ארכיון
הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם
פעם, לא ידענו שהם חברתיים. בעידן הטלפון, בפקס ובאימייל קשה היה לתהות על קנקנם. חשבנו שהם מתנשאים, מתביישים, מתעלמיים. חשדנו בכשרים. לא ידענו שהם זקוקים לחברים, לחברתנו. הם יכולים להיות חברים שלנו בלינקדאין, לראות אותנו בקפה דה מרקר, לבקש מאיתנוחברות בפייסבוק, להתחרות על תשמת ליבנו בפורומים ולשתות בצמא את ציוצינו בטוויטר.
בטכנולוגיה המיושנת ההיא אנחנו ליהגנו והם הקשיבו. לא עוד. לא במדיה חברתית. עתה אנו מבינים כמה קשה, תובענית ואכזרית היא מלאכתם. כמה תעצומות נפש דרושות כדי להחדיר למוחותינו הרופסים את ה"עובדות הנכונות", כדי לתקן את משוגותינו, כדי לצנן את טרחנותנו, ועוד להג, ועוד מלל. בעיקר ועוד.
קודם, לא ידענו שהם זקוקים לחברים. היינו זקוקים למדיה החברתית כדי לקרוא אותם, עליהם ואודותם על מנת לדעת.
אי אפשר היה לדעת שהם חברתיים. במדיה החברתית הם מסבירים לנו.
ככה מוצאים היום עבודה. זרה.
כי זה לא לטלפון.
עוד:
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע
איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …
חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …
אגדה שלא היתה באמת…
לקראת בוא החורף פנו בני השבט האינדיאני לצ'יף הצעיר שזה עתה חזר מלימודיו בהרווארד וביקש לדעת אם השנה החורף יהיה קר. הצ'יף הביט בשמיים הבהירים, בהם לא נראה אף ענן ופסק שכן, החורף יהיה קר. כל השבט התפזר לקושש עצים לקראת החורף הקרב, אולם ליתר ביטחון, התקשר הצ'יף למרכז המטאורולוגי כדי לשמוע את דעה מקצועית. "החורף יהיה קר" פסקו במרכז המטאורולגי, הצ'יף נרגע. חודש לאחר מכן, כשבקושי עננתיים נראו בפאתי השמיים שוב פנה השבט לצ'יף – באותה שאלה. שוב פסק הצ'יף כי כדאי לקושש עצים ולהתכונן מבעוד מועד, ושוב התקשר למרכז המטאורולוגי שהרגיע אותו בסמכותיות: "החורף השנה יהיה קר במיוחד". כעבור חודש נוסף, כשלא נאה היה שהחורף יגיע כלל, דחק הצ'יף בשבט לקושש עצים נוספים והתקשר פעם נוספת למרכז המטאורולגי, בחשש רב. "החורף יהיה אחד הקשים שידענו" אמרו לצ'יף במרכז המטאורולוגי. "אבל איך אתם יודעים בוודאות?" הקשה הצ'יף."האינדיאנים מקוששים עצים כמו משוגעים", נשמעה התשובה…
ואיך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות?
כי אתרי דרושים ממליצים עליהן
כי אתרי סיוע למחפשי עבודה טוענים שמעסיקים מחפשים שם
כי חברות כח אדם ממליצות על כך
כי בלוגים אישיים של מנהלי חברות כח אדם ממליצים עליהן
כי יועצי מדיה חברתית ממליצים עליהן
כי יועצי מיתוג אישי ממליצים עליהן
כי מאמנים אישיים ממליצים עליהן
כי האקדמיה ממליצה עליהן
כי עיתון לאנשים חושבים חושב עליהן
כי מומחי IT ממליצים עליהן
כי הבנק! ממליץ עליהן
נכון לסגירת הרשומה לא הצלחנו להשיג את המלצתו של האינסטלטור שלנו, אבל אנו מבטיחים לעדכן.
עצות מזיקות למחפשי עבודה
1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש". זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.
2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.
3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".
4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.
5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם. תנו לפראיירים אחרים להתחלף.
6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM. בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.
7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.
8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.
9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.
10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.
11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה. למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.
מכירים עוד עצות דומות?
עוד:
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
במילה אחת: לא. בשתי מלים: לא קוראים.
ולא, אלו לא סודות מאחורי הקלעים. אתם דואגים היטב להספים באתרי חדשות ומידע, בטורי דעות, בבלוגים וברשתות חברתיות לטפטף פעם אחר פעם אחר פעם שאינכם קוראים, וגם אין לכם כוונה כזו. אתם מנהלי כ"א ומשאבי אנוש. לא נברנים. ואם עוד היה לנו ספק כלשהו אתם טורחים היטב להסיר אותו כשאתם ממליצים כמעט בנשימה אחת, גם להסתייע בכתיבה "מקצועית" של קורות החיים, וגם להירשם ל"רשתות חברתיות".
אתם הרי יודעים שכיוון שאתם רק "סורקים" קורות חיים, לכאורה במאמץ לאתר עבור הלקוח , או הארגון שלכם את המועמד המתאים ביותר- יהיו כישורי ההצגה שלו ככל שיהיו – אתם בעצם מחפשים גירוי, גימיק, ניסוח מבריק, הצגה שיווקית. "סטופר" שיעצור את הסריקה. לכן כדאי להיעזר בכם, או בעמיתיכם (350 ש"ח בבקשה) ולשפץ את קורות החיים שייראו כמו מיליון דולר, רק כדי שתוכלו להימנע מהצורך לבדוק, לחשוף, לדלג על הצהרות קידום עצמי תפלות ולנסות להבין באמת אילו מיומנויות וכישורים נדרשו למועמד כדי למלא את תפקידיו בעבר בצורה הטובה ביותר – והאם מיומנויות אלו יתאימו למשרה שאתם מציעים. כאילו שאם תקבלו את כל קורות החיים ערוכים "שיווקית" באמת תקראו אותם…
וההמלצה השנייה, רשתות חברתיות? עוד מנגנון שיחסוך לכם את הצורך לקרוא קורות חיים. ברשתות חברתיות לא מקובל לכתוב אוטוביוגרפיה שיווקית (גם לא בלינקדאין), ומי שייצור קשרים – ממילא לא צריך עצות. או מומחים לקריירה.
ואחר כך אתם "מגלים" סודות מאחורי הקלעים…. בכל הפורומים בקפה דה מרקר, תפוז, לינקדאין, פייסבוק, טוויטר, שווה קריאה, רידר, מאמרים וכו'.. אולי מאחורי הקלעים אבל בראש חוצות ותחת כל עץ (וירטואלי) רענן…
מאידך, אפשר שמי שהכי "הופתע" היו הקולגות שלכם. כלומר, הם ידעו שהם לא קוראים, והם גם ידעו שעוד כמה.. אבל הם לא ידעו שכולם, וכמה מעט, אם בכלל..
עוד:
עבודה בעיניים 
תגובות אחרונות