיבידואלי בעיני עובדי ההשמה ובכך מקטין את פוטנציאל ההכנסה העתידי של החברה וממקטין יחס עלות/תועלת.

3."אם חברת השמה תקבל מועמד שהתחיל לחפש עבודה אתמול- היא תעשה הכל כדי לשלוח אותו לכל המשרות המתאימות בהקדם האפשרי, כי יחסי העלות תועלת כאן הם ברורים:". כתוצאה – מספר חברות השמה "מריצות" במקביל את אותם מועמדים. מיותר לציין שרק אחת תזכה לעמלת השמה. שאר החברות יישאו בעלויות של המאמצים ה"הירואיים"  של עובדי השמה המעוניינים לעמוד ב"יעדים". לדעתם, מדובר ביחס עלות/תועלת גבוה. על "תוחלת" התועלת הם לא שמעו.

4."אם להיפך, יגיע מועמד שקורות החיים שלו הגיעו לאותה החברה כבר 4 פעמים והוא במערכת כבר חמישה חודשים- אזי ברור שההשקעה לא תניב שום פרי" . עובדי השמה לא יודעים ניהול מלאי מהו. (ניהול מלאי פירושו קביעת רמות מלאי רלווטיות והגדלת מהירות חידושן. וגידול ב "מספר ימי המלאי" מצביע על בעייה תפעולית או פיננסית).

ראשית: הם צברו עלויות (מיון, סינון, ישום) מספר פעמים לאותו מועמד (וימשיכו לצבור עלויות בכל פעם שהמועמדים ישלחו קו"ח למשרות רלוונטיות עבורם)

שנית: מלאי מתיישן ניתן למכור במחיר נמוך יותר": מועמדים ש"כבר נמצאים במאגר" ומחפשים עבודה זמן ממושך ייטו לקבל הצעות עבודה בתחומים משיקים, בשכר ותנאים גמישים יותר וכו'. בשהותם במאגרים הם צוברים עלויות, אולם בניהול נכון, יחס עלות/תועלת (או: "תוחלת" התועלת) לחברת ההשמה עשוי להיות גבוה יותר משום שהדוֹגמה השלטת בכל חברות ההשמה זהה: לכולן מועמדים "ותיקים" ואף אחת לא "תתחרה" בהשמתם, בשל אותם שיקולי כדאיות.

שלישית: במקום, עסוקים עובדי השמה בהגדלת מהירות פליטת ("השמת") שכבה דקה של מועמדים, וכשמאמציהם לא נושאים פרי, המלאי שלהן גדל.. מה שמקטין עוד את יחס עלות/תועלת… ומקטין את נתח השוק של מעסיקיהם -חברות ההשמה!

עובדי ההשמה הם אלו הפוגעים במודל העסקי (תוך כדי פגיעה בכם, כמובן) של חברת ההשמה. הפגיעה נותרת כתוצאה מתהליכי עבודה וניהול לקויים. ניהול נכון ומקצועי ימנעו  ניגודי עניינים בין מטרת העובד ומטרת חברת ההשמה, וישפרו את רווחיות החברות. ניהול נכון אינו סיכום "טכני" של השכלה, ידע וניסיון, אלא של תבונה עסקית. שלא במפתיע, מנהלי חברות השמה מצהירים במפורש שתבונה אינה תכונה הדרושה למנהל.

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"

עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן..  על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.

מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.

ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"….  קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?

בעעהההה….

שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים:  נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.

נכון? לא נכון..

כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"

סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?

כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:

1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות"  בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.

מה עוד? הנה:

2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?

3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?"  ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"

ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?

4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?

5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.

6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת  בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.

על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.

מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.

עוד:

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

לסוללת המבדקים והמבחנים המשונים שעובדים מחפשי עבודה ועובדים כאחד הצטרפו בשנים האחרונות מבדקי האמינות. כמו שאר סוגי המבדקים, גם אלו נגועים בפולשנות חדירה מוגזמת ובלתי נחוצה לצנעת הפרט, תוך עבירה לכאורה על החוק (אחד, לפחות). חברות ומכונים אלו, מנהלים מאגרי ידע ובסיסי נתונים לצרכי "מחקר" ובעיקר לצרכי שיווק עצמי ובניית מוניטין. לצרכי קידום מכירות, תוך עטיית אצטלת מחקר אקדמי, מפרסמת ליאת בסיס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית ויועצת מחקר ופיתוח בחברת "מידות" – אחת החברות הידועות בתחום ממצאים מרעישים:

הממצא הראשון (נתוני 4639 נבדקים):

גברים, צעירים, בעלי השכלה לא מושלמת נוטים יותר לעשיית רושם על מעסיקים פוטנציאליים,  פרט לתעשיית ההיטק, שם דווקא נשים מובילות.

הנה השני (נתוני 8600 נבדקים):

3.5 אחוזים שיקרו או השמיטו פרטים בסיסיים בקורות החיים, 8 אחוזים "לא דייקו" בפרטי השכלה ו – 17 אחוזים! לא יכלו להציג מכתב המלצה

וואלה?

חזקה עלינו, שמי שמתהדרים במחקר ופיתוח בהערכת אמינות עובדים, בעלי תואר דוקטור בספסיכולוגיה ומנחים כתיבת קורות חיים, יבצעו מלאכת חקר אמינה, יסודית ומקיפה. הבעיה היא הממצאים

העובדות:

1. מעסיקים שילמו עבור 13000 מבדקים,

2. 13000 נבדקים (רק לעניין זה) נחשפו לפרטי פרטים, חלקם שילמו במשרתם או בתקוותיהם למשרה,

הממצאים:

קלישאות "עוגיית מזל".

במציאות שבה תעשייה אדירה של מומחי שיווק עצמי, מיתוג אישי, אימון, שיוף, צחצוח, מירוק וליטוש, "מנחים", "מכינים" ו"מכינות"  לפלא בעינינו איך הממצאים כל כך טריוויאליים ומינוריים. עד כדי כך מינוריים, שהם מעידים בעיקר על איוולתם וחוסר תוחלתם של המבדקים הללו, ושל כל המעורבים בהם.

לו אנחנו היינו עובדי או מנהלי חברת "מידות" לעולם לא היינו מפרסמים "ממצאים" כאלו. הדבר האחרון שהיינו מעוניינים בו הוא שכולם יבינו איך אנחנו עושים את כספנו.

מנהל משאבי אנוש/מעסיק:  הזמנתם מבדקי אמינות?  מגיע לכם.

לאלו שרצים מהר לספר לחבר'ה: מגיע גם לכם.

ולאלו המתפרנסים מ"הכנה" למבחני אמינות: מגיע גם לכם.

עוד:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

1. כי אין צורך, לחץ או איום לשלם ל"מומחים" עבור "הכנה" למבדק.

2. כי משך המבדק/ים קצר, ויכול להסתיים תוך 10 דקות.

3. כי השימוש בה ככלי מיון הוא הנפוץ בארץ,  יותר מכל שיטת מיון, היא הפכה לסטנדרט, אפילו לקבלה למוסד, ובפאראפרזה על IBM: אף מנהל משאבי אנוש עוד לא פוטר משום שביקש חוות דעת גרפולוגית.

4. למרות האמור בסעיף 3 לעיל, כולם יודעים שמדובר בכסת"ח,  או הצדקה לדיסוננס, ויש סיכוי רב שחוות הדעת שתוגש עליכם תהיה "רב משמעית"

5. עלות המבדק הגרפולוגי נמוכה למעסיק ממבדקים אחרים, ומשמשת מתמרץ לכסת"ח . למבדקים אחרים עלות גבוהה ומעסיקים עורכים "מיון מוקדם" להפנייה למבחני מיון.

6. אנשי מדעי ההתנהגות מציינים כי תוקף המבדקים הגרפולוגיים הוא אפס. זה נכון. אלא שהטענה הזו נועדה להמליץ על סוללת מבדקים שתוקפם (נכון לעכשיו) גבוה יותר. ולכו תתווכחו עם ה"תוקף" המדעי, ה"מתודולוגיה",  שיטת ההיקש וכו'. אף אחד לא מתווכח עם "מדע" , גם אם יכולת הניבוי שלו זהה להטלת מטבע.

7. מנהלי גיוס ומשאבי אנוש מתנהגים כצרכנים: מי שהשקיעו סכום לא מבוטל במבדקי מיון לכמה מועמדים למשרה אחת מחוייבים רגשית לקבל את התוצאות כלשונן, אף ללא בדיקה שטחית של אמינותם, גם אם לדעתם יש צורך בכך. מה הם יגידו למנכל או לחשב? מבחני המיון היו בזבוז זמן וכסף? דווקא בשל תפוצתם, עלותם הנמוכה, והדעה השלילית הרווחת על אמינותם של מבדקים גרפולוגיים, קיים סיכוי גבוה שחוות הדעת הגרפולוגית תהיה רק שיקול אחד מתוך מכלול, ולא פסק דין סופי.

8. מבחני מיון נאגרים, מעובדים ונמכרים פעם אחר פעם ללקוחות מכוני המיון, גם כאלו שטרם פניתם אליהם. תןצאות המבחנים יכולים להשפיע על עתידכם למשך עשור. מגבלות הגרפולוגיה מונעים הקמת מאגרים דומים, ואם לא הצלחתם פעם אחת מטעם מעסיק אחד, אף אחד אחר לא יידע ולא יושפע מכך.

10. אם נפסלתם על סמך חוות דעת גרפולוגית, ואם תרצו בכך,  תוכלו לתבוע, גם מבלי שקיבלתם את חוות הדעת לידיכם. האיסור על השימוש בה במדינות רבות, הנחייתו של נציב שירות המדינה כי נדרשת הסכמתו של המועמד למבדק גרפולוגי , פסקי דין שונים של בית הדין לעבודה שכבר הפנימו את מגבלות השיטה, ואפילו חוות דעת גרפולוג מטעמכם – יקנו לכם יתרון ואולי פיצוי כספי הולם. אם לעומת זאת, נפסלתם על סמך מבדקי מיון "מדעיים"…

11. מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש ורכזי גיוס בחברת השמה ממיינים, כך או כך, על פי שיטות שונות, רובן דעות קדומות. נדחיתם בשל השכלה עודפת? מצב משפחתי? גיל? מקום מגורים? מוצא? – לאלו יש כלים שונים להתמודדות, כולל הפנמת העובדה שזה מנהג העולם. נדחיתם על סמך בדיקה גרפולוגית? לא נורא. גרפולוג אחר, אצל מעסיק אחר – ממילא יכתוב משהו אחר. נדחיתם "מדעית"? אין לכם כלים, יכולת או הזדמנות להימלט מהגושפנקא הזו, אפילו בעיני עצמכם.

12. גם אסטרולוגיה זה בסדר. הביקורת הציבורית והאישית על שיטות "לא מדעיות" מסכנת רק מחפשי עבודה ומועסקים במהלך הקריירה. שיטות לא מדעיות ניתן להוכיח, להפריך, לתבוע, לשנות עמדות וכו'. היכולת להפריך שיטות שנחזות למדעיות, הוא עניין למדענים ולאקדמיה. למחוקק, מערכת המשפט, מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש אין כלים או מוטיבציה לעסוק בכך.

13. ואם השגתם חוות דעת גרפולוגית טובה או מעולה (פה תוכלו לקבל דוגמית, חינם) הצטיידו בכסת"ח משלכם – עבודת הגמר לתואר שני הצןפיעה באתר האינטרנט של כוהנת הגרפולוגיה – הגב' חנה קורן.

עוד:

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.

מקריאת הידיעה מתברר:

"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.

"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם,  בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים  ועוד.  לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא"  ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.

על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.

מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.

אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על  כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996,  שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.

איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?

הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.

פסקה ראשונה:

"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".

הפסקה השנייה, מעניינת יותר:

"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".

בתרגום חופשי:

לא הפרנו חוק,

הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,

וחוץ מזה, העובדות שגויות.

גם רשמים קודמים נכשלו,

אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.

זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".

מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא

מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חברה אחת, הצליחה לעורר זעם קדוש ו"פתיחה בחקירה" אצל שומרי סף צבועים. היא בסך הכל רצתה מה שכולם רוצים:  עובדים צעירים. את הסיבות כולנו יכולים לנחש: עלויות, משטור, פיקוח וכו'. לפרסם מדיניות מפלה אינו מעשה חכם. כל עוד לא פרסמתם שאתם מפלים תוכלו להפלות כאוות נפשכם, ואף מתחסד לא יכפה עליכם לקיים את החוק.

ככה מפלים נכון מועמדים על בסיס גיל:

דוגמא אחת מכאן:

מסי משרה : 9326
לחברת היי טק באזור המרכז הפמתחת מוצרים בתחום התקשורת דרוש/ה מפתח/ת C++
דרישות
תואר ראשון אוניברסיטאי במדעי המחשב או הנדסה- חובה. סיום בהצטיינות- יתרון. 3-5 שנות ניסיון בתכנות ++C – חובה (לא לשלוח מועמדים עם יותר מ 5 שנות ניסיון) ניסיון ב Embedded Linux- יתרון משמעותי. ניסיון בשימוש ב- Design Patterns- חובה. ידע בתקשורת, IP / TCP – יתרון. ידע בפרוטוקולים, VOIP – יתרון.

דוגמא שנייה מכאן:

תעו"נ- יועץ אסטרטגי

לחברת ייעוץ בינלאומית דרושים ייועצים. עבודה בסניף באנגליה!!! תואר ראשון בתעו"נ רק מאוניברסיטאות ממוצע תואר ופסיכומטרי גבוהים. עדיפות לבעלי ניסיון בתחום לא יותר מ 4 שנים. ניסיון בחברות ייעוץ- יתרון משמעותי. אנגלית ברמת שפת אם- חובה. אזרחות אירופאית- יתרון.

דוגמא שלישית מכאן:

דרושים בייצור ותעשיה – שליחת קורות חיים

מנהל עבודה משאבי אנוש שפלה, לא צויינה עיר, משרה מלאה למפעל ביבנה דרוש מנהל עבודה בתחום תעשייה וניהול. תיאור התפקיד: סידור עבודה, ייעול תהליכי עבודה, טיפול בבעיות בייצור. שעות העבודה: 7:00-16:00 + נוספות. שכר נקבע בריאיון עבודה. דרישות: הנדסאי תעשייה וניהול עם ניסיון בניהול צוות כ-30 עובדי ייצור. לא יותר מ-3 שנות ניסיון בתחום. ניסיון במפעל ייצרני – חובה. מיקום המשרה: יבנה. המשרה מיועדת לנשים וגברים כאחד.

הבנו את הרעיון.

מאידך, אולי באמת מיותר לטרוח. התמ"ת (שבמשרדו ממוקמת הנציבות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה) באמת צריך איזה קשקוש יחצני של פונקציונר ועסקן כדי לבדוק את ענף ההיי טק? כי בענפים אחרים הכל תקין? הלו, הממשל זמין?

עוד:

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו