ארכיון
מומחים כותבים ל"עבודה בעיניים" על מיונים (גרפולוגיים) – זה לא הכל.
מספר רשימות העוסקות במיון, אבחון, הערכה ומהימנות עובדים פורסמו בחודש האחרון בבלוג.
על מיונים ומכוני הערכת אמינות ומהימנות פורסמו הרשימות הבאות:
נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
על התנהלותם של מכוני מיון פורסמו הרשימות הבאות
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
רשימה נוספת, הממליצה על אחת השיטות הרעה במיעוטה היתה זו:
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
הרשימה הנצפית ביותר מתוכן, עד כה, היתה במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק.
ביומיים האחרונים גילו מספר מומחי גרפולוגיה את הרשימה האחרונה לעיל, ועשו במיטב יכולתם להגיב ולהציג את עמדתם ודעתם על הרשימה, הבלוג והמקצוע.
לדעתנו, יש חשיבות רבה בקריאת ה"דיונים" בתגובות אלו, לכן אנו מביאים אותן כאן במרוכז ועל פי סדר כרונולוגי לנוחיותכם.
הערה לגבי מדיניות התגובות בבלוג:
עד עתה הקפדנו כי כל מגיב שטרח וכתב תגובה – זכאי לטרחה והתיחסות לתגובתו מצידנו. בעקבות חליפת התגובות להלן, וכדי להימנע מהתנצחות עקרה בעתיד – אפשר שיחול שינוי במדינות התגובות.
מומלץ לקרוא את הרשימה עצמה טרם קריאת התגובות.
קריאה נעימה
ההייטק – בושה ישראלית, ערבית ויהודית
"ערביי ישראל מתקשים למצוא עבודה בהייטק" מבשר TheMarkerIT מה – 03/03/2010 וחושף אגב כך עניין רגיש, טעון וכאוב לערביי ישראל ויהודיה כאחד.
דומה שכישלונם של ערביי ישראל בענפי ההייטק טעון בחינה ובדיקה. סיפור השתלבותם המופלאה של ערביי ישראל בכלכלה הישראלית הוא סיפור סינדרלה קלאסי היכול לפרנס דורות של אקדמאים ומספרי סיפורים מכל העולם ולשמש מופת לחברות בהתהוות שקיומן מאוים מאז היווסדן.
מאז ביטול הממשל הצבאי בישראל, וביתר שאת מאז מלחמת ששת הימים, ידע המגזר הערבי בישראל פריחה שמקורה בהסרת חסמים, ביטול רגולציה וכח עבודה זול משטחי יהודה ושומרון.
מהפך אמיתי חל כשאריאל שרון מונה לשר החקלאות. בתמורה להסכמתם שבשתיקה של מנהיגי המגזר לעיבוי היישוב היהודי מעבר לקו הירוק, גייס משרד החקלאות בראשותו, ובעדינות האופיינית למהלכיו, תקציבים, טכנולוגיות, יועצים ומשאבים רבים בעזרתם הפך המגזר הערבי ליצואן חקלאי משמעותי תוך עשר שנים, וליצואן החקלאי הגדול במזה"ת כבר לפני חמש שנים. ערבים מונו למועצות הייצור והשיווק שנשלטו שנים בידי המגזר הקיבוצי והמושבי. "קאל" ו"תנובה" נרכשו בחלקים על ידי היצרנים המובילים במגזר, רובם תושבי צפון הארץ.
משה קצב היה זה שפתח, כמנהגו, בכח וללא מעצורים את הדלת למגזר הדרוזי לענף הנדל"ן, בכהונתו כשר השיכון. מבנאים, סתתים, רצפים וטייחים הפכו הדרוזים לקבלנים המובילים בפרוייקטי תשתיות ובנייה, וללא תרומתם להאצת הבנייה בתקופת העלייה מחבר העמים אפשר שמיעוט הדירות למגורים בארץ היה מביא לעלייה תלולה במחיריהן ולאובדן אפשרות ריאלית לרכישת דירת מגורים סטנדרטית לרוצים בכך.
את מיומנותם בענף, והמוניטין שצברו, הפנו הדרוזים לפרוייקטי נדל"ן מרשימים בירדן, מצרים, ערב הסעודית ואף בסוריה. טייקוני נדל"ן יהודים בנו את מזרח אירופה ומרכז אסיה וטייקוני הנדל"ן הדרוזים גייסו כספים בבורסות דובאי, כווית, הודו וסין ובנו תשתיות, קניונים, מבני ציבור וקומפלקסי מגורים עממיים ויוקרתיים מפקיסטן ועד טורקיה. לאחרונה הרקיע המוניטין שלהם לשחקים, כשנחנך הפרוייקט האחרון המגלומני שבנו: בורג' דובאי, המתנוסס לגובה 816 מ'.
וגם מקומן של הנשים הערביות לא נפקד. יותר ויותר נשים ערביות מוסלמיות ניצלו את הנגישות להון הערבי ישראלי החדש ולמיומנויות הייחודיות למגזר ויצרו רשתות אופנה ייחודיות בכל המזרח התיכון ומדינות צפון אפריקה. לעומתן, נשים ערביות נוצריות העדיפו להתמקד בתעשיות התמרוקים השונות ובסדרת מהלכי בורסה מוצלחים השתלטו על החברות המובילות בענף.
הבדואים, ניצלו את יתרונותיהם בחברה הישראלית והפכו ליצואני נשק וסיוע בטחוני למדינות אפריקה, מרכז ודרום אמריקה, מרכז אסיה, אירן, ואפגניסטן. כמה מאילי ההון הבדואים מחזיקים גם בתוארי קונסול כבוד של מדינות בהן הם פועלים. אחרים קנו מחצית מקבוצות הכדורגל והכדורסל במדינה.
אמנם היו זעקות שנשמעו באקדמיה כאשר מרבית המשרות הנחשקות ובהן משרות דיקן ורקטור ממש "נמסרו" לערבים וערביות, אך הן שככו כשייצוגם של הערבים במועצה להשכלה גבוהה עבר 50 אחוז.
היה זה שמעון פרס, בכהונתו כראש ממשלת ישראל, לאחר רצח ראש הממשלה רבין ז"ל שפתח את הדלת לשילובם של ערביי ישראל בחברה הישראלית בהנחותו את שר הביטחון לחייב את הפוקד הצבאי על פי חוק שירות הביטחון – נוסח משולב 1986 שלא לפטור את ערביי ישראל מחובת השירות הצבאי הסדיר.
תוך שנים ספורות התברגו ערבים בכל חילות צה"ל ונוכחותם בלטה במיוחד בחילות התקשוב, המודיעין, האוויר והים, ובמיוחד יחידה 7100 המהוללת, שלולא היא, ספק אם הצבא האמריקאי היה משתלט על עירק, ואילו אירן, לבטח היתה נוטלת חלק משמעותי במירוץ החימוש הגרעיני. משם נסללה דרכם של רבים מבני המגזר לקצונה הבכירה בצה"ל ומשם – לתעשיות הביטחוניות.
לפני עשור , "ערב ועידת השלום השנייה באל אקצא" הוביל מנהיג הליכוד דאז, מי שיהפוך לראש ממשלת ישראל וידידם הגדול של ערביי ישראל משכבר, אריאל שרון, את שילובם במגזר הפיננסי. אליבא דשרון, כל החברה הישראלית צריכה ליהנות מפירות ההון הערבי – ישראלי. "כל ישראל "ערבים זה לזה" היתה סיסמתו בבחירות. כמעט בן לילה נוסדו, נקנו ונמכרו בתי השקעות, קופות גמל ופנסיה, קרנות השתלמות, חברות ביטוח ואף שני בנקים באמצעות הון שגייסו בארץ, בבורסות המזה"ת ובבורסות המובילות בעולם. לפני שבע שנים הושק בבורסה מדד "תלאביב – ערב – ישראל" שעולה בכמעט מאה אחוזים! בכל שנה מאז השקתו ברציפות!
התעשייה הפרמצבטית, התעשייה הכימית, תעשיות המזון הרשתות הקמעונאיות, המדיה הכתובה, האלקטרונית והטלקום היו כבר בגדר "טיול של ששי בבוקר למסגד" לערביי ישראל. למעלה מ- 75 אחוז מהן נרכשו על ידי חברות אחזקה ערביות, כמעט בן לילה.
על כל הפיתוח המואץ, ההשתלבות המהירה, התרומה האדירה למשק ולחוסנו (במשבר העולמי האחרון מדינת ישראל הצליחה לא רק לצאת מחוזקת, אלא אף רכשה נתחים ניכרים מחברות ובנקי השקעות מובילים מרשימת "פורצ'ן – 500"), העיבה רק עננה אחת, עיקשת, שסירבה להיעלם ועדיין אינה מבשרת טובות: ההייטק הישראלי.
ההיטק הישראלי, מפלטם של היהודים, סירב בתוקף לפתוח את שעריו למגזר, להון ולמיומנויות הייחודיות של ערביי ישראל, נוצרים, מוסלמים, גברים ונשים כאחד, פרט למשרות "עלה תאנה" ספורות בתפקידי אדמיניסטרציה, תחזוקה, הדרכה והטמעה.
העובדים בענפי ההייטק, ובעיקר מנהליהם הסתגרו יותר ויותר, כמעט ככת דתית, ככל שאחיזתם של ערביי ישראל בשאר ענפי המשק הועמקה. לא עזרה לערבים גם נוכחותם המוגברת ברשתות חברתיות. ענפי ההיטק יסדו רשת חברתית משלהם שהדירה במוגן את ערביי ישראל. "למנהל היי-טק נוח לעבוד עם מי ששירת אתו בצבא" טענו ראשי המשק הערבי בישראל. "תארו לעצמכם שלמנהל ערבי בענף הבנקאות יהיה נעים יותר לעבוד עם מי שמתפלל עימו במסגד" הטיחו בעיתונאים, חברי כנסת ו – 6 שרי הממשלה הערבים כאחד. "תארו לעצמכם שערבים יבנו מגדלי מגורים יוקרתיים לערבים בלבד" החרו החזיקו. מה תהיה תדמיתה של המדינה בזירה הבינלאומית?
הלזה ייקרא היי טק? אוי לאותה בושה.
עוד:
חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם
איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום
מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!
חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?
ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם
נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו
לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?
נבחן 2 מקרים:
הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:
בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים". משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות. אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")
האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:
בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .
סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.
1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים", בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.
2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?
3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.
4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.
5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.
6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"
7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.
8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.
ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:
יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?
עוד:
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"
עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן.. על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.
מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.
ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"…. קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?
בעעהההה….
שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים: נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.
נכון? לא נכון..
כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"
סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?
כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:
1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות" בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.
מה עוד? הנה:
2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?
3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?" ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"
ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?
4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?
5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.
6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.
על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.
מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.
עוד:
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מכון המיון, אבחון, מהימנות, השמה, מיקור חוץ (ועוד) אדם – מילא, המכון הגדול מסוגו בישראל, המחזיק גם בבעלות חלקית על המתחרה הגדול שלו, פילת, מייפה את קורות החיים שלו. לא מעט.
באתר האינטרנט של מכון אדם – מילא, מופיעים קורות החיים ועל פי הם:
1. 1958
מכון אדם נוסד בירושלים על ידי מרונה גרינברג, דב ינאי ואורניה ינאי.
על פי הדר' אורניה ודב ינאי (מומחים בעלי מוניטין בינלאומיים בתחומם) המידע שונה מעט:
דר' דב ינאי, על פי המידע שרשם בכרטיסו האישי בחברה אחרת בבעלותו, נולד ב – 3 בספטמבר, 1940. מכאן שבשנת 1958 היה דר' ינאי בן 18 בלבד. אשתו ושותפתו לבעלות, הדר' אורניה ינאי, בכרטיסה האישי בחברה אחרת בבעלותה, כותבת שקבוצת אדם נוסדה בשנת 1977.
2. 1984
מכון מילא נוסד בשנת 1984 בתל אביב על ידי ד"ר אלישבע גיבלי.
אלישבע גיבלי – אלמנתו של בנימין גיבלי, אל"מ (מיל) וראש אמ"ן בצה"ל, ההוא מפרשיית "עסק הביש" ובית דין השדה שגזר את עונש המוות היחיד בתולדות צה"ל למאיר טוביאנסקי. בנימין גיבלי התלונן, ימים אחדים לפני מותו כי הוכה בידי אלישבע, אשתו, שמצדה טענה כי בעלה מנסה לנשל אותה מרכושם המשותף. השניים, הסתירו שנים מספר מבני זוגם וילדיהם, רומן בן למעלה מ- 3 שנים, עד שהחליטו להינשא זה לזו.
3. 2003
מכון מילא ומכון אדם התמזגו, והחברה שינתה את שמה ל"אדם מילא בע"מ", בהנהגת ההנהלה הנוכחית של החברה, אבנר יהודאי, יו"ר ונמרוד בצר, מנכ"ל.
גלובס דווקא מדווח ב – 29 באפריל 2002 על המיזוג, לא ב – 2003. בידיעה כבר לא מוזכרת הד"ר אלישבע ג'יבלי בין בעלי מניות מכון מילא. במקומה מוזכרים ר"וח אבנר יהודאי ו… אביאם סלע, כן, ההוא, מפרשת פולארד. סלע טוען כאן, כי הוא זה שהקים את מכון מילא, לא גיבלי. על סלע, שהיה עד 2006 יו"ר דירקטוריון אדם מילא,נכתבו עוד בשנת 1987 בדו"ח ועדת המשנה לשירותי מודיעין ובטחון של ועדת החוץ והבטחון בכנסת הדברים הבאים (דו"ח בסוגיית ג'ונתן פולארד): "בעת הופעתו בפנינו, אל"מ אביאם סלע לא היה בהיר, לא היה עקבי וגם לא דייק" (שם, עמ' 11). במהלך שנות שליטתו של סלע באדם מילא, פרסם, בכובע אחר שהוא מחזיק, כי מערך האנרגיה של מדינת ישראל בסכנה חמורה, עקב אי הערכותו ל"באג 2000".
לאחר הרכישה מונה ליו"ר החברה ניר דגן מקרן סקיי.
קצת מפתיע שמכון מיון שיו"ר הדירקטוריון שלו הוא רו"ח האמון על ערכי שקיפות, ובעבר הוכיח שאינו חותמת גומי , מקל ראש ב"קורות החיים" שלו.
במיוחד כשחדשות לבקרים מאיימים גורמים (אינטרסנטים) שונים להפעיל מומחי שב"כ ואף לתבוע כאלו ש"מייפים" קורות חיים. הטיעון העיקרי שלהם הוא הפרת אמון.
הטיעון הזה טוב גם לנו.
אשר לנו, לדעתנו קורות חיים אינם חזות הכל, והם סוג של "הצעת הגשה" בלבד, שלרוב ממילא נדחית. מאידך, אנחנו מבינים את אדם מילא.
ושאלה אחרת שמנקרת במוחנו:
מדוע מי שאמון על חשיפה וגילוי מצטיין דווקא בשורשים עמוקים במחוזות ההסתרה והכיסוי?
עוד:
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
לסוללת המבדקים והמבחנים המשונים שעובדים מחפשי עבודה ועובדים כאחד הצטרפו בשנים האחרונות מבדקי האמינות. כמו שאר סוגי המבדקים, גם אלו נגועים בפולשנות חדירה מוגזמת ובלתי נחוצה לצנעת הפרט, תוך עבירה לכאורה על החוק (אחד, לפחות). חברות ומכונים אלו, מנהלים מאגרי ידע ובסיסי נתונים לצרכי "מחקר" ובעיקר לצרכי שיווק עצמי ובניית מוניטין. לצרכי קידום מכירות, תוך עטיית אצטלת מחקר אקדמי, מפרסמת ליאת בסיס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית ויועצת מחקר ופיתוח בחברת "מידות" – אחת החברות הידועות בתחום ממצאים מרעישים:
הממצא הראשון (נתוני 4639 נבדקים):
הנה השני (נתוני 8600 נבדקים):
וואלה?
חזקה עלינו, שמי שמתהדרים במחקר ופיתוח בהערכת אמינות עובדים, בעלי תואר דוקטור בספסיכולוגיה ומנחים כתיבת קורות חיים, יבצעו מלאכת חקר אמינה, יסודית ומקיפה. הבעיה היא הממצאים
העובדות:
1. מעסיקים שילמו עבור 13000 מבדקים,
2. 13000 נבדקים (רק לעניין זה) נחשפו לפרטי פרטים, חלקם שילמו במשרתם או בתקוותיהם למשרה,
הממצאים:
קלישאות "עוגיית מזל".
במציאות שבה תעשייה אדירה של מומחי שיווק עצמי, מיתוג אישי, אימון, שיוף, צחצוח, מירוק וליטוש, "מנחים", "מכינים" ו"מכינות" לפלא בעינינו איך הממצאים כל כך טריוויאליים ומינוריים. עד כדי כך מינוריים, שהם מעידים בעיקר על איוולתם וחוסר תוחלתם של המבדקים הללו, ושל כל המעורבים בהם.
לו אנחנו היינו עובדי או מנהלי חברת "מידות" לעולם לא היינו מפרסמים "ממצאים" כאלו. הדבר האחרון שהיינו מעוניינים בו הוא שכולם יבינו איך אנחנו עושים את כספנו.
מנהל משאבי אנוש/מעסיק: הזמנתם מבדקי אמינות? מגיע לכם.
לאלו שרצים מהר לספר לחבר'ה: מגיע גם לכם.
ולאלו המתפרנסים מ"הכנה" למבחני אמינות: מגיע גם לכם.
עוד:
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
1. כי אין צורך, לחץ או איום לשלם ל"מומחים" עבור "הכנה" למבדק.
2. כי משך המבדק/ים קצר, ויכול להסתיים תוך 10 דקות.
3. כי השימוש בה ככלי מיון הוא הנפוץ בארץ, יותר מכל שיטת מיון, היא הפכה לסטנדרט, אפילו לקבלה למוסד, ובפאראפרזה על IBM: אף מנהל משאבי אנוש עוד לא פוטר משום שביקש חוות דעת גרפולוגית.
4. למרות האמור בסעיף 3 לעיל, כולם יודעים שמדובר בכסת"ח, או הצדקה לדיסוננס, ויש סיכוי רב שחוות הדעת שתוגש עליכם תהיה "רב משמעית"
5. עלות המבדק הגרפולוגי נמוכה למעסיק ממבדקים אחרים, ומשמשת מתמרץ לכסת"ח . למבדקים אחרים עלות גבוהה ומעסיקים עורכים "מיון מוקדם" להפנייה למבחני מיון.
6. אנשי מדעי ההתנהגות מציינים כי תוקף המבדקים הגרפולוגיים הוא אפס. זה נכון. אלא שהטענה הזו נועדה להמליץ על סוללת מבדקים שתוקפם (נכון לעכשיו) גבוה יותר. ולכו תתווכחו עם ה"תוקף" המדעי, ה"מתודולוגיה", שיטת ההיקש וכו'. אף אחד לא מתווכח עם "מדע" , גם אם יכולת הניבוי שלו זהה להטלת מטבע.
7. מנהלי גיוס ומשאבי אנוש מתנהגים כצרכנים: מי שהשקיעו סכום לא מבוטל במבדקי מיון לכמה מועמדים למשרה אחת מחוייבים רגשית לקבל את התוצאות כלשונן, אף ללא בדיקה שטחית של אמינותם, גם אם לדעתם יש צורך בכך. מה הם יגידו למנכל או לחשב? מבחני המיון היו בזבוז זמן וכסף? דווקא בשל תפוצתם, עלותם הנמוכה, והדעה השלילית הרווחת על אמינותם של מבדקים גרפולוגיים, קיים סיכוי גבוה שחוות הדעת הגרפולוגית תהיה רק שיקול אחד מתוך מכלול, ולא פסק דין סופי.
8. מבחני מיון נאגרים, מעובדים ונמכרים פעם אחר פעם ללקוחות מכוני המיון, גם כאלו שטרם פניתם אליהם. תןצאות המבחנים יכולים להשפיע על עתידכם למשך עשור. מגבלות הגרפולוגיה מונעים הקמת מאגרים דומים, ואם לא הצלחתם פעם אחת מטעם מעסיק אחד, אף אחד אחר לא יידע ולא יושפע מכך.
10. אם נפסלתם על סמך חוות דעת גרפולוגית, ואם תרצו בכך, תוכלו לתבוע, גם מבלי שקיבלתם את חוות הדעת לידיכם. האיסור על השימוש בה במדינות רבות, הנחייתו של נציב שירות המדינה כי נדרשת הסכמתו של המועמד למבדק גרפולוגי , פסקי דין שונים של בית הדין לעבודה שכבר הפנימו את מגבלות השיטה, ואפילו חוות דעת גרפולוג מטעמכם – יקנו לכם יתרון ואולי פיצוי כספי הולם. אם לעומת זאת, נפסלתם על סמך מבדקי מיון "מדעיים"…
11. מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש ורכזי גיוס בחברת השמה ממיינים, כך או כך, על פי שיטות שונות, רובן דעות קדומות. נדחיתם בשל השכלה עודפת? מצב משפחתי? גיל? מקום מגורים? מוצא? – לאלו יש כלים שונים להתמודדות, כולל הפנמת העובדה שזה מנהג העולם. נדחיתם על סמך בדיקה גרפולוגית? לא נורא. גרפולוג אחר, אצל מעסיק אחר – ממילא יכתוב משהו אחר. נדחיתם "מדעית"? אין לכם כלים, יכולת או הזדמנות להימלט מהגושפנקא הזו, אפילו בעיני עצמכם.
12. גם אסטרולוגיה זה בסדר. הביקורת הציבורית והאישית על שיטות "לא מדעיות" מסכנת רק מחפשי עבודה ומועסקים במהלך הקריירה. שיטות לא מדעיות ניתן להוכיח, להפריך, לתבוע, לשנות עמדות וכו'. היכולת להפריך שיטות שנחזות למדעיות, הוא עניין למדענים ולאקדמיה. למחוקק, מערכת המשפט, מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש אין כלים או מוטיבציה לעסוק בכך.
13. ואם השגתם חוות דעת גרפולוגית טובה או מעולה (פה תוכלו לקבל דוגמית, חינם) הצטיידו בכסת"ח משלכם – עבודת הגמר לתואר שני הצןפיעה באתר האינטרנט של כוהנת הגרפולוגיה – הגב' חנה קורן.
עוד:
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.
מקריאת הידיעה מתברר:
"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.
"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם, בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים ועוד. לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא" ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.
על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.
מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.
אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.
כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996, שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.
איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?
הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.
פסקה ראשונה:
"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".
הפסקה השנייה, מעניינת יותר:
"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".
בתרגום חופשי:
לא הפרנו חוק,
הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,
וחוץ מזה, העובדות שגויות.
גם רשמים קודמים נכשלו,
אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.
אבל סוף טוב, הכל טוב.
במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.
זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".
מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא
מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.
עוד:
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מכוני מיון והערכה מציעים את "שירותיהם" למעסיקים תמורת כסף (עלות בחינת מועמד למעסיק נעה סביב אלף ש"ח) את הזהב הם מפיקים מהפס.. ממחפשי העבודה.
לשיטה מספר שלבים:
ראשית, הפחדה:
הכרחי להטיל אימה על מי שממילא שרוי בחרדה. לכן יאמרו לכם שהסיכוי שלכם לעבור מבחן מיון הוא רק 15 אחוז.
שנית, ריכוך:
הסיכוי שלכם לעבור מבחן כזה אמנם נמוכים, אבל אל יאוש. באמצעות שקר כלשהו תוכלו להעלות את הסיכויים שלכם לעבור בהצלחה מבחן מיון ל- 80 אחוז!
שלישית: פיתוי וטעימה:
יציעו לכם פתרון פשוט, קל, ולא כואב. אפילו לא 200 ש"ח ויש לכם נשק סודי.(אם אתם ממש משקיענים יציעו לכם "ערכות הכנה למבחני מיון" קרי: לשלם יותר עבור אותה סחורה.
רביעית, דחיקה לפינה:
קניתם ספר ולא "ערכה"? המכון לא פראייר. אחת לכמה עמודים בספר ה"הכנה" שרכשתם, תוכלו לצפות, על חשבונכם, בפרסומת הפורטת על רגשותיכם ודוחקת בכם להירשם ל"קורס ההכנה לבחינות המיון לעבודה".
חמישית, למכור בקמעונות:
למה למכור קורס אחד מקיף, כשאפשר לפרוט אותו לחלקים ולמכור כל חלק בתשלום נפרד? ולמה לא להקטין עלויות תפעול ולהגדיל רווחיות ע"י מכירת "קורסי הכנה באינטרנט"?
ששית: ספאם, ספאם, ושוב ספאם, אה.. "קידום אתרים המנועי חיפוש":
מאמרים בניית אתרי דמה ואתרים מתחזים ל"נייטרליים" אך באופן מפתיע משתמשים באותו האקסט, עם או בלי קרדיט.מישהו צריך הרי להפיץ את הבשורה.
שביעית, הפחדה נוספת:
נכשלתם? לא יספרו לכם, ולא תוכלו לגשת למבחן "מתקן" נוסף אלא כעבוד שנתיים.
שמינית, בצע כסף. שוב.
אבל, תוכלו לרכוש, על חשבונכם את התוצאות, או: ניחשתם נכון, קורס.
תשיעית, התלוצצו עמכם בשלב השביעי:
אחרי זמן מה תזכו להצעה מטעם המכון לעבור את המבחן מחדש, ו"לשפר" את הישגיכם. בתשלום, אלא מה.
אם להודות על האמת, פריחת הענף ו"הפיתוח העסקי" המואץ שלו הוא כנראה הפתרון התעסוקתי שמצאו אנשי מדעי ההתנהגות לפרנסתם.
עם ניסיון ורקע יצירתי ורווחי כאלו השמיים הם הגבול. הכל בגדר האפשר.
נניח, לחנך קהלי יעד נוספים לשלם תמורת מה שממילא מגיע להם.
עוד:
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
עצות מזיקות למחפשי עבודה
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
עבודה בעיניים ב RSS
תגובות אחרונות
עבודה בעיניים 
בחיים שלי לא קראתי כזה גיבוב של טקסט חסר משמעות, קשר או איזשהי אחיזה המציאות..
כמי שהתנסתה בניתוח גרפולוגי ונדהמה מהדיוק שבאבחון, אני ממליצה לכותב לבדוק את "ממצאים"
שלו שוב בצורה אוביקטיבית יותר.
תודה, לנה
דברייך מחזקים ביתר שאת את דעתנו בזכות האבחון הגרפולוגי כמו גם, בזכויות המאובחנים גרפולוגית.
בלוגר יקר, גלשתי למאמרך בטעות, איני מכירה את עולם הגרפולוגיה (בטח לא כמוך) אך דבריך הצינים שעשעו אותי מאד.
מעבר לזעם ולכעס שמזנקים מדבריך (ייתכן ונפגעת בעבר מהגרפולוגיה) אתה גם שוגה בהם.
אל מאמרך כאמור הגעתי בטעות, חיפשתי משהו בתחום מדעי ההתנהגות ומצאתי כמה וכמה בוגרי מדעי ההתנהגות שעוסקים בתחום הגרפולוגיה והנה בסעיף 6 שלך אתה מציין בנחישות כי אנשי מדעי ההתנהגות פוסלים את האבחון הגרפולוגי… מה שפוסל מבחינתי את כל המאמר.
דבר נוסף בלוגר יקר, תגובתך ל-לנה, מחזקת אף היא את טענתי לגבי הכעס העז הטמון בך ויש לי תחושה עמוקה שהגרפולוגיה עלתה על זה וכך מצאת את עצמך מנסה להתקבל למקומות עבודה ונפסל. תודה על החיוך שהעלת אצלי, בלוגר יקר עלום שם.
תודה, מירב
לפעמים, כל מה שנחוץ זה לקרוא. מומלץ מאוד אגב, בעיקר למי שמעוניין להגיב.
1. תמיכתנו (אלו "אנחנו" קרי: בלוגרים, לא בלוגר) במיון על פי הגרפולוגיה מופיעה בכותרת הרשימה בצורה ש(לדעתנו) קשה לטעות בה. עכשיו אנו מבינים ששגינו, ויש מי שטועה. אפילו שתיים.
2. הרשימה כולה מנמקת מדוע, לדעתנו מיון גרפולוגי עדיף על שיטות מיון, אבחון והערכה אלטרנטיביות.
3. סעיף 6, אגב, איננו דעתנו. אם תקישי על הקישור באותו סעיף תגיעי לרשימה, (שלנוחיות הקוראים מכילה טבלה ברורה) שנכתבה בידי אנשי מדעי ההתנהגות. חלקם בעל תואר שלישי. מאליו ברור, שאנו איננו אנשי מדעי ההתנהגות, כי אז אולי לא היה עלינו להתלות באילנות גבוהים.
4. כיוון שלא מדובר במאמר אקדמי, לא צירפנו בבליוגרפיה מלאה של המקורות האינטרנטיים המתארים מסקנות דומות, או אף זהות לחלוטין. לדברייך גלשת לרשימה בטעות, אנו מציעים שתגלשי בכוונה מלאה להזים ממצאים אלו וטענות קשות של אנשי אקדמיה, מחקר, מנהלים בכירים בתעשיית המיון, אבחון והערכת כח אדם. אפשר שכולנו נצא מכך נשכרים. היה ולא תמצאי נוכל לספק מקורות נוספים שמצאנו. גם בעברית. אנו מבטיחים לך, לפרסם את ממצאייך כלשונם.
5. לא רק זו, אלא אף זו: ציינו במפורש קישור לעבודת מחקר ישראלית הטוענת כטענתך. לא מצאנו מקורות אינטרנטיים נוספים.
6. הגרפולוגיה היא כלי בשימוש בעולם המערבי. דווקא בו, השימוש בה לצרכי אבחון או הערכה תעסוקתיים נאסר במדינות רבות, ואף בארץ ישנן הנחיות מפורטות לשימוש בה במגזר הציבורי, כמו גם פסקי דין המתייחסים לשימוש בה בתחום התעסוקה.
7. זו תהיה תיאוריית קונספירציה גרועה, לחשוב שמא פעולות אלו, בארץ ובעולם, ננקטו בשל דעתנו, ולמרות שאנו נהנים מחנופה, גם לא בשל קריאת רשימה זו בבלוג. ואמנם, קיימת אפשרות שמחוקקים, רגולטורים, שופטים ואחרים עשו מה שעשו בעניין הגרפולוגיה משום הכעס והזעם שנמצא בקרבם כיוון שנפגעו מהשימוש בה, או שניסו להתקבל למקומות עבודה ונפסלו, בעטיה, אך לנו אין ברירה ועד לשינוי מתאים של החוקים, התקנות וההנחיות, נצטרך "להתנהג בהתאם".
למרות שגם אנו מצאנו עצמנו משועשעים, הגבנו לגופה של תגובתך, ולגופן של הטענות שהעלינו ברשימה: לכל מועמד/ת שניצב/ת בפני ברירת מיון עדיפה שיטת המיון על פי הגרפולוגיה. זהו, נקווה שזה ברור מספיק.
הענין הוא…
תגובתך היתה תגובת Ad Hominem קלאסית.
כאשת מדעי ההתנהגות, ונושאת משרה בתחום ההשמה היינו דווקא מצפים, לתועלת קוראים וגולשים בטעות כאחד, לתגובה שאינה רק הטלת דופי ושלילת האחר. למקרא תגובתך נזכרנו באמירתו המפורסמת של ח"כ (דאז) משה סנה (האיש, לא הרחוב) "טיעון חלש, להרים את הקול".
אנחנו גם מסרבים להסיק מתגובתך על התנהלותם של אנשי מדעי ההתנהגות העוסקים בתחומך.
אין לנו גם עניין להצביע על הדמיון בכתובת ה – IP של המגיבה הקודמת ושלך. יכולות להיות לכך סיבות רבות.
רוצה לעשות שירות טוב לקוראים ולגולשים בטעות לבלוג? כתבי רשימה משלך והסבירי מדוע, לדעתך, כאשת מדעי ההתנהגות בתחום כח האדם עדיף השימוש בגרפולוגיה ככלי מיון, אבחון, והערכה תעסוקתיים. למרות שכתבנו אחת בעצמנו, יש מקום לכולם.
אחרון, אחרון:
כן, יש אפשרות שאנחנו טועים. האמת לא נמצאת אצלנו במזווה או בסלון.
מעניין…
מעניין מה הוא נסיונך עם חוות דעת גרפולוגיות שכך יצא קצפך עליהן.
בתור גרפולוגית העוסקת בתחום מזה שנים רבות אינני יכולה לעבור בשתיקה על המאמר.
אין אני באה להתנצל, להצדיק, לשכנע אלא רק להצביע על מספר אי דיוקים "קלים".
עבודת הגמר היא של חוה קורן ולא של חנה קורן אבל זה רק כדי להצביע על המחויבות שלך לאמת, לדיוק ויכולתך לשים לב לפרטים "לא רלוונטיים"…
חוות דעת גרפולוגית מקצועית מתבצעת ע"י שני גרפולוגים לפחות, כאשר אלו עובדים באופן מקצועי ולוקחת הרבה יותר מ"עשר דקות".
האם לטעמך חברות שרוצות כסת"ח ישלמו במשך שנים לאותו הגרפולוג עבור חוות דעת או שמא מדובר בהודאה כי חוות הדעת אכן תורמת?
האם יכול להיות שאנשים "נופלים בבדיקה גרפולוגית" כי הם פשוט לא מתאימים לתפקיד?
האם זה מה שקרה לך? אתה יודע.. לא כל אחד מתאים לכול תפקיד..
מניסיון – גרפולוג מקצועי (ולצערנו יש הרבה שהם לא) יכול להצביע על דברים שאין כל סיכוי לעלות עליהם בשום דרך אחרת למעט הדרך ה"כואבת" – העסקה ואכזבה.
מניסיון – כל כך הרבה סקפטיים, "חכמים" וממורמרים ממך הסכימו להתנסות בחוויית הניתוח הגרפולוגי כדי לבחון את דיוקו ודבריהם "אחרי" היו שונים בהרבה מה"לפני".
אתה מוזמן…
תודה, דורית
עניינית:
1. נסיוננו שלנו, שאינו רלוונטי לרשימה ולכן לא פורט, אינו מעלה ואינו מוריד לאף אחד כהוא זה.
2. הרשימה יוצאת בהחלט להעדפת הגרפולוגיה ככלי מיון על פני שיטות אלטרנטיביות.
3. לגבי עבודת הגמר שתומכת בטענותיכם, – תודה, יתוקן.
4. הביקורת על השימוש בגרפולוגיה ככלי מיון – אינה שלנו. ואינה מופיעה בבלוג הזה בלבד. למעשה, היא מופיעה במנעד רחב של הקשרים בכל רחבי הרשת.
5. כדי להזים טענות של מומחים כמוכם למיון והערכת כח אדם יש לספק תימוכין. ההשתלחות האישית היא אולי טיעון, אבל לא ענייני ובוודאי שאינו מכבד, מקדם או מסייע לתומכים נוספים בשימוש בגרפולוגיה.
6. לציבור המאובחנים ומזמיני אבחונים גרפולוגיים, כמו שלושת הקוראים של הבלוג, אין כלים לדעת מיהו גרפולוג "מקצועי", אולם הבנו שזיהית מחלק מדוגמאותינו תופעות רווחות אצל עמיתים למקצוע.
לגרפולוגים בישראל לפחות 2 אגודות שונות, חלקם גם חבר באגודות של מדינות אחרות או בינלאומיות. אם קיימים בתוככם גרפולוגים "לא מקצועיים" שבעטיים ציבור מומחים במדעי ההתנהגות, כמו גם מחוקקים,ממעיט בערכה של הגרפולוגיה – האינטרס שלכם הוא לטפל בכך. בעיקר למענכם, וליוקרת המקצוע. תגובות בבלוג, יהא נידח או נפוץ ככל שיהיה אינו בדיוק המקום הרלוונטי לכך.
7. לגבי שאלות ה"האם" שהעלית – האם הן רלוונטיות לטענותיהם של העוסקים בתחומי המיון?
8. נחזור שנית על טענותינו ברשימה לעיל, במלים קצת שונות: ישנן שיטות גרועות יותר ממיון על פי הגרפולוגיה, ולכן אנו ממליצים דווקא עליה, בהינתן הברירה למועמד.
9. בבלוג הנ"ל ישנן כבר עשרות רשימות. חלקן נוגע למכוני מיון , אבחון והערכה. כלומר, לא "נטפלנו" לגרפולוגיה כי היא מטרת רשימתנו. אנו סוקרים מגוון תופעות בשוק התעסוקה, איתן מחפשי עבודה, משפרי קריירה, וגם.. מעסיקים, חברות כח אדם, השמה, מכונים, אתרי דרושים, משרדי פרסום, יועצים, מאמנים אישיים ועוסקים נוספים בתעשייה, מתמודדים.
10. כפי שכתבנו בתגובה הקודמת: יש מקום לכל דעה וטענה עניינית כדי לקיים דיון מושכל.
ממליצה לך להכנס לאתר http://www.annakoren.co.il
לקרוא על מחקרים רבים שמוכיחים את ההיפך המוחלט
(לא ציינת אפילו מקור..)
בינהם מחקר שנעשה עם אוניברטיסטת אוקספורד.
ואגב, חוה קורן ישראלי עשתה את המחקר בטכניון
שגם הוא מוסד לא פחות מכובד מה"טבלה" הערומה
שאתה מציג.
הבעיה בבלוג שלך – היא הנימה וההתנשאות.
חטא ההיבריס.
מאידך, ניכר כי אתה נהנה לכתוב… ככל הנראה ללא תמורה
ומבלי להזדהות… אז מי אנחנו שנגיד לך מה ואיך לכתוב.
בהצלחה,
תודה, איילת.
יודעת מה? נשברנו. הצלחתן לשכנע אותנו.
אמנם כבר קודם היינו משוכנעים שהגרפולוגיה ככלי מיון עדיפה למי שלהוותו נשלח למיון, אבל אחרי 4 עדויות של גרפולוגיות ומומחיות מדעי ההתנהגות שעובדות בצוותא באותו המקום, כולן מתייחסות לגופם של הכותבים,לא מעלות שום טיעון חדש או רלוונטי ומצפות לשכנע אותנו (ואולי גם את הקוראים) שהצדק עימן, מניסיונן בעיקר, השתכנענו.
בהתאם, הנה המלצתנו לקוראים: הגרפולוגיה עדיפה לכם ככלי מיון (אגב, כדאי לקרוא גם רשימות לגבי שיטות מיון אחרות). לא משום שאנו כתבנו זאת קודם, אלא משום שמומחי גרפולוגיה ועמיתים לאותו מקום עבודה טוענים כך. הנה האצטלה המכובדת שכה חסרה לנו.
משהו על כתיבה והיבריס:
אכן, אנו חושבים שמי שטרח והגיב, ראוי לטרחה זהה מצידנו. אנחנו גם נוהגים להשתמש בשפה שאינה עולבת וככל הניתן אינה שפת דיבור. אם ברצוננו זה, לספק במה לדיון גם לדעות סותרות את שלנו באופן שאולי יתרום לדיון לגבי תופעות והתנהלות שחקנים בשוק התעסוקה – ובאופן הכי מכבד לכל אחד ואחת – אנו חוטאים בהתנשאות ובהיבריס, אזי אנו אשמים פעם ראשונה.
אנו אכן מעדיפים התייחסות עניינית לגופן של טענות ומובאות. קוראים לזה דיון ענייני, וישנן דרכים רבות לסתור טענות ענייניות. כולן יתייחסו לגופן של טענות ולא גופם של טוענים. בניגוד לטענתך- דיון כזה אינו מהנה אותנו. ההיפך, אנו מצטערים על כך צער רב.
ובזה אנו אשמים פעם נוספת
ידוע לנו שקל יותר בשיטות השתקה, הפחדה ודיסקרדיטציה (הנפוצות בכל סוגי המשטרים) לחסל טענות פשוט על ידי חיסול הטוענים. נעשה כמיטב יכולתנו לעודד את דרכנו דווקא, כאן בבלוג.
ובזה אנו אשמים פעם שלישית.
ולגבי ההיבריס:
אנו מודים כי לנו אין אינטרסים כלכליים ואחרים במחפשי עבודה, משפרי קריירה ומזמיני אבחונים. חבל שלא ציינתם זאת מפורשות, אלא בעקיפין. אנחנו גם לא מיתיימרים לחרוץ משפט על אישיותם, אופים, והתנהגותם עבור אחרים, בין בתשלום ובין בהתנדבות. לטעמנו – זוהי תמצית ההיבריס.
איננו מתחום מדעי ההתנהגות, איננו גרפולוגים, איננו אנשי משאבי אנוש, וכשהערכנו עובדים בעברנו – אף אנו חטאנו ועשינו זאת בשיטות להן תוקף מדעי נמוך: השכלה, ניסיון, מיומנויות, ממליצים, ראיון, וכו'.
המוציא מחברו – עליו הראייה, נאמר. 4 מגיבות שונות, ממקומות דומים, קראו, לא הבינו מה קראו, הגיבו אישית (אנחנו "מתוסכלים", "כועסים", "זועמים", "נכשלנו". לא נתווכח. נשאל רק: רגע, הרי משלמים לכם לומר זאת, לא?) והביעו השערות על הסיבות לרשימה, נמנעו מלתקף את דבריהן אלא ברטוריקה. כולן עשו זאת מתוקף מקצוען, תפקידן ועל חשבון שעות עבודתן ומעסיקן, וכולן נגועות אישית בתגובתן: פרנסתן היא על מבחני מיון אלו.
יתרה מזו, כולכן התעלמתם כמעט מכל מה שכתבנו, וכל ניסיונותינו לענות לכן עניינית.
את עצמך, מלגלגת על כי אנו כותבים ללא תמורה. את צודקת. זה אכן סוג ההבריס המאפיין אותנו.
ואתן עוסקות באבחון? בהערכה? במיון?
ולנו ההבריס?
האמת, אולי שוב טעינו ואתן צודקות: אנו שואלים את עצמנו מדוע אתן זקוקות לדרך זו כדי לטעון טענות מדוע כל כך אכפת לכם מה כותבים בלוגרים (שאתם מכנים "מרירים") בפינה נידחת ברשת ומדוע אינכן מגיבות באתרים מכובדים בהם בעלי מקצוע מאסכולות שונות משלכם מציגים ממצאים וטענות?
איכשהו, רק תשובה אחת מנקרת במוחנו: קל להיות עליון, כוחני ומשתיק מולנו. לא צריך להתמודד עם טוענים הכותבים בשמם ותוארם שמשקלם על השוק הרלוונטי לכם – גבוה לאין שיעור משלנו.
אחרי שקראנו אתכן היטב, מטריד אותנו מאוד שאתן עוסקות באבחון, מיון והערכה בשוק התעסוקה.
נתחיל מהסוף. איפה כתוב שאנחנו עוסקות באבחון, מיון והערכה בשוק העסוקה??
בובעצם מי זה "אנחנו" ??:)
לי בכלאופן אין שום כוונה להשתיק, להיפך.
וזה נחמד שניסת\ם לשבח את הגרפולוגיה. הבעיה, בעיני, כמו שכתבתי בנימה.
בצורה, בלעג ברדידות.
הפניתי למחקרים של אוניברסיטת אוקספוד. לא ראוי לציון?
לא לקטי שום לעג בכתיבה ללא תמורה. רק תהיה ותו לא.
תהיה על האנגיה שלא ברור מה המטרה.
אשמח ואודה אם תסביר.
ויחד עם זאת. לומר שגרפולוגיה היא כלי מועדף
ולהציג טבלה (שמקורה לא ברור) ולמור שהתוקף הוא אפס?!
גורם לי להרים גבה ביחס לטוהר המידות.
בכל זאת תודה על שהעלת את הנושא.
שיהיה לך רק טוב.
תודה, איילת.
לשאלתך: מגיבות 2 ו – 3 ציינו במפורש שהן בתחום. תגובותיהן נשלחו אף מאותו מחשב. כל המגיבות שלחו את תגובותיהן מאותו מקור. עם זאת, הדיון מצידנו אינו לגופם של מגיבים ותשובתנו זו נכתבת רק כתשובה לשאלותייך בתגובה זו ותגובתך הקודמת ולכן לא נפרט יותר.
לשאר הפסקאות בתגובתך:
עמדתנו הנחרצת מתנגדת למבחני מיון, אבחון והערכה. מכל סוג. התופעה נפוצה בארץ בשיעור מדאיג לעומת מדינות אחרות, עם רגולציה מועטת, ללא פיקוח וללא שיניים.
הגוף הגדול בתחום המיון וההערכה בארץ, למשל, הוא תמנון רב זרועות שתחת התאגדויות שונות מלווה את מרבית האוכלוסייה משלב הגיוס לצה"ל, ועד תוכנית וויסקונסין, אם תרצי.
המחשבה כי גוף כזה ירכוש בעתיד נתחים נניח מחב' דן וברדסטריט האוספת נתוני אשראי ומידע צרכני, יקים שותפות עם חברת HP בהקמת או ניהול המאגר הביומטרי, ישיג נתח בניהול המאגר הגנטי, כשלכל חברה מסחרית בארץ כבר יש גישה למרשם האוכלוסין היא מבהילה. ההשלכות הן לכולנו.
גם כך הפיקוח רופף וחסר אונים מול עבירות לכאורה על החוק של גופים כאלו והמדאיג ביותר הוא שמדובר בגופים פרטיים, שהשקיפות מהם והלאה והאינטרסים שלהם עשויים להיות מנוגדים לאינטרסים של אזרחים ומדינה כאחד.
במציאות כזו, אם קיימת אפשרות בחירה בין שיטות מיון – אנו ממליצים על הגרפולוגיה, ובעצם כמעט על כל שיטה שמומחים מערערים עליה מהטעמים שכבר כתבנו ברשימה גופה.
לטעמנו, הדבר מאפשר שמץ של אפשרות התגוננות מפני חריצת דין שרירותית, הטלת אות קלון, תיוג והסללה של אוכלוסיות שלמות, בשיטות המיון ה"מועדפות" על המומחים, שכאילו יש בהן ממש.
כפי שכתבנו למגיבות האחרות: זוהי רשימה בבלוג, לא מאמר אקדמי. לכן למרות שמצאנו בבליוגרפיה, ועל מנת שלא להלאות קוראים ולהחטיא את המסר (ולפי תגובותיכן, החטאנו גם החטאנו) העיקרי – הבאנו מובאות מצומצמות. אבל יש די והותר מקורות.
הצענו לכן, ואנו חוזרים כאן על הצעתנו, להתמודד עם טיעונים ונתונים שמספקים מומחים בנישות אחרות של מדעי ההתנהגות והערכת עובדים. באמצעות נתונים וממצאים שלכם המזימים את הנתונים ברשת, או את העובדה שהשימוש בגרפולוגיה ככלי מיון הוצא אל מחוץ לחוק במדינות רבות וגם כאן בארץ לא ממליצים עליה בנציבות שירות המדינה. זה יעשה לכן שירות טוב יותר, וכולנו נצא נשכרים יותר. היה ותבחרו בדרך זו – נפרסם את רשימתכם כאן, כלשונה.
בכל זאת, תמוה עדיין בעינינו מדוע זכינו דווקא אנחנו לכבוד הזה, ומדוע לא מצאנו אף הערה, תגובה, התייחסות, או מאמר שלגם או עמיתיכם, באתרים של מומחים המערערים על השימוש בגרפולוגיה ככלי מיון, או למצער, הסבר מניח את הדעת – מדוע חושבים כך מומחים כאלו? סתם כי "טוהר המידות" שלהם נוטה להתעלם משיטות מיון המתחילות באות ג'?
אחרון אחרון: האשמתם אותנו במרירות, כעס, זעם, העלאת קצף, כשלונות תעסוקתיים, היבריס, ועכשיו (חוסר) טוהר מידות.
איננו עוסקים בתחום. מקור פרנסתנו אינו עריכת אבחונים ומיונים. לדעתנו הם מאפיין של חברה מפוקחת, ממושטרת עם יומרה נפוחה של "דיוק" ו"אמת" אובייקטיבית, מבלי לציין, בכל דו"ח ודו"ח כי תוקף הניבוי שלו נופל בהרבה מ – 100 אחוזים, משום הצניעות והזהירות הטבעית בקביעת גורלם של אחרים. ועוד לא דיברנו על מי מאבחן את המאבחנים. נזכיר כאן גם כי מקום עבודה אחד מממן כאן את שכרן של המגיבות. אנו נוטים לחשוב שלא לנו בעייה עם טוהר מידות.
וגם את דעתנו זו אנו מוכנים לשנות בהינתן מידע נוסף רלוונטי.
כפי שכתבנו: האמת אינה מצרך שקנינו ונמצא בבעלותנו.
בוקר טוב.
נכון. אין טעם להמשיך את הויכוח העקר הזה.
אתה רק הולך ומתקבע בחוסר הדיוקים.
כתבת שהבנות כתבו מIP קרוב. נכון?
עכשיו הן מאותו מחשב?!
רק תראה איך אתה הולך ומתחפר בחוסר הדיוקים
שאתה עצמך יצרת. ועוד בנושא חסר חשיבות לחלוטין.
סתם דוגמא קטנה מנושא לא רלוונטי.
לא אחזור שוב לויכוח בנושא הגרפולוגיה.
תחום מרתק, מדויק להפליא ושמוכיח את עצמו
שוב ושוב (אף אחד לא זקוק להמלצות שלך, באמת)
ואם רק תלמד לדייק במילים שלך – דיינו.
מאחלת לך המון בהצלחה.
תודה, איילת
אכן הבלוג שלנו הוא הכלי בו אנו מבטאים את דעותינו. כך זה עובד בדרך כלל. אבל יש לנו גם דעות אחרות. אתן מוזמנות לקרוא רשימות נוספות בבלוג.