פינת המעסיק הנאור: לעשות פיפי במדיה חברתית – מהמקפצה

דוגמא מצויינת  ל"איומים" חוזרים ונשנים מצד מומחי כ"א שונים על מחפשי עבודה פורסמה לאחרונה בכלי התקשורת: "לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית"  מצוטט ינון לנדנברג, מנכ"ל אידיאולוג'יק – חברה לפרסום מקוון בכנס באוניברסיטת בר אילן.

ואיך משרתת פייסבוק את לנדנברג?

לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית, על אהבותיו ומנהגיו של האיש וגם על הביקור האחרון שלו ברומא

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם הרבה בחורות, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס כזה שעובר מבחורה אחת לשנייה כל שני וחמישי, סימן שהוא לא יהיה נאמן גם לאידיאולוג'יק"

מועמד נוסף שלנדברג לא יגייס הוא אדם המשמיץ את מקום עבודתו הקודם ברשתות החברתיות. "אם הוא רק כותב שהיה לו משעמם, זה בסדר. אבל אם הוא מספר על 'המנהל המטומטם שהכריח אותי להישאר בעבודה כל הלילה', זה פוסל אותו בעיני".

הידיעה צוטטה גם במדיה חברתית ועוררה תגובות רבות. אך דומה שהתגובה עם התובנות החדות ביותר על רתימת מדיה חברתית לצרכי "העסקה" פורסמה על ידי יובל דרור, איש אקדמיה ותקשורת ובלוגר ותיק ומוערך:

"לא אגייס לגלוב (שם הבלוג של דרור) – שבעת הדברות"  היא כותרת רשימתו של דרור, שיכולה להתפרש כמבט סאטירי, מפוכח ונוקב על המגמה – תופעה, או כתחזית אפשרית להחרפתה של מגמה זו. בכל מקרה, בשורות ספורות הצליח דרור להצביע כמעט על כל היבט של ההשקפות החשוכות כפי שלנדנברג היטיב לתאר.

מתוך הרשימה:

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא הולך, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שהולך, הוא בטח חתיכת לוזר. אין לך איזה ג'יפ, יא אפס?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם שפם, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: מה יש לו להסתיר?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם ליד בחורים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: הומואים לא טובים למוראל ואנחנו בקונצרן מאמינים בשני דברים ובשני דברים בלבד: שוויון הזדמנויות ומוראל גבוה.

ימים ספורים לאחר "הדהוד" דבריו של לנדנברג במדיה הוא טרח לפרסם "הבהרה" בבלוג שהוא מנהל ב"קפה דה מרקר":  "כאן המקום לציין שאני חושב כל מיני דברים שלא כדאי לכתוב אותם כאן על עורכים שעורכים בלי להבין את ההקשר מטקסט שהם קיבלו מכתב שאולי גם הוא לא הבין עד הסוף את ההקשר"

ולמרות הפסקה הזו, המופיעה לקראת סוף רשימתו – חוזר לנדנברג ומפרט כמעט בדיוק את מה שכבר פורסם, ומאשש היטב את התדמית שכבר יצר לעצמו באמצעות אותם דברים, תוך שהוא מוסיף את טענת הלגיטימיות לדעות/מעשים עליהם הוא כבר צוטט. סליחה, אדוני המלך, אמנם צבטתי את ישבנך, אך רק משום שחשבתי שמדובר בישבנה של המלכה.

כמה הערות:

1. מייסדה ומנכ"לה של חברת מדיה אינטראקטיבית מהבולטות בענף, שעיסוקה במסרים והקשרים  מנסה לשכנע כי אינו יודע כיצד מתנהלת המדיה, או שהוא אינו יודע להתנהל בה. (ה"כותרת", "הוצא מהקשרו" וכו'))

2. הניסיון למכור לנו טיעון כזה מעיד בעיקר על מה באמת חושבים עלינו, במיוחד אם בצמידות לטיעון הזה חוזר הכותב בדיוק על אותם דברים בגינם כבר צוטט.

3. גם מי שעיסוקו בשיטות ובכלים המתקדמים ביותר בענפי המדיה והטכנולוגיה יכול להיות חשוך, פונדמנטליסט, צדקני ולהמטיר את נוזליו מהמקפצה.

4. לא, לא מדובר בעניין ערכי או עקרוני. לו היו אלו ערכיו של אדם, הם היו תקפים גם למיון, בחירה ותהליכי קבלה שהוא עורך ללקוחות, ספקים, שותפים, משקיעים, בעלי מניות, יועצים עסקיים שונים, וגם חברים, עמיתים וידידים.

5. הדברים מופנים אך ורק ל"מי שמחפש עבודה באידיאולוג'יק". לא עובדים, בעלי מקצוע, בעלי כשרון, מנהלים אפשריים. "מי שמחפש עבודה". קהל חסר פנים וחסר מאפיינים שנמצא בסיטואציה רגישה, לא קלה, ובעמדת נחיתות מנקודת מבטו של הכותב. יופי. יש על מי לאיים. למען זקיפות ה… קומה הניהולית.

6. מן המפורסמות הוא ש"מי שמחפש עבודה" "בא לחודש – חודשיים, מקסימום חצי שנה" ואז עוזב ומשמיץ את מנהליו. יש אי סימטריה מובנית לטובת העובדים ואפשר להתרשם מעמותות כמו האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והתארגנויות כמו עבודה שחורה ואפילו מפסקי דין של ביה"ד לעבודה – שם אפשר למצוא בעיקר מעסיקים התובעים עובדים שלא מילאו את חובותיהם החוקיות והחוזיות. "אני יודע שבאותה מידה גם הוא קרא עליי ועל החברה באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, וזה בסדר. ראיון העבודה מתחיל משלב גבוה יותר, שבו כל אחד מכיר קצת את השני "  דעות חשוכות? צדקנות? עבירה לכאורה על החוק? הבלים. המעסיק בסך הכל מעוניין להשוות את מעמדו וכוחו לזה של מחפש העבודה כדי "שכל אחד יכיר קצת את השני".

7. קצת אירוניה לא מזיקה: בדוגמא שנבחרה, פייסבוק, יש הגדרות פרטיות וגולשים רבים, בעיקר מתוחכמים, יודעים לנהל את פרטיותם. כדי לבצע בדיקת רקע בפייסבוק, צריך הבודק לבחור בין עבירה אתית ובין עבירה על כללי השימוש במדיה ואולי גם החוק. אלא אם נאמץ את ההנחה שלנדברג לא לגמרי מכיר את פייסבוק ..

8. אכן, מדיה חברתית תשמש כלי להעצמת דעות קדומות, אפליה, צדקנות ופונדמנטליזם כוחני ומאיים. כפי הנראה כפיצוי על יכולות, כישורים ועלויות ניהול נמוכות, או עלובות. להבדיל מרכישת מיומנויות וידע – דעות קדומות הן כלי נוח, אישי, אינטימי, מהיר והחלטי. בעזרתם ניתן ל"הוביל", ל"הנהיג" או "לעמוד בראש" – כפי שמקובל לתאר בדפי קורות החיים. לנהל? מי צריך כאב ראש כזה?

עוד:

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

שוד ושבר! מכל עבר מגיח הגבר של "חבר"..

הסרטון החדש של "חבר" עלה לאויר מצייצים מכל עבר עובדי "חבר" כשהם מפצירים בנו "להכנס, לצפות ולשתף".
.

נכנסנו, צפינו.

אבל, רגע, זה לא הגבר שהתקבל כבר לעבודה בזכות "חבר"?

יכול להיות שהגבר מפוטר מכל עבר?

או שהסרטון מרמז על המסר של "חבר"?

אם אתם גברים, צעירים, חסרי בטחון בכישוריכם (או שאין לכם כאלו..), אינכם מקפידים בלבושכם, ואינכם מסוגלים להחזיק במשרתכם – לכו ל"חבר". שם יטעינו אתכם "באנרגיות חיוביות", וב"מחשבה תחילה", וילמדו אתכם איך להכשיל מועמדים ששלחו חברות אחרות.

הנה, שיתפנו.

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

בלחיצת כפתור אחת מתפרסמת משרה ל – 42 לוחות, כולל "מדיה חברתית"! הפתרון האולטימטיבי למעסיקים, מנהלי גיוס, חברות השמה וכ"א. זקוקים למהנדסי חמרה? אנליסטים? עו"ד? נציגי שירות? עובדים כלליים? שלמו 350  ש"ח והספאמלייזר האינטרנטי הראשון יעשה לכם את העבודה. (לרוכשי" בנק מודעות": חברות השמה, כ"א ומעסיקים גדולים – הכוונה אליכם, תתקשרו. יש מחירים מיוחדים). אם כבר יש לכם לוח מודעות אינטרנטי ואין לכם מודעות – תוכלו לקבל בשפע.  אם יש לכם סתם אתר ואתם מעוניינים בהכנסה "פסיבית" – פנו כבר עכשיו.

מי שזוכר את היללות הצדקניות של מגייסים ש"כורעים" תחת עומס קורות החיים, ומתלוננים על חוסר רלוונטיות של חלקם הארי, שמתעבים מנועי הפצת קורות חיים, ושמפנים אתכם ל"מדיה חברתית" , כי" כך מחפשים ומוצאים היום עבודה" עשוי להתהות: יש תועלת בפרסום משרה לעו"ד בפייסבוק, פקידה בלינדקאין, נציג שירות בזרם, או עובדים מהדרום למשרות מהמרכז, וכו.. ?

כנראה שכן. זה פשוט, נוח, לא יקר במיוחד, חוסך זמן ועבודה (שתתפנה להסביר למחפשי עבודה, במדיה חברתית כמובן, איך הם טועים וכמה ולמי כדאי לשלם כדי לתקן)

כך עובד הספאמלייזר:

אתר "סימפל דרושים"  הוא נגזרת של אתר ההספמה ללוחות מודעות: "סימפל", שלו מספר כתובות אינטרנט:  למודעות יד שניה, רכב, נדל"ן, ואפילו בעלי חיים . וגם באנגלית. מספר הטלפון המופיע באתרי סימפל שייך למשרדי חברת "סימפל – לך לכל הלוחות"  ברח' צייטלין בת"א,  אם כי מטה החברה הוא בשד' רוטשילד 15. באותה כתובת גם נמצא גם מטה החברה – האחות: חברת הפרסום אדגו תקשורת, שאף שמתמחה בפרסום מודעות לוח ומפעילה את אתר האינטרנט  "מרכז המודעות הארצי – 5557*" שעל פי מספר הטלפון שלו ממוקם ברח' נחום 12, שם גם כתובתה של חברה אחות נוספת: מולטי קשורת שמשרדה הראשי גם הוא בשד' רוטשילד 15. הקבוצה כולה נשלטת ע"י פרסומאי ועו"ד בעל מהלכים בקהילות עסקיות רבות, בליכוד, וגם בקהילייה המשפטית בזכות היותו בנו של מי שהיה העו"ד הידוע ביותר בישראל.

אם זיהיתם משרה שפורסמה במספר רב של ערוצים – אל תשלחו קורות חיים למען הרשום במודעה. חפשו דרכים אחרות. ואולי משרה אחרת.

ואם זיהיתם חברת השמה שפרסמה משרות באמצעות הספאמלייזר, נו, טוב, הבנתם כבר שהשמה זה לא הצד החזק שלה.

ונקודה אחרונה: אתם עדיין משלמים עבור פרס… אה, מודעות דרושים?

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

פעם, לא ידענו שהם חברתיים. בעידן הטלפון, בפקס ובאימייל קשה היה לתהות על קנקנם. חשבנו שהם מתנשאים, מתביישים, מתעלמיים. חשדנו בכשרים. לא ידענו שהם זקוקים לחברים, לחברתנו. הם יכולים להיות חברים שלנו בלינקדאין, לראות אותנו בקפה דה מרקר, לבקש מאיתנוחברות  בפייסבוק, להתחרות על תשמת ליבנו בפורומים ולשתות בצמא את ציוצינו בטוויטר.

בטכנולוגיה המיושנת ההיא אנחנו ליהגנו והם הקשיבו. לא עוד. לא במדיה חברתית. עתה אנו מבינים כמה קשה, תובענית ואכזרית היא מלאכתם. כמה תעצומות נפש דרושות כדי להחדיר למוחותינו הרופסים את ה"עובדות הנכונות", כדי לתקן את משוגותינו, כדי לצנן את טרחנותנו, ועוד להג, ועוד מלל. בעיקר ועוד.

קודם, לא ידענו שהם זקוקים לחברים. היינו זקוקים למדיה החברתית כדי לקרוא אותם, עליהם ואודותם על מנת לדעת.

אי אפשר היה לדעת שהם חברתיים. במדיה החברתית הם מסבירים לנו.

ככה מוצאים היום עבודה. זרה.

כי זה לא לטלפון.

עוד:

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

למנפאואר כנראה תמיד היו משרות. מה שלא היה להם זה קו טלפון, למענה לפונים ומחפשי עבודה.

אבל עכשיו, בשעה טובה מנפאואר קיבלו קו טלפון, ומספרו 1-800-80-70-70.

למען מחפשי עבודה, שלא יודעים שמנפאואר חוברה לרשת הטלפטו, ולכן כדאי להתקשר ולחפש משרות – הפיקו במנפאואר(שכפי הנראה התקנאו במתחרים)  זמריר,  שמבטיח שלכל המשרות, במגוון מקצועות ניתן להגיע בשיחת טלפון אחת.

ללא שיהוי פרסם מנהל המדיה החברתית במנפאואראת דבר קיומו של הזמריר לקו הטלפון החדש. להמוני צייצני טוויטר נקבע שמו ל"קו לפרנסה טובה"  ולעדית חברי לינקדאין – סתם, "קו הפרנסה",  עם כתובת של אתר האינטרנט (שלא קיים ) מנפאואר – בראשית.

מנפאואר – בראשית?  חברת הבת של מנפאואר למגזר החרדי? סליחה?

ליתר בטחון, הקשבנו שוב. כן. קו הפרנסה הוא של מנפאואר בראשית, לא של מנפאואר.

פה התבלבלנו.

למי מיועד קו הפרנסה?

למגזר החרדי? האם קמפיין המדיה החברתית של מנפאואר נועד למגזר החרדי, שחל עליו איסור חמור לגלוש באינטרנט, ורק מיעוט ממנו משתמש ברשת לצרכים פונקציונליים?

האם הקמפיין נועד לחילונים גמורים למשרות בריכוזי אוכלוסייה חרדים? כי מנפאואר מקרבת לבבות ומפייסת נצים? כי קיים היצע עודף של משרות במגזר החרדי ונדרשת תגבורת מחילונים וחילוניות?

התקשרנו לבדוק. את הפתיח הקולי מקריא גבר,כמובן, (כי "קול באישה … " וגו'). הקו פועל  גם בשבת! "למשרות באלעד הקישו.. באשדוד.." וכו. אין זאת כי אם פיקוח נפש לא עובדת דוחה שבת.

הבנו.

הקמפיין נועד לצרכי יח"צ ותדמית של מנפאואר. בעיקר בקרב קולגות ומתחרים.

מי נתן את ההוראה?

למנפאואר בראשית מנכ"ל חדש, ר' חיים שמו בפי קוגל, מנסה לקדם את החברה שבניהולו, גם באמצעות קריאה להצביע בעד מועמדותה של החברה לפרס על "הטמעת אסטרטגיות פורצות דרך". בינתיים זוהו עובדי מנפאואר בין המצביעים. לגיטימי.  האם ההוראה למהלך החובבני הזו שלו? או של מנכ"ל הקבוצה, זו שמצהירה שחוכמה היא כישור מיותר בארסנל של מנהל בכיר?

ובכל זאת, אנחנו סקרנים:

האם למנפאואר עצמה יש משרות?  כל המשרות? למגוון מקצועות?

וקו טלפון – יש שם?

המתח מכרסם אותנו. איך נדע?

לשאול בטוויטר?

לגשת אליהם למשרד?

עוד:

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

איך לא חשבתי על זה קודם הוא סרטון ש"חבר הון אנושי" מפמפמת אחת לכמה ימים ב"מדיה חברתית". סוג של התנחמדות ("מגניב", בשפתם) שאמורה להתניע כנראה "שיווק ויראלי" .

הנה מה שאנחנו הבנו מהסרטון:

התרשמות כללית:

1. פשששששששששש…. הם ממש מומחים למדיה חברתית שם.. אה?

2. אנחנו לא קהל היעד של הסרטון. וכנראה גם לא של "חבר הון אנושי".

3. גם מועמדים דומים לאלו ש בסרטון (צעירים?, מחפשי עבודה? ישבנים מקצועיים?)  לא קהל היעד של הסרטון. ולא של "חבר הון אנושי".

4. עושה רושם שכולם, חוץ מ"חבר הון אנושי" יודעים שהם לא קהל היעד של הסרטון. כמות התגובות לסרטון ו"ההטמעה" החוזרת ונשנית שלו ושל ה"מסר" (מהו המסר?) שלו מדברים בעד עצמם.

5. קהל היעד האמיתי הוא חברות כ"א והשמה וקולגות של "מומחי המדיה החברתית" של "חבר הון אנושי", "חבר פייננס", "חבר ליגאל", "חבר אייטיאר", "חבר פרופשיונלס", "חבר צפון", "חבר דרום", "חבר אירופה", "חבר גלאקטיקה" , "חבר בין כוכבים – הדור הבא"  (Y, Z, Q, וכו'..  ממש אימפריה, הא?)  וגם מועסקי תעשיית המדיה החברתית, ההפקה, היחצ"נות הסלבריטאות, הזחיחות והטפיחה העצמית על השכם, בלי קריצה.

6. "חבר הון אנושי"  מוכרת (מחלקת? לא ברור) מטריות ביום קיץ. כמו בנקאים. ("חבר פייננס" כבר הזכרנו?)

7. זה רק נדמה לנו שקיץ. אלו סתם שוכני מסדרונות. מי כמוהם זקוק למטרייה(עם לוגו!)?

8. אם "חבר"  מוכרת (מחלקת?) מטריות, עם לוגו, בימי קיץ, לשוכני מסדרונות, הם וודאי יודעים מדוע. הם מומחים.

כותרת הסרטון:

1. "איך לא חשבתי על זה קודם" – ממקד אתכם בתפיסת עולמה של "חבר": כי אתם צריכים לחשוב איך להתקבל. אין זה מתפקידה של "חבר" למצוא מועמד/ת מתאים/ה, נכון/ה, הטוב/ביותר למשרה כלשהי.

2. זה התפקיד שלכם לחשוב. אנחנו(ב"חבר") עסוקים. בעבודה. בסרט. במדיה חברתית.

3. ואם עוד לא הבנתם: "זה לא אנחנו, זה אתם!".

תוכן הסרטון:

1. ב"חבר" יש מסדרון המתנה. מחוץ למשרדים, כמובן. בשבוע הבא מתקינים בר מים. קרים.

2. כל המושבים תפוסים. ודאי, ל"חבר" יש תור, ומנומס כי הממתינים שכחו להביא טלפון סלולרי.

3. מועמדים דתיים, חרדים, ערבים, נשים בהריון, אמהות, יוצאי אתיופיה, חבר העמים, בעלי שיער שיבה, קרחים, ממושקפים, מזוקנים, מעונבים – הגיעו, קיבלו עבודה והלכו/בתור לדוכן המטריות בכניסה, מייד יגיעו/עדיין לא ראו את הסרטון ומתראיינים במקום אחר, במקום ב"חבר"  שמתמחה ב"הון אנושי"/מעדיפים את לשכת התעסוקה ולא מגיעים ל"חבר" – מחקו את המיותר.

4. מגיע מועמד למסדרון המתנה. האם הוא הגיע  בזמן והשאר ממתינים כי המראיין באיחור ניכר מאוד (5 אנשים?).

5. האם המועמד האחרון הקדים לבוא כי עבור ראיון ב"חבר" שווה אפילו להמתין ל – 5 מועמדים שיסיימו ראיון?

6. האם המועמד האחרון היה כבר ב"חבר" וקנה מטרייה עם לוגו?

7. האם המועמד האחרון עובד ב"חבר" וקיבל מטרייה עם לוגו במקום בונוס, או כמתנה לחג "תענית אסתר"?

8. האם למועמד האחרון, היחיד הלובש 2 שכבות ביגוד, קר? האם הגיע חולה לראיון כי "Hever or Never", או שהוא סתם תמהוני?

9. האם "חבר" ממליצים לגברים (ואולי גם לנשים..) להגיע לראיון עבודה עם זיפי פנים טרנדיים?

10. האם איש הבטחון בכניסה לבניין משרדי "חבר" לא גרם למהומת אלוהים כשראה את אקדח המצית של המועמד? או אולי המועמד מגיע מתוך הבניין עצמו?  ואחרי שצפו בסרטון: האם עובדי "חבר" לא מפחדים מסידורי הבטחון אצלם?

11. באמת? טיפת מים והמסדרון פנוי? סיפרתם למנפאואר? או.אר.אס? אורטל?  שירות התעסוקה? כולם שם לא מצליחים להתמודד עם פונים עקשנים.

12. חידה: "חבר" קבעו 9 ראיונות, החל מ – 9:00 , בהפרש של 20 דקות. המועמד האחרון הוא הששי. אף אחד לא יצא ממשרדי "חבר"  פרט לעובדת המזמנת.  מהי שעת הצילום? איך הצטבר תור? האם המראיין  כרגע בפייסבוק, קפה דה מקר או לינקדאין (אגב – מדוע המראיין לא מזמן בעצמו?).

13. ואולי היו ומעמדים שכבר עזבו עוד קודם בשל התור?

14. ואשר לאפשרות שמישהו, כולל המועמד שייכנס וייצא ממשרדי "חבר" ימעד על רצפה רטובה ויחליט לתבוע, נו, שוין בשביל זה יש "חבר ליגאל".

15.  לאחר שהמועמד נכנס אל המראיין –  ב"חבר" לא מזעיקים תחזוקה למסדרון. ברור שלא יגיעו מועמדים נוספים ולא יישבו בכסאות הרטובים. בשביל זה יש "חבר טוויטר".

16. ב"חבר" תתקבל לראיון אולי ע"י עובדת חיננית הלבושה באופנתיות אלגנטית, אבל יהיה זה המראיין בכבודו ועצמו שילווה אותך עד הדלת, ילחץ את ידך באסרטיביות ולבביות, ויפתח עבורך את הדלת לעולם המים. שם תסתדר בעצמך, כמובן.

17. אם קפצת באוויר אחרי שצאת ממשרדי "חבר", ואחרי שהמראיין עצמו ליווה אותך, לחץ את ידך, ופתח עבורך את הדלת. אנחנו צריכים להסיק שהתקבלת. או שאתה זוכר היטב מה קרה אחרי האדם האחרון שהלך על המים.

מסר:

1. אם אתה גבר, לא מגולח, לבוש חריג, עם מטרייה נוטפת כשאין גשם בחוץ, עם לוגו בולט של "חבר הון אנושי" על רקע ורוד, ואתה גם היחיד במסדרון – התקבלת.

2. רוצים להתקבל לעבודה? תוודאו שאתם היחידים שמופיעים. אין דרישות אחרות. נקבל כל אחד.

3. ולכן ברור ש"חבר" היא לא חברת השמה, או כח אדם, אלא "צינור" בין מעסיק למועמד העסקה. נשאיר לעולם הדימויים שלכם מהו צינור ולמה הוא משמש.

המסר שמבעד למסר:

1. אנחנו נקבל את מי שיישאר. תעשו כל מה שיידרש. תילחמו זה בזה. איך הם כותבים בעצמם בכותרת המשנה? "יש יותר מדי מועמדים לתפקיד שלך? קבל רעיון לראיון". Divide & Conquer  במיטבו.

2. כבר הבנתם שהם מומחים למדיה חברתית? עכשיו אתם יודעים שהם גם מומחים ל"הון אנושי" .

עובדה, יש סרטון. מגניב. דאחקה אמיתית.

הוסיפו למועדפים, שתפו בפייסבוק.

איך לא חשבתם על זה קודם?

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

עצות מזיקות למחפשי עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

רוב קורות החיים שאנו מקבלים לא רלוונטיים , נאנחים ברחבי המדיה החברתית מנהלי גיוס. אחרים אפילו טוענים: קו"ח זבל.

אנחנו מסכימים.

פרסמתם משרה וקיבלתם קורות חיים מ – 3 סוגים:

1. קורות חיים העונים לכל דרישות המשרה.

2. קורות חיים בתחום אך של מועמדים Over Qualified  או  Under Qualified

3. קורות חיים של מועמדים אחרים.

קורות החיים מהסוג האחרון אינם רלוונטיים, ולדבריכם הם נתח ניכר מסך קורות החיים שקיבלתם.

כאן, אנחנו חושבים שהתשובה מונחת לפתחכם: Cura T e Ipsum –  רפאו את עצמכם.

כי:

*  יש קשר בין פריסת המדיה שלכם לתוצאות הקמפיין.

*  יש קשר בין תיאור המשרה להבנה של הקורא.

*  שכפול בלתי פוסק של משרות מעוות לחלוטין את המודעה המקורית שלכם, למטרות שלכם אין שליטה עליהן.

*  פריסת מדיה בערוצים שלהם אינטרס מנוגד לשלכם המקשים על לקוחותיהם (המשלמים!)  על ידי הסתרת פרטי המפרסם, פוגעת בכולם.

*  מקצוענות בגיוס זו שיטה, לא כנס , או סיסמה.

*  כמו שאיזה זקן אמר פעם: המדיום הוא המסר.

יעילות המדיה, או שיעור השחיקה של ערוציה קובעת את  העלויות ואת האפקטיביות.

לא קשה במיוחד לבדוק מהיכן,  מתי ובכמה ואפילו גם למה מגיעים קורות חיים לא רלוונטיים.

נדמה לנו, שאפילו אנחנו יכולים לבנות כלי פשוט למטרה הזו.

והמידע הזה יאפשר טיפול שורש בתופעה.

וכולנו נרוויח.

עוד:

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

לאחר "המפץ הגדול" מתחיל שלב התפיחה.

1. אתרי הדרושים:  אליהם נשלחו משרות חדשות לפרסום מעוניינים הן להאדיר את מיצובו של האתר כ"מוביל" באוכלוסיית מחפשי העבודה (המקבלים את השירות ללא תשלום) והן לשמור ולשמר את לקוחותיהם – חברות כ"א וההשמה, המשלמות עבור הפרסום ועליהן בנוי המודל העסקי. שתי המטרות מושגות כשמנהלי האתרים "מצ'פרים" את לקוחותיהם. ראשית, הם ומפרסמים משרות חדשות בסיווגים נוספים, על דעת עצמם, ובדרך כלל ללא ידיעת לקוחותיהם.  כך, למשל, משרת מנהל צוות במוקד טכני בחברת תוכנה שנשלחה לפרסום ע"י חברת כח האדם בסיווג "שירות טכני" תפורסם מייד גם בסיווג "משרה חמה"  וגם  בסיווגים "מוקדים", "הייטק", "ניהול" ותופיע גם בתוצאות חיפוש נוספות – כראות עיני מנהלי האתר, שמראה "תוצאות" ללקוחותיו המשלמים.

2. האגרגטורים :  אתרי דושים בהם המודל העסקי נשען על תשלום מצד מחפשי עבודה: אלו סורקים ללא הרף את הרשת (אתרים דרושים, אתרי חב' כ"א, אתרי מעסיקים, מדיה חברתית ומדיה כתובה) ומעתיקים את המודעות החדשות לאתרם. לאגרגטורים תמריץ גבוה יותר להראות נפח ענק של מודעות, בכל סיווג. לכן כל משרה המועתקת ע"י אגרגטור משוכפלת לעייפה לכל סיווג, מתאים או מתאים בערך. וגם להם "משרות חמות"

3. ציידי מעסיקים: כמו בענף תיווך הנדל"ן, גם בענף תיווך כ"א גורמים רבים שלהם אין הסכם ישיר עם המעסיק המפרסם – אך הם מעוניינים לחדור אליו. אלו יעתיקו את המשרות – וימחזרו אותן, היינו – יפרסמו את המשרות מחדש, תחת שמם או כ"חסויות" , באתר הבית שלהם, באתרי הדרושים לעיל, ובמדיה חברתית. אם יגיעו אליהם קורות חיים של מועמדים טובים – הם יפנו למעסיק ויציעו את שירותיהם. המעסיק, המשלם בדרך כלל עמלה חד פעמית על השמה – מוכן, לרוב, לקבל גם הצעות מציידי מעסיקים.

4. אתרי שת"פ לדרושים: הן אתרי הדרושים והן אתרי אגרגטורים יוצרים בריתות ושיתופי פעולה במסגרתם מופיעות משרותהמתפרסמות אצלם בחתכים וסיווגים ממוקדים (עו"ד, מהנדסים, סטודנטים, אמהות, תושבי הדרום, חברי קיבוצים – אתם כבר מבינים את העיקרון) באתרים יעודיים המיועדים לאוכלוסיות אלו. אתרי השת"פ מעבים כך את לוח המודעות הפנימי שלהם ומגבירים תנועה לאתר,  ואילו האתרים המספקים את הנתונים והפלטפורמה מרוויחים נתח שוק, ומוניטין עודף.

5. הפניות מפורומים, קבוצות, רשתות וקהילות: שלועסים ולועסים למתעניינים חדשים, אקראיים, לא מיומנים, או נואשים ומעתיקים חלק מהמשרות אל הפורומים וההילות או מפנים החוצה – אל מקורות המודעות.בדרך כלל המשרות היזכו לחשיפה המירבית יהיו ה"משרות החמות" , כמובן.

6. "זנב ארוך": מכל הסיבות שתוארו לעיל – אף אחד מהשחקנים בתחום אינו מסיר בזמן, או אינו מסיר כלל מודעות – אלא אם אם הגיעה בקשה מפורשת מצד הלקוח,  ובדרך כלל – המעסיק בעצמו. לכן ניתן למצוא כמעט בכל אתר של חברת השמה/כ"א משרות בנות למעלה משבועיים, חודש, רבעון, ואפילו שנה.

7. "זנב ארוך מאוד": מנועי חיפוש יעודיים למשרות דוגמים כל משרה, בכל סיווג, מכל אתר, קיקיוני ככל שיהיה, בכל זמן, ו"גורסים" אותה עד לעייפה.

מגברים נוספים:

* המעסיק עצמו פונה למספר חברות השמה (בדרך כלל – שתיים עד ארבע). במקרה כזה – כל התהליך, החל משלב א ועד לשלב זה – ינפח את החשיפה עד לזרא.

* וכמובן, לרוב המשרה תפורסם גם באתר המעסיק. ובחשבון הפייסבוק , הטוויטר ובפורומים בהם הוא חבר.

כמעט מקרה קלאסי  בו כולם מפסידים.

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

פירוט המשרות מגיע מהמעסיק/לקוח וצריך להחליט על תמהיל השיווק:

מסר ומינוף: האם לפרסם את המשרה כלשונה, לאחד משרות ולשנות דרישות סף כדי לחסוך בתקציב הפרסום ולהשיג קו"ח נוספים למשרות דומות? כך או כך – בתחתית כל מודעה תהיה הפנייה לאתר הבית של החברה ו/או לחשבון הטוויטר או הפייסבוק, או שניהם. "למנף" תנועה מהמודעה. כמו שלומדים בביה"ס לפרסום.

מדיה: האם המשרה המוצעת והענף מאפשרים כיסוי מירבי  באמצעות פרסום באתר האינורנט העצמי,  ג'ובנט וג'ובמאסטר (או ההיפך) בלבד, או שמדובר במשרה אזוטרית בתחום ספציפי וצריך להוסיף "ערוץ יעודי"  כמו זה או זה. , או להשתמש חלקית גם במדיה הכתובה.

מדיה חברתית: האם להתמקד  ב – +12 הפורומים הרלוונטיים בקפה דה מרקר, ב – 3 הרלוונטיים בתפוז, בוויינט, ו רשת, או שנדרשת פריסה רחבה?  להודיע לכל הקבוצות בפייסבוק ולינקדאין או גם לקבוצות בלינק, ונינג?

מיקום: האם נכון למקם את המודעה באתר הפנימי ובאתרי הדרושים רק בסיווג "מוקדים" או גם ב"מכירות"?

מינון: האם ניתן יהיה לגייס כבר  בחשיפה אחת,  או שרצוי לחדש את הפרסום מדי יומיים/שבוע ולאיזו תקופה.

בסיום ישיבות ההכרעה הגורליות ורגע לפני ההפצה צריך לעדכן חברים בקבוצת "משרות בין חברים"  בפייסבוק, "Helping Friends Career Network"  בלינקדאין, ואפשר גם ב"גיק ג'וב"  ו… להודיע  במדיה החברתית (כן, כן, שוב טוויטר, פייסבוק, לינדקאין, פורומים וכו' .  לא נלאה אתכם מחדש) שהמשרות התפרסמו.

בואו לשלוח קורות חיים חינם!

הו, רכזת גיוס עברייה, מי יידע  צפונות יומך ותלאובות עיסוקך!

ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

חברת ההשמה/כח אדם מתודרכת טלפונית ע"י מעסיק המעוניין בגיוס עובדים. פרטי המשרה/ות יגיעו בדוא"ל בהמשך היום, או למחרת.

יופי. יש די והותר זמן לתכנן את התוצאות הרצויות.

מתחילים ב"מדיה חברתית", כמובן.

משגרים הודעה מתאימה לטוויטר. מותר להפריז קצת.

ההודעה בטוויטר תפנה כמובן לפייסבוק, שם תופיע אותה הודעה ל"קהל המעריצים" .

להשגת כיסוי טוב יותר  אפשר כמובן גם להודיע  בפורומים.

להתכונן, להמתין, סבלנות.

יהיו מודעות!

Stay Tuned

ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה – שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

אגדה שלא היתה באמת…

לקראת בוא החורף פנו בני השבט האינדיאני לצ'יף הצעיר שזה עתה חזר מלימודיו בהרווארד וביקש לדעת אם השנה החורף יהיה קר. הצ'יף הביט בשמיים הבהירים, בהם לא נראה אף ענן ופסק שכן, החורף יהיה קר. כל השבט התפזר לקושש עצים לקראת החורף הקרב, אולם ליתר ביטחון, התקשר הצ'יף למרכז המטאורולוגי כדי לשמוע את דעה מקצועית.  "החורף יהיה קר" פסקו במרכז המטאורולגי, הצ'יף נרגע. חודש לאחר מכן, כשבקושי עננתיים נראו בפאתי השמיים שוב פנה השבט לצ'יף – באותה שאלה. שוב פסק הצ'יף כי כדאי לקושש עצים ולהתכונן מבעוד מועד, ושוב התקשר למרכז המטאורולוגי  שהרגיע אותו בסמכותיות: "החורף השנה יהיה קר במיוחד". כעבור חודש נוסף, כשלא נאה היה שהחורף יגיע כלל, דחק הצ'יף בשבט לקושש עצים נוספים והתקשר פעם נוספת למרכז המטאורולגי, בחשש רב. "החורף יהיה אחד הקשים שידענו" אמרו לצ'יף במרכז המטאורולוגי. "אבל איך אתם יודעים בוודאות?" הקשה הצ'יף."האינדיאנים מקוששים עצים כמו משוגעים", נשמעה התשובה…

ואיך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות?

כי אתרי דרושים ממליצים עליהן

כי אתרי סיוע למחפשי עבודה טוענים שמעסיקים מחפשים שם

כי חברות כח אדם ממליצות על כך

כי בלוגים אישיים של מנהלי חברות כח אדם ממליצים עליהן

כי יועצי מדיה חברתית ממליצים עליהן

כי יועצי מיתוג אישי ממליצים עליהן

כי מאמנים אישיים ממליצים עליהן

כי האקדמיה ממליצה עליהן

כי עיתון לאנשים חושבים חושב עליהן

כי מומחי IT ממליצים עליהן

כי הבנק! ממליץ עליהן

נכון לסגירת הרשומה לא הצלחנו להשיג את המלצתו של האינסטלטור שלנו, אבל אנו מבטיחים לעדכן.

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

סגנון הניהול הנשי מאופיין בשיתוף, תקשורת בין אישית, שיוויוניות ואמפתיה, מוסכמה רווחת (גם אם ניתנת להפרכה) מאז טקס מתן תורת המגדר המודרנית.

בסקירת מצב הניהול הנשי של חברת דן אנד ברדסטריט נמצא רוב ברור לנשים בתפקידי ניהול משאבי אנוש.  (בחברת כח אדם הרוב משמעותי אף יותר)

ניתן לשער, שבעלי כישורים חברתיים יעדיפו השתתפות ברשתות חברתיות.

בסקר שערכה חברת יחסי ציבור אמריקנית, ופורסם ב Market Trends נמצא רוב נשי ברשתות החברתיות הפופולריות.

כחח.. אההמ..

* יכול להיות שההמלצות ה"חמות" של חברות כ"א, יועצי קריירה ומנהלי משאבי אנוש למחפשי עבודה "להצטרף" לרשתות חברתיות נועדו לחסוך להם מאמצי גיוס, מיון או איתור?

כדי שאנחנו נבוא אליהם, קומפלט עם האמבטיה שלנו?

*יכול להיות שהמלצות ה"הצטרפות" הללו נועדו להצדיק את נוכחותם ברשתות חברתיות בזמן העבודה ועל חשבון הארגון?

כדי כאילו "לשווק" את המשרה או "לתקשר" את ערכי המותג, כזה, או הארגון, כאילו, בצורה המיטבית?

אבל אנחנו לא חושדים בכשרים.

זה יהיה ממש מטופש.

עצות מזיקות למחפשי עבודה

1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש".  זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.

2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.

3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".

4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.

5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע  של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם.  תנו לפראיירים אחרים להתחלף.

6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM.  בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.

7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.

8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.

9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.

10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.

11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה.  למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.

מכירים עוד עצות דומות?

עוד:

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

באמת? בודקים אתכם בגוגל? מחפשים עליכם מידע  ברשת האינטרנט? איזה פחד…

אולי כדאי לשכור מנהל זהות דיגיטלית,  מומחה למיתוג אישי בגוגל,  פייסבוק או לשלם לגוגל כדי למצוא עבודה?

פחחחחחחחח….

מי שמכיר את שוק התעסוקה הישראלי יודע שאין היסטריה. גוגל, אינטרנט, מיתוג, חברתיות ורשתות הא נחלתם של לא יותר מכמה עשרות אלפי מועסקים מענפים מסויימים, מעיסוקים מסויימים, מגילאים מסויימים ומדרגים מקצועיים וניהוליים מסויימים וגם זה – רק במגזר הפרטי. למאות אלפי מחפשי עבודה ומשפרי משרה זה לא רלוונטי. בעצם, זה גם לא כל כך רלוונטי אפילו למי שזה אמור להיות רלוונטי. הנה, ישירות מפי הגבורה בכבודה ובעצמה. זה מה שמיכל כרמי, מנכ"לית חברת ההשמה טריפלטק, בין יתר עיסוקיה, חושבת על בדיקת מועמדים בגוגל, וזה מה שהיא חושבת על טוויטר.  ואנחנו מאמינים לה. אנחנו יודעים שאתם לא קוראים אפילו קורות חיים למשרות בטיפולכם.

אז שתחפשו אותנו בגוגל?

ומתי תעדכנו את הבלוג?

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

במילה אחת: לא. בשתי מלים: לא קוראים.

ולא, אלו לא סודות מאחורי הקלעים. אתם דואגים היטב להספים באתרי חדשות ומידע, בטורי דעות, בבלוגים וברשתות חברתיות לטפטף פעם אחר פעם אחר פעם שאינכם קוראים, וגם אין לכם כוונה כזו. אתם מנהלי כ"א ומשאבי אנוש. לא נברנים. ואם עוד היה לנו ספק כלשהו אתם טורחים היטב להסיר אותו כשאתם ממליצים כמעט בנשימה אחת, גם להסתייע  בכתיבה "מקצועית" של קורות החיים, וגם להירשם ל"רשתות חברתיות".

אתם הרי יודעים שכיוון שאתם רק "סורקים" קורות חיים, לכאורה במאמץ לאתר עבור הלקוח , או הארגון שלכם את המועמד המתאים ביותר- יהיו כישורי ההצגה שלו ככל שיהיו – אתם בעצם מחפשים גירוי, גימיק, ניסוח מבריק, הצגה שיווקית. "סטופר" שיעצור את הסריקה.  לכן כדאי להיעזר בכם, או בעמיתיכם (350 ש"ח בבקשה) ולשפץ את קורות החיים שייראו כמו מיליון דולר, רק כדי שתוכלו להימנע מהצורך לבדוק, לחשוף, לדלג על הצהרות קידום עצמי תפלות ולנסות להבין באמת אילו מיומנויות וכישורים נדרשו למועמד כדי למלא את תפקידיו בעבר בצורה הטובה ביותר – והאם מיומנויות אלו יתאימו למשרה שאתם מציעים.  כאילו שאם תקבלו את כל קורות החיים ערוכים "שיווקית" באמת תקראו אותם…

וההמלצה השנייה, רשתות חברתיות?  עוד מנגנון שיחסוך לכם את הצורך לקרוא קורות חיים. ברשתות חברתיות לא מקובל לכתוב אוטוביוגרפיה שיווקית (גם לא בלינקדאין), ומי שייצור קשרים – ממילא לא צריך עצות. או מומחים לקריירה.

ואחר כך אתם "מגלים" סודות מאחורי הקלעים….  בכל הפורומים בקפה דה מרקר, תפוז, לינקדאין, פייסבוק, טוויטר, שווה קריאה, רידר, מאמרים וכו'.. אולי מאחורי הקלעים אבל בראש חוצות ותחת כל עץ (וירטואלי) רענן…

מאידך, אפשר שמי  שהכי "הופתע" היו הקולגות שלכם. כלומר, הם ידעו שהם לא קוראים, והם גם ידעו שעוד כמה.. אבל הם לא ידעו שכולם, וכמה מעט, אם בכלל..

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?