ההייטק – בושה ישראלית, ערבית ויהודית

"ערביי ישראל מתקשים למצוא עבודה בהייטק" מבשר TheMarkerIT  מה – 03/03/2010 וחושף אגב כך עניין רגיש, טעון וכאוב לערביי ישראל ויהודיה כאחד.

דומה שכישלונם של ערביי ישראל בענפי ההייטק טעון בחינה ובדיקה. סיפור השתלבותם המופלאה של ערביי ישראל בכלכלה הישראלית הוא סיפור סינדרלה קלאסי היכול לפרנס דורות של אקדמאים ומספרי סיפורים מכל העולם ולשמש מופת לחברות בהתהוות שקיומן מאוים מאז היווסדן.

מאז ביטול הממשל הצבאי בישראל, וביתר שאת מאז מלחמת ששת הימים, ידע המגזר הערבי בישראל פריחה שמקורה בהסרת חסמים, ביטול רגולציה וכח עבודה זול משטחי יהודה ושומרון.

מהפך אמיתי חל כשאריאל שרון מונה לשר החקלאות. בתמורה להסכמתם שבשתיקה של מנהיגי המגזר לעיבוי היישוב היהודי מעבר לקו הירוק, גייס משרד החקלאות בראשותו, ובעדינות האופיינית למהלכיו, תקציבים, טכנולוגיות, יועצים ומשאבים רבים בעזרתם הפך המגזר הערבי ליצואן חקלאי משמעותי תוך עשר שנים, וליצואן החקלאי הגדול במזה"ת כבר לפני חמש שנים. ערבים מונו למועצות הייצור והשיווק שנשלטו שנים בידי המגזר הקיבוצי והמושבי. "קאל" ו"תנובה" נרכשו בחלקים על ידי היצרנים המובילים במגזר, רובם תושבי צפון הארץ.

משה קצב היה זה שפתח, כמנהגו,  בכח וללא מעצורים את הדלת למגזר הדרוזי לענף הנדל"ן,  בכהונתו כשר השיכון. מבנאים, סתתים, רצפים וטייחים הפכו הדרוזים לקבלנים המובילים בפרוייקטי תשתיות ובנייה, וללא תרומתם להאצת הבנייה בתקופת העלייה מחבר העמים אפשר שמיעוט הדירות למגורים בארץ היה מביא לעלייה תלולה במחיריהן ולאובדן אפשרות ריאלית לרכישת דירת מגורים סטנדרטית לרוצים בכך.

את מיומנותם בענף, והמוניטין שצברו, הפנו הדרוזים לפרוייקטי נדל"ן מרשימים בירדן, מצרים, ערב הסעודית ואף בסוריה. טייקוני נדל"ן יהודים בנו את מזרח אירופה ומרכז אסיה וטייקוני הנדל"ן הדרוזים גייסו כספים בבורסות דובאי, כווית, הודו וסין ובנו תשתיות, קניונים, מבני ציבור וקומפלקסי מגורים עממיים ויוקרתיים מפקיסטן ועד טורקיה. לאחרונה הרקיע המוניטין שלהם לשחקים, כשנחנך הפרוייקט האחרון המגלומני שבנו: בורג' דובאי, המתנוסס לגובה 816 מ'.

וגם מקומן של הנשים הערביות לא נפקד. יותר ויותר נשים ערביות מוסלמיות ניצלו את הנגישות להון הערבי ישראלי החדש ולמיומנויות הייחודיות למגזר ויצרו רשתות אופנה ייחודיות בכל המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. לעומתן, נשים ערביות נוצריות העדיפו להתמקד בתעשיות התמרוקים השונות ובסדרת מהלכי בורסה מוצלחים השתלטו על החברות המובילות בענף.

הבדואים, ניצלו את יתרונותיהם בחברה הישראלית והפכו ליצואני נשק וסיוע בטחוני למדינות אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, מרכז אסיה, אירן, ואפגניסטן. כמה מאילי ההון הבדואים מחזיקים גם בתוארי קונסול כבוד של מדינות בהן הם פועלים. אחרים קנו מחצית מקבוצות הכדורגל והכדורסל במדינה.

אמנם היו זעקות שנשמעו באקדמיה כאשר מרבית המשרות הנחשקות ובהן משרות דיקן ורקטור ממש "נמסרו" לערבים וערביות, אך הן שככו כשייצוגם של הערבים במועצה להשכלה גבוהה עבר 50 אחוז.

היה זה שמעון פרס, בכהונתו כראש ממשלת ישראל, לאחר רצח ראש הממשלה רבין ז"ל שפתח את הדלת לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית בהנחותו את שר הביטחון לחייב את הפוקד הצבאי על פי חוק שירות הביטחון – נוסח משולב 1986 שלא לפטור את ערביי ישראל מחובת השירות הצבאי הסדיר.

תוך שנים ספורות התברגו ערבים בכל חילות צה"ל ונוכחותם בלטה במיוחד בחילות התקשוב, המודיעין, האוויר והים, ובמיוחד יחידה 7100 המהוללת, שלולא היא, ספק אם הצבא האמריקאי היה משתלט על עירק, ואילו אירן, לבטח היתה נוטלת חלק משמעותי במירוץ החימוש הגרעיני.  משם נסללה דרכם של רבים מבני המגזר לקצונה הבכירה בצה"ל ומשם – לתעשיות הביטחוניות.

לפני עשור , "ערב ועידת השלום השנייה באל אקצא" הוביל מנהיג הליכוד דאז, מי שיהפוך לראש ממשלת ישראל וידידם הגדול של ערביי ישראל משכבר, אריאל שרון,  את שילובם במגזר הפיננסי. אליבא דשרון, כל החברה הישראלית צריכה ליהנות מפירות ההון הערבי – ישראלי. "כל ישראל "ערבים זה לזה" היתה סיסמתו בבחירות. כמעט בן לילה נוסדו, נקנו ונמכרו בתי השקעות, קופות גמל ופנסיה, קרנות השתלמות, חברות ביטוח ואף שני בנקים באמצעות הון שגייסו בארץ, בבורסות המזה"ת ובבורסות המובילות בעולם. לפני שבע שנים הושק בבורסה מדד "תלאביב – ערב – ישראל" שעולה בכמעט מאה אחוזים! בכל שנה מאז השקתו ברציפות!

התעשייה הפרמצבטית, התעשייה הכימית, תעשיות המזון הרשתות הקמעונאיות, המדיה הכתובה, האלקטרונית והטלקום היו כבר בגדר "טיול של ששי בבוקר למסגד" לערביי ישראל. למעלה מ- 75 אחוז מהן נרכשו על ידי חברות אחזקה ערביות, כמעט בן לילה.

על כל הפיתוח המואץ, ההשתלבות המהירה, התרומה האדירה למשק ולחוסנו (במשבר העולמי האחרון מדינת ישראל הצליחה לא רק לצאת מחוזקת, אלא אף רכשה נתחים ניכרים מחברות ובנקי השקעות  מובילים מרשימת "פורצ'ן – 500"), העיבה רק עננה אחת, עיקשת, שסירבה להיעלם ועדיין אינה מבשרת טובות: ההייטק הישראלי.

ההיטק הישראלי, מפלטם של היהודים, סירב בתוקף לפתוח את שעריו למגזר, להון ולמיומנויות הייחודיות של ערביי ישראל, נוצרים, מוסלמים, גברים ונשים כאחד, פרט למשרות "עלה תאנה" ספורות  בתפקידי אדמיניסטרציה, תחזוקה, הדרכה והטמעה.

העובדים בענפי ההייטק, ובעיקר מנהליהם הסתגרו יותר ויותר, כמעט ככת דתית, ככל שאחיזתם של ערביי ישראל בשאר ענפי המשק הועמקה. לא עזרה לערבים גם נוכחותם המוגברת ברשתות חברתיות. ענפי ההיטק יסדו רשת חברתית משלהם שהדירה במוגן את ערביי ישראל. "למנהל היי-טק נוח לעבוד עם מי ששירת אתו בצבא" טענו ראשי המשק הערבי בישראל. "תארו לעצמכם שלמנהל ערבי בענף הבנקאות יהיה נעים יותר לעבוד עם מי שמתפלל עימו במסגד" הטיחו בעיתונאים, חברי כנסת ו – 6 שרי הממשלה הערבים כאחד. "תארו לעצמכם שערבים יבנו מגדלי מגורים יוקרתיים לערבים בלבד" החרו החזיקו. מה תהיה תדמיתה של המדינה בזירה הבינלאומית?

הלזה ייקרא היי טק? אוי לאותה בושה.

עוד:

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

מי דופק את המודל העסקי של חברות ההשמה (ואתכם, כמובן) ולמה?

"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה.

איך חברת ההשמה מרוויחה? על פי הצהרות חברות ההשמה: על ידי איתור המועמד המתאים למשרה. מיהו מועמד מתאים? אתם בטח מדמיינים לעצמכם עובדי השמה הנוברים בקורות החיים (או בתוכנה..) ומבצעים "התאמות" על פי ניסיונם, שיקול דעתם או תוך שימוש בכלי BI  מתאימים.

אולי.

בפועל, עובדי השמה בחברות ההשמה עובדים אחרת.

שכרם של עובדי השמה, עם או ללא קשר להשכלתם, ניסיונם וכישוריהם הוא נמוך, וחלק ממנו נקבע על פי "עמידה" ביעדי השמה" המזכים אותם בעמלות, תמריצים או בונוסים של כמה עשרות עד מאות ש"ח.

אם מטרת חברת ההשמה, כמו כל פירמה, היא למקסם את ההכנסה מה"מוצר" (מועמדים), מטרת עובדי ההשמה אחרת: שמירה על (רמת) שכרם או הגדלתה במעט. כדי לעמוד ביעדים, ולזכות בתמריצים עובדי השמה, שלהם ניסיון תעסוקתי קלוש, גם במכירות, צריכים לבצע "התאמות" לפני המתחרים : חברות השמה אחרות ו… עובדים אחרים באותה חברת השמה! זאת הם עושים בדרך הבטוחה ביותר עבורם: "שריפת" המוצר – המועמדים, שולחי קורות החיים:

1. את מנהלת אדמיניסטרטיבית? יופי, יש לנו משרת נציגי שירות… תרגום: אין לנו מספיק מועמדים לנציגי שירות, ואין הבדל גדול בשכר, אז אולי?

2. שלחתם קורות חיים לעובד/ת השמה המטפל בתחום ספציפי וחזר/ה אלייך עובד/ת המטפל/ת בתחום אחר? .. תרגום: אנחנו צריכים לעמוד ביעדים, אולי תשקלו את ההצעה שלי, כי מי שמטפל כבר עמד ביעדים שלו.

3. יש לכם רקע מקצועי מוגדר וציפיות שכר תואמות? היו סמוכים ובטוחים שעובדי ההשמה "יתאימו" אתכם למשרה ולחברה אותם הם מעוניינים למלא. "ציפיות שכר" הם אחד הפרמטרים המעניינים ביותר עובדי השמה, ולעתים הפרמטר היחידי לפיו הם קובעים את אטרקטיביות המועמדים.

אנשי מכירות מנוסים יודעים לשוות ערך למוצר שלהם ומוכרים אותו בערכו המלא, אף אף בערך גבוה יותר. עובדי ההשמה, אלו שבפועל קובעים את הכנסת מעסיקיהם, מתמקדים בשימור הכנסתם שלהם: כדי להבטיח לעצמם תמריץ של 500 ש"ח מועמדים רבים יאלצו לשקול הפחתת ציפיות השכר לרמה בה עובדי ההשמה חשים בבטחון כי יוכלו לעמוד ביעדיהם! למרות מתחרים. התנהלות זו גורמת לאובדן הכנסה של אלפי ש"ח בגין כל השמה לחברת ההשמה עצמה, ואובדן של עשרות אלפי ש"ח (שנתי, כולל סוציאליות) לכל מועמד שיתקבל לעבודה דרך חברת ההשמה.

בשפה ברורה: לא רק שעובדי השמה מצויים בניגוד עניינים עם מעסיקיהם, ולא רק שאינם מייצרים ערך, הם  "משמידי ערך" סיטוניים.

4. מועמדים המכירים את השיטות הללו ונתקלים בהן בפנייתם לחברת השמה, מבינים שכדאי להם לפנות  לחברת השמה אחרת, שתגזור את ה"קופון" המוגדל (ולעתים, כמו להכעיס, עבור לקוח המתחרה בלקוח של חברת ההשמה) או בעצמם, כך שאף חברת השמה לא מרוויחה עמלה.

דוגמאות נוספות להשמדת ערך:

עובדי השמה אינם קוראים קורות חיים. הם "סורקים" אותם. וגם את מה שהם סורקים הם לא מבינים. (התירוץ, כמובן הוא "עומס" שאותו הם עצמם יוצרים כדי ל"הקל" על עצמם לעמוד ביעדים..)  כדי להתגבר על בורותם, צמח ענף שלם של "כתיבת קורות חיים "שיווקיים" המדגישים את ה"איך", במקום ה"מה", ומתארים "הישגים" סובייקטיביים, על פי ראות הכותב, ותיאורי תפקיד "נפוצים".

אליבא דעובדי השמה – אלו קורות חיים אותם הם יכולים להבין ולשווק, בשיטות השמדת הערך הרגילות, כמובן. "נציגי שירות" או מתכנתי PHP? מצויין, הם יצליחו לאתר את הטובים שבינוניים בהם, (ובכך ירחיבו את תופעת "ההשכלה העודפת"), אבל "מנהל פרוייקטים בשרשרת אספקה בתעשיית המזון"? " אזי…לצער כולנו, כמות המשרות שניתן להציע לכם שואפת לאפס וכך גם מידת האטרקטיביות שלכם בשוק בכלל, וגם בחברות ההשמה שהן בעצם ה"מראה" של השוק".

מסיבה זו עובדי השמה לעולם לא ימצאו ערך, (והכנסה לחברה ולעצמם) אפילו אם יהיה נדיר, בקורות חיים מקצועיים שאינם כתובים "שיווקית" ואין להם שום מושג מה הם מתארים. אלו יושלכו אחר כבוד לפ.. למאגר.. שם יעלו עובש וערכם יירד עוד יותר.

ויש גם פגיעה בצד העלויות של חברות ההשמה:

1. "בעיני חברות השמה מועמדים טריים שעדיין לא הפיצו את עצמם בשוק- הם האטרקטיביים יותר".  כתוצאה, מפרסמות חברות השמה משרות דרך קבע, במקום לבדוק במאגריהן. תקציבי פרסום במדיה מסורתית ועלויות המתחייבות מפרסום ב"מדיה חברתית". אם לא די בכך, אזי יש גם עלויות מיון, סינון וקליטה לבסיסי הנתונים של ריבוי קורות החיים המגיעים בעקבות הפרסום.

2. פרסום נרחב מגדיל את מאגר המועמדים בחברת ההשמה, שרובו "יצבור אבק" יתיישן ולא יביא תועלת לפונים, ויגרור עלויות ניהול מאגר לחברת ההשמה. בד בבד, ערכו של מאגר גדל מקטין את "ערכו" של כל פונה אינדיבידואלי בעיני עובדי ההשמה ובכך מקטין את פוטנציאל ההכנסה העתידי של החברה וממקטין יחס עלות/תועלת.

3."אם חברת השמה תקבל מועמד שהתחיל לחפש עבודה אתמול- היא תעשה הכל כדי לשלוח אותו לכל המשרות המתאימות בהקדם האפשרי, כי יחסי העלות תועלת כאן הם ברורים:". כתוצאה – מספר חברות השמה "מריצות" במקביל את אותם מועמדים. מיותר לציין שרק אחת תזכה לעמלת השמה. שאר החברות יישאו בעלויות של המאמצים ה"הירואיים"  של עובדי השמה המעוניינים לעמוד ב"יעדים". לדעתם, מדובר ביחס עלות/תועלת גבוה. על "תוחלת" התועלת הם לא שמעו.

4."אם להיפך, יגיע מועמד שקורות החיים שלו הגיעו לאותה החברה כבר 4 פעמים והוא במערכת כבר חמישה חודשים- אזי ברור שההשקעה לא תניב שום פרי" . עובדי השמה לא יודעים ניהול מלאי מהו. (ניהול מלאי פירושו קביעת רמות מלאי רלווטיות והגדלת מהירות חידושן. וגידול ב "מספר ימי המלאי" מצביע על בעייה תפעולית או פיננסית).

ראשית: הם צברו עלויות (מיון, סינון, ישום) מספר פעמים לאותו מועמד (וימשיכו לצבור עלויות בכל פעם שהמועמדים ישלחו קו"ח למשרות רלוונטיות עבורם)

שנית: מלאי מתיישן ניתן למכור במחיר נמוך יותר": מועמדים ש"כבר נמצאים במאגר" ומחפשים עבודה זמן ממושך ייטו לקבל הצעות עבודה בתחומים משיקים, בשכר ותנאים גמישים יותר וכו'. בשהותם במאגרים הם צוברים עלויות, אולם בניהול נכון, יחס עלות/תועלת (או: "תוחלת" התועלת) לחברת ההשמה עשוי להיות גבוה יותר משום שהדוֹגמה השלטת בכל חברות ההשמה זהה: לכולן מועמדים "ותיקים" ואף אחת לא "תתחרה" בהשמתם, בשל אותם שיקולי כדאיות.

שלישית: במקום, עסוקים עובדי השמה בהגדלת מהירות פליטת ("השמת") שכבה דקה של מועמדים, וכשמאמציהם לא נושאים פרי, המלאי שלהן גדל.. מה שמקטין עוד את יחס עלות/תועלת… ומקטין את נתח השוק של מעסיקיהם -חברות ההשמה!

עובדי ההשמה הם אלו הפוגעים במודל העסקי (תוך כדי פגיעה בכם, כמובן) של חברת ההשמה. הפגיעה נותרת כתוצאה מתהליכי עבודה וניהול לקויים. ניהול נכון ומקצועי ימנעו  ניגודי עניינים בין מטרת העובד ומטרת חברת ההשמה, וישפרו את רווחיות החברות. ניהול נכון אינו סיכום "טכני" של השכלה, ידע וניסיון, אלא של תבונה עסקית. שלא במפתיע, מנהלי חברות השמה מצהירים במפורש שתבונה אינה תכונה הדרושה למנהל.

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"

עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן..  על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.

מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.

ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"….  קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?

בעעהההה….

שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים:  נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.

נכון? לא נכון..

כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"

סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?

כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:

1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות"  בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.

מה עוד? הנה:

2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?

3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?"  ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"

ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?

4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?

5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.

6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת  בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.

על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.

מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.

עוד:

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מכון המיון, אבחון, מהימנות, השמה, מיקור חוץ (ועוד) אדם – מילא, המכון הגדול מסוגו בישראל, המחזיק גם בבעלות חלקית על המתחרה הגדול שלו, פילת, מייפה את קורות החיים שלו. לא מעט.

באתר האינטרנט של מכון אדם – מילא, מופיעים קורות החיים ועל פי הם:

1. 1958
מכון אדם נוסד בירושלים על ידי מרונה גרינברג, דב ינאי ואורניה ינאי.

על פי הדר' אורניה ודב ינאי (מומחים בעלי מוניטין בינלאומיים בתחומם) המידע שונה מעט:

דר' דב ינאי, על פי המידע שרשם בכרטיסו האישי בחברה אחרת בבעלותו, נולד ב – 3 בספטמבר, 1940. מכאן שבשנת 1958 היה דר' ינאי בן 18 בלבד.  אשתו ושותפתו לבעלות, הדר' אורניה ינאי, בכרטיסה האישי בחברה אחרת בבעלותה, כותבת שקבוצת אדם נוסדה בשנת 1977.

2.  1984
מכון מילא נוסד בשנת 1984 בתל אביב על ידי ד"ר אלישבע גיבלי.

אלישבע גיבלי – אלמנתו של בנימין גיבלי, אל"מ (מיל) וראש אמ"ן בצה"ל, ההוא מפרשיית "עסק הביש"  ובית דין השדה שגזר את עונש המוות היחיד בתולדות צה"ל למאיר טוביאנסקי.  בנימין גיבלי התלונן, ימים אחדים לפני מותו כי הוכה בידי אלישבע, אשתו, שמצדה טענה כי בעלה מנסה לנשל אותה מרכושם המשותף.  השניים, הסתירו שנים מספר מבני זוגם וילדיהם,  רומן בן למעלה מ- 3 שנים, עד שהחליטו להינשא זה לזו.

3. 2003
מכון מילא ומכון אדם התמזגו, והחברה שינתה את שמה ל"אדם מילא בע"מ", בהנהגת ההנהלה הנוכחית של החברה, אבנר יהודאי, יו"ר ונמרוד בצר, מנכ"ל.

גלובס דווקא מדווח ב – 29  באפריל 2002  על המיזוג, לא ב – 2003. בידיעה כבר לא מוזכרת הד"ר אלישבע ג'יבלי בין בעלי מניות מכון מילא. במקומה מוזכרים ר"וח אבנר יהודאי ו… אביאם סלע, כן, ההוא, מפרשת פולארד.  סלע טוען כאן, כי הוא זה שהקים את מכון מילא, לא גיבלי. על סלע, שהיה עד 2006 יו"ר דירקטוריון אדם מילא,נכתבו עוד בשנת 1987 בדו"ח ועדת המשנה לשירותי מודיעין ובטחון של ועדת החוץ והבטחון בכנסת הדברים הבאים (דו"ח בסוגיית ג'ונתן פולארד): "בעת הופעתו בפנינו, אל"מ אביאם סלע לא היה בהיר, לא היה עקבי וגם לא דייק" (שם, עמ' 11). במהלך שנות שליטתו של סלע  באדם מילא, פרסם, בכובע אחר שהוא מחזיק, כי מערך האנרגיה של מדינת ישראל בסכנה חמורה, עקב אי הערכותו ל"באג 2000".

לאחר הרכישה מונה ליו"ר החברה ניר דגן מקרן סקיי.

קצת מפתיע שמכון מיון שיו"ר הדירקטוריון שלו הוא רו"ח האמון על ערכי שקיפות, ובעבר הוכיח שאינו חותמת גומי , מקל ראש ב"קורות החיים" שלו.

במיוחד כשחדשות לבקרים מאיימים גורמים (אינטרסנטים) שונים להפעיל מומחי שב"כ ואף לתבוע כאלו ש"מייפים" קורות חיים. הטיעון העיקרי שלהם הוא הפרת אמון.

הטיעון הזה טוב גם לנו.

אשר לנו, לדעתנו קורות חיים אינם חזות הכל, והם סוג של "הצעת הגשה" בלבד, שלרוב ממילא נדחית. מאידך, אנחנו מבינים את אדם מילא.

ושאלה אחרת שמנקרת במוחנו:

מדוע מי שאמון על חשיפה וגילוי מצטיין דווקא בשורשים עמוקים במחוזות ההסתרה והכיסוי?

עוד:

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה הגדולה בישראל. על פי נתוניו, מספר הפונים, דורשי העבודה, לשירות הוא כ – 223 אלף , הוא מבצע  כ – 150 אלף השמות בשנה, ושיעור ההשמה למשרות חדשות מגיע לכ – 53 אחוז.

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה היחידה שאת עלויותיה משלמים הן מחפשי עבודה, מועסקים ומעסיקים גם יחד, באמצעות תשלום דמי הביטוח הלאומי. המחוקק, באמצעות "חוק שירות התעסוקה התשי"ט  1959" הפקיד בידי השירות כח רב לביצוע משימתו – השמת מחפשי עבודה למשרות ומעסיקים: פריסה ארצית, שירותי איתור ומידע, סנקציות שונות על מחפשי עבודה ועוד.

בשירות התעסוקה כ – 600 עובדים, תקציבו, שעמד ב – 2009 על 162 מליון ש"ח, המשקף עלות השמה בודדת של 1111  ש"ח, קוצץ ב – 15 אחוז לשנת 2010.

אתמול הודיע שירות התעסוקה שהוא גוסס, ונוקט בצעדים להתנערות מאחריותו לפונים ולביצוע השמה למשרות. בעידן ה"שיחדש", ההודעה מנוסחת, כנהוג במקומותינו, כהישג: "שירות התעסוקה יפתח קורס לחיפוש עבודה למובטלים"

כשירות לקוראים, נתרגם את ההודעה לעברית, אחד מקרא ושניים (או יותר) תרגום:

מקרא: שירות התעסוקה יפתח בקרוב, זו הפעם הראשונה, קורסים למובטלים שיקלו עליהם במאמצים למצוא עבודה

רש"י: האחריות לחיפוש עבודה באמצעות שירות התעסוקה, היא על מחפשי העבודה, אנא הרגישו חופשי להתעלם מסעיף 2 לחוק שירות התעסוקה המסדיר את פעילותנו, למרות שבדיוק עבור זה שילמתם ותשלמו לנו.

אונקלוס: לעובדה שאנחנו מצליחים להשם רק  – 60 50 אחוז מהפונים אלינו יש אולי קשר סטטיסטי למצבכם, אך טרם הוכחה סיבתיות.

מקרא: הקורסים ייערכו בכ-10 ערים גדולות והם יינתו ללא תשלום. כל קורס יימשך שלושה עד ששה ימים.

רש"י: במסגרת הפרטת שירותים, התנערות מאחריות ו"מאבק באבטלה" (ראה "תוכנית וויסקונסין")  אנו עורכים פיילוט לכניסה לשוק המבטיח שפרנסתו עליכם, מחפשי עבודה, כיוון שתקציבנו קוצץ.

אונקלוס: הצלחת הפיילוט תאפשר לנו למכור זכיונות ליועצים, מאמנים, גרפולוגים, גרפומנים, מומחי מיתוג ומדיה, וכו' שתמורת אגרה (שאתם תשלמו) פעוטה של עשרות ש"ח יזכו למאגר לקוחות ענק.

מקרא: הקורס הראשון, העוסק בשיווק עצמי לצורך מציאת עבודה, מתמקד בהסרת החסמים הפסיכולוגיים המגבילים את יכולותיהם של מובטלים למצוא עבודה.

רש"י: טיפשים, עוד לא למדתם להציג את עצמכם?

אונקלוס: רוצים חוות דעת נוספת? הבעיות הנפשיות שלכם בעוכריכם.

בעל הטורים: נכון, יש לנו מאגר קורות חיים שלכם, אבל הוא גדול מדי.

מקרא: הקורס עוסק בשיטות קלאסיות וגם לא קונווציונליות לחיפוש עבודה, זיהוי משרות פנויות או כאלה שעומדות להתפנות

רש"י:  ניסינו בעצמנו את השיטות הללו, אבל לא הצלחנו לעזור לכם

אונקלוס: אם היינו יודעים בעצמנו איך לזהות משרות שעומדות להתפנות …

מקרא: הכנת קורות חיים, איסוף מידע על הארגון ולמידת מודלים לשיווק עצמי, לרבות שפת הגוף.

רש"י: עד עכשיו קלטנו למאגר של השירות קורות חיים גרועים

אונקלוס: לכו לשווק את עצמכם. גם בשיטות לא קונבנציונליות. למה אתם חושבים שזה תפקידנו?

מקרא:  הקורס השני הוא סדנת אימון קבוצתי למציאת עבודה, למשתתפי הסדנא תיבנה תוכנית ביצוע אישית, כולל מתן משימות קבוצתיות ופרטניות לאורך הסדנא.

רש"י: זה פיילוט אחר שאנחנו עושים. כמו בוויסקונסין, אנחנו לא רוצים שתשתעממו.

אונקלוס: אנחנו לא סומכים עליכם, טפשים ומופרעים, שתפנימו את חומר הלימוד בעצמכם.

בעל הטורים:  אם תיכשלו ב"תוכנית הביצוע האישית" נגרע אתכם מהסטטיסטיקה. יש לנו יעד השמה אגרסיבי השנה ואם נקטין את מספרכם נוכל לעמוד בו.

מקרא: הקורס השלישי מיועד למובטלים שזמן רב אינם עובדים, בשל חסמים כמו השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או היעדר הכשרה מקצועית

רש"י: גם אתם שמתם לב שאין לנו קורס למובטלים שאינם עובדים זמן רב ואינם סובלים מחסמים כי השכלתם בינונית או גבוהה, בריאותם תקינה ולרשותם הכשרה מקצועית?

אונקלוס: יועצי המיתוג שלנו עובדים על כך. החיפזון מהשטן והחילזון מהשפן.

בעל הטורים: לוזרים, לידיעתכם:  יש לנו הרבה כמוכם. 36 אחוז מדורשי העבודה, כ- 80 אלף לא מצאו עבודה תוך 270 יום.  בקושי נפטרנו מ – 58 אלף נוספים כמוכם.

ראב"ע:  אם עוד לא הבנתם, אנחנו מצליחים למצוא עבודה רק לדורשי עבודה "טריים". הזכאות שלהם קצרה משלכם. תסיקו מסקנות.

רד"ק: אין לנו מושג איך מובטלים כמוכם בכל זאת עבד למרות השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או העדר הכשרה מקצועית. לפלא הדבר בעינינו.

רשב"ם: למרכזי ההכשרה המקצועית אין לנו תקציב.

רלב"ג: נכון, אנחנו שייכים למשרד התמ"ת אבל לא שמענו על היחידה- האחות. איך אמרתם שקוראים לה? "נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה"? הממ.. ציונה אמרתם?

מקרא: פסיכולוגים תעסוקתיים, יינתנו חיזוקים להשתלבות בעבודה והדרכה כיצד לנצל הזדמנויות לפיתוח אישי ואיך לצבור הצלחות קטנות לאחר ההשתלבות בעולם העבודה.

רש"י: חיזוקים, נו כמו בוויסקונסין. בטח כבר שמעתם על ההצלחה.

אונקלוס: אתם בסדר – אנחנו בסדר – כולנו בסדר.

************************************************************************************************

שירות התעסוקה, (כשמו כן לא הוא…) עכשיו מודה רשמית שאינו מספק שירות, או תעסוקה, חוטא לחוק, ולמשלמי המסים וחושב שמחפשי העבודה מכשילים אותו  בעבודתו, כיוון שהם חסרי כישורי העסקה.

אז הוגים תוכנית להחליף אותם.

בשירות התעסוקה, אין שירות, אין תעסוקה וגם אין ראיית הנולד: אם ה"תוכנית" תצליח (כולל האפשרויות הטמונות בטפלול הסטטיסטיקה והפרטת שירותים) היא לא תיצור אף מקום עבודה אבל תשנה את הרכב דורשי העבודה. אלו שייפלטו ממעגל דורשי העבודה – הם בדיוק אלו ששירות התעסוקה מצליח היום להפנות לעבודה.

ואלו שיישארו?

החדשות הטובות (לשירות התעסוקה כמובן) הן שאחרי 270 יום הם נגרעים מהסטטיסטיקה והופכים להיות בעייה של מישהו אחר.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

תוך דקות תדעו מה כותבים מועמדים למשרות שמעניינות אתכם בתמצית קורות החיים שלהם

זה לא אני, זה הדור שלי…

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

בזמן שהמנכ"לית התפייטה, באולג'ובס נהנו מהעקיצה

בסוף השבוע האחרון אפשר אתר הפרסומות בתשלום, המכונה בהומור "אולג'ובס", לכל גולש לשלוח קורות חיים למודעות דרושים המופיעות בו. בהתרגשות רבה מדווחת רוויטל הנדלר, המנכ"לית,  על התוצאות המרשימות: 54 אלף קורות חיים (נוספים?) נשלחו ביום אחד ! לדברי המנכ"לית : "  150עובדי חברת AllJobs כל כך נפעמים ממכתבי התודה הרבים שזה עושה טוב בלב וחשק לקום בבוקר לעבודה לעזור לאחרים. אנחנו מרגישים שליחות ומצווה בעבודתנו".

בהתפעמות רבה טופחת המנכלית על שכמה ושכם עובדיה ומזמינה את גולשי האתר לקבלת שבת משותפת. המנכלית היא אשף יחסי ציבור מנוסה ואת תפקידה היא מבצעת במיומנות ראויה להתקנא. אולם אם מעוניינים לדעת כיצד אמן במה מלהטט,  כדאי להביט אל המקום בו מתרחש הפעלול, לא המופע.

פעלול? היה כאן פעלול?

במפגן עוצמה סוחט תשואות פגעה אולג'ובס בכל לקוחותיה המשלמים ושאינם משלמים, מחפשי עבודה ומחפשי  עובדים כאחד.

הפגיעה במחפשי עבודה:

מנויים משלמים: מנויים  משלמים לאולג'ובס מעריכים את עצמם כבעלי רמת "מועסקות" (Employability) בינונית, לכל היותר. בסוף השבוע האחרון התחרו בהם עוד אלפי או עשרות אלפי מחפשי עבודה שאינם משלמים פרוטה. התוצאה המיידית לגביהם היא הארכת משך חיפוש עבודה (הארכת מנוי?).

גולשים חד פעמיים: שלא בדקו את שיני הסוס שניתן להם במתנה, הקטינו את האטרקטיביות של פניותיהם למעסיקים בכך שהצטרפו כבר לעשרות אלפי פונים לאותן משרות בדיוק. בנוסף, קורות החיים שלהם נאספו ונאגרו במאגרי אולג'ובס, לצרכים שיווקיים שונים וישהו שם כמעט לנצח (או עד המבצע הבא..)

הפגיעה במחפשי עובדים:

מפרסמי משרות: הוצפו בפניות נוספות, שמרביתן חסר כל ערך אך דורש משאבים וטיפול.

רוכשי "חבילות קורות חיים": אלו המשלמים בין שקלים בודדים לעשרות שקלים בגין "רכישת" קורות חיים ניצלו את יתרות החבילה שברשותם, אולי עד תום, על רכישת קורות חיים "רעננים".

מה הרוויחה חברת אולג'ובס ממתן גישה חינמית ללא מנויים?

1. תדמית, יחסי ציבור ומפגן עוצמה למחפשי עבודה, מנויים ושאינם מנויים, ומחפשי עובדים לסוגיהם. בעיקר למי שלא באמת הבין מה קרה כאן.

2. אפשרות לקבלת מנויים חדשים, או הארכת מנויים קיימים של מחפשי עבודה.

3. שחיקת האפקטיביות של מודעות שפורסמו (ואפשרות לפרסומן מחדש, או רכישת "הבלטות", "דיוורים" וכו') ושחיקת יתרות חבילות קורות החיים (ואפשרות לחידוש מלאי)

כל אלו, ברורים מאליהם. הרווח האמיתי טמון בקורות החיים החדשים שנוספו למאגר. כוחו של כל בסיס נתונים הוא בעדכניותו. ע"י מהלך חד פעמי מתוכנן לפרטיו אולג'ובס תנפה קורות חיים כפולים, אלו שאינם עדכניים ואינם מניבים הכנסה מתאימה.  במקומם יאגרו קורות חיים עדיפים, שיאפשרו חיזוק ההכנסות מלקוחותיה העסקיים, בעיקר אלו הרוכשים חבילות קורות חיים.  כמו גם לצרכי שיווק לשולחי קורות החיים עצמם (מבצעי "הצטרפות" מיוחדים, חבילות "הסתגלות" למסיימי עבודה, או ערכות "אימון לעבודה")

איך כותבת המנכ"לית?

שיהיו עוד הרבה ימי שישי כאלה!

הנה, קיבלתם רמז.

הם הולכים לעזור לכם שוב.

מתוך תחושת שליחות ומצווה כמובן.

ושתהיה לכם (קבלת) שבת שלום.

עוד:

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

מי שגייס עובדים באמצעות חברות "השמה" שמע מהן כי עדיף לפרסם משרה, מלאתר מועמד מתאים במאגריהן. ההסבר, לאוזני המעסיק המגייס בלבד, כמובן, הוא שעדיפים קורות חיים "טריים", של מועמדים שזה עתה החלו חיפוש, או כאלו שעדיין עובדים. "עובד עובד שווה יותר מעובד שלא עובד" כותבת יועצת הקריירה אורנה רודי.  גם מי שאיתרע מזלם לחפש עבודה כמה חודשים מכירים את התופעה, על בשרם שלהם.

גם מנהלת ההשמה (או יועצת הקריירה?)  מאיה בוכניק, המגלה "סודות מאחורי הקלעים" (שגלויים כמובן לכל מי שעיניו בראשו) מודה: חברות ההשמה אינן אוהבות מועמדים "משומשים", קרי: כאלו המחפשים עבודה מספר חודשים, פנו בעצמם לכל גורם אפשרי, ומגלים שזה בעוכריהם.

באותה רשומה, וכמעט באותה נשימה מוזכרת גם אחת הסיבות העיקריות ל"התיישנותם" של המועמדים: חברות ההשמה עצמן! הן "אוגרות" את קורות החיים שקיבלו ואינן טורחות ליידע את הפונים על דחייתם. "אולי יצוץ משהו מתאים בעתיד". כשיצוץ, המועמדים יהיו כבר "משומשים". לא אטרקטיביים. ולנצח יישארו במאגר, כתזכורת למי שאבד עליו הכלח.

ההסבר של יועצת הקריירה (או מנהלת ההשמה?)  להתנהלות הזו הוא :"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה. זו נקודה חשובה מאוד מכיוון שזה הבסיס לכל ההתנהלות מול המועמדים". כן, כן, בורות עסקית יכולה להיות מודל עסקי. אפילו מצליח*.

עולם קטן.

מסתבר שיועצת הקריירה יודעת איך עובדת מנהלת ההשמה, אפילו מבלי לעבור 6 דרגות הפרדה.

חשוב יותר: יש לה גם תרופת נגד מנצחת. מן שמן נחשים כזה שגם אינו משופץ וגם לא יתעלמו מקיומו.  רק גשו לחנות המפעל. שלה, כמובן.

הקוראים נותרים מבולבלים: האם המודל העסקי"הסודי"  של מנהלת ההשמה שגוי וליועצת הקריירה אכן יש תרופת נגד מוצלחת, או שמא המודל הרווחי והסודי  של יועצת הקריירה שגוי ובורותה העסקית של מנהלת ההשמה מוצלחת?

קראו פעם נוספת: ד"ר השמה אינה עובדת עבורכם, כי אינכם משלמים על ה"שירות". אבל גברת יועץ?  הו,  כן!

רגע, רגע.. ואולי מדובר בעצם על "שיפוץ" המודל העסקי הקיים: גם לעשות מעשה זמרי וגם לבקש שכר כפנחס?

ואם אתם, שפני הניסיון מענפי ההיי-טק (גורלם של עובדי לואו-טק, מיד-טק ונון-טק, שפר עליהם הפעם) קראתם את גברת יועץ פעם אחת (ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,  ועוד… ועוד…) ועדיין נותרתם באותו המקום, אתם נוהגים בדיוק כמו ד"ר השמה, שלא אוהבת "משומשים" שהספיקו כבר "לפנות לכל גורם אפשרי".

* על מודל עסקי של חברת השמה המבוסס על תבונה עסקית וניהול רווחי של ה"ערך הנתפס" אפשר לקרוא בבלוג של ESR.

עוד:

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

15 אלף ש"ח לחודש. ראיון בלבד. עם פרשנות מפי העכבר של אבו נימר

נשמות טובות מציעות לנו לנמצוא עבודה בקלות ו"להרוויח יותר מהמנהלים שלנו".  ואכן, תוך שניות תמצאו עשרות ומאות מודעות המציעות (שימו לב: ללא קורס והתחייבות!), 7500 ש"ח בממוצע (קרוב מאוד לשכר הממוצע במשק), או 10,000 ש"ח (בהתחייבות, לא ממוצע)  וגולת הכותרת:

שכר של 15,000 ? ראיון אישי בלבד!

תיאור:

משכורת של 15,000 ש"ח נשמעת לכם?
לחברה מובילה דרושים/ות נציגים/ות למוקד מכירות טלפוניות שיחות נכנסות !@##@$$%
מכירת מוצרי החברה ללקוחות מתעניינים.
מדובר על שכר גבוה, עמלות על כל מכירה+תמריצים, ארוחות,ביטוח מנהלים אחרי שנה,אווירה משפחתית.
משרה מלאה א-ה- שעות פעילות: 8:00-22:00 מדובר על משרה מלאה , משמרות של 9 שעות

דרישות:

חובה נסיון במכירות טלפוניות של שנה לפחות!
ידע והכרות עם מערכות ממוחשבות
אסרטיביות
כושר ביטוי גבוה
יכולת מכירתית
התחייבות של שנה.

***************

להשתכר כפול מהשכר הממוצע  במשק? לא צריך לשלוח קורות חיים? לא צריך קורס? שכר "ממוצע"?  הביקוש לא נגמר? יש מקום לכולם? ומה עדיף? 10000 ש"ח בלי התחייבות או 15000 ש"ח עם התחייבות? דילמות, דילמות דילמות. המתח הורג אותנו. רבע עוף או בורקס?

עיון קצת יותר מדוקדק מעלה כמה תהיות:

מדוע צריך להתחייב כדי להשתכר 15 אלף ש"ח? מי מוותר על תרנגולת המטילה ביצי זהב?

מדוע אין צורך בהכשרה?

מדוע אין צורך בהליכי מיון וסינון? ומדוע דרישות הסף נמוכות ופרופיל העובדים המבוקש רחב?

מדוע מי שמציע שכר של 15000 ש"ח מציין במפורש במודעה שהוא עובר על חוקי העבודה? (חוק פנסיה חובה), האם הוא מעוניין "לחסוך" סכום שולי כי הוא מתקשה בתשלום שכר כה גבוה? האם זה אמצעי לחץ נוסף על מועמדים להתחייב להשתכר 180 אלף ש"ח גם אם הם מעוניינים רק ב – 75 אלף?

מדוע הביקוש לעובדים אינו מסתיים? ומדוע אף מפרסם אינו מתלונן על "הצפה" של פונים?

מדוע מדובר באותם מפרסמים, פעם אחר פעם אחר פעם?בכל ערוץ?

האם מדובר בארגונים הצומחים בפראות?

מדוע והאם באמת משלמים לעובדים יותר מאשר למנהליהם?

הנה כמה הסברים:

ראשית, לא מרוויחים שם. שכירים לא מרוויחים בכלל. הם משתכרים. (על ההבדל בין שכר לרווח מומלץ לקרוא אצל שוויקה, אבניאון או אבן שושן)

שנית, מדובר בארגונים המגייסיםם עובדים בקצב נמוך אפילו מהקצב בו נפלטים העובדים הקיימים (לא יציבים, אלו…)

שלישית, מדובר ב"חוסר דיוק משווע" בפרסום. (שכר ממוצע? לאיזה היקף משרה? האם החציון זהה לממוצע?, האם עקומת שכר העובדים מתפלגת נורמלית? )

רביעית, תנאי העבודה ושיטת הניהול אצל מעסיקים כאלו מזכירים מחנה מעצר.

חמישית, התנהלות החברות המעסיקות עם עובדיהם לא שונה מהתנהלותן עם לקוחותיהן.

ששית, הביקוש שאינו נגמר מעיד בעיקר שהפראיירים  מתחלפיםמהר, בעיקר כי הם קולטים מהר.

באחד מסיפורי אבו נימר מספר דן בן אמוץ על הצעת עבודה לעכבר מזה רעב. אמרו לו, לעכבר, כי החתול מחפש מי שינקה את השאריות הרבות של הגבינה שנותרות בשפמו לאחר האוכל. חשב העכבר קצת. חשב עוד קצת, נשא עיניו אל המציע וענה: "וואללהי…, הסכר דפקא פסדר… אמממא מקום עפודה חרא".

עוד:

לשווק מלוכה – למצוא אתונות. מבוא לאיתור ופיתוי אה… עובדים..

חקלאים , מאמנים אישיים ופירמידות

זה לא אני, זה הדור שלי…

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חברה אחת, הצליחה לעורר זעם קדוש ו"פתיחה בחקירה" אצל שומרי סף צבועים. היא בסך הכל רצתה מה שכולם רוצים:  עובדים צעירים. את הסיבות כולנו יכולים לנחש: עלויות, משטור, פיקוח וכו'. לפרסם מדיניות מפלה אינו מעשה חכם. כל עוד לא פרסמתם שאתם מפלים תוכלו להפלות כאוות נפשכם, ואף מתחסד לא יכפה עליכם לקיים את החוק.

ככה מפלים נכון מועמדים על בסיס גיל:

דוגמא אחת מכאן:

מסי משרה : 9326
לחברת היי טק באזור המרכז הפמתחת מוצרים בתחום התקשורת דרוש/ה מפתח/ת C++
דרישות
תואר ראשון אוניברסיטאי במדעי המחשב או הנדסה- חובה. סיום בהצטיינות- יתרון. 3-5 שנות ניסיון בתכנות ++C – חובה (לא לשלוח מועמדים עם יותר מ 5 שנות ניסיון) ניסיון ב Embedded Linux- יתרון משמעותי. ניסיון בשימוש ב- Design Patterns- חובה. ידע בתקשורת, IP / TCP – יתרון. ידע בפרוטוקולים, VOIP – יתרון.

דוגמא שנייה מכאן:

תעו"נ- יועץ אסטרטגי

לחברת ייעוץ בינלאומית דרושים ייועצים. עבודה בסניף באנגליה!!! תואר ראשון בתעו"נ רק מאוניברסיטאות ממוצע תואר ופסיכומטרי גבוהים. עדיפות לבעלי ניסיון בתחום לא יותר מ 4 שנים. ניסיון בחברות ייעוץ- יתרון משמעותי. אנגלית ברמת שפת אם- חובה. אזרחות אירופאית- יתרון.

דוגמא שלישית מכאן:

דרושים בייצור ותעשיה – שליחת קורות חיים

מנהל עבודה משאבי אנוש שפלה, לא צויינה עיר, משרה מלאה למפעל ביבנה דרוש מנהל עבודה בתחום תעשייה וניהול. תיאור התפקיד: סידור עבודה, ייעול תהליכי עבודה, טיפול בבעיות בייצור. שעות העבודה: 7:00-16:00 + נוספות. שכר נקבע בריאיון עבודה. דרישות: הנדסאי תעשייה וניהול עם ניסיון בניהול צוות כ-30 עובדי ייצור. לא יותר מ-3 שנות ניסיון בתחום. ניסיון במפעל ייצרני – חובה. מיקום המשרה: יבנה. המשרה מיועדת לנשים וגברים כאחד.

הבנו את הרעיון.

מאידך, אולי באמת מיותר לטרוח. התמ"ת (שבמשרדו ממוקמת הנציבות לשוויון הזדמנויות בתעסוקה) באמת צריך איזה קשקוש יחצני של פונקציונר ועסקן כדי לבדוק את ענף ההיי טק? כי בענפים אחרים הכל תקין? הלו, הממשל זמין?

עוד:

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

איך תדעו מי עוד מתחרה בכם למשרה שמעניינת אתכם?

מהי רמת הביקוש למשרה שמעניינת אתכם? מהם הכישורים של המתחרים?

אם שלחתם קורות חיים ולא חזרו אליכם, אם אתם לא יודעים מה אתם עושים נכון, ומה לא – אתם זקוקים למשוב.

מידע על פונים נוספים למשרות המעניינות אתכם – יכול להיות משוב מעולה.

איך עושים את זה?

פשוט. קוראים את קורות החיים של פונים אחרים.

איך?

מפרסמים מודעת דרושים מנוסחת בדיוק כמו המודעה שעניינה אתכם.

חלק מאתרי הדרושים מאפשר פרסום מודעה חינם, בהליך קצר. אפשרות זו מנוצלת ע"י סוחרי קו"ח, מאגרי מידע, חברות כ"א והשמה "עצמאיות" (כאלו שינצלו פרסום של מתחרה כדי לחדור ללקוח), משווקי פירמידות, שר"ש וגם אתרים מתחרים, מעסיקים וחברות העורכים בדיקות שונות לצרכי ניהול כ"א ולצרכי הערכת יעילות מקורות הגיוס.

ראשית, מאתרים אתר דרושים (אחד או יותר) רלוונטי. כלומר כזה שבו כבר מופיעות מודעות למשרות בתחום העיסוק שלכם.

דוגמאות:

ג'ובניוז (אתר שיאפשר לכם לפרסם מודעה גם כ"ממליצים על חברים"

עובדים

ג'ובסורס

דה סייט

וכמובן, אולג'ובס בו תצטרכו למלא יותר פרטים, ואולי תזכו גם לשיחת מעקב, לצרכי "שדרוג" בעיקר.

ישנם, כמובן אתרים נוספים – אבל הרעיון ברור.

שנית, "פתחו כרטיס" באתרי ם כאלו, פרסמו את המודעה שכבר ראיתם, עם הפנייה לכתובת מייל שיצרתם במיוחד

שלישית, ה"משרה" שיצרתם תזכה לחשיפה בכל האמצעים אותם נוקטים אתרים אלו לחשפן (כולל "מדיה חברתית")

רביעית, קבלו פניות, ותכננו את אופן הפנייה שלכם.(אל תתפלאו אם תקבלו פנייה מאתרים מתחרים הציעים לכם פרסום, או מ"חברת כ"א" שעשויה להציע את "שירותיה" עבורכם.

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

לשווק מלוכה – למצוא אתונות. מבוא לאיתור ופיתוי אה… עובדים..

זן מיוחד של מודעות דרושים מתפשט בגלים במחזוריות כמעט קבועה:

רוצה הרבה כסף במעט זמן?

רוצה לחסוך כסף לטיול הגדול?

רוצים לטוס ללונדון?

מכירות עליכם – תאילנד עלינו

רוצה עבודה עם רכב ונייד על חשבוננו?

רוצה להגיע לעבודה כמו מלך?

רוצה מסך 37 אינץ' (החודש: 2 זוכים!)?

קום מאוחר – עבוד עד ארבע

יש לך בעייה עם מחוייבות?

על איכות אנחנו יודעים לשלם

תעשה טובה – תפוס כיוון

עבודה באנרגיות חיוביות

הבנק הכי מגניב בארץ מחפש אותך

כבר מהכותרת ברור מה חושב המעסיק/המגייס על קהל היעד שלו: טיפש, פתי, מרוכז בעצמו, חסר מחויבות ואחריות, רודף גימיקים, לא ממוקד, ורפה שכל.

שאלה:

אתם באמת מעוניינים להעסיק את מי שמזדהה עם המסר במודעה כזו?

ועוד אחת:

ואלו העובדים שאתם מעוניינים שיבואו במגע איתנו, הלקוחות שלכם?

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

כולנו משלמים עבור פינוי האשפה. ותאגידי המחזור, המקבלים מאיתנו תשלום מלא בגין "חומר הגלם"  שאספו –  מוכרים את תוצרי האשפה (לתעשיות ומגזרים שונים) ומקבלים תשלום פעם נוספת.

כך גם ציבור מחפשי העבודה. פעם אחת הוא משלם כדי לקרוא פרסומות (שממילא מתפרסמות בכל ערוץ אפשרי) "במרוכז", ובכך מספק, על חשבונו, "חומר גלם" ריווחי ל"תאגיד המחזור", סליחה, אתר הדרושים. אתר הדרושים, בתורו, שומר עותק מקורות החיים ששלחתם למשרה שבחרתם במאגר מיוחד שיצר לשם כך, המשמש אותו למכירת קורות החיים שלכם למעסיקים נוספים, ללא ידיעתכם או אישורכם , (השיטה הרי הוכיחה את עצמה בבית המשפט) בחבילות של מאות.

עד כאן הדמיון בין העיסוק הרווחי בפסולת ומחפשי עבודה. אלא שכשעוסקים במחפשי עבודה – ניתן להרוויח פעמים נוספות: באמצעות קידום מודעות המפרסמים, מכירת "חבילות גיוס", או מודעות פרסום תדמיתי רגיל באתר. הפיתוח העסקי העתידי יכלול מן הסתם חב' להשמה ועמלה, חברה לשירותי מיקור חוץ, ויישום האלכימיה של  "הפרפטואום מובילה" במדינות "מתפתחות" המשוועות להשקעות וידע ישראלי.

מי מפסיד?

אתם.

אם שלחתם קורות חיים לאתר כזה ולא חזרו אליכם, או שקיבלתם פניות לא רלוונטיות זה רק משום שקורות החיים שלכם כבר נחשפו למעסיקים פוטנציאליים, נשפטו ונפסלו. בלעדיכם. ללא מגע יד אדם. ישנם גם סיכויים גבוהים שפרטיכם נכנסו למאגרי מעסיקים, או חברות כ"א, בתוספת הערה המסבירה את אי התאמתכם. כך גם פניות נוספות שלכם, דרך ערוצים אחרים – לא יטופלו כלל, משום, שכאמור, השיפוט כבר נעשה.

ולמאגרים הללו יש זיכרון. לא תוכלו לעדכן גירסה לקורות החיים, לא תוכלו "למתג" אותם, להחליף לגירסה "שיווקית" עליה שילמתם, ואם חלפו שנים – גם לא תוכלו לעדכן עיסוקים. ועדיין הם יפעלו לרעתכם. נכון, הם לא קוראים קורות חיים, אבל הם בודקים אם אתם כבר מופיעים במאגר, ו"אם אתה כבר שם – אתה לא קיים"

אתם מזינים על חשבונכם את התהליך בו כולם מרוויחים כשאתם מפסידים.

עדיין מעוניינים לרכוש מנוי?

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

למנפאואר כנראה תמיד היו משרות. מה שלא היה להם זה קו טלפון, למענה לפונים ומחפשי עבודה.

אבל עכשיו, בשעה טובה מנפאואר קיבלו קו טלפון, ומספרו 1-800-80-70-70.

למען מחפשי עבודה, שלא יודעים שמנפאואר חוברה לרשת הטלפטו, ולכן כדאי להתקשר ולחפש משרות – הפיקו במנפאואר(שכפי הנראה התקנאו במתחרים)  זמריר,  שמבטיח שלכל המשרות, במגוון מקצועות ניתן להגיע בשיחת טלפון אחת.

ללא שיהוי פרסם מנהל המדיה החברתית במנפאואראת דבר קיומו של הזמריר לקו הטלפון החדש. להמוני צייצני טוויטר נקבע שמו ל"קו לפרנסה טובה"  ולעדית חברי לינקדאין – סתם, "קו הפרנסה",  עם כתובת של אתר האינטרנט (שלא קיים ) מנפאואר – בראשית.

מנפאואר – בראשית?  חברת הבת של מנפאואר למגזר החרדי? סליחה?

ליתר בטחון, הקשבנו שוב. כן. קו הפרנסה הוא של מנפאואר בראשית, לא של מנפאואר.

פה התבלבלנו.

למי מיועד קו הפרנסה?

למגזר החרדי? האם קמפיין המדיה החברתית של מנפאואר נועד למגזר החרדי, שחל עליו איסור חמור לגלוש באינטרנט, ורק מיעוט ממנו משתמש ברשת לצרכים פונקציונליים?

האם הקמפיין נועד לחילונים גמורים למשרות בריכוזי אוכלוסייה חרדים? כי מנפאואר מקרבת לבבות ומפייסת נצים? כי קיים היצע עודף של משרות במגזר החרדי ונדרשת תגבורת מחילונים וחילוניות?

התקשרנו לבדוק. את הפתיח הקולי מקריא גבר,כמובן, (כי "קול באישה … " וגו'). הקו פועל  גם בשבת! "למשרות באלעד הקישו.. באשדוד.." וכו. אין זאת כי אם פיקוח נפש לא עובדת דוחה שבת.

הבנו.

הקמפיין נועד לצרכי יח"צ ותדמית של מנפאואר. בעיקר בקרב קולגות ומתחרים.

מי נתן את ההוראה?

למנפאואר בראשית מנכ"ל חדש, ר' חיים שמו בפי קוגל, מנסה לקדם את החברה שבניהולו, גם באמצעות קריאה להצביע בעד מועמדותה של החברה לפרס על "הטמעת אסטרטגיות פורצות דרך". בינתיים זוהו עובדי מנפאואר בין המצביעים. לגיטימי.  האם ההוראה למהלך החובבני הזו שלו? או של מנכ"ל הקבוצה, זו שמצהירה שחוכמה היא כישור מיותר בארסנל של מנהל בכיר?

ובכל זאת, אנחנו סקרנים:

האם למנפאואר עצמה יש משרות?  כל המשרות? למגוון מקצועות?

וקו טלפון – יש שם?

המתח מכרסם אותנו. איך נדע?

לשאול בטוויטר?

לגשת אליהם למשרד?

עוד:

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

חברות כ"א והשמה מקבלות עמלה ע"י  מעסיק המזמין עובדים דרכן,  וקיבל אותם לעבודה בפועל.גובה העמלה, רשמית, הוא שכר חודש עבודה אחד של מי שהתקבל/ה לעבודה בשיטה זו.

נכון, כולם יודעים.

כדי לגבות עמלה (ועוד אחת ועוד אחת) חברות כ"א והשמה פועלות להגביר את סיכוייהן ליצירת "עסקה" – קבלת העובדים המופנים מהן ע"י מעסיקים. רבים מסיקים, בעידוד פעיל של החברות עצמן, כי הן פועלות כדי למצוא את המועמדים המתאימים ביותר/בעלי הסיכויים הגבוהים ביותר למשרות, או ההיפך, שהם לכאורה התנאים לקבלת עמלה.

טעות לוגית.  נפוצה מאוד.

מי שהשתכר בעבר בעמלות/העסיק תמורת עמלות נתקל כבר בשיטות רבות ומגוונות ל"מקסם" עמלות. המכנה המשותף לכל השיטות הללו הוא פגיעה הן במשלם העמלה והן בצד השני לעסקה.

הנהחלק מנזקי שיטת העמלה:

1. מספר חברות השמה מתחרות מפרסמות מודעות רבות, בכל המדיה – לאותה משרה. הפרסום מעצים את תדמיתן ויוצר ביקוש פיקטיבי למשרות, שבתורו מזמין לחץ וביקורת  כלפי החברות המגייסות.

2. הקשחת דרישות סף למשרות מבוקשות (להקטנת עלויות מיון), או הגמשתן ו"ריכוכן"  כדי לחסוך בהוצאות פרסום למשרות נוספות. מועמדים מתאימים לא פונים, או שמגיעות פניות לא רלוונטיות.

3. הדרה והתעלמות ממגזרי אוכלוסיות נרחבים לפי לאום, מגדר, מצב משפחתי, מקום מגורים, גיל, השכלה ועוד – בהתאם להערכת סיכויי "סינונם" אצל המעסיק. מועמדים שקורות חייהם כבר נמצאים כבר במאגר המידע  של החברה המגייסת מודרים אף הם.

4. יצירת מרכזי הערכה, ראיונות ומבחנים מקדימים הנחוצים רק לחברות כ"א וההשמה המטרטרים מועמדים בשל עודף ביקוש וקשיי מיון וסינון.

5. העלאת ציפיות השכר של מועמדים, כגודל השכר – כך גודל העמלה.

6. הקטנת ציפיות השכר של המועמדים המתאימים ביותר – כדי לגבור על חברות מתחרות העובדות עם אותו מעסיק, או לסגור עסקה מהר, ובכל מחיר.

7. ואריאציה דומה היא לחץ לקבלת משרה שאינה תואמת את צרכי הפונים: משרות זמניות, חלקיות, משרות ברמת כניסה לענף, משרות תובעניות במיוחד וכו'.  פונים דעתניים לא יזכו לטיפול ממשיך.

8. העברת חלק מתהליך המיון למעסיק – שהמעסיק יפסול. בשיטה הזו, מי שנפסל פעם אחת – לא יתקבל אל המעסיק בעתיד. ומי שנפסל אצל 2 מעסיקים – לא יישלח יותר ע"י חברת ההשמה/כ"א.

9. העברת טופסי קורות החיים, בשלמותם, למעסיק. מחפשי עבודה שעדיין מועסקים, אולי אפילו אצל אותו מעסיק, אצל הלקוח, הספק, או המתחרה עשויים להיפגע.

10. מועמדים שפנו לאותה משרה דרך יותר מחברת כ"א/השמה – ונמצאו מתאימים ע"י המעסיק – ימצאו עצמם במרכזה של התכתשות החברות על זכותן לעמלה מהמעסיק. המועמד לא יתקבל לעבודה אצל המעסיק, גם בעתיד. אולי אפילו גם אצל המתחרים. החברות יפסידו עמלה עד ההפנייה הבאה, והמעסיק ימצא מועמד אחר. פחות "מבוקש".

11. "שניים במחיר אחד" : כדי לשמור על גובה עמלתן, חברות כ"א והשמה מבטיחות "אחריות" למעסיק למשך פרק זמן מוסכם מתחילת עבודתו של מועמד אצל המעסיק. לכן הן ממשיכות לחפש מועמדים למשרה מאויישת. עצם החיפוש פועל כמו הנבואה שמגשימה את עצמה.

עוד:

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

זה לא אני, זה הדור שלי…

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…

בו יש רק 10 מועמדים על כל משרה*:  על 4000 מכרזים התמודדו 40 אלף עובדים**

????

אנחנו מציעים את ההסברם הבאים:

1. לכל המכרזים ערוץ פרסום יחיד.

2. חברות כ"א והשמה "מקצועיות" מודרות מההליך.

3. מדיה חברתית ויועצי מדיה חברתית מודרים מהתהליך.

4. תהליכים ברורים, מובנים וגלויים בכל מכרז, לכל משרה.

5. כל המועמדים לכל מכרז ומשרה עוברים תהליך זהה.

6. תוצאות פומביות, עם מנגנון ערעור.

האם כדאי לכולנו ללמוד משהו ממחלקת משאבי האנוש הגדולה במדינה?

בעתיד, אגב, אנו צופים כי יוגמשו הליכי הגיוס במגזר הציבורי ויאמצו דפוסים דומים למגזר הפרטי, בעיקר בהיבטי המדיה החברתית. חבל.

*  לא כל המשרות במגזר הציבורי מאויישות באמצעות מכרזים.  קיימות שיטות נוספות.

** נכון, יש פגמים במכרזים, יש מכרזים "תפורים" ויש גם שלמונים. גם במגזר הפרטי. שם אין לנו אפילו מושג או נתונים על ממדי התופעה.

עוד:

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

לאחר "המפץ הגדול" מתחיל שלב התפיחה.

1. אתרי הדרושים:  אליהם נשלחו משרות חדשות לפרסום מעוניינים הן להאדיר את מיצובו של האתר כ"מוביל" באוכלוסיית מחפשי העבודה (המקבלים את השירות ללא תשלום) והן לשמור ולשמר את לקוחותיהם – חברות כ"א וההשמה, המשלמות עבור הפרסום ועליהן בנוי המודל העסקי. שתי המטרות מושגות כשמנהלי האתרים "מצ'פרים" את לקוחותיהם. ראשית, הם ומפרסמים משרות חדשות בסיווגים נוספים, על דעת עצמם, ובדרך כלל ללא ידיעת לקוחותיהם.  כך, למשל, משרת מנהל צוות במוקד טכני בחברת תוכנה שנשלחה לפרסום ע"י חברת כח האדם בסיווג "שירות טכני" תפורסם מייד גם בסיווג "משרה חמה"  וגם  בסיווגים "מוקדים", "הייטק", "ניהול" ותופיע גם בתוצאות חיפוש נוספות – כראות עיני מנהלי האתר, שמראה "תוצאות" ללקוחותיו המשלמים.

2. האגרגטורים :  אתרי דושים בהם המודל העסקי נשען על תשלום מצד מחפשי עבודה: אלו סורקים ללא הרף את הרשת (אתרים דרושים, אתרי חב' כ"א, אתרי מעסיקים, מדיה חברתית ומדיה כתובה) ומעתיקים את המודעות החדשות לאתרם. לאגרגטורים תמריץ גבוה יותר להראות נפח ענק של מודעות, בכל סיווג. לכן כל משרה המועתקת ע"י אגרגטור משוכפלת לעייפה לכל סיווג, מתאים או מתאים בערך. וגם להם "משרות חמות"

3. ציידי מעסיקים: כמו בענף תיווך הנדל"ן, גם בענף תיווך כ"א גורמים רבים שלהם אין הסכם ישיר עם המעסיק המפרסם – אך הם מעוניינים לחדור אליו. אלו יעתיקו את המשרות – וימחזרו אותן, היינו – יפרסמו את המשרות מחדש, תחת שמם או כ"חסויות" , באתר הבית שלהם, באתרי הדרושים לעיל, ובמדיה חברתית. אם יגיעו אליהם קורות חיים של מועמדים טובים – הם יפנו למעסיק ויציעו את שירותיהם. המעסיק, המשלם בדרך כלל עמלה חד פעמית על השמה – מוכן, לרוב, לקבל גם הצעות מציידי מעסיקים.

4. אתרי שת"פ לדרושים: הן אתרי הדרושים והן אתרי אגרגטורים יוצרים בריתות ושיתופי פעולה במסגרתם מופיעות משרותהמתפרסמות אצלם בחתכים וסיווגים ממוקדים (עו"ד, מהנדסים, סטודנטים, אמהות, תושבי הדרום, חברי קיבוצים – אתם כבר מבינים את העיקרון) באתרים יעודיים המיועדים לאוכלוסיות אלו. אתרי השת"פ מעבים כך את לוח המודעות הפנימי שלהם ומגבירים תנועה לאתר,  ואילו האתרים המספקים את הנתונים והפלטפורמה מרוויחים נתח שוק, ומוניטין עודף.

5. הפניות מפורומים, קבוצות, רשתות וקהילות: שלועסים ולועסים למתעניינים חדשים, אקראיים, לא מיומנים, או נואשים ומעתיקים חלק מהמשרות אל הפורומים וההילות או מפנים החוצה – אל מקורות המודעות.בדרך כלל המשרות היזכו לחשיפה המירבית יהיו ה"משרות החמות" , כמובן.

6. "זנב ארוך": מכל הסיבות שתוארו לעיל – אף אחד מהשחקנים בתחום אינו מסיר בזמן, או אינו מסיר כלל מודעות – אלא אם אם הגיעה בקשה מפורשת מצד הלקוח,  ובדרך כלל – המעסיק בעצמו. לכן ניתן למצוא כמעט בכל אתר של חברת השמה/כ"א משרות בנות למעלה משבועיים, חודש, רבעון, ואפילו שנה.

7. "זנב ארוך מאוד": מנועי חיפוש יעודיים למשרות דוגמים כל משרה, בכל סיווג, מכל אתר, קיקיוני ככל שיהיה, בכל זמן, ו"גורסים" אותה עד לעייפה.

מגברים נוספים:

* המעסיק עצמו פונה למספר חברות השמה (בדרך כלל – שתיים עד ארבע). במקרה כזה – כל התהליך, החל משלב א ועד לשלב זה – ינפח את החשיפה עד לזרא.

* וכמובן, לרוב המשרה תפורסם גם באתר המעסיק. ובחשבון הפייסבוק , הטוויטר ובפורומים בהם הוא חבר.

כמעט מקרה קלאסי  בו כולם מפסידים.

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

פירוט המשרות מגיע מהמעסיק/לקוח וצריך להחליט על תמהיל השיווק:

מסר ומינוף: האם לפרסם את המשרה כלשונה, לאחד משרות ולשנות דרישות סף כדי לחסוך בתקציב הפרסום ולהשיג קו"ח נוספים למשרות דומות? כך או כך – בתחתית כל מודעה תהיה הפנייה לאתר הבית של החברה ו/או לחשבון הטוויטר או הפייסבוק, או שניהם. "למנף" תנועה מהמודעה. כמו שלומדים בביה"ס לפרסום.

מדיה: האם המשרה המוצעת והענף מאפשרים כיסוי מירבי  באמצעות פרסום באתר האינורנט העצמי,  ג'ובנט וג'ובמאסטר (או ההיפך) בלבד, או שמדובר במשרה אזוטרית בתחום ספציפי וצריך להוסיף "ערוץ יעודי"  כמו זה או זה. , או להשתמש חלקית גם במדיה הכתובה.

מדיה חברתית: האם להתמקד  ב – +12 הפורומים הרלוונטיים בקפה דה מרקר, ב – 3 הרלוונטיים בתפוז, בוויינט, ו רשת, או שנדרשת פריסה רחבה?  להודיע לכל הקבוצות בפייסבוק ולינקדאין או גם לקבוצות בלינק, ונינג?

מיקום: האם נכון למקם את המודעה באתר הפנימי ובאתרי הדרושים רק בסיווג "מוקדים" או גם ב"מכירות"?

מינון: האם ניתן יהיה לגייס כבר  בחשיפה אחת,  או שרצוי לחדש את הפרסום מדי יומיים/שבוע ולאיזו תקופה.

בסיום ישיבות ההכרעה הגורליות ורגע לפני ההפצה צריך לעדכן חברים בקבוצת "משרות בין חברים"  בפייסבוק, "Helping Friends Career Network"  בלינקדאין, ואפשר גם ב"גיק ג'וב"  ו… להודיע  במדיה החברתית (כן, כן, שוב טוויטר, פייסבוק, לינדקאין, פורומים וכו' .  לא נלאה אתכם מחדש) שהמשרות התפרסמו.

בואו לשלוח קורות חיים חינם!

הו, רכזת גיוס עברייה, מי יידע  צפונות יומך ותלאובות עיסוקך!

ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

תשלחו בכל זאת קורות חיים.

כי אורנה סגל ממנפאואר ממליצה.

כי הם לא קוראים קורות חיים.

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

אופיס 2010 , חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם קונים?

סדרות טלוויזיה, חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם מצטרפים?

זמן אוויר סלולרי חינם, -תמורת פרסומות – הייתם רוכשים?

המודל העסקי ברור. יש עוד שירותים כאלו, ויש תוכניות אפילו ליותר.  הפיתוי, לצרכן, ברור.

אבל, האם הייתם מוכנים לשלם, חודש אחר חודש, תמורת הזכות לצפות בפרסומות, עד תומן?

ואם הפרסומות היו מותאמות לנושא הבוער ביותר שמעסיק אתכם כרגע? נניח: רכישת דירה? ניתוח רפואי? סיוע כספי?

לא?

ולאולג'ובס, וואלהג'ובס , ג'ובי או  Israemploy, ManagersPlacement אתם משלמים?

למנוי תקופתי?

כי החיפוש חינם?

ואתם פה?

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו