מומחים כותבים ל"עבודה בעיניים" על מיונים (גרפולוגיים) – זה לא הכל.

מספר רשימות העוסקות במיון, אבחון, הערכה ומהימנות עובדים פורסמו בחודש האחרון בבלוג.

על מיונים ומכוני הערכת אמינות ומהימנות פורסמו הרשימות הבאות:

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

על התנהלותם של מכוני מיון פורסמו הרשימות הבאות

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

רשימה נוספת, הממליצה על אחת השיטות הרעה במיעוטה היתה זו:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

הרשימה הנצפית ביותר מתוכן, עד כה, היתה  במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק.

ביומיים האחרונים גילו מספר מומחי גרפולוגיה את הרשימה האחרונה לעיל, ועשו במיטב יכולתם להגיב ולהציג את עמדתם ודעתם על הרשימה, הבלוג והמקצוע.

לדעתנו, יש חשיבות רבה בקריאת ה"דיונים" בתגובות אלו, לכן אנו מביאים אותן כאן במרוכז ועל פי סדר כרונולוגי לנוחיותכם.

הערה לגבי מדיניות התגובות בבלוג:

עד עתה הקפדנו כי כל מגיב שטרח וכתב תגובה – זכאי לטרחה והתיחסות לתגובתו מצידנו.  בעקבות חליפת התגובות להלן, וכדי להימנע מהתנצחות עקרה בעתיד – אפשר שיחול שינוי במדינות התגובות.

מומלץ לקרוא את הרשימה עצמה טרם קריאת התגובות.

קריאה נעימה

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

1. כי אין צורך, לחץ או איום לשלם ל"מומחים" עבור "הכנה" למבדק.

2. כי משך המבדק/ים קצר, ויכול להסתיים תוך 10 דקות.

3. כי השימוש בה ככלי מיון הוא הנפוץ בארץ,  יותר מכל שיטת מיון, היא הפכה לסטנדרט, אפילו לקבלה למוסד, ובפאראפרזה על IBM: אף מנהל משאבי אנוש עוד לא פוטר משום שביקש חוות דעת גרפולוגית.

4. למרות האמור בסעיף 3 לעיל, כולם יודעים שמדובר בכסת"ח,  או הצדקה לדיסוננס, ויש סיכוי רב שחוות הדעת שתוגש עליכם תהיה "רב משמעית"

5. עלות המבדק הגרפולוגי נמוכה למעסיק ממבדקים אחרים, ומשמשת מתמרץ לכסת"ח . למבדקים אחרים עלות גבוהה ומעסיקים עורכים "מיון מוקדם" להפנייה למבחני מיון.

6. אנשי מדעי ההתנהגות מציינים כי תוקף המבדקים הגרפולוגיים הוא אפס. זה נכון. אלא שהטענה הזו נועדה להמליץ על סוללת מבדקים שתוקפם (נכון לעכשיו) גבוה יותר. ולכו תתווכחו עם ה"תוקף" המדעי, ה"מתודולוגיה",  שיטת ההיקש וכו'. אף אחד לא מתווכח עם "מדע" , גם אם יכולת הניבוי שלו זהה להטלת מטבע.

7. מנהלי גיוס ומשאבי אנוש מתנהגים כצרכנים: מי שהשקיעו סכום לא מבוטל במבדקי מיון לכמה מועמדים למשרה אחת מחוייבים רגשית לקבל את התוצאות כלשונן, אף ללא בדיקה שטחית של אמינותם, גם אם לדעתם יש צורך בכך. מה הם יגידו למנכל או לחשב? מבחני המיון היו בזבוז זמן וכסף? דווקא בשל תפוצתם, עלותם הנמוכה, והדעה השלילית הרווחת על אמינותם של מבדקים גרפולוגיים, קיים סיכוי גבוה שחוות הדעת הגרפולוגית תהיה רק שיקול אחד מתוך מכלול, ולא פסק דין סופי.

8. מבחני מיון נאגרים, מעובדים ונמכרים פעם אחר פעם ללקוחות מכוני המיון, גם כאלו שטרם פניתם אליהם. תןצאות המבחנים יכולים להשפיע על עתידכם למשך עשור. מגבלות הגרפולוגיה מונעים הקמת מאגרים דומים, ואם לא הצלחתם פעם אחת מטעם מעסיק אחד, אף אחד אחר לא יידע ולא יושפע מכך.

10. אם נפסלתם על סמך חוות דעת גרפולוגית, ואם תרצו בכך,  תוכלו לתבוע, גם מבלי שקיבלתם את חוות הדעת לידיכם. האיסור על השימוש בה במדינות רבות, הנחייתו של נציב שירות המדינה כי נדרשת הסכמתו של המועמד למבדק גרפולוגי , פסקי דין שונים של בית הדין לעבודה שכבר הפנימו את מגבלות השיטה, ואפילו חוות דעת גרפולוג מטעמכם – יקנו לכם יתרון ואולי פיצוי כספי הולם. אם לעומת זאת, נפסלתם על סמך מבדקי מיון "מדעיים"…

11. מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש ורכזי גיוס בחברת השמה ממיינים, כך או כך, על פי שיטות שונות, רובן דעות קדומות. נדחיתם בשל השכלה עודפת? מצב משפחתי? גיל? מקום מגורים? מוצא? – לאלו יש כלים שונים להתמודדות, כולל הפנמת העובדה שזה מנהג העולם. נדחיתם על סמך בדיקה גרפולוגית? לא נורא. גרפולוג אחר, אצל מעסיק אחר – ממילא יכתוב משהו אחר. נדחיתם "מדעית"? אין לכם כלים, יכולת או הזדמנות להימלט מהגושפנקא הזו, אפילו בעיני עצמכם.

12. גם אסטרולוגיה זה בסדר. הביקורת הציבורית והאישית על שיטות "לא מדעיות" מסכנת רק מחפשי עבודה ומועסקים במהלך הקריירה. שיטות לא מדעיות ניתן להוכיח, להפריך, לתבוע, לשנות עמדות וכו'. היכולת להפריך שיטות שנחזות למדעיות, הוא עניין למדענים ולאקדמיה. למחוקק, מערכת המשפט, מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש אין כלים או מוטיבציה לעסוק בכך.

13. ואם השגתם חוות דעת גרפולוגית טובה או מעולה (פה תוכלו לקבל דוגמית, חינם) הצטיידו בכסת"ח משלכם – עבודת הגמר לתואר שני הצןפיעה באתר האינטרנט של כוהנת הגרפולוגיה – הגב' חנה קורן.

עוד:

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.

מקריאת הידיעה מתברר:

"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.

"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם,  בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים  ועוד.  לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא"  ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.

על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.

מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.

אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על  כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996,  שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.

איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?

הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.

פסקה ראשונה:

"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".

הפסקה השנייה, מעניינת יותר:

"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".

בתרגום חופשי:

לא הפרנו חוק,

הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,

וחוץ מזה, העובדות שגויות.

גם רשמים קודמים נכשלו,

אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.

זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".

מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא

מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה הגדולה בישראל. על פי נתוניו, מספר הפונים, דורשי העבודה, לשירות הוא כ – 223 אלף , הוא מבצע  כ – 150 אלף השמות בשנה, ושיעור ההשמה למשרות חדשות מגיע לכ – 53 אחוז.

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה היחידה שאת עלויותיה משלמים הן מחפשי עבודה, מועסקים ומעסיקים גם יחד, באמצעות תשלום דמי הביטוח הלאומי. המחוקק, באמצעות "חוק שירות התעסוקה התשי"ט  1959" הפקיד בידי השירות כח רב לביצוע משימתו – השמת מחפשי עבודה למשרות ומעסיקים: פריסה ארצית, שירותי איתור ומידע, סנקציות שונות על מחפשי עבודה ועוד.

בשירות התעסוקה כ – 600 עובדים, תקציבו, שעמד ב – 2009 על 162 מליון ש"ח, המשקף עלות השמה בודדת של 1111  ש"ח, קוצץ ב – 15 אחוז לשנת 2010.

אתמול הודיע שירות התעסוקה שהוא גוסס, ונוקט בצעדים להתנערות מאחריותו לפונים ולביצוע השמה למשרות. בעידן ה"שיחדש", ההודעה מנוסחת, כנהוג במקומותינו, כהישג: "שירות התעסוקה יפתח קורס לחיפוש עבודה למובטלים"

כשירות לקוראים, נתרגם את ההודעה לעברית, אחד מקרא ושניים (או יותר) תרגום:

מקרא: שירות התעסוקה יפתח בקרוב, זו הפעם הראשונה, קורסים למובטלים שיקלו עליהם במאמצים למצוא עבודה

רש"י: האחריות לחיפוש עבודה באמצעות שירות התעסוקה, היא על מחפשי העבודה, אנא הרגישו חופשי להתעלם מסעיף 2 לחוק שירות התעסוקה המסדיר את פעילותנו, למרות שבדיוק עבור זה שילמתם ותשלמו לנו.

אונקלוס: לעובדה שאנחנו מצליחים להשם רק  – 60 50 אחוז מהפונים אלינו יש אולי קשר סטטיסטי למצבכם, אך טרם הוכחה סיבתיות.

מקרא: הקורסים ייערכו בכ-10 ערים גדולות והם יינתו ללא תשלום. כל קורס יימשך שלושה עד ששה ימים.

רש"י: במסגרת הפרטת שירותים, התנערות מאחריות ו"מאבק באבטלה" (ראה "תוכנית וויסקונסין")  אנו עורכים פיילוט לכניסה לשוק המבטיח שפרנסתו עליכם, מחפשי עבודה, כיוון שתקציבנו קוצץ.

אונקלוס: הצלחת הפיילוט תאפשר לנו למכור זכיונות ליועצים, מאמנים, גרפולוגים, גרפומנים, מומחי מיתוג ומדיה, וכו' שתמורת אגרה (שאתם תשלמו) פעוטה של עשרות ש"ח יזכו למאגר לקוחות ענק.

מקרא: הקורס הראשון, העוסק בשיווק עצמי לצורך מציאת עבודה, מתמקד בהסרת החסמים הפסיכולוגיים המגבילים את יכולותיהם של מובטלים למצוא עבודה.

רש"י: טיפשים, עוד לא למדתם להציג את עצמכם?

אונקלוס: רוצים חוות דעת נוספת? הבעיות הנפשיות שלכם בעוכריכם.

בעל הטורים: נכון, יש לנו מאגר קורות חיים שלכם, אבל הוא גדול מדי.

מקרא: הקורס עוסק בשיטות קלאסיות וגם לא קונווציונליות לחיפוש עבודה, זיהוי משרות פנויות או כאלה שעומדות להתפנות

רש"י:  ניסינו בעצמנו את השיטות הללו, אבל לא הצלחנו לעזור לכם

אונקלוס: אם היינו יודעים בעצמנו איך לזהות משרות שעומדות להתפנות …

מקרא: הכנת קורות חיים, איסוף מידע על הארגון ולמידת מודלים לשיווק עצמי, לרבות שפת הגוף.

רש"י: עד עכשיו קלטנו למאגר של השירות קורות חיים גרועים

אונקלוס: לכו לשווק את עצמכם. גם בשיטות לא קונבנציונליות. למה אתם חושבים שזה תפקידנו?

מקרא:  הקורס השני הוא סדנת אימון קבוצתי למציאת עבודה, למשתתפי הסדנא תיבנה תוכנית ביצוע אישית, כולל מתן משימות קבוצתיות ופרטניות לאורך הסדנא.

רש"י: זה פיילוט אחר שאנחנו עושים. כמו בוויסקונסין, אנחנו לא רוצים שתשתעממו.

אונקלוס: אנחנו לא סומכים עליכם, טפשים ומופרעים, שתפנימו את חומר הלימוד בעצמכם.

בעל הטורים:  אם תיכשלו ב"תוכנית הביצוע האישית" נגרע אתכם מהסטטיסטיקה. יש לנו יעד השמה אגרסיבי השנה ואם נקטין את מספרכם נוכל לעמוד בו.

מקרא: הקורס השלישי מיועד למובטלים שזמן רב אינם עובדים, בשל חסמים כמו השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או היעדר הכשרה מקצועית

רש"י: גם אתם שמתם לב שאין לנו קורס למובטלים שאינם עובדים זמן רב ואינם סובלים מחסמים כי השכלתם בינונית או גבוהה, בריאותם תקינה ולרשותם הכשרה מקצועית?

אונקלוס: יועצי המיתוג שלנו עובדים על כך. החיפזון מהשטן והחילזון מהשפן.

בעל הטורים: לוזרים, לידיעתכם:  יש לנו הרבה כמוכם. 36 אחוז מדורשי העבודה, כ- 80 אלף לא מצאו עבודה תוך 270 יום.  בקושי נפטרנו מ – 58 אלף נוספים כמוכם.

ראב"ע:  אם עוד לא הבנתם, אנחנו מצליחים למצוא עבודה רק לדורשי עבודה "טריים". הזכאות שלהם קצרה משלכם. תסיקו מסקנות.

רד"ק: אין לנו מושג איך מובטלים כמוכם בכל זאת עבד למרות השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או העדר הכשרה מקצועית. לפלא הדבר בעינינו.

רשב"ם: למרכזי ההכשרה המקצועית אין לנו תקציב.

רלב"ג: נכון, אנחנו שייכים למשרד התמ"ת אבל לא שמענו על היחידה- האחות. איך אמרתם שקוראים לה? "נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה"? הממ.. ציונה אמרתם?

מקרא: פסיכולוגים תעסוקתיים, יינתנו חיזוקים להשתלבות בעבודה והדרכה כיצד לנצל הזדמנויות לפיתוח אישי ואיך לצבור הצלחות קטנות לאחר ההשתלבות בעולם העבודה.

רש"י: חיזוקים, נו כמו בוויסקונסין. בטח כבר שמעתם על ההצלחה.

אונקלוס: אתם בסדר – אנחנו בסדר – כולנו בסדר.

************************************************************************************************

שירות התעסוקה, (כשמו כן לא הוא…) עכשיו מודה רשמית שאינו מספק שירות, או תעסוקה, חוטא לחוק, ולמשלמי המסים וחושב שמחפשי העבודה מכשילים אותו  בעבודתו, כיוון שהם חסרי כישורי העסקה.

אז הוגים תוכנית להחליף אותם.

בשירות התעסוקה, אין שירות, אין תעסוקה וגם אין ראיית הנולד: אם ה"תוכנית" תצליח (כולל האפשרויות הטמונות בטפלול הסטטיסטיקה והפרטת שירותים) היא לא תיצור אף מקום עבודה אבל תשנה את הרכב דורשי העבודה. אלו שייפלטו ממעגל דורשי העבודה – הם בדיוק אלו ששירות התעסוקה מצליח היום להפנות לעבודה.

ואלו שיישארו?

החדשות הטובות (לשירות התעסוקה כמובן) הן שאחרי 270 יום הם נגרעים מהסטטיסטיקה והופכים להיות בעייה של מישהו אחר.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

תוך דקות תדעו מה כותבים מועמדים למשרות שמעניינות אתכם בתמצית קורות החיים שלהם

זה לא אני, זה הדור שלי…

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

בזמן שהמנכ"לית התפייטה, באולג'ובס נהנו מהעקיצה

בסוף השבוע האחרון אפשר אתר הפרסומות בתשלום, המכונה בהומור "אולג'ובס", לכל גולש לשלוח קורות חיים למודעות דרושים המופיעות בו. בהתרגשות רבה מדווחת רוויטל הנדלר, המנכ"לית,  על התוצאות המרשימות: 54 אלף קורות חיים (נוספים?) נשלחו ביום אחד ! לדברי המנכ"לית : "  150עובדי חברת AllJobs כל כך נפעמים ממכתבי התודה הרבים שזה עושה טוב בלב וחשק לקום בבוקר לעבודה לעזור לאחרים. אנחנו מרגישים שליחות ומצווה בעבודתנו".

בהתפעמות רבה טופחת המנכלית על שכמה ושכם עובדיה ומזמינה את גולשי האתר לקבלת שבת משותפת. המנכלית היא אשף יחסי ציבור מנוסה ואת תפקידה היא מבצעת במיומנות ראויה להתקנא. אולם אם מעוניינים לדעת כיצד אמן במה מלהטט,  כדאי להביט אל המקום בו מתרחש הפעלול, לא המופע.

פעלול? היה כאן פעלול?

במפגן עוצמה סוחט תשואות פגעה אולג'ובס בכל לקוחותיה המשלמים ושאינם משלמים, מחפשי עבודה ומחפשי  עובדים כאחד.

הפגיעה במחפשי עבודה:

מנויים משלמים: מנויים  משלמים לאולג'ובס מעריכים את עצמם כבעלי רמת "מועסקות" (Employability) בינונית, לכל היותר. בסוף השבוע האחרון התחרו בהם עוד אלפי או עשרות אלפי מחפשי עבודה שאינם משלמים פרוטה. התוצאה המיידית לגביהם היא הארכת משך חיפוש עבודה (הארכת מנוי?).

גולשים חד פעמיים: שלא בדקו את שיני הסוס שניתן להם במתנה, הקטינו את האטרקטיביות של פניותיהם למעסיקים בכך שהצטרפו כבר לעשרות אלפי פונים לאותן משרות בדיוק. בנוסף, קורות החיים שלהם נאספו ונאגרו במאגרי אולג'ובס, לצרכים שיווקיים שונים וישהו שם כמעט לנצח (או עד המבצע הבא..)

הפגיעה במחפשי עובדים:

מפרסמי משרות: הוצפו בפניות נוספות, שמרביתן חסר כל ערך אך דורש משאבים וטיפול.

רוכשי "חבילות קורות חיים": אלו המשלמים בין שקלים בודדים לעשרות שקלים בגין "רכישת" קורות חיים ניצלו את יתרות החבילה שברשותם, אולי עד תום, על רכישת קורות חיים "רעננים".

מה הרוויחה חברת אולג'ובס ממתן גישה חינמית ללא מנויים?

1. תדמית, יחסי ציבור ומפגן עוצמה למחפשי עבודה, מנויים ושאינם מנויים, ומחפשי עובדים לסוגיהם. בעיקר למי שלא באמת הבין מה קרה כאן.

2. אפשרות לקבלת מנויים חדשים, או הארכת מנויים קיימים של מחפשי עבודה.

3. שחיקת האפקטיביות של מודעות שפורסמו (ואפשרות לפרסומן מחדש, או רכישת "הבלטות", "דיוורים" וכו') ושחיקת יתרות חבילות קורות החיים (ואפשרות לחידוש מלאי)

כל אלו, ברורים מאליהם. הרווח האמיתי טמון בקורות החיים החדשים שנוספו למאגר. כוחו של כל בסיס נתונים הוא בעדכניותו. ע"י מהלך חד פעמי מתוכנן לפרטיו אולג'ובס תנפה קורות חיים כפולים, אלו שאינם עדכניים ואינם מניבים הכנסה מתאימה.  במקומם יאגרו קורות חיים עדיפים, שיאפשרו חיזוק ההכנסות מלקוחותיה העסקיים, בעיקר אלו הרוכשים חבילות קורות חיים.  כמו גם לצרכי שיווק לשולחי קורות החיים עצמם (מבצעי "הצטרפות" מיוחדים, חבילות "הסתגלות" למסיימי עבודה, או ערכות "אימון לעבודה")

איך כותבת המנכ"לית?

שיהיו עוד הרבה ימי שישי כאלה!

הנה, קיבלתם רמז.

הם הולכים לעזור לכם שוב.

מתוך תחושת שליחות ומצווה כמובן.

ושתהיה לכם (קבלת) שבת שלום.

עוד:

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

מכוני מיון והערכה מציעים את "שירותיהם" למעסיקים תמורת כסף (עלות בחינת מועמד למעסיק נעה סביב אלף ש"ח)  את הזהב הם מפיקים מהפס.. ממחפשי העבודה.

לשיטה מספר שלבים:

ראשית, הפחדה:

הכרחי להטיל אימה על מי שממילא שרוי בחרדה. לכן יאמרו לכם שהסיכוי שלכם לעבור מבחן מיון הוא רק 15 אחוז.

שנית, ריכוך:

הסיכוי שלכם לעבור מבחן כזה אמנם נמוכים, אבל אל יאוש. באמצעות שקר כלשהו תוכלו להעלות את הסיכויים שלכם לעבור בהצלחה מבחן מיון ל- 80 אחוז!

שלישית: פיתוי וטעימה:

יציעו לכם פתרון פשוט, קל, ולא כואב. אפילו לא 200 ש"ח ויש לכם נשק סודי.(אם אתם ממש משקיענים יציעו לכם "ערכות הכנה למבחני מיון" קרי: לשלם יותר עבור אותה סחורה.

רביעית, דחיקה לפינה:

קניתם ספר ולא "ערכה"? המכון לא פראייר. אחת לכמה עמודים בספר ה"הכנה" שרכשתם, תוכלו לצפות, על חשבונכם, בפרסומת הפורטת על רגשותיכם ודוחקת בכם להירשם ל"קורס ההכנה לבחינות המיון לעבודה".

חמישית, למכור בקמעונות:

למה למכור קורס אחד מקיף, כשאפשר לפרוט אותו לחלקים ולמכור כל חלק בתשלום נפרד? ולמה לא להקטין עלויות תפעול ולהגדיל רווחיות ע"י מכירת "קורסי הכנה באינטרנט"?

ששית: ספאם, ספאם, ושוב ספאם, אה.. "קידום אתרים המנועי חיפוש":

מאמרים בניית אתרי דמה ואתרים מתחזים ל"נייטרליים" אך באופן מפתיע משתמשים באותו האקסט, עם או בלי קרדיט.מישהו צריך הרי להפיץ את הבשורה.

שביעית, הפחדה נוספת:

נכשלתם? לא יספרו לכם, ולא תוכלו לגשת למבחן "מתקן" נוסף אלא כעבוד שנתיים.

שמינית, בצע כסף. שוב.

אבל, תוכלו לרכוש, על חשבונכם את התוצאות, או: ניחשתם נכון, קורס.

תשיעית, התלוצצו עמכם בשלב השביעי:

אחרי זמן מה תזכו להצעה מטעם המכון לעבור את המבחן מחדש, ו"לשפר" את הישגיכם. בתשלום, אלא מה.

אם להודות על האמת, פריחת הענף ו"הפיתוח העסקי" המואץ שלו הוא כנראה הפתרון התעסוקתי שמצאו אנשי מדעי ההתנהגות לפרנסתם.

עם ניסיון ורקע יצירתי ורווחי כאלו השמיים הם הגבול. הכל בגדר האפשר.

נניח, לחנך קהלי יעד נוספים לשלם תמורת מה שממילא מגיע להם.

כמו "זכויות רפואיות", למשל .

עוד:

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

עצות מזיקות למחפשי עבודה

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ חקר היבט בתהליך קבלת ההחלטות שלנו שיכול לסייע לנו בתהליך החיפוש.

בסרטון, המלווה בכיתוביות בעברית (תרגום: עומר להב ויפעת בן יעקב), שאורכו 18 דקות מסביר שוורץ, בכשרון רב והומור שופע את עיקר מסקנותיו.

מסקנות עיקריות:
1. הסיכוי של מחפשי עבודה הנענים למשרה המתפרסמת דרך כמה מגייסים, במספר רב של ערוצי מדיה לעבור לשלב הבא שואף לאפס.
ולא, קורות חיים "שיווקיים" אינם הפתרון. לפחות לא למחפשי העבודה. כמעט ודאי שתהיה לפניית סרק כזו תוצאת לוואי שלילית: קורות החיים "נשרפו" לצמיתות למשרה המתפרסמת, וכמעט ודאי שגם למשרות אחרות אצל המעסיק/המגייס.
2. מגייס הפועל בתפוצת נאטו ומקבל שטפון של פניות יפעל באחת מהדרכים הבאות:
א. ימשיך בתהליך הההתלבטות (חיפוש) בשל השפע וההתמכרות לתהליך. עד ש… עד שיימאס, ייגמר התקציב, או כל רציונליזציה אחרת.
ב. ינטוש את דרך הפעולה חסרת התוחלת הזו ויגייס בדרך שונה לחלוטין: בשיטת "חבר מביא חבר", המלצה אישית, קשרים וכו'.
ג. לא יחליט, אף אם ראיין מספר מועמדים ויבטל כליל את המשרה.

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

כולנו משלמים עבור פינוי האשפה. ותאגידי המחזור, המקבלים מאיתנו תשלום מלא בגין "חומר הגלם"  שאספו –  מוכרים את תוצרי האשפה (לתעשיות ומגזרים שונים) ומקבלים תשלום פעם נוספת.

כך גם ציבור מחפשי העבודה. פעם אחת הוא משלם כדי לקרוא פרסומות (שממילא מתפרסמות בכל ערוץ אפשרי) "במרוכז", ובכך מספק, על חשבונו, "חומר גלם" ריווחי ל"תאגיד המחזור", סליחה, אתר הדרושים. אתר הדרושים, בתורו, שומר עותק מקורות החיים ששלחתם למשרה שבחרתם במאגר מיוחד שיצר לשם כך, המשמש אותו למכירת קורות החיים שלכם למעסיקים נוספים, ללא ידיעתכם או אישורכם , (השיטה הרי הוכיחה את עצמה בבית המשפט) בחבילות של מאות.

עד כאן הדמיון בין העיסוק הרווחי בפסולת ומחפשי עבודה. אלא שכשעוסקים במחפשי עבודה – ניתן להרוויח פעמים נוספות: באמצעות קידום מודעות המפרסמים, מכירת "חבילות גיוס", או מודעות פרסום תדמיתי רגיל באתר. הפיתוח העסקי העתידי יכלול מן הסתם חב' להשמה ועמלה, חברה לשירותי מיקור חוץ, ויישום האלכימיה של  "הפרפטואום מובילה" במדינות "מתפתחות" המשוועות להשקעות וידע ישראלי.

מי מפסיד?

אתם.

אם שלחתם קורות חיים לאתר כזה ולא חזרו אליכם, או שקיבלתם פניות לא רלוונטיות זה רק משום שקורות החיים שלכם כבר נחשפו למעסיקים פוטנציאליים, נשפטו ונפסלו. בלעדיכם. ללא מגע יד אדם. ישנם גם סיכויים גבוהים שפרטיכם נכנסו למאגרי מעסיקים, או חברות כ"א, בתוספת הערה המסבירה את אי התאמתכם. כך גם פניות נוספות שלכם, דרך ערוצים אחרים – לא יטופלו כלל, משום, שכאמור, השיפוט כבר נעשה.

ולמאגרים הללו יש זיכרון. לא תוכלו לעדכן גירסה לקורות החיים, לא תוכלו "למתג" אותם, להחליף לגירסה "שיווקית" עליה שילמתם, ואם חלפו שנים – גם לא תוכלו לעדכן עיסוקים. ועדיין הם יפעלו לרעתכם. נכון, הם לא קוראים קורות חיים, אבל הם בודקים אם אתם כבר מופיעים במאגר, ו"אם אתה כבר שם – אתה לא קיים"

אתם מזינים על חשבונכם את התהליך בו כולם מרוויחים כשאתם מפסידים.

עדיין מעוניינים לרכוש מנוי?

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

* ארגונים משתמשים יותר ויותר במערכות ממוחשבות למיון וניהול קורות חיים ומועמדים ( ATS), ללא מגע יד אדם.

* מגייסים ומראיינים נאלצים ל"פענח" מילות מפתח בקורות חיים שמטייחים אינפורמציה רלוונטית.

*יותר ויותר מעסיקים מקבלים קורות חיים משופצים עד כוזבים.

אז מי צריך קורות חיים שיווקיים?

לשתי אוכלוסיות יש אינטרס קיומי במוצר כזה:

1. רכזי גיוס והשמה שאינם קוראים קורות חיים רגילים. הם עמוסים.

2. יועצי קריירה, כח אדם, מאמנים ומומחי כתיבה.

הם אלו הנותנים לקורות החיים רמה יעוצית, וליועצים – רמת חיים.

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

אולג'ובס נרתמת למאבק באפליית הערבים בתעסוקה.

יוזמה ראויה וברוכה.  כולם יודעים שהסיבה העיקרית שאתם, הערבים מועסקים פחות , נובעת מאי ידיעתכם את השפה העברית.

אז עבודה אולי תמצאו ואולי לא, אבל בטוח שמעתה תוכלו לשלם עבור צפייה במודעות הדרושים בשפת אימכם. ממש כמונו.

וברכות לאולג'ובס על חדירה לפלח השוק הצומח ביותר בישראל.

ותמיהה אחת: איך זה ששמעון פרס לא חשב על זה קודם?

עוד:

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

אופיס 2010 , חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם קונים?

סדרות טלוויזיה, חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם מצטרפים?

זמן אוויר סלולרי חינם, -תמורת פרסומות – הייתם רוכשים?

המודל העסקי ברור. יש עוד שירותים כאלו, ויש תוכניות אפילו ליותר.  הפיתוי, לצרכן, ברור.

אבל, האם הייתם מוכנים לשלם, חודש אחר חודש, תמורת הזכות לצפות בפרסומות, עד תומן?

ואם הפרסומות היו מותאמות לנושא הבוער ביותר שמעסיק אתכם כרגע? נניח: רכישת דירה? ניתוח רפואי? סיוע כספי?

לא?

ולאולג'ובס, וואלהג'ובס , ג'ובי או  Israemploy, ManagersPlacement אתם משלמים?

למנוי תקופתי?

כי החיפוש חינם?

ואתם פה?

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

במילה אחת: לא. בשתי מלים: לא קוראים.

ולא, אלו לא סודות מאחורי הקלעים. אתם דואגים היטב להספים באתרי חדשות ומידע, בטורי דעות, בבלוגים וברשתות חברתיות לטפטף פעם אחר פעם אחר פעם שאינכם קוראים, וגם אין לכם כוונה כזו. אתם מנהלי כ"א ומשאבי אנוש. לא נברנים. ואם עוד היה לנו ספק כלשהו אתם טורחים היטב להסיר אותו כשאתם ממליצים כמעט בנשימה אחת, גם להסתייע  בכתיבה "מקצועית" של קורות החיים, וגם להירשם ל"רשתות חברתיות".

אתם הרי יודעים שכיוון שאתם רק "סורקים" קורות חיים, לכאורה במאמץ לאתר עבור הלקוח , או הארגון שלכם את המועמד המתאים ביותר- יהיו כישורי ההצגה שלו ככל שיהיו – אתם בעצם מחפשים גירוי, גימיק, ניסוח מבריק, הצגה שיווקית. "סטופר" שיעצור את הסריקה.  לכן כדאי להיעזר בכם, או בעמיתיכם (350 ש"ח בבקשה) ולשפץ את קורות החיים שייראו כמו מיליון דולר, רק כדי שתוכלו להימנע מהצורך לבדוק, לחשוף, לדלג על הצהרות קידום עצמי תפלות ולנסות להבין באמת אילו מיומנויות וכישורים נדרשו למועמד כדי למלא את תפקידיו בעבר בצורה הטובה ביותר – והאם מיומנויות אלו יתאימו למשרה שאתם מציעים.  כאילו שאם תקבלו את כל קורות החיים ערוכים "שיווקית" באמת תקראו אותם…

וההמלצה השנייה, רשתות חברתיות?  עוד מנגנון שיחסוך לכם את הצורך לקרוא קורות חיים. ברשתות חברתיות לא מקובל לכתוב אוטוביוגרפיה שיווקית (גם לא בלינקדאין), ומי שייצור קשרים – ממילא לא צריך עצות. או מומחים לקריירה.

ואחר כך אתם "מגלים" סודות מאחורי הקלעים….  בכל הפורומים בקפה דה מרקר, תפוז, לינקדאין, פייסבוק, טוויטר, שווה קריאה, רידר, מאמרים וכו'.. אולי מאחורי הקלעים אבל בראש חוצות ותחת כל עץ (וירטואלי) רענן…

מאידך, אפשר שמי  שהכי "הופתע" היו הקולגות שלכם. כלומר, הם ידעו שהם לא קוראים, והם גם ידעו שעוד כמה.. אבל הם לא ידעו שכולם, וכמה מעט, אם בכלל..

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?