המלצת קריאה: מה שלא כתוב במדריכי הכנה לראיונות עבודה

קשה להפריז בחשיבותו של ראיון עבודה.

הזמנה לראיון עבודה מתפרשת כאיתות חיובי בדרך למשרה המבוקשת ומחפשי עבודה מתייחסים לאיתות כזה כמעט בחרדת קודש ומתכוננים באמצעות אתרי שחזור ראיונות, מאגרי שאלות ומדריכים מקיפים שונים, ואינם מזניחים כללי לבוש, טיפוח ומראה אישי.

ההכנות כוללות אף הכנה "נפשית – התנהוגותית" כפי שכותבת "כרם o"  ב"קפה":

יש להבין. כשאני באה לראיון, אני משקיעה בו את מירב מרצי, מירב משאביי הנפשיים והשכליים. הראיון עצמו כולל הנסיעה, החניה והחזרה לוקח חצי יום, גם עבור ראיון של שעה. לאחר הראיון אני סחוטה. כי כמעט לכל ראיון אני מגיעה בגישה של זה מה שאני הכי רוצה לעשות. אני גורמת לעצמי להאמין בכך, כי לרוב הם מחפשים את האדם שמביע התלהבות מהנושא, מהחברה ומהאנשים. אני לא תמיד עד כדי כך נלהבת. (קישור, בהמשך)

לראיון גם עלויות כספיות שעשויות להסתכם אף במאות שקלים.

מנגד, מסתבר לעתים קרובות יותר ויותר, מתכוננים פחות.

רגע לפני הראיון אפשר שתקבלו (או, תקבלנה) איתות על "דרישות לא פורמליות" ומאוד ברורות, למשרה המיועדת:

שלום לך, שלחת קורות חיים למשרת עוזרת אישית למנכ"ל.
לפני שאבחן את מועמדותך שימי לב כי בחרתי לחפש עוזרת אישית ליברלית וזורמת, שאוכל גם להעביר איתה חוויות.. מעבר לעבודה.
אם זה יכול לעניין אותך שילחי תמונה שאוכל להתרשם ונוכל להמשיך משם.
אם זה לא הכיוון שלך אני מתנצל ונשכח מהעניין
כמובן סודיות מובטחת
יום טוב

אפשרות נפוצה יותר היא מיקום הראיון: לא במשרדי המעסיק, או חברת השמה, אלא במקום ציבורי, גלוי, לעיני ואוזני רבים אחרים.

אם כבר עברתם את המשוכות הללו, הנה מגיעות נוספות:

ראשית, אתם עשויים לגלות שתיאור המשרה היה נדיב ויצירתי, ולמראיינים ברור שכישוריכם, ויכולותיכם עדיפים, אך בכל זאת זימנו אתכם.

בהמשך, תחשפו למראיינים  שחלק קטן מהם מתואר היטב ברשימה סיפורי זוועה על ראיונות עבודה בהיי טק

וחלקים נוספים מתוארים בתגובות מרואיינים מנוסים למראיינים דומים:

כדאי שיהיה לך מושג מה אתה רוצה לבדוק בראיון, שתהיה לך תכנית פעולה.  אתה לא רק מראיין אותי, אני גם מראיין אותך.
– שאלות לוגיקה לא יעזרו לך להשיג כלום חוץ מאולי לעצבן את המרואיין.  רוב השאלות האלה דורשות היכרות עם טכניקת פתירת בעיות או הברקה, לא ענין שאפשר להעביר לעבודה.
– אם אתה שואל אותי על הפרויקט האחרון ומבקש הסבר, נסה להביע ענין, שאל כמה שאלות אינטילגנטיות כדי שאני אראה שאני לא מדבר אל הקיר. אל תתן לי להרצות לך חצי שעה רק כדי לגלות שאין לך מושג במושגים בסיסיים שהשתמשתי בהם באריכות בחצי השעה האחרונה.
– אל תבקש ממני לתת לך יעוץ טכני במהלך הראיון, זה לא מקצועי. (אני לא צוחק, היו לי ראיונות שבסופם שקלתי אם לחייב את המראיין בתשלום שפשוט ניסה להוציא ממני יעוץ טכני לפרויקט שלו)
– אל תנסה לתת לי פרויקטים הביתה כדי "להוכיח שאני מתאים לתפקיד" כשזה ברור שאתה בסה"כ מנסה להוציא ממני עבודה חינם. (שוב, לא צוחק)
– אל תשאל מרואיין עם נסיון עשיר שאלות שמתאימות למי שסיים סמסטר ראשון באוניברסיטה, זה מוציא אותך אידיוט.
– שאלות אישיות ולא מקצועיות עושות רושם גרוע, זה לא ענינך אם אני נשוי, כמה ילדים יש לי או אם אני משרת במילואים. זה לא קשור ליכולת שלי לקבל את העבודה, שאלה כזאת אומרת לי שאתה טיפוס שלא הייתי רוצה לעבוד איתו.
אל תתן לי לחכות יותר מדי, זה עושה רושם של אדם לא רציני שלא מסוגל לנהל יומן פגישות. אם איחרת לפחות תתנצל בצורה שתשמע כנה.
וזכור, אתה צריך את העובד המתאים לא פחות מהעובד שזקוק לתפקיד.

וגם:

2 אין צורך להתחיל לבחון את הבן אדם בלחץ של זמן מולך פרונטלית – זה מראה שאתה מראין שיצא מקורס HR לפני חודש ומיישם את מה שהוא למד בלי טיפת ניסיון. במקום זאת – ממש פתח שיחה עם המרואיין ובמקומות שבהם הוא בקיא, כנס איתו לפרטים בכדי לבדוק כמה הוא נכנס לעומק בנושאים שהוא מרגיש בקיא בהם. שזה בדיוק מה שאתה רוצה בתור עובד בחברה שלך.
3. לבחון מישהו על בעיה ידועה או על אלגוריתם שהוא למד באוניברסיטה זה בעצם לבחון כמה צ'אן קנסטה הוא (לבדוק לו את הזכרון) – זה לא יביא לא יוביל אתכם לעובד טוב. אלה מקסימום יראה לכם כמה ניסיון בראיונות יש לו (שזה לא טוב לכם … תקבלו אפקט הפוך ממה שאתה רוצים)
4.קודם בדיקה של התאמה חברתית (האם אני המראיין הייתי מסוגל לעבוד יום יום במשך שנה עם האדם שמולי) ורק אחר כך לבדוק ידע מקצועי.
5. לזמן מישהו ל3-4 ראיונות מראה כמה אתם לא רציניים בתור חברה (הרי יכולתם לשלב כמה מראיינים יחד בראיון) – בשביל המרואיין זה אומר שאתם באותה צורה מתבחבשים על כל נושא בפיתוח ואין התקדמות כמעט בדברים החשובים בחברה (כולם כל היום קובעים פגישות באאוטלוק במקום לעבוד = אבטלה סמויה) – שומר נפשו ירחק.
6. עצה למרואיין: יש לך פלאפון חדש יחסית ? תקליט את השיחה ! חוקי חופש העיסוק השוויון בתעסוקה והפרטיות מחלחלים אלינו יותר ויותר מכיוון היבשת האמריקאית… כל השאלות על בן/בת זוג, ילדים, גיל, צבא הם זהב (ממש שווים כסף בבית דין לעבודה) למכשיר הקלטה…
הייתה לי פעם מראיינת (סמנכלית כח אדם) ששאלה אותי: בחברה שלנו עובדים שעות מאוחרות – איך אתה חושב שזה ישפיע על המשפחה שלך ? לא תרגיש געגועים לילדים ?
עניתי לה: צר לי שבקושי יוצא לך לראות את הילדים שלך בחברה הזו אבל תחשבי על זה כמצב זמני – לפעמים יש לחץ אבל זה יעבור אחר כך…  היא כמובן התגוננה שזה לא כך (כאילו לא ידעתי שמודבר רק באנשי פיתוח ….)
שאלת שאלה מפגרת – קיבלת תשובה מפגרת
(התקבלתי לעבודה הזו)

וזה מבלי להזכיר שאלות לא חוקיות, לא ענייניות או בעייתיות.

ואם צלחתם את שביל החתחתים, ואף גברתם על "טקטיקות ההטעיה של המראיינים" תוך גילוי תושייה ויכולת שירשימו כל מראיין, יסתבר לכם שתצטרכו להמשיך ולהשתמש בכישורים החדשים שטיפחתם: המעסיק החליט שלא להחליט, להקפיא את המשרה, לנייד עובד מתוך המערכת או להמשיך ולחפש.

עוד:

המלצת קריאה: עברנו את פרעה, נפלנו אצל סיגי

הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי

15 אלף ש"ח לחודש. ראיון בלבד. עם פרשנות מפי העכבר של אבו נימר

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

המלצת קריאה: עברנו את פרעה, נפלנו אצל סיגי

הרשימה "עברנו את פרעה נפלנו אצל סיגי" התפרסמה בבלוג "הפרוקטולוגים של זקני ציון" כמעט לפני ארבע שנים, בעיצומה של תקופת צמיחה רציפה במשק, ובענפי ההייטק בפרט. הרשימה מתארת את קורותיו של מחפש עבודה,  איש הייטק מנוסה ב"שוק" התעסוקה.

הרשימה (ארוכה מעט, אך קריאתה מאלפת) מפרטת את כל שלבי החיפוש החל משלב איתור מודעות הדרושים הרלוונטיות, הפנמת "כללי המשחק" בשוק, תרומתן של חברות ההשמה,  ההתייחסות לקורות החיים ודרכי סינון ומיון, התנהלותם של מראיינים ומעסיקים, כולל פילוח "אישי" של הכותב וסוף דבר.

שלא במפתיע, הרשימה רלוונטית כמעט עד כאב גם כיום. מומלץ, אגב, לקרוא גם את תגובות הקוראים: אלו שכבר עברו את החוויה, ואלו שמזלם שפר עליהם.

הרשימה נפתחת בפסקה הבאה:

אני עובד עכשיו, תודה לאל. עברתי חודשים קשים לפני שזה הסתדר שוב, אבל עכשיו הכל בסדר. אני קם בבוקר, הולך לעבודה והמשכורת נכנסת לבנק כל שבועיים כמו שעון, פעם ב-15 לחודש ופעם נוספת ביום האחרון של החודש. אחרי חודשים ארוכים של מתח וחוסר ודאות אני סוף סוף רגוע מספיק כדי לישון לילה שלם. אם הקונספט של משכורת פעם בשבועיים נשמע לכם קצת משונה אתם בהחלט צודקים. אני כבר לא בישראל. אני חי ועובד בארה"ב וזו הפעם השנייה בחיי שאני חוצה את האוקיינוס על מנת להישאר. (המשך בבלוג של הכותב)

פאנץ' ליין?

הנה, כאן.

ואנו תוהים: האם במשרד התמ"ת טרחו לקרוא את סעיפים 3, 5 ו – 7 בהודעתם לעיתונות מה – 18/02/08, לפני שדחפו להחלטת ממשלה הגוררת עלויות מופרכות ? ואם קראו שם את מה שהם כתבו – מדוע לא השתמשו בסמכויותיהם ותקציביהם הקיימים להסדיר ולאכוף את החוקים שעל ביצועם הם עצמם מופקדים?

עוד:

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי

לא, זו אינה טעות. רוח חדשה מנשבת במשרדי עורכי הדין החרדים למעמדו של המקצוע. מעתה יש להפגין ידע משפטי בראיון הקבלה להתמחות.  כך לפחות ע"פי ה"ה (ועו"ד, כמובן) קרן סטרול וליאת בן צבי, מומחיות השמה והכוון תעסוקתי לעו"ד. במבט ראשון נראה כי תפיסה מהפכנית כזו עשויה להתפשט כאש בשדה קוצים לתחומי התמחות נוספים: כדי להתקבל להתמחות ברפואה על המועמדים יהיה להפגין ידע רפואי, להתמחות בחשבונאות הדרישה תהיה ידע פיסקלי וחשבונאי, ובמשרדי מתכננים הדרישה תהיה לידע אדריכלי.

אם המגמה המסוכנת הזו תימשך, אפשר שכבר בעתיד הקרוב נראה התארגנויות ציבוריות ופרטיות שינצלו את הביקוש הגואה להתמחויות בענפים שונים ויקימו מעין מכינות, או אולי בתי ספר שיקנו ידע עיוני מתאים וידרגו את הלומדים על פי הישגיהם. ייתכן אפילו שיונפקו תעודות רשמיות מתאימות בעזרתן יוכלו הבוגרים להתקבל להתמחויות בתחומים שיבחרו לעסוק…

הזוי?

קראו היטב את המאמר. בין שלל עצות אחיתופל בשקל, שלא ברור אם מעידות על קרתנותן של הדוברות או, חמור יותר על התנהלות יהירה, סטריאוטיפית  ועבריינית (לכאורה) של המעסיקים, תמצאו גם פנינים.

הנה אחת מהן:

אל תשאל מהם השכר ושעות העבודה. צא מנקודת הנחה שלא תתעשר מההתמחות.

כי אינדוקטרינציה היא כלי שליטה.

מי שרוכש השכלה ומקצוע, בין השאר על מנת ליצור בעזרתם את הכנסתו צריך לשלם, ומראש, ל"מוכרי זיכיון העיסוק". בדיוק כמו "דמי כניסה" בארגונים מסויימים המעסיקים עורכי דין.  עד לפני שנים לא רבות לא תמיד שילמו למתמחים, בכלל. כשהחלו לשלם להם פרוטות המשיכו המעסיקים (עורכי דין וגם בתי המשפט) להפר את החוק (עד שאפילו לשכת עו"ד נזעקה) ונראה שדווקא מי שנקבע שעליו לקיים את החוק ולייצגו נוהג על פי מנהג "לא תחסום שור בדישו". מה יש? לא מגיע להם "צ'ופר מהעבודה"?

וסתם שאלה מסקרנת: מדוע משרד עורכי דין צריך בכלל מתמחים? למתמחה, אין ניסיון משפטי, הוא לא יכול לחתום על מסמכים משפטיים, הוא לא יכול להופיע בערכאות , והוא זקוק להכשרה, הדרכה ואימון זמן ממושך עד שיוכל לעבוד עם לקוחות, או רשויות. היתרון העיקרי של העסקת מתמחים היה בהיותם כח עבודה משכיל, זמין כל העת וזול יותר מפקידה.אל תשאלו על שעות ושכר. הדון עשוי להתעצבן.

רוצים להתקבל להתמחות במשרד עורכי דין?

אל תקשיבו ליועצי קריירה ומשאבי אנוש. אפילו אם הוסמכו למשפטים.

תקשיבו לעורכי הדין.

עוד:

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

איך לא חשבתי על זה קודם הוא סרטון ש"חבר הון אנושי" מפמפמת אחת לכמה ימים ב"מדיה חברתית". סוג של התנחמדות ("מגניב", בשפתם) שאמורה להתניע כנראה "שיווק ויראלי" .

הנה מה שאנחנו הבנו מהסרטון:

התרשמות כללית:

1. פשששששששששש…. הם ממש מומחים למדיה חברתית שם.. אה?

2. אנחנו לא קהל היעד של הסרטון. וכנראה גם לא של "חבר הון אנושי".

3. גם מועמדים דומים לאלו ש בסרטון (צעירים?, מחפשי עבודה? ישבנים מקצועיים?)  לא קהל היעד של הסרטון. ולא של "חבר הון אנושי".

4. עושה רושם שכולם, חוץ מ"חבר הון אנושי" יודעים שהם לא קהל היעד של הסרטון. כמות התגובות לסרטון ו"ההטמעה" החוזרת ונשנית שלו ושל ה"מסר" (מהו המסר?) שלו מדברים בעד עצמם.

5. קהל היעד האמיתי הוא חברות כ"א והשמה וקולגות של "מומחי המדיה החברתית" של "חבר הון אנושי", "חבר פייננס", "חבר ליגאל", "חבר אייטיאר", "חבר פרופשיונלס", "חבר צפון", "חבר דרום", "חבר אירופה", "חבר גלאקטיקה" , "חבר בין כוכבים – הדור הבא"  (Y, Z, Q, וכו'..  ממש אימפריה, הא?)  וגם מועסקי תעשיית המדיה החברתית, ההפקה, היחצ"נות הסלבריטאות, הזחיחות והטפיחה העצמית על השכם, בלי קריצה.

6. "חבר הון אנושי"  מוכרת (מחלקת? לא ברור) מטריות ביום קיץ. כמו בנקאים. ("חבר פייננס" כבר הזכרנו?)

7. זה רק נדמה לנו שקיץ. אלו סתם שוכני מסדרונות. מי כמוהם זקוק למטרייה(עם לוגו!)?

8. אם "חבר"  מוכרת (מחלקת?) מטריות, עם לוגו, בימי קיץ, לשוכני מסדרונות, הם וודאי יודעים מדוע. הם מומחים.

כותרת הסרטון:

1. "איך לא חשבתי על זה קודם" – ממקד אתכם בתפיסת עולמה של "חבר": כי אתם צריכים לחשוב איך להתקבל. אין זה מתפקידה של "חבר" למצוא מועמד/ת מתאים/ה, נכון/ה, הטוב/ביותר למשרה כלשהי.

2. זה התפקיד שלכם לחשוב. אנחנו(ב"חבר") עסוקים. בעבודה. בסרט. במדיה חברתית.

3. ואם עוד לא הבנתם: "זה לא אנחנו, זה אתם!".

תוכן הסרטון:

1. ב"חבר" יש מסדרון המתנה. מחוץ למשרדים, כמובן. בשבוע הבא מתקינים בר מים. קרים.

2. כל המושבים תפוסים. ודאי, ל"חבר" יש תור, ומנומס כי הממתינים שכחו להביא טלפון סלולרי.

3. מועמדים דתיים, חרדים, ערבים, נשים בהריון, אמהות, יוצאי אתיופיה, חבר העמים, בעלי שיער שיבה, קרחים, ממושקפים, מזוקנים, מעונבים – הגיעו, קיבלו עבודה והלכו/בתור לדוכן המטריות בכניסה, מייד יגיעו/עדיין לא ראו את הסרטון ומתראיינים במקום אחר, במקום ב"חבר"  שמתמחה ב"הון אנושי"/מעדיפים את לשכת התעסוקה ולא מגיעים ל"חבר" – מחקו את המיותר.

4. מגיע מועמד למסדרון המתנה. האם הוא הגיע  בזמן והשאר ממתינים כי המראיין באיחור ניכר מאוד (5 אנשים?).

5. האם המועמד האחרון הקדים לבוא כי עבור ראיון ב"חבר" שווה אפילו להמתין ל – 5 מועמדים שיסיימו ראיון?

6. האם המועמד האחרון היה כבר ב"חבר" וקנה מטרייה עם לוגו?

7. האם המועמד האחרון עובד ב"חבר" וקיבל מטרייה עם לוגו במקום בונוס, או כמתנה לחג "תענית אסתר"?

8. האם למועמד האחרון, היחיד הלובש 2 שכבות ביגוד, קר? האם הגיע חולה לראיון כי "Hever or Never", או שהוא סתם תמהוני?

9. האם "חבר" ממליצים לגברים (ואולי גם לנשים..) להגיע לראיון עבודה עם זיפי פנים טרנדיים?

10. האם איש הבטחון בכניסה לבניין משרדי "חבר" לא גרם למהומת אלוהים כשראה את אקדח המצית של המועמד? או אולי המועמד מגיע מתוך הבניין עצמו?  ואחרי שצפו בסרטון: האם עובדי "חבר" לא מפחדים מסידורי הבטחון אצלם?

11. באמת? טיפת מים והמסדרון פנוי? סיפרתם למנפאואר? או.אר.אס? אורטל?  שירות התעסוקה? כולם שם לא מצליחים להתמודד עם פונים עקשנים.

12. חידה: "חבר" קבעו 9 ראיונות, החל מ – 9:00 , בהפרש של 20 דקות. המועמד האחרון הוא הששי. אף אחד לא יצא ממשרדי "חבר"  פרט לעובדת המזמנת.  מהי שעת הצילום? איך הצטבר תור? האם המראיין  כרגע בפייסבוק, קפה דה מקר או לינקדאין (אגב – מדוע המראיין לא מזמן בעצמו?).

13. ואולי היו ומעמדים שכבר עזבו עוד קודם בשל התור?

14. ואשר לאפשרות שמישהו, כולל המועמד שייכנס וייצא ממשרדי "חבר" ימעד על רצפה רטובה ויחליט לתבוע, נו, שוין בשביל זה יש "חבר ליגאל".

15.  לאחר שהמועמד נכנס אל המראיין –  ב"חבר" לא מזעיקים תחזוקה למסדרון. ברור שלא יגיעו מועמדים נוספים ולא יישבו בכסאות הרטובים. בשביל זה יש "חבר טוויטר".

16. ב"חבר" תתקבל לראיון אולי ע"י עובדת חיננית הלבושה באופנתיות אלגנטית, אבל יהיה זה המראיין בכבודו ועצמו שילווה אותך עד הדלת, ילחץ את ידך באסרטיביות ולבביות, ויפתח עבורך את הדלת לעולם המים. שם תסתדר בעצמך, כמובן.

17. אם קפצת באוויר אחרי שצאת ממשרדי "חבר", ואחרי שהמראיין עצמו ליווה אותך, לחץ את ידך, ופתח עבורך את הדלת. אנחנו צריכים להסיק שהתקבלת. או שאתה זוכר היטב מה קרה אחרי האדם האחרון שהלך על המים.

מסר:

1. אם אתה גבר, לא מגולח, לבוש חריג, עם מטרייה נוטפת כשאין גשם בחוץ, עם לוגו בולט של "חבר הון אנושי" על רקע ורוד, ואתה גם היחיד במסדרון – התקבלת.

2. רוצים להתקבל לעבודה? תוודאו שאתם היחידים שמופיעים. אין דרישות אחרות. נקבל כל אחד.

3. ולכן ברור ש"חבר" היא לא חברת השמה, או כח אדם, אלא "צינור" בין מעסיק למועמד העסקה. נשאיר לעולם הדימויים שלכם מהו צינור ולמה הוא משמש.

המסר שמבעד למסר:

1. אנחנו נקבל את מי שיישאר. תעשו כל מה שיידרש. תילחמו זה בזה. איך הם כותבים בעצמם בכותרת המשנה? "יש יותר מדי מועמדים לתפקיד שלך? קבל רעיון לראיון". Divide & Conquer  במיטבו.

2. כבר הבנתם שהם מומחים למדיה חברתית? עכשיו אתם יודעים שהם גם מומחים ל"הון אנושי" .

עובדה, יש סרטון. מגניב. דאחקה אמיתית.

הוסיפו למועדפים, שתפו בפייסבוק.

איך לא חשבתם על זה קודם?

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

עצות מזיקות למחפשי עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

זה לא אני, זה הדור שלי…

אמרו לכם שאתם "חסרי יציבות תעסוקתית"?

שאלו אתכם מדוע החלפתם מספר מקומות עבודה בפחות מ – 10 שנים? 5 שנים? 3 שנים?

תגידו את האמת:  זה לא אתם – זה הדור שלכם.

ונותר רק לשאול:

* האם אפשר שאנשי משאבי האנוש לועסים לנו עוד קשקוש טרנדי שמקורו בעולם השיווק, בעוד שהם עצמם אינם קונים אותו?

* הייתכן שדווקא הם שאינם מכירים את אחד המאפיינים הבולטים של דור ה – Y?

התשובה, אולי פשוטה בהרבה:

דרושה גמישות ויצירתיות כדי להחזיק בו זמנית גם בידע הרחב וגם בדעה הקדומה, כדי, ניחשתם נכון, להציע עוד מאותה תרופה:

שפצו את קורות החיים וחסכו פיצול אישיות ממראייניכם, וקריאת מאמרים נבובים מכולנו.

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה,  כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.

כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:

* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?

* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה  שרק לכם זכויות היוצרים עליה?

* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים,  במבחני המיון ובראיונות העבודה?

* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?

* ומי מתפרנס מעצות כאלו?

* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?

(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).

*האם השאלה הזו חשובה בכלל?  ועד כמה? לכל תפקיד?

* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?

* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם  בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?

* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?

* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".

משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו  ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים,  משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין,  אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!

עוד:

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

אמנם על שאלה זו יכולנו לענות מניסיוננו שלנו, אבל כדי לתקף מעט יותר את הממצאים פנינו גם למר דלתא, גב' סיגמא, גב' למבדא, מר תטא וגב' אפסילון – אתם וודאי תזהו אותם מהרשתות החברתיות ומהפורומים של מחפשי העבודה הקרובים לליבכם (אתם יודעים, נו, הכלי הקיבול האלו בהם אתם מפרסמים את הגיגיכם למען ייטב לנו, שם מדי פעם אתם אף עונים לשאלות האינטליגנטיות יותר ומתעלמים מהשאר בחינניות). הנה, מתחילים:

כשמשרה מתפרסמת – וקורות החיים שלנו עונים על כל הדרישות המצויינות במודעה – ואיננו מקבלים תגובה, אנחנו חושדים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאותה משרה מתפרסמת פעם אחר פעם – שבועות וחודשים – ואנו שולחים מחדש את קורות החיים,שעונים על כל הדרישות,  גם בגרסה שונה – ואיננו מקבלים תגובה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנו רואים את המשרה מתפרסמת בו זמנית במספר אתרי דרושים, בפייסבוק, לינקדאין, לינק, טוויטר ובפורומים – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו.

כשאנו מתקשרים לבדוק אם קיבלו את קורות החיים שלנו ואומרים לנו לשלוח מחדש – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו. אולי גם לא תקראו.

כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" ומציעים לנו משרה שאין לנו כישורים, מיומנויות, ניסיון או ידע מתאים  – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" , ומבקשים להשלים פרטים חסרים ואז שואלים שאלות רבות שהמענה להם נמצא כבר בקורות החיים – אנחנו יודעים שלא קראתם אותם.

כשמזמינים אותנו לפגישה, ובחדר ההמתנה מבקשים מאיתנו לכתוב את קורות החיים שלנו בצירוף טופס פרטים אישיים, ואנחנו מזכירים ששלחנו קורות חיים ונענים ב"כן, אבל למי שמראיין אין את קורות החיים שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו נכנסים לפגישת היכרות או ראיון ובמענה לשאלות המראיין אנו מציינים, כבדרך אגב, שפירטנו דברים דומים בקורות החיים שלנו  והמראיין מבקש שנפנה אותו לפסקה המתאימה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו מציעים, בתחילת הראיון, עותק מקורות החיים למראיין ופניו מאירות בהבעת הקלה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו מופנים למכון מיון ונשאלים בפירוט, בפעם השלישית,  על הניסיון המקצועי "לא קיבלתי את טופס קורות החיים שלך  וצריך לתאר בכמה שורות את הניסיון שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו קוראים באינטרנט שעבודתכם קשה יותר ויותר כי אתם "מוצפים" בקורות חיים – אנחנו יודעים שלא קראתם ולא תקראו את קורות החיים שלנו.

כשאתם מגייסים עובדים חסרי ניסיון, או עם ניסיון במכירות (?) למיון קורות חיים, אנחנו יודעים שלא רק שלא תקראו את קורות החיים שלנו, אלא גם שבניגוד למיתוסים המפוברקים שאתם מטפחים, אין צורך בכישורים כלשהם, או הכרת ענפי ותחומי תעסוקה כדי למיין עבורכם קורות חיים – שאתם יזמתם את קבלתם –  "לסריקה"  שלאחר ה"מיון"  הזה. כל אחד ואחת יכול לעשות את עבודתכם. ואתם יודעים את זה.

כשאתם ממליצים לנו על "כתיבה שיווקית – מקצועית"  של  קורות החיים שלנו ע"י "מומחה" , כדי "לצוד את עיניכם" הלאות – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו. אתם לא מתקשים בקריאה "בין השורות".  אתם פשוט לא קוראים שורות!

כשיש לכם בלוג אישי מעודכן ודינמי, ותמונתכם מתנוססת גם בדפים אישיים בדה מרקר, תפוז וגלובס, כשאתם מתייגים כל משפט שכתבתם בשווה קריאה, דיג, דלישס וסטאמבלאפון, כשאתם מפיצים את הגיגיכם בטוויטר ופייסבוק, וגם ברידר וארטיקלס, ורשומים בלינקדאין ( לפחות ב – 10 קבוצות "מקצועיות"), מקושרים והוק, ולא שוכחים אף פעם לדווח בפורומים של וויינט, תפוז, נענע,  (אם שכחנו משהו – אנו מתנצלים) וגוגל מציע יותר מ – 3000 תוצאות לשימכם – אנחנו מבינים שלא תוכלו לקרוא את קורות החיים שאתם נשבעים שאתם זקוקים להם.

אתם באמת כורעים תחת הנטל. אנו מעריצים את יכולות הרישות החברתי וההאדרה האישית שלכם, אתם משמשים דוגמא טובה ל"איך לעשות זאת נכון".  אנחנו גם מסיקים שהצלחתם לשכנע את מעסיקיכם לשלם לכם על עיסוק אובססיבי  בעצמכם – כזמן העבודה. שאפו. ועל כך שבמהלך האגו טריפ שלכם הפניתם אותנו לעסוק באופן אובססיבי בעצמנו, על חשבוננו, קבלו שאפותיים.

ולסיום:  כן אנחנו יודעים שדווקא אתם, במקרה, קוראים היטב את קורות החיים, אבל בדיוק כששלחנו את קורות החיים למשרה הייתם בחו"ל, וסלעית ותותית , שנחלצו לעזרה – עשו כמיטב יכולתן אך לא הספיקו להתגבר על הכמות העצומה של קורות החיים שאתם מצליחים לבחון לעומקם מדי יום, כשאתם בעבודה.

אתם חושבים שאנחנו מטומטמים כיוון שאנחנו מחפשים עבודה, או בגלל ההכשרה שלכם?

הרשימה הקודמת:

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו