פינת המעסיק הנאור: לעשות פיפי במדיה חברתית – מהמקפצה

דוגמא מצויינת  ל"איומים" חוזרים ונשנים מצד מומחי כ"א שונים על מחפשי עבודה פורסמה לאחרונה בכלי התקשורת: "לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית"  מצוטט ינון לנדנברג, מנכ"ל אידיאולוג'יק – חברה לפרסום מקוון בכנס באוניברסיטת בר אילן.

ואיך משרתת פייסבוק את לנדנברג?

לפני שמגיע אליי מועמד, אני קורא עליו בפייסבוק. זה כבר מספק לי תמונה ראשונית, על אהבותיו ומנהגיו של האיש וגם על הביקור האחרון שלו ברומא

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם הרבה בחורות, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס כזה שעובר מבחורה אחת לשנייה כל שני וחמישי, סימן שהוא לא יהיה נאמן גם לאידיאולוג'יק"

מועמד נוסף שלנדברג לא יגייס הוא אדם המשמיץ את מקום עבודתו הקודם ברשתות החברתיות. "אם הוא רק כותב שהיה לו משעמם, זה בסדר. אבל אם הוא מספר על 'המנהל המטומטם שהכריח אותי להישאר בעבודה כל הלילה', זה פוסל אותו בעיני".

הידיעה צוטטה גם במדיה חברתית ועוררה תגובות רבות. אך דומה שהתגובה עם התובנות החדות ביותר על רתימת מדיה חברתית לצרכי "העסקה" פורסמה על ידי יובל דרור, איש אקדמיה ותקשורת ובלוגר ותיק ומוערך:

"לא אגייס לגלוב (שם הבלוג של דרור) – שבעת הדברות"  היא כותרת רשימתו של דרור, שיכולה להתפרש כמבט סאטירי, מפוכח ונוקב על המגמה – תופעה, או כתחזית אפשרית להחרפתה של מגמה זו. בכל מקרה, בשורות ספורות הצליח דרור להצביע כמעט על כל היבט של ההשקפות החשוכות כפי שלנדנברג היטיב לתאר.

מתוך הרשימה:

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא הולך, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שהולך, הוא בטח חתיכת לוזר. אין לך איזה ג'יפ, יא אפס?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם שפם, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: מה יש לו להסתיר?

כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם ליד בחורים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: הומואים לא טובים למוראל ואנחנו בקונצרן מאמינים בשני דברים ובשני דברים בלבד: שוויון הזדמנויות ומוראל גבוה.

ימים ספורים לאחר "הדהוד" דבריו של לנדנברג במדיה הוא טרח לפרסם "הבהרה" בבלוג שהוא מנהל ב"קפה דה מרקר":  "כאן המקום לציין שאני חושב כל מיני דברים שלא כדאי לכתוב אותם כאן על עורכים שעורכים בלי להבין את ההקשר מטקסט שהם קיבלו מכתב שאולי גם הוא לא הבין עד הסוף את ההקשר"

ולמרות הפסקה הזו, המופיעה לקראת סוף רשימתו – חוזר לנדנברג ומפרט כמעט בדיוק את מה שכבר פורסם, ומאשש היטב את התדמית שכבר יצר לעצמו באמצעות אותם דברים, תוך שהוא מוסיף את טענת הלגיטימיות לדעות/מעשים עליהם הוא כבר צוטט. סליחה, אדוני המלך, אמנם צבטתי את ישבנך, אך רק משום שחשבתי שמדובר בישבנה של המלכה.

כמה הערות:

1. מייסדה ומנכ"לה של חברת מדיה אינטראקטיבית מהבולטות בענף, שעיסוקה במסרים והקשרים  מנסה לשכנע כי אינו יודע כיצד מתנהלת המדיה, או שהוא אינו יודע להתנהל בה. (ה"כותרת", "הוצא מהקשרו" וכו'))

2. הניסיון למכור לנו טיעון כזה מעיד בעיקר על מה באמת חושבים עלינו, במיוחד אם בצמידות לטיעון הזה חוזר הכותב בדיוק על אותם דברים בגינם כבר צוטט.

3. גם מי שעיסוקו בשיטות ובכלים המתקדמים ביותר בענפי המדיה והטכנולוגיה יכול להיות חשוך, פונדמנטליסט, צדקני ולהמטיר את נוזליו מהמקפצה.

4. לא, לא מדובר בעניין ערכי או עקרוני. לו היו אלו ערכיו של אדם, הם היו תקפים גם למיון, בחירה ותהליכי קבלה שהוא עורך ללקוחות, ספקים, שותפים, משקיעים, בעלי מניות, יועצים עסקיים שונים, וגם חברים, עמיתים וידידים.

5. הדברים מופנים אך ורק ל"מי שמחפש עבודה באידיאולוג'יק". לא עובדים, בעלי מקצוע, בעלי כשרון, מנהלים אפשריים. "מי שמחפש עבודה". קהל חסר פנים וחסר מאפיינים שנמצא בסיטואציה רגישה, לא קלה, ובעמדת נחיתות מנקודת מבטו של הכותב. יופי. יש על מי לאיים. למען זקיפות ה… קומה הניהולית.

6. מן המפורסמות הוא ש"מי שמחפש עבודה" "בא לחודש – חודשיים, מקסימום חצי שנה" ואז עוזב ומשמיץ את מנהליו. יש אי סימטריה מובנית לטובת העובדים ואפשר להתרשם מעמותות כמו האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד והתארגנויות כמו עבודה שחורה ואפילו מפסקי דין של ביה"ד לעבודה – שם אפשר למצוא בעיקר מעסיקים התובעים עובדים שלא מילאו את חובותיהם החוקיות והחוזיות. "אני יודע שבאותה מידה גם הוא קרא עליי ועל החברה באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, וזה בסדר. ראיון העבודה מתחיל משלב גבוה יותר, שבו כל אחד מכיר קצת את השני "  דעות חשוכות? צדקנות? עבירה לכאורה על החוק? הבלים. המעסיק בסך הכל מעוניין להשוות את מעמדו וכוחו לזה של מחפש העבודה כדי "שכל אחד יכיר קצת את השני".

7. קצת אירוניה לא מזיקה: בדוגמא שנבחרה, פייסבוק, יש הגדרות פרטיות וגולשים רבים, בעיקר מתוחכמים, יודעים לנהל את פרטיותם. כדי לבצע בדיקת רקע בפייסבוק, צריך הבודק לבחור בין עבירה אתית ובין עבירה על כללי השימוש במדיה ואולי גם החוק. אלא אם נאמץ את ההנחה שלנדברג לא לגמרי מכיר את פייסבוק ..

8. אכן, מדיה חברתית תשמש כלי להעצמת דעות קדומות, אפליה, צדקנות ופונדמנטליזם כוחני ומאיים. כפי הנראה כפיצוי על יכולות, כישורים ועלויות ניהול נמוכות, או עלובות. להבדיל מרכישת מיומנויות וידע – דעות קדומות הן כלי נוח, אישי, אינטימי, מהיר והחלטי. בעזרתם ניתן ל"הוביל", ל"הנהיג" או "לעמוד בראש" – כפי שמקובל לתאר בדפי קורות החיים. לנהל? מי צריך כאב ראש כזה?

עוד:

איך להפלות מועמדים על בסיס גיל ולחזור הביתה בשלום

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

מומחים כותבים ל"עבודה בעיניים" על מיונים (גרפולוגיים) – זה לא הכל.

מספר רשימות העוסקות במיון, אבחון, הערכה ומהימנות עובדים פורסמו בחודש האחרון בבלוג.

על מיונים ומכוני הערכת אמינות ומהימנות פורסמו הרשימות הבאות:

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

על התנהלותם של מכוני מיון פורסמו הרשימות הבאות

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

רשימה נוספת, הממליצה על אחת השיטות הרעה במיעוטה היתה זו:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

הרשימה הנצפית ביותר מתוכן, עד כה, היתה  במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק.

ביומיים האחרונים גילו מספר מומחי גרפולוגיה את הרשימה האחרונה לעיל, ועשו במיטב יכולתם להגיב ולהציג את עמדתם ודעתם על הרשימה, הבלוג והמקצוע.

לדעתנו, יש חשיבות רבה בקריאת ה"דיונים" בתגובות אלו, לכן אנו מביאים אותן כאן במרוכז ועל פי סדר כרונולוגי לנוחיותכם.

הערה לגבי מדיניות התגובות בבלוג:

עד עתה הקפדנו כי כל מגיב שטרח וכתב תגובה – זכאי לטרחה והתיחסות לתגובתו מצידנו.  בעקבות חליפת התגובות להלן, וכדי להימנע מהתנצחות עקרה בעתיד – אפשר שיחול שינוי במדינות התגובות.

מומלץ לקרוא את הרשימה עצמה טרם קריאת התגובות.

קריאה נעימה

מי דופק את המודל העסקי של חברות ההשמה (ואתכם, כמובן) ולמה?

"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה.

איך חברת ההשמה מרוויחה? על פי הצהרות חברות ההשמה: על ידי איתור המועמד המתאים למשרה. מיהו מועמד מתאים? אתם בטח מדמיינים לעצמכם עובדי השמה הנוברים בקורות החיים (או בתוכנה..) ומבצעים "התאמות" על פי ניסיונם, שיקול דעתם או תוך שימוש בכלי BI  מתאימים.

אולי.

בפועל, עובדי השמה בחברות ההשמה עובדים אחרת.

שכרם של עובדי השמה, עם או ללא קשר להשכלתם, ניסיונם וכישוריהם הוא נמוך, וחלק ממנו נקבע על פי "עמידה" ביעדי השמה" המזכים אותם בעמלות, תמריצים או בונוסים של כמה עשרות עד מאות ש"ח.

אם מטרת חברת ההשמה, כמו כל פירמה, היא למקסם את ההכנסה מה"מוצר" (מועמדים), מטרת עובדי ההשמה אחרת: שמירה על (רמת) שכרם או הגדלתה במעט. כדי לעמוד ביעדים, ולזכות בתמריצים עובדי השמה, שלהם ניסיון תעסוקתי קלוש, גם במכירות, צריכים לבצע "התאמות" לפני המתחרים : חברות השמה אחרות ו… עובדים אחרים באותה חברת השמה! זאת הם עושים בדרך הבטוחה ביותר עבורם: "שריפת" המוצר – המועמדים, שולחי קורות החיים:

1. את מנהלת אדמיניסטרטיבית? יופי, יש לנו משרת נציגי שירות… תרגום: אין לנו מספיק מועמדים לנציגי שירות, ואין הבדל גדול בשכר, אז אולי?

2. שלחתם קורות חיים לעובד/ת השמה המטפל בתחום ספציפי וחזר/ה אלייך עובד/ת המטפל/ת בתחום אחר? .. תרגום: אנחנו צריכים לעמוד ביעדים, אולי תשקלו את ההצעה שלי, כי מי שמטפל כבר עמד ביעדים שלו.

3. יש לכם רקע מקצועי מוגדר וציפיות שכר תואמות? היו סמוכים ובטוחים שעובדי ההשמה "יתאימו" אתכם למשרה ולחברה אותם הם מעוניינים למלא. "ציפיות שכר" הם אחד הפרמטרים המעניינים ביותר עובדי השמה, ולעתים הפרמטר היחידי לפיו הם קובעים את אטרקטיביות המועמדים.

אנשי מכירות מנוסים יודעים לשוות ערך למוצר שלהם ומוכרים אותו בערכו המלא, אף אף בערך גבוה יותר. עובדי ההשמה, אלו שבפועל קובעים את הכנסת מעסיקיהם, מתמקדים בשימור הכנסתם שלהם: כדי להבטיח לעצמם תמריץ של 500 ש"ח מועמדים רבים יאלצו לשקול הפחתת ציפיות השכר לרמה בה עובדי ההשמה חשים בבטחון כי יוכלו לעמוד ביעדיהם! למרות מתחרים. התנהלות זו גורמת לאובדן הכנסה של אלפי ש"ח בגין כל השמה לחברת ההשמה עצמה, ואובדן של עשרות אלפי ש"ח (שנתי, כולל סוציאליות) לכל מועמד שיתקבל לעבודה דרך חברת ההשמה.

בשפה ברורה: לא רק שעובדי השמה מצויים בניגוד עניינים עם מעסיקיהם, ולא רק שאינם מייצרים ערך, הם  "משמידי ערך" סיטוניים.

4. מועמדים המכירים את השיטות הללו ונתקלים בהן בפנייתם לחברת השמה, מבינים שכדאי להם לפנות  לחברת השמה אחרת, שתגזור את ה"קופון" המוגדל (ולעתים, כמו להכעיס, עבור לקוח המתחרה בלקוח של חברת ההשמה) או בעצמם, כך שאף חברת השמה לא מרוויחה עמלה.

דוגמאות נוספות להשמדת ערך:

עובדי השמה אינם קוראים קורות חיים. הם "סורקים" אותם. וגם את מה שהם סורקים הם לא מבינים. (התירוץ, כמובן הוא "עומס" שאותו הם עצמם יוצרים כדי ל"הקל" על עצמם לעמוד ביעדים..)  כדי להתגבר על בורותם, צמח ענף שלם של "כתיבת קורות חיים "שיווקיים" המדגישים את ה"איך", במקום ה"מה", ומתארים "הישגים" סובייקטיביים, על פי ראות הכותב, ותיאורי תפקיד "נפוצים".

אליבא דעובדי השמה – אלו קורות חיים אותם הם יכולים להבין ולשווק, בשיטות השמדת הערך הרגילות, כמובן. "נציגי שירות" או מתכנתי PHP? מצויין, הם יצליחו לאתר את הטובים שבינוניים בהם, (ובכך ירחיבו את תופעת "ההשכלה העודפת"), אבל "מנהל פרוייקטים בשרשרת אספקה בתעשיית המזון"? " אזי…לצער כולנו, כמות המשרות שניתן להציע לכם שואפת לאפס וכך גם מידת האטרקטיביות שלכם בשוק בכלל, וגם בחברות ההשמה שהן בעצם ה"מראה" של השוק".

מסיבה זו עובדי השמה לעולם לא ימצאו ערך, (והכנסה לחברה ולעצמם) אפילו אם יהיה נדיר, בקורות חיים מקצועיים שאינם כתובים "שיווקית" ואין להם שום מושג מה הם מתארים. אלו יושלכו אחר כבוד לפ.. למאגר.. שם יעלו עובש וערכם יירד עוד יותר.

ויש גם פגיעה בצד העלויות של חברות ההשמה:

1. "בעיני חברות השמה מועמדים טריים שעדיין לא הפיצו את עצמם בשוק- הם האטרקטיביים יותר".  כתוצאה, מפרסמות חברות השמה משרות דרך קבע, במקום לבדוק במאגריהן. תקציבי פרסום במדיה מסורתית ועלויות המתחייבות מפרסום ב"מדיה חברתית". אם לא די בכך, אזי יש גם עלויות מיון, סינון וקליטה לבסיסי הנתונים של ריבוי קורות החיים המגיעים בעקבות הפרסום.

2. פרסום נרחב מגדיל את מאגר המועמדים בחברת ההשמה, שרובו "יצבור אבק" יתיישן ולא יביא תועלת לפונים, ויגרור עלויות ניהול מאגר לחברת ההשמה. בד בבד, ערכו של מאגר גדל מקטין את "ערכו" של כל פונה אינדיבידואלי בעיני עובדי ההשמה ובכך מקטין את פוטנציאל ההכנסה העתידי של החברה וממקטין יחס עלות/תועלת.

3."אם חברת השמה תקבל מועמד שהתחיל לחפש עבודה אתמול- היא תעשה הכל כדי לשלוח אותו לכל המשרות המתאימות בהקדם האפשרי, כי יחסי העלות תועלת כאן הם ברורים:". כתוצאה – מספר חברות השמה "מריצות" במקביל את אותם מועמדים. מיותר לציין שרק אחת תזכה לעמלת השמה. שאר החברות יישאו בעלויות של המאמצים ה"הירואיים"  של עובדי השמה המעוניינים לעמוד ב"יעדים". לדעתם, מדובר ביחס עלות/תועלת גבוה. על "תוחלת" התועלת הם לא שמעו.

4."אם להיפך, יגיע מועמד שקורות החיים שלו הגיעו לאותה החברה כבר 4 פעמים והוא במערכת כבר חמישה חודשים- אזי ברור שההשקעה לא תניב שום פרי" . עובדי השמה לא יודעים ניהול מלאי מהו. (ניהול מלאי פירושו קביעת רמות מלאי רלווטיות והגדלת מהירות חידושן. וגידול ב "מספר ימי המלאי" מצביע על בעייה תפעולית או פיננסית).

ראשית: הם צברו עלויות (מיון, סינון, ישום) מספר פעמים לאותו מועמד (וימשיכו לצבור עלויות בכל פעם שהמועמדים ישלחו קו"ח למשרות רלוונטיות עבורם)

שנית: מלאי מתיישן ניתן למכור במחיר נמוך יותר": מועמדים ש"כבר נמצאים במאגר" ומחפשים עבודה זמן ממושך ייטו לקבל הצעות עבודה בתחומים משיקים, בשכר ותנאים גמישים יותר וכו'. בשהותם במאגרים הם צוברים עלויות, אולם בניהול נכון, יחס עלות/תועלת (או: "תוחלת" התועלת) לחברת ההשמה עשוי להיות גבוה יותר משום שהדוֹגמה השלטת בכל חברות ההשמה זהה: לכולן מועמדים "ותיקים" ואף אחת לא "תתחרה" בהשמתם, בשל אותם שיקולי כדאיות.

שלישית: במקום, עסוקים עובדי השמה בהגדלת מהירות פליטת ("השמת") שכבה דקה של מועמדים, וכשמאמציהם לא נושאים פרי, המלאי שלהן גדל.. מה שמקטין עוד את יחס עלות/תועלת… ומקטין את נתח השוק של מעסיקיהם -חברות ההשמה!

עובדי ההשמה הם אלו הפוגעים במודל העסקי (תוך כדי פגיעה בכם, כמובן) של חברת ההשמה. הפגיעה נותרת כתוצאה מתהליכי עבודה וניהול לקויים. ניהול נכון ומקצועי ימנעו  ניגודי עניינים בין מטרת העובד ומטרת חברת ההשמה, וישפרו את רווחיות החברות. ניהול נכון אינו סיכום "טכני" של השכלה, ידע וניסיון, אלא של תבונה עסקית. שלא במפתיע, מנהלי חברות השמה מצהירים במפורש שתבונה אינה תכונה הדרושה למנהל.

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

שוד ושבר! מכל עבר מגיח הגבר של "חבר"..

הסרטון החדש של "חבר" עלה לאויר מצייצים מכל עבר עובדי "חבר" כשהם מפצירים בנו "להכנס, לצפות ולשתף".
.

נכנסנו, צפינו.

אבל, רגע, זה לא הגבר שהתקבל כבר לעבודה בזכות "חבר"?

יכול להיות שהגבר מפוטר מכל עבר?

או שהסרטון מרמז על המסר של "חבר"?

אם אתם גברים, צעירים, חסרי בטחון בכישוריכם (או שאין לכם כאלו..), אינכם מקפידים בלבושכם, ואינכם מסוגלים להחזיק במשרתכם – לכו ל"חבר". שם יטעינו אתכם "באנרגיות חיוביות", וב"מחשבה תחילה", וילמדו אתכם איך להכשיל מועמדים ששלחו חברות אחרות.

הנה, שיתפנו.

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

נשים שקרניות, גברים גנבים, או, למה מכוני מהימנות מסכנים את כולנו

לקריאת חלקה הראשון של הרשימה

לצורך חלק זה של הרשימה נניח כי ממצאי מכוני המהימנות נכונים: נשים שקרניות, גברים גנבים. איזה משקל עלינו לתת לממצאים אלו?

נבחן 2 מקרים:

הגבר השקרן, המקרה של יהודה גיל:

בשנת 1997 נחשף שמו של יהודה גיל, ששימש עד אותה עת סוכן ה"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים".  משך 6 שנים לפחות, בהן שימש גיל מפעילו של סוכן סורי, העביר בשמו של המקור ידיעות כוזבות, שחלקן אף לא "עובד", ושהופצו לכל קהיליית המודיעין, וגם לרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אמינותו של גיל ושל סוכנו נחשבו גבוהים במיוחד, בין היתר כיוון שככל עובד "מוסד" מהימנותו של גיל נבדקה פעמים רבות.  אחת התוצאות הידועות מפעילותו הכוזבת של גיל היתה האפשרות הממשית לפריצת עימות מזוין, או אף מלחמה בין ישראל לסוריה, באוגוסט 1996. בכך סיכן גיל את בטחונה של המדינה ושל אזרחיה. (בעבר, אגב, נהוג היה לקרוא לפעולות אלו "בגידה במולדת")

האשה הגנבת, המקרה של אתי אלון:

בשנת 2002 נחשף, כי עובדת הבנק למסחר, אתי אלון, גנבה משך 5 שנים סכום של מעל 271 מליון ש"ח, למרות אמצעי בקרה ופיקוח של הבנק, בנק ישראל ומשרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן המדורג בחמישיה הראשונה של משרדי רואי החשבון בישראל. בעקבות חשיפת מעשי הגניבה קרס הבנק למסחר ומנהלים ודירקטורים בו נתבעו ונתבעים על מחדליהם. כדי למנוע פגיעה במערכת הבנקאית כולה שילם ומשלם בנק ישראל מאות מיליוני ש"ח ללקוחות הבנק. כל כספי הגניבה הועברו לגופים ופעילים במה שכונה בעדינות ראויה ה"שוק האפור" .

סטטיסטית וטכנית, יהודה גיל ואתי אלון הם 2 מקרים בלבד, שלא ישנו את ממצאי ה"מחקרים" של מכוני המהימנות. וזוהי ה – סכנה בתמציתה.

1. הסתמכות על "ממצאים" שנחזים להיות אמפיריים יוצרת תמונה כוזבת של שליטה לכאורה, בעוד המציאות מגלה פעם אחר פעם שהסתמכות על מודלים קורסת תוך יצירת אדוות וזעזועי משנה המתפשטים גם למחוזות מרוחקים ממוקד הקריסה. חמור יותר, תמונת ה"סיכונים" המתקבלת ממצאים כאלו ממקדת את מזמיני הבדיקה בניהול מיותר של "לכאורה סיכונים",  בעוד הסיכונים האמיתיים לא אותרו, ולא פותחו אמצעים לאתרם, לנהלם, או לספיגתם.

2. גם יהודה גיל וגם אתי אלון עברו מבדקים שונים, ויתרה מכך: פעילותם היתה מנוטרת על ידי מערכות בקרה שונות, שכולן כשלו באיתור מוקדם של פעילותם. מה טעם יש במערכות בדיקת מהימנות שאינן מצליחות לאתר סיכונים "קיומיים" וכמעט שאין אפשרות לשאתם, אך מתריעות על "לכאורה סיכונים" ומגבירות "ניהול יתר" שלהם?

3. איכות ויכולות הניהול ותוצריו: מדיניות, נהלים, תהליכים כמו גם מערכות מדידה, דיווח ובקרה ומערכות אבטחת מידע הם הכלים הנכונים לניהול "סיכונים" ברי חיזוי, בעזרתם ניתן ל"נהל" למעלה מ – 99 אחוז של ה"סיכונים" הנחשפים במבדקים מהימנות, ועוד לא דיברנו על ביטוח והליכים משפטיים.

4. מממצאים "אוניברסליים" כמו של מכוני המהימנות השונים ניתן ללמוד בעיקר על הטבע האנושי של נבדקים וכאלו שטרם נבדקו: ה"מבדקים" עצמם כוללים שאלות עובדתיות יחד עם עמדות ערכיות ועניינים שבשיקול דעת, עליהן צריכים הנבדקים לענות תוך שניות ספורות, אוטומטית ואינסטיקטיבית. התוצאה היא הכתמת אישיותם של מרבית הנבדקים (כי מעל 2 שליש משקרים..) למעסיקים רבים ולשנים רבות (תוצאות ה"מבדקים", נאגרות, כמובן..). הנסיון ל"ציינן" ו"לתקנן" את הטבע האנושי הוא עתיק יומין ותמיד כלל שיטות פולשניות.

5. חוקיון של שיטות "הערכה ומהימנות" פולשניות אלו מוטלת בספק, כפי שגם מוטלת בספק חוקיותה של אפליית המועמדים שהיא יוצרת. יצירת מאגרי "מבדקים" ו"נבדקים" אף היא ספק חוקית.

6. בניגוד ל"מבדקים" אחרים, את תוצאת "מבדק המהימנות" לא ניתן ל"שפר"

7.מי שיצלחו מבדקים אלו לשביעות רצון הבודקים והמזמינים מהווים סיכון תעסוקתי בעצמם: או שיתברר שהוא מהזן של הה"ה גיל ואלון, או שיתברר שמדובר בחדלי אישים, שתרומתם למעסיק שולית או שלילית.

8. אם חוסר מהימנות הוא מאפיין של כלל הנבדקים, או מרביתם אזי או שזהו הטבע האנושי ואין טעם במבדקי מהימנות (אלא חיזוק שדרות הניהול, הבקרה והאבטחה) או שמבדקי המהימנות עצמם אינם מהימנים – ואזי אין צורך בהם.

ואי אפשר לסיים בלי טוויסט:

יהודה גיל, האיש שכמעט גרם לפריצת מלחמה בין ישראל לסוריה, והשתלח לאחרונה במעסיקו, דני יתום, ראש המוסד בתקופה הרלוונטית והאשימו בסילופים, השמצות ואף "תפירת תיק" והפללה, האיש המהווה סיכון תעסוקתי ובטחוני חמור מועסק. בתחום מומחיותו, לא פחות. כיועץ ל"יחידה צה"לית מובחרת"….עדיין חושבים שיש הצדקה ל"מבדקי מהימנות"?

עוד:

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?

"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"

עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן..  על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.

מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.

ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"….  קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?

בעעהההה….

שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים:  נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.

נכון? לא נכון..

כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"

סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?

כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:

1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות"  בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.

מה עוד? הנה:

2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?

3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?"  ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"

ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?

4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?

5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.

6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת  בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.

על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.

מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.

עוד:

גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?

לסוללת המבדקים והמבחנים המשונים שעובדים מחפשי עבודה ועובדים כאחד הצטרפו בשנים האחרונות מבדקי האמינות. כמו שאר סוגי המבדקים, גם אלו נגועים בפולשנות חדירה מוגזמת ובלתי נחוצה לצנעת הפרט, תוך עבירה לכאורה על החוק (אחד, לפחות). חברות ומכונים אלו, מנהלים מאגרי ידע ובסיסי נתונים לצרכי "מחקר" ובעיקר לצרכי שיווק עצמי ובניית מוניטין. לצרכי קידום מכירות, תוך עטיית אצטלת מחקר אקדמי, מפרסמת ליאת בסיס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית ויועצת מחקר ופיתוח בחברת "מידות" – אחת החברות הידועות בתחום ממצאים מרעישים:

הממצא הראשון (נתוני 4639 נבדקים):

גברים, צעירים, בעלי השכלה לא מושלמת נוטים יותר לעשיית רושם על מעסיקים פוטנציאליים,  פרט לתעשיית ההיטק, שם דווקא נשים מובילות.

הנה השני (נתוני 8600 נבדקים):

3.5 אחוזים שיקרו או השמיטו פרטים בסיסיים בקורות החיים, 8 אחוזים "לא דייקו" בפרטי השכלה ו – 17 אחוזים! לא יכלו להציג מכתב המלצה

וואלה?

חזקה עלינו, שמי שמתהדרים במחקר ופיתוח בהערכת אמינות עובדים, בעלי תואר דוקטור בספסיכולוגיה ומנחים כתיבת קורות חיים, יבצעו מלאכת חקר אמינה, יסודית ומקיפה. הבעיה היא הממצאים

העובדות:

1. מעסיקים שילמו עבור 13000 מבדקים,

2. 13000 נבדקים (רק לעניין זה) נחשפו לפרטי פרטים, חלקם שילמו במשרתם או בתקוותיהם למשרה,

הממצאים:

קלישאות "עוגיית מזל".

במציאות שבה תעשייה אדירה של מומחי שיווק עצמי, מיתוג אישי, אימון, שיוף, צחצוח, מירוק וליטוש, "מנחים", "מכינים" ו"מכינות"  לפלא בעינינו איך הממצאים כל כך טריוויאליים ומינוריים. עד כדי כך מינוריים, שהם מעידים בעיקר על איוולתם וחוסר תוחלתם של המבדקים הללו, ושל כל המעורבים בהם.

לו אנחנו היינו עובדי או מנהלי חברת "מידות" לעולם לא היינו מפרסמים "ממצאים" כאלו. הדבר האחרון שהיינו מעוניינים בו הוא שכולם יבינו איך אנחנו עושים את כספנו.

מנהל משאבי אנוש/מעסיק:  הזמנתם מבדקי אמינות?  מגיע לכם.

לאלו שרצים מהר לספר לחבר'ה: מגיע גם לכם.

ולאלו המתפרנסים מ"הכנה" למבחני אמינות: מגיע גם לכם.

עוד:

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם

1. כי אין צורך, לחץ או איום לשלם ל"מומחים" עבור "הכנה" למבדק.

2. כי משך המבדק/ים קצר, ויכול להסתיים תוך 10 דקות.

3. כי השימוש בה ככלי מיון הוא הנפוץ בארץ,  יותר מכל שיטת מיון, היא הפכה לסטנדרט, אפילו לקבלה למוסד, ובפאראפרזה על IBM: אף מנהל משאבי אנוש עוד לא פוטר משום שביקש חוות דעת גרפולוגית.

4. למרות האמור בסעיף 3 לעיל, כולם יודעים שמדובר בכסת"ח,  או הצדקה לדיסוננס, ויש סיכוי רב שחוות הדעת שתוגש עליכם תהיה "רב משמעית"

5. עלות המבדק הגרפולוגי נמוכה למעסיק ממבדקים אחרים, ומשמשת מתמרץ לכסת"ח . למבדקים אחרים עלות גבוהה ומעסיקים עורכים "מיון מוקדם" להפנייה למבחני מיון.

6. אנשי מדעי ההתנהגות מציינים כי תוקף המבדקים הגרפולוגיים הוא אפס. זה נכון. אלא שהטענה הזו נועדה להמליץ על סוללת מבדקים שתוקפם (נכון לעכשיו) גבוה יותר. ולכו תתווכחו עם ה"תוקף" המדעי, ה"מתודולוגיה",  שיטת ההיקש וכו'. אף אחד לא מתווכח עם "מדע" , גם אם יכולת הניבוי שלו זהה להטלת מטבע.

7. מנהלי גיוס ומשאבי אנוש מתנהגים כצרכנים: מי שהשקיעו סכום לא מבוטל במבדקי מיון לכמה מועמדים למשרה אחת מחוייבים רגשית לקבל את התוצאות כלשונן, אף ללא בדיקה שטחית של אמינותם, גם אם לדעתם יש צורך בכך. מה הם יגידו למנכל או לחשב? מבחני המיון היו בזבוז זמן וכסף? דווקא בשל תפוצתם, עלותם הנמוכה, והדעה השלילית הרווחת על אמינותם של מבדקים גרפולוגיים, קיים סיכוי גבוה שחוות הדעת הגרפולוגית תהיה רק שיקול אחד מתוך מכלול, ולא פסק דין סופי.

8. מבחני מיון נאגרים, מעובדים ונמכרים פעם אחר פעם ללקוחות מכוני המיון, גם כאלו שטרם פניתם אליהם. תןצאות המבחנים יכולים להשפיע על עתידכם למשך עשור. מגבלות הגרפולוגיה מונעים הקמת מאגרים דומים, ואם לא הצלחתם פעם אחת מטעם מעסיק אחד, אף אחד אחר לא יידע ולא יושפע מכך.

10. אם נפסלתם על סמך חוות דעת גרפולוגית, ואם תרצו בכך,  תוכלו לתבוע, גם מבלי שקיבלתם את חוות הדעת לידיכם. האיסור על השימוש בה במדינות רבות, הנחייתו של נציב שירות המדינה כי נדרשת הסכמתו של המועמד למבדק גרפולוגי , פסקי דין שונים של בית הדין לעבודה שכבר הפנימו את מגבלות השיטה, ואפילו חוות דעת גרפולוג מטעמכם – יקנו לכם יתרון ואולי פיצוי כספי הולם. אם לעומת זאת, נפסלתם על סמך מבדקי מיון "מדעיים"…

11. מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש ורכזי גיוס בחברת השמה ממיינים, כך או כך, על פי שיטות שונות, רובן דעות קדומות. נדחיתם בשל השכלה עודפת? מצב משפחתי? גיל? מקום מגורים? מוצא? – לאלו יש כלים שונים להתמודדות, כולל הפנמת העובדה שזה מנהג העולם. נדחיתם על סמך בדיקה גרפולוגית? לא נורא. גרפולוג אחר, אצל מעסיק אחר – ממילא יכתוב משהו אחר. נדחיתם "מדעית"? אין לכם כלים, יכולת או הזדמנות להימלט מהגושפנקא הזו, אפילו בעיני עצמכם.

12. גם אסטרולוגיה זה בסדר. הביקורת הציבורית והאישית על שיטות "לא מדעיות" מסכנת רק מחפשי עבודה ומועסקים במהלך הקריירה. שיטות לא מדעיות ניתן להוכיח, להפריך, לתבוע, לשנות עמדות וכו'. היכולת להפריך שיטות שנחזות למדעיות, הוא עניין למדענים ולאקדמיה. למחוקק, מערכת המשפט, מעסיקים, מנהלי משאבי אנוש אין כלים או מוטיבציה לעסוק בכך.

13. ואם השגתם חוות דעת גרפולוגית טובה או מעולה (פה תוכלו לקבל דוגמית, חינם) הצטיידו בכסת"ח משלכם – עבודת הגמר לתואר שני הצןפיעה באתר האינטרנט של כוהנת הגרפולוגיה – הגב' חנה קורן.

עוד:

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק

באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.

מקריאת הידיעה מתברר:

"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.

"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם,  בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים  ועוד.  לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא"  ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.

על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.

מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.

אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על  כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996,  שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.

איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?

הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.

פסקה ראשונה:

"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".

הפסקה השנייה, מעניינת יותר:

"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".

בתרגום חופשי:

לא הפרנו חוק,

הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,

וחוץ מזה, העובדות שגויות.

גם רשמים קודמים נכשלו,

אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.

זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".

מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא

מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

חברת ההשמה הגדולה בישראל גוססת. תכשיר את הפונים לחפש עבודה בעצמם

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה הגדולה בישראל. על פי נתוניו, מספר הפונים, דורשי העבודה, לשירות הוא כ – 223 אלף , הוא מבצע  כ – 150 אלף השמות בשנה, ושיעור ההשמה למשרות חדשות מגיע לכ – 53 אחוז.

שירות התעסוקה הישראלי הוא חברת ההשמה היחידה שאת עלויותיה משלמים הן מחפשי עבודה, מועסקים ומעסיקים גם יחד, באמצעות תשלום דמי הביטוח הלאומי. המחוקק, באמצעות "חוק שירות התעסוקה התשי"ט  1959" הפקיד בידי השירות כח רב לביצוע משימתו – השמת מחפשי עבודה למשרות ומעסיקים: פריסה ארצית, שירותי איתור ומידע, סנקציות שונות על מחפשי עבודה ועוד.

בשירות התעסוקה כ – 600 עובדים, תקציבו, שעמד ב – 2009 על 162 מליון ש"ח, המשקף עלות השמה בודדת של 1111  ש"ח, קוצץ ב – 15 אחוז לשנת 2010.

אתמול הודיע שירות התעסוקה שהוא גוסס, ונוקט בצעדים להתנערות מאחריותו לפונים ולביצוע השמה למשרות. בעידן ה"שיחדש", ההודעה מנוסחת, כנהוג במקומותינו, כהישג: "שירות התעסוקה יפתח קורס לחיפוש עבודה למובטלים"

כשירות לקוראים, נתרגם את ההודעה לעברית, אחד מקרא ושניים (או יותר) תרגום:

מקרא: שירות התעסוקה יפתח בקרוב, זו הפעם הראשונה, קורסים למובטלים שיקלו עליהם במאמצים למצוא עבודה

רש"י: האחריות לחיפוש עבודה באמצעות שירות התעסוקה, היא על מחפשי העבודה, אנא הרגישו חופשי להתעלם מסעיף 2 לחוק שירות התעסוקה המסדיר את פעילותנו, למרות שבדיוק עבור זה שילמתם ותשלמו לנו.

אונקלוס: לעובדה שאנחנו מצליחים להשם רק  – 60 50 אחוז מהפונים אלינו יש אולי קשר סטטיסטי למצבכם, אך טרם הוכחה סיבתיות.

מקרא: הקורסים ייערכו בכ-10 ערים גדולות והם יינתו ללא תשלום. כל קורס יימשך שלושה עד ששה ימים.

רש"י: במסגרת הפרטת שירותים, התנערות מאחריות ו"מאבק באבטלה" (ראה "תוכנית וויסקונסין")  אנו עורכים פיילוט לכניסה לשוק המבטיח שפרנסתו עליכם, מחפשי עבודה, כיוון שתקציבנו קוצץ.

אונקלוס: הצלחת הפיילוט תאפשר לנו למכור זכיונות ליועצים, מאמנים, גרפולוגים, גרפומנים, מומחי מיתוג ומדיה, וכו' שתמורת אגרה (שאתם תשלמו) פעוטה של עשרות ש"ח יזכו למאגר לקוחות ענק.

מקרא: הקורס הראשון, העוסק בשיווק עצמי לצורך מציאת עבודה, מתמקד בהסרת החסמים הפסיכולוגיים המגבילים את יכולותיהם של מובטלים למצוא עבודה.

רש"י: טיפשים, עוד לא למדתם להציג את עצמכם?

אונקלוס: רוצים חוות דעת נוספת? הבעיות הנפשיות שלכם בעוכריכם.

בעל הטורים: נכון, יש לנו מאגר קורות חיים שלכם, אבל הוא גדול מדי.

מקרא: הקורס עוסק בשיטות קלאסיות וגם לא קונווציונליות לחיפוש עבודה, זיהוי משרות פנויות או כאלה שעומדות להתפנות

רש"י:  ניסינו בעצמנו את השיטות הללו, אבל לא הצלחנו לעזור לכם

אונקלוס: אם היינו יודעים בעצמנו איך לזהות משרות שעומדות להתפנות …

מקרא: הכנת קורות חיים, איסוף מידע על הארגון ולמידת מודלים לשיווק עצמי, לרבות שפת הגוף.

רש"י: עד עכשיו קלטנו למאגר של השירות קורות חיים גרועים

אונקלוס: לכו לשווק את עצמכם. גם בשיטות לא קונבנציונליות. למה אתם חושבים שזה תפקידנו?

מקרא:  הקורס השני הוא סדנת אימון קבוצתי למציאת עבודה, למשתתפי הסדנא תיבנה תוכנית ביצוע אישית, כולל מתן משימות קבוצתיות ופרטניות לאורך הסדנא.

רש"י: זה פיילוט אחר שאנחנו עושים. כמו בוויסקונסין, אנחנו לא רוצים שתשתעממו.

אונקלוס: אנחנו לא סומכים עליכם, טפשים ומופרעים, שתפנימו את חומר הלימוד בעצמכם.

בעל הטורים:  אם תיכשלו ב"תוכנית הביצוע האישית" נגרע אתכם מהסטטיסטיקה. יש לנו יעד השמה אגרסיבי השנה ואם נקטין את מספרכם נוכל לעמוד בו.

מקרא: הקורס השלישי מיועד למובטלים שזמן רב אינם עובדים, בשל חסמים כמו השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או היעדר הכשרה מקצועית

רש"י: גם אתם שמתם לב שאין לנו קורס למובטלים שאינם עובדים זמן רב ואינם סובלים מחסמים כי השכלתם בינונית או גבוהה, בריאותם תקינה ולרשותם הכשרה מקצועית?

אונקלוס: יועצי המיתוג שלנו עובדים על כך. החיפזון מהשטן והחילזון מהשפן.

בעל הטורים: לוזרים, לידיעתכם:  יש לנו הרבה כמוכם. 36 אחוז מדורשי העבודה, כ- 80 אלף לא מצאו עבודה תוך 270 יום.  בקושי נפטרנו מ – 58 אלף נוספים כמוכם.

ראב"ע:  אם עוד לא הבנתם, אנחנו מצליחים למצוא עבודה רק לדורשי עבודה "טריים". הזכאות שלהם קצרה משלכם. תסיקו מסקנות.

רד"ק: אין לנו מושג איך מובטלים כמוכם בכל זאת עבד למרות השכלה נמוכה, מצב בריאותי לקוי או העדר הכשרה מקצועית. לפלא הדבר בעינינו.

רשב"ם: למרכזי ההכשרה המקצועית אין לנו תקציב.

רלב"ג: נכון, אנחנו שייכים למשרד התמ"ת אבל לא שמענו על היחידה- האחות. איך אמרתם שקוראים לה? "נציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה"? הממ.. ציונה אמרתם?

מקרא: פסיכולוגים תעסוקתיים, יינתנו חיזוקים להשתלבות בעבודה והדרכה כיצד לנצל הזדמנויות לפיתוח אישי ואיך לצבור הצלחות קטנות לאחר ההשתלבות בעולם העבודה.

רש"י: חיזוקים, נו כמו בוויסקונסין. בטח כבר שמעתם על ההצלחה.

אונקלוס: אתם בסדר – אנחנו בסדר – כולנו בסדר.

************************************************************************************************

שירות התעסוקה, (כשמו כן לא הוא…) עכשיו מודה רשמית שאינו מספק שירות, או תעסוקה, חוטא לחוק, ולמשלמי המסים וחושב שמחפשי העבודה מכשילים אותו  בעבודתו, כיוון שהם חסרי כישורי העסקה.

אז הוגים תוכנית להחליף אותם.

בשירות התעסוקה, אין שירות, אין תעסוקה וגם אין ראיית הנולד: אם ה"תוכנית" תצליח (כולל האפשרויות הטמונות בטפלול הסטטיסטיקה והפרטת שירותים) היא לא תיצור אף מקום עבודה אבל תשנה את הרכב דורשי העבודה. אלו שייפלטו ממעגל דורשי העבודה – הם בדיוק אלו ששירות התעסוקה מצליח היום להפנות לעבודה.

ואלו שיישארו?

החדשות הטובות (לשירות התעסוקה כמובן) הן שאחרי 270 יום הם נגרעים מהסטטיסטיקה והופכים להיות בעייה של מישהו אחר.

עוד:

מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

תוך דקות תדעו מה כותבים מועמדים למשרות שמעניינות אתכם בתמצית קורות החיים שלהם

זה לא אני, זה הדור שלי…

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

בזמן שהמנכ"לית התפייטה, באולג'ובס נהנו מהעקיצה

בסוף השבוע האחרון אפשר אתר הפרסומות בתשלום, המכונה בהומור "אולג'ובס", לכל גולש לשלוח קורות חיים למודעות דרושים המופיעות בו. בהתרגשות רבה מדווחת רוויטל הנדלר, המנכ"לית,  על התוצאות המרשימות: 54 אלף קורות חיים (נוספים?) נשלחו ביום אחד ! לדברי המנכ"לית : "  150עובדי חברת AllJobs כל כך נפעמים ממכתבי התודה הרבים שזה עושה טוב בלב וחשק לקום בבוקר לעבודה לעזור לאחרים. אנחנו מרגישים שליחות ומצווה בעבודתנו".

בהתפעמות רבה טופחת המנכלית על שכמה ושכם עובדיה ומזמינה את גולשי האתר לקבלת שבת משותפת. המנכלית היא אשף יחסי ציבור מנוסה ואת תפקידה היא מבצעת במיומנות ראויה להתקנא. אולם אם מעוניינים לדעת כיצד אמן במה מלהטט,  כדאי להביט אל המקום בו מתרחש הפעלול, לא המופע.

פעלול? היה כאן פעלול?

במפגן עוצמה סוחט תשואות פגעה אולג'ובס בכל לקוחותיה המשלמים ושאינם משלמים, מחפשי עבודה ומחפשי  עובדים כאחד.

הפגיעה במחפשי עבודה:

מנויים משלמים: מנויים  משלמים לאולג'ובס מעריכים את עצמם כבעלי רמת "מועסקות" (Employability) בינונית, לכל היותר. בסוף השבוע האחרון התחרו בהם עוד אלפי או עשרות אלפי מחפשי עבודה שאינם משלמים פרוטה. התוצאה המיידית לגביהם היא הארכת משך חיפוש עבודה (הארכת מנוי?).

גולשים חד פעמיים: שלא בדקו את שיני הסוס שניתן להם במתנה, הקטינו את האטרקטיביות של פניותיהם למעסיקים בכך שהצטרפו כבר לעשרות אלפי פונים לאותן משרות בדיוק. בנוסף, קורות החיים שלהם נאספו ונאגרו במאגרי אולג'ובס, לצרכים שיווקיים שונים וישהו שם כמעט לנצח (או עד המבצע הבא..)

הפגיעה במחפשי עובדים:

מפרסמי משרות: הוצפו בפניות נוספות, שמרביתן חסר כל ערך אך דורש משאבים וטיפול.

רוכשי "חבילות קורות חיים": אלו המשלמים בין שקלים בודדים לעשרות שקלים בגין "רכישת" קורות חיים ניצלו את יתרות החבילה שברשותם, אולי עד תום, על רכישת קורות חיים "רעננים".

מה הרוויחה חברת אולג'ובס ממתן גישה חינמית ללא מנויים?

1. תדמית, יחסי ציבור ומפגן עוצמה למחפשי עבודה, מנויים ושאינם מנויים, ומחפשי עובדים לסוגיהם. בעיקר למי שלא באמת הבין מה קרה כאן.

2. אפשרות לקבלת מנויים חדשים, או הארכת מנויים קיימים של מחפשי עבודה.

3. שחיקת האפקטיביות של מודעות שפורסמו (ואפשרות לפרסומן מחדש, או רכישת "הבלטות", "דיוורים" וכו') ושחיקת יתרות חבילות קורות החיים (ואפשרות לחידוש מלאי)

כל אלו, ברורים מאליהם. הרווח האמיתי טמון בקורות החיים החדשים שנוספו למאגר. כוחו של כל בסיס נתונים הוא בעדכניותו. ע"י מהלך חד פעמי מתוכנן לפרטיו אולג'ובס תנפה קורות חיים כפולים, אלו שאינם עדכניים ואינם מניבים הכנסה מתאימה.  במקומם יאגרו קורות חיים עדיפים, שיאפשרו חיזוק ההכנסות מלקוחותיה העסקיים, בעיקר אלו הרוכשים חבילות קורות חיים.  כמו גם לצרכי שיווק לשולחי קורות החיים עצמם (מבצעי "הצטרפות" מיוחדים, חבילות "הסתגלות" למסיימי עבודה, או ערכות "אימון לעבודה")

איך כותבת המנכ"לית?

שיהיו עוד הרבה ימי שישי כאלה!

הנה, קיבלתם רמז.

הם הולכים לעזור לכם שוב.

מתוך תחושת שליחות ומצווה כמובן.

ושתהיה לכם (קבלת) שבת שלום.

עוד:

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

קבלו את האולטרה ג'וב ספאמלייזר: לך לכל הלוחות

בלחיצת כפתור אחת מתפרסמת משרה ל – 42 לוחות, כולל "מדיה חברתית"! הפתרון האולטימטיבי למעסיקים, מנהלי גיוס, חברות השמה וכ"א. זקוקים למהנדסי חמרה? אנליסטים? עו"ד? נציגי שירות? עובדים כלליים? שלמו 350  ש"ח והספאמלייזר האינטרנטי הראשון יעשה לכם את העבודה. (לרוכשי" בנק מודעות": חברות השמה, כ"א ומעסיקים גדולים – הכוונה אליכם, תתקשרו. יש מחירים מיוחדים). אם כבר יש לכם לוח מודעות אינטרנטי ואין לכם מודעות – תוכלו לקבל בשפע.  אם יש לכם סתם אתר ואתם מעוניינים בהכנסה "פסיבית" – פנו כבר עכשיו.

מי שזוכר את היללות הצדקניות של מגייסים ש"כורעים" תחת עומס קורות החיים, ומתלוננים על חוסר רלוונטיות של חלקם הארי, שמתעבים מנועי הפצת קורות חיים, ושמפנים אתכם ל"מדיה חברתית" , כי" כך מחפשים ומוצאים היום עבודה" עשוי להתהות: יש תועלת בפרסום משרה לעו"ד בפייסבוק, פקידה בלינדקאין, נציג שירות בזרם, או עובדים מהדרום למשרות מהמרכז, וכו.. ?

כנראה שכן. זה פשוט, נוח, לא יקר במיוחד, חוסך זמן ועבודה (שתתפנה להסביר למחפשי עבודה, במדיה חברתית כמובן, איך הם טועים וכמה ולמי כדאי לשלם כדי לתקן)

כך עובד הספאמלייזר:

אתר "סימפל דרושים"  הוא נגזרת של אתר ההספמה ללוחות מודעות: "סימפל", שלו מספר כתובות אינטרנט:  למודעות יד שניה, רכב, נדל"ן, ואפילו בעלי חיים . וגם באנגלית. מספר הטלפון המופיע באתרי סימפל שייך למשרדי חברת "סימפל – לך לכל הלוחות"  ברח' צייטלין בת"א,  אם כי מטה החברה הוא בשד' רוטשילד 15. באותה כתובת גם נמצא גם מטה החברה – האחות: חברת הפרסום אדגו תקשורת, שאף שמתמחה בפרסום מודעות לוח ומפעילה את אתר האינטרנט  "מרכז המודעות הארצי – 5557*" שעל פי מספר הטלפון שלו ממוקם ברח' נחום 12, שם גם כתובתה של חברה אחות נוספת: מולטי קשורת שמשרדה הראשי גם הוא בשד' רוטשילד 15. הקבוצה כולה נשלטת ע"י פרסומאי ועו"ד בעל מהלכים בקהילות עסקיות רבות, בליכוד, וגם בקהילייה המשפטית בזכות היותו בנו של מי שהיה העו"ד הידוע ביותר בישראל.

אם זיהיתם משרה שפורסמה במספר רב של ערוצים – אל תשלחו קורות חיים למען הרשום במודעה. חפשו דרכים אחרות. ואולי משרה אחרת.

ואם זיהיתם חברת השמה שפרסמה משרות באמצעות הספאמלייזר, נו, טוב, הבנתם כבר שהשמה זה לא הצד החזק שלה.

ונקודה אחרונה: אתם עדיין משלמים עבור פרס… אה, מודעות דרושים?

עוד:

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?

מי שגייס עובדים באמצעות חברות "השמה" שמע מהן כי עדיף לפרסם משרה, מלאתר מועמד מתאים במאגריהן. ההסבר, לאוזני המעסיק המגייס בלבד, כמובן, הוא שעדיפים קורות חיים "טריים", של מועמדים שזה עתה החלו חיפוש, או כאלו שעדיין עובדים. "עובד עובד שווה יותר מעובד שלא עובד" כותבת יועצת הקריירה אורנה רודי.  גם מי שאיתרע מזלם לחפש עבודה כמה חודשים מכירים את התופעה, על בשרם שלהם.

גם מנהלת ההשמה (או יועצת הקריירה?)  מאיה בוכניק, המגלה "סודות מאחורי הקלעים" (שגלויים כמובן לכל מי שעיניו בראשו) מודה: חברות ההשמה אינן אוהבות מועמדים "משומשים", קרי: כאלו המחפשים עבודה מספר חודשים, פנו בעצמם לכל גורם אפשרי, ומגלים שזה בעוכריהם.

באותה רשומה, וכמעט באותה נשימה מוזכרת גם אחת הסיבות העיקריות ל"התיישנותם" של המועמדים: חברות ההשמה עצמן! הן "אוגרות" את קורות החיים שקיבלו ואינן טורחות ליידע את הפונים על דחייתם. "אולי יצוץ משהו מתאים בעתיד". כשיצוץ, המועמדים יהיו כבר "משומשים". לא אטרקטיביים. ולנצח יישארו במאגר, כתזכורת למי שאבד עליו הכלח.

ההסבר של יועצת הקריירה (או מנהלת ההשמה?)  להתנהלות הזו הוא :"מטרת חברת ההשמה ככל גוף עיסקי אחר הוא… לעשות כסף… כן, כן- להרוויח! כיוון שהשוק בארץ בנוי בצורה כזו שבה המועמדים לא משלמים עבור קבלת שירותי ההשמה, חברת ההשמה לא חייבת לטפל בכל מועמד שפונה אליה. זו נקודה חשובה מאוד מכיוון שזה הבסיס לכל ההתנהלות מול המועמדים". כן, כן, בורות עסקית יכולה להיות מודל עסקי. אפילו מצליח*.

עולם קטן.

מסתבר שיועצת הקריירה יודעת איך עובדת מנהלת ההשמה, אפילו מבלי לעבור 6 דרגות הפרדה.

חשוב יותר: יש לה גם תרופת נגד מנצחת. מן שמן נחשים כזה שגם אינו משופץ וגם לא יתעלמו מקיומו.  רק גשו לחנות המפעל. שלה, כמובן.

הקוראים נותרים מבולבלים: האם המודל העסקי"הסודי"  של מנהלת ההשמה שגוי וליועצת הקריירה אכן יש תרופת נגד מוצלחת, או שמא המודל הרווחי והסודי  של יועצת הקריירה שגוי ובורותה העסקית של מנהלת ההשמה מוצלחת?

קראו פעם נוספת: ד"ר השמה אינה עובדת עבורכם, כי אינכם משלמים על ה"שירות". אבל גברת יועץ?  הו,  כן!

רגע, רגע.. ואולי מדובר בעצם על "שיפוץ" המודל העסקי הקיים: גם לעשות מעשה זמרי וגם לבקש שכר כפנחס?

ואם אתם, שפני הניסיון מענפי ההיי-טק (גורלם של עובדי לואו-טק, מיד-טק ונון-טק, שפר עליהם הפעם) קראתם את גברת יועץ פעם אחת (ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,  ועוד… ועוד…) ועדיין נותרתם באותו המקום, אתם נוהגים בדיוק כמו ד"ר השמה, שלא אוהבת "משומשים" שהספיקו כבר "לפנות לכל גורם אפשרי".

* על מודל עסקי של חברת השמה המבוסס על תבונה עסקית וניהול רווחי של ה"ערך הנתפס" אפשר לקרוא בבלוג של ESR.

עוד:

נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

15 אלף ש"ח לחודש. ראיון בלבד. עם פרשנות מפי העכבר של אבו נימר

נשמות טובות מציעות לנו לנמצוא עבודה בקלות ו"להרוויח יותר מהמנהלים שלנו".  ואכן, תוך שניות תמצאו עשרות ומאות מודעות המציעות (שימו לב: ללא קורס והתחייבות!), 7500 ש"ח בממוצע (קרוב מאוד לשכר הממוצע במשק), או 10,000 ש"ח (בהתחייבות, לא ממוצע)  וגולת הכותרת:

שכר של 15,000 ? ראיון אישי בלבד!

תיאור:

משכורת של 15,000 ש"ח נשמעת לכם?
לחברה מובילה דרושים/ות נציגים/ות למוקד מכירות טלפוניות שיחות נכנסות !@##@$$%
מכירת מוצרי החברה ללקוחות מתעניינים.
מדובר על שכר גבוה, עמלות על כל מכירה+תמריצים, ארוחות,ביטוח מנהלים אחרי שנה,אווירה משפחתית.
משרה מלאה א-ה- שעות פעילות: 8:00-22:00 מדובר על משרה מלאה , משמרות של 9 שעות

דרישות:

חובה נסיון במכירות טלפוניות של שנה לפחות!
ידע והכרות עם מערכות ממוחשבות
אסרטיביות
כושר ביטוי גבוה
יכולת מכירתית
התחייבות של שנה.

***************

להשתכר כפול מהשכר הממוצע  במשק? לא צריך לשלוח קורות חיים? לא צריך קורס? שכר "ממוצע"?  הביקוש לא נגמר? יש מקום לכולם? ומה עדיף? 10000 ש"ח בלי התחייבות או 15000 ש"ח עם התחייבות? דילמות, דילמות דילמות. המתח הורג אותנו. רבע עוף או בורקס?

עיון קצת יותר מדוקדק מעלה כמה תהיות:

מדוע צריך להתחייב כדי להשתכר 15 אלף ש"ח? מי מוותר על תרנגולת המטילה ביצי זהב?

מדוע אין צורך בהכשרה?

מדוע אין צורך בהליכי מיון וסינון? ומדוע דרישות הסף נמוכות ופרופיל העובדים המבוקש רחב?

מדוע מי שמציע שכר של 15000 ש"ח מציין במפורש במודעה שהוא עובר על חוקי העבודה? (חוק פנסיה חובה), האם הוא מעוניין "לחסוך" סכום שולי כי הוא מתקשה בתשלום שכר כה גבוה? האם זה אמצעי לחץ נוסף על מועמדים להתחייב להשתכר 180 אלף ש"ח גם אם הם מעוניינים רק ב – 75 אלף?

מדוע הביקוש לעובדים אינו מסתיים? ומדוע אף מפרסם אינו מתלונן על "הצפה" של פונים?

מדוע מדובר באותם מפרסמים, פעם אחר פעם אחר פעם?בכל ערוץ?

האם מדובר בארגונים הצומחים בפראות?

מדוע והאם באמת משלמים לעובדים יותר מאשר למנהליהם?

הנה כמה הסברים:

ראשית, לא מרוויחים שם. שכירים לא מרוויחים בכלל. הם משתכרים. (על ההבדל בין שכר לרווח מומלץ לקרוא אצל שוויקה, אבניאון או אבן שושן)

שנית, מדובר בארגונים המגייסיםם עובדים בקצב נמוך אפילו מהקצב בו נפלטים העובדים הקיימים (לא יציבים, אלו…)

שלישית, מדובר ב"חוסר דיוק משווע" בפרסום. (שכר ממוצע? לאיזה היקף משרה? האם החציון זהה לממוצע?, האם עקומת שכר העובדים מתפלגת נורמלית? )

רביעית, תנאי העבודה ושיטת הניהול אצל מעסיקים כאלו מזכירים מחנה מעצר.

חמישית, התנהלות החברות המעסיקות עם עובדיהם לא שונה מהתנהלותן עם לקוחותיהן.

ששית, הביקוש שאינו נגמר מעיד בעיקר שהפראיירים  מתחלפיםמהר, בעיקר כי הם קולטים מהר.

באחד מסיפורי אבו נימר מספר דן בן אמוץ על הצעת עבודה לעכבר מזה רעב. אמרו לו, לעכבר, כי החתול מחפש מי שינקה את השאריות הרבות של הגבינה שנותרות בשפמו לאחר האוכל. חשב העכבר קצת. חשב עוד קצת, נשא עיניו אל המציע וענה: "וואללהי…, הסכר דפקא פסדר… אמממא מקום עפודה חרא".

עוד:

לשווק מלוכה – למצוא אתונות. מבוא לאיתור ופיתוי אה… עובדים..

חקלאים , מאמנים אישיים ופירמידות

זה לא אני, זה הדור שלי…

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

זהירות! מנועי הפצת קורות חיים

בשלב כלשהו במהלך חיפוש עבודה אתם שוקלים להפיץ את קורות החיים שלכם במנוע הפצה (אחד או יותר) כלשהו. במבט ראשון נראה כי מצאתם את "קפיצת הדרך", ה"אואזיס" של מחפשי עבודה:  בלחיצת עכבר קצרה יופצו קורות החיים שלכם לחברות כ"א, השמה, מנהלי כ"א ומשאבי אנוש, מעסיקים. במקום מעקב מתיש אחרי מודעות דרושים, רשתות חברתיות, רכזי גיוס חמקנים – אתם עוברים למתקפה בכל החזיתות. עשרות ואולי מאות יקבלו את קורות החיים שלכם. "די ב – 5 אחוזי הענות" אתם חושבים לעצמכם. תוזמנו לעשרות ראיונות ותנהלו מו"מ מחושב ותקיף עם 2 – 3 מעסיקים, שבסיומו תנחתו במשרה הבאה שלכם. אמריקה, ורסנו.

אז זהו, שלא.

לחשיפה מרוכזת וגבוהה יש מחיר. תשאלו פרסומאים. עיתוי לא נכון, מוצר לא מלוטש, נישתי, מסר לא ברור, פריסת מדיה לא יעילה, ומגבלות טכנולוגיות/זמינות קהל היעד עשויים לגרום נזק כמעט בלתי הפיך למאמציכם למצוא משרה. "קיצור" הדרך עשוי להאריך אותה לזמן ממושך.

הנה חלק מהחסרונות בשימוש במנועי הפצה:

1. מאגר/בסיס נתונים לא מפולח: קורות החיים שלכם יישלחו ללא פילוח לחברות ומעסיקים באזור הגאוגרפי או תחום עיסוק. אפשר שמנוע כלשהו לא יכיל אפילו חברה אחת רלוונטית, אך יכיל מספר מצומצם של חברות שלכל אחת סניפים רבים – שכולם אינם רלוונטיים.

2. מנועי הפצה "מעורבים" (חברות כ"א ומעסיקים) וכוללים אוסף אקלקטי וחסר ערך ממשי של חברות.

3. מנועי הפצה שבסיס הנתונים (כתובות המייל) שלהם לא מעודכן. חברות כ"א ומעסיקים מחליפים כתובות מייל, רכזי גיוס ומנהלי כ"א מתחלפים, מעסיקים סוגרים את שעריהם – אך בסיס הנתונים של מנוע החיפוש לא מתעדכן. לכל היותר הוא מצטמצם.

4. מקבלי קורות החיים שהופצו אינם הגורם המתאים בארגון, או אינם מוצאים עניין בקורות חיים הנשלחים ללא ציון משרה רלוונטית ולכן מוחקים אותם. ברוב החברות החוליה הראשונה המטפלת בקורות החיים היא חוליה זמנית, עם הכשרה חלקית, שכר נמוך ומוטיבציה בהתאם.

5. מקבלי קורות החיים שהפצתם הם תוכנות לניהול קורות חיים. או שקורות החיים שלכם הוקלדו לתוכנה כזו, ללא קריאה, ללא טיפול, ללא מיון.

6. מנוע ההפצה מזוהה ע"י שרתי ראשת כ"ספאמר".  או שקורות החיים ששלחתם נכנסו ל"רשימה שחורה"  של ספאמרי קורות חיים בארגון היעד. אלו שלא יזומנו גם אם תהיה משרה מתאימה.

7. מנוע ההפצה אינו מוסר דו"ח מפורט של הארגון וכתובת המקבל, שעת הקבלה, שעת פתיחה, סיבת אי קבלה (תקלת  תשתית, מייל לא קיים וכו'), וכו'. ללא דו"ח כנ"ל אין אפשרות (שהיא חובה) לבצע מעקב פעיל אצל מקבלי קורות החיים.

8. מנועי הפצה יוצרים תחושה מלאכותית של "התקדמות" בתהליך החיפוש והלך רוח של שאננות. ימים ספורים לאחר מכן, כשלא מגיעות תגובות כמצופה עשויה להתפשט תחושה חריפה של כעס, בהלה או חוסר האונים.

9. אלפי קורות חיים מופצים מדי יום רק במנועים אלו. (למספר הזה יש להוסיף קורות חיים שנשלחו למשרות שפורסמו, מאגרי קורות חיים ותוכנות יעודיות אצל מעסיקים וחברות כח אדם וחברות שעיסוקן במכירת קורות חיים בסיטונות, חמור יותר: מנועי ההפצה יכולים להשתייך לסוחרי קורות חיים שמפיצים לעייפה את קורות החיים שלכם, ללא ידיעתכם).  כמעט ודאי שקורות חיים המגיעים ממנועי הפצה זוכים לעדיפות אחרונה אצל המקבלים.

10. גם קורות חיים "שיווקיים" חסרי משמעות כשהם מופצים בדרך זו.

11. קורות החיים שלכם עשויים להגיע גם למי שאינכם חפצים שיקבל אותם. ממעסיק נוכחי ועד חברות המוכרות שירותים שונים.

12. הפצה נוספת, או חוזרת באמצעות אותו מנוע הפצה, או אחר – אינה רעיון טוב.

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

3מלים מסוכנות, 4 מלים קטלניות כשמחפשים עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם

אין נתונים מדוייקים על משך הזמן הנדרש למצוא עבודה. ישנם אומדנים. מוטים, שמקורם בדרך כלל בגופים בעלי אינטרס,  בניחושים מלומדים של העוסקים בתחום משאבי אנוש וקריירה ובסקירה של הודעות מחפשי עבודה בפורומים ורשתות חברתיות.

לפי אולג'ובס (2008) משך החיפוש נע מחודש וחצי ועד חצי שנה, כתלות בגיל. לפי חברת כח האדם ל.מ. (2009) הממוצע הוא כחודשיים וחצי, בתלות בענף ובתפקיד. בשני המקרים ההערכות מוטות כלפי מטה, מסיבות שונות.  לבעלי ניסיון מקצועי וניהולי מעריכה יועצת הקריירה אורנה רודי שמדובר בתקופה שבין חצי שנה לשנה. זוהי גם ההערכה הרווחת בפורומים.

כמובן שאמדנים והערכות מתייחסים למועמדים "סינתטיים"  ואופי המשרות המוצעות בפועל.  יש משקל רב לניסיון, השכלה (עודפת או חסרה), גיל, מגדר, ריחוק גאוגרפי, לאום, הסטוריה תעסוקתית, מצב רפואי משפחתי ועוד. אשר למשרות המוצעות: ההיצע למשרות מתחילים, משרות עם כישורי מינימום, משרות זמניות, משרות בשכר נמוך וכו' – גבוה יותר ממשרות קבועות, מתמחות, מקצועיות וניהוליות.

בשום פנים ואופן אין להסיק מהאומדנים הללו מה שאין בהם:  אם חיפשתם עבודה 11 חודש – אל תניחו שבחודש הקרוב תמצאו עבודה. כמעט בטוח להניח שככל שמתארך משך החיפוש – כך יתארך משך החיפוש.

למשך החיפוש יש היבטים רבים. ההיבט הכספי לרוב, מורגש ראשונה. כמה עולה שנת חיפוש עבודה?  איבוד שכר הנטו –  50 – 180 אלף ש"ח. איבוד תמריצים, בונוסים, הטבות סוציאליות (חופשות, הבראה, מתנות וכו'), הפרשות סוציאליות שונות – כשליש מהסכום הנ"ל.  בסה"כ, ללא הוצאות חריגות (מצב רגשי, מצב רפואי, תשלומים ליועצים, הוצאות חיפוש וכו) תעלה "שנת חיפוש"  כל סכום שבין 75 אלף ש"ח לרבע מליון ש"ח. דמי אבטלה לזכאים, ולברי המזל שימצאו תוך חודשים ספורים משרה חדשה, יצמצמו את הנזק לאלפי ש"ח בודדים. לכל השאר תיווצר בעיית מימון חריפה.

נכון, לא גילינו את אמריקה. אתם כבר יודעים.

אבל בדיעבד.

השאלות שהיה עליכם לענות עליהן הן:

האם נערכתם נכון? למה?

האם, וכמה הייתם משלמים (משקיעים?)  לחסוך נזק ודאי של, נניח, מאה אלף ש"ח?

למי?

ולמי שילמתם ולא הייתם משלמים?

עוד:

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים

הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ חקר היבט בתהליך קבלת ההחלטות שלנו שיכול לסייע לנו בתהליך החיפוש.

בסרטון, המלווה בכיתוביות בעברית (תרגום: עומר להב ויפעת בן יעקב), שאורכו 18 דקות מסביר שוורץ, בכשרון רב והומור שופע את עיקר מסקנותיו.

מסקנות עיקריות:
1. הסיכוי של מחפשי עבודה הנענים למשרה המתפרסמת דרך כמה מגייסים, במספר רב של ערוצי מדיה לעבור לשלב הבא שואף לאפס.
ולא, קורות חיים "שיווקיים" אינם הפתרון. לפחות לא למחפשי העבודה. כמעט ודאי שתהיה לפניית סרק כזו תוצאת לוואי שלילית: קורות החיים "נשרפו" לצמיתות למשרה המתפרסמת, וכמעט ודאי שגם למשרות אחרות אצל המעסיק/המגייס.
2. מגייס הפועל בתפוצת נאטו ומקבל שטפון של פניות יפעל באחת מהדרכים הבאות:
א. ימשיך בתהליך הההתלבטות (חיפוש) בשל השפע וההתמכרות לתהליך. עד ש… עד שיימאס, ייגמר התקציב, או כל רציונליזציה אחרת.
ב. ינטוש את דרך הפעולה חסרת התוחלת הזו ויגייס בדרך שונה לחלוטין: בשיטת "חבר מביא חבר", המלצה אישית, קשרים וכו'.
ג. לא יחליט, אף אם ראיין מספר מועמדים ויבטל כליל את המשרה.

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

פעם, לא ידענו שהם חברתיים. בעידן הטלפון, בפקס ובאימייל קשה היה לתהות על קנקנם. חשבנו שהם מתנשאים, מתביישים, מתעלמיים. חשדנו בכשרים. לא ידענו שהם זקוקים לחברים, לחברתנו. הם יכולים להיות חברים שלנו בלינקדאין, לראות אותנו בקפה דה מרקר, לבקש מאיתנוחברות  בפייסבוק, להתחרות על תשמת ליבנו בפורומים ולשתות בצמא את ציוצינו בטוויטר.

בטכנולוגיה המיושנת ההיא אנחנו ליהגנו והם הקשיבו. לא עוד. לא במדיה חברתית. עתה אנו מבינים כמה קשה, תובענית ואכזרית היא מלאכתם. כמה תעצומות נפש דרושות כדי להחדיר למוחותינו הרופסים את ה"עובדות הנכונות", כדי לתקן את משוגותינו, כדי לצנן את טרחנותנו, ועוד להג, ועוד מלל. בעיקר ועוד.

קודם, לא ידענו שהם זקוקים לחברים. היינו זקוקים למדיה החברתית כדי לקרוא אותם, עליהם ואודותם על מנת לדעת.

אי אפשר היה לדעת שהם חברתיים. במדיה החברתית הם מסבירים לנו.

ככה מוצאים היום עבודה. זרה.

כי זה לא לטלפון.

עוד:

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה

כולנו משלמים עבור פינוי האשפה. ותאגידי המחזור, המקבלים מאיתנו תשלום מלא בגין "חומר הגלם"  שאספו –  מוכרים את תוצרי האשפה (לתעשיות ומגזרים שונים) ומקבלים תשלום פעם נוספת.

כך גם ציבור מחפשי העבודה. פעם אחת הוא משלם כדי לקרוא פרסומות (שממילא מתפרסמות בכל ערוץ אפשרי) "במרוכז", ובכך מספק, על חשבונו, "חומר גלם" ריווחי ל"תאגיד המחזור", סליחה, אתר הדרושים. אתר הדרושים, בתורו, שומר עותק מקורות החיים ששלחתם למשרה שבחרתם במאגר מיוחד שיצר לשם כך, המשמש אותו למכירת קורות החיים שלכם למעסיקים נוספים, ללא ידיעתכם או אישורכם , (השיטה הרי הוכיחה את עצמה בבית המשפט) בחבילות של מאות.

עד כאן הדמיון בין העיסוק הרווחי בפסולת ומחפשי עבודה. אלא שכשעוסקים במחפשי עבודה – ניתן להרוויח פעמים נוספות: באמצעות קידום מודעות המפרסמים, מכירת "חבילות גיוס", או מודעות פרסום תדמיתי רגיל באתר. הפיתוח העסקי העתידי יכלול מן הסתם חב' להשמה ועמלה, חברה לשירותי מיקור חוץ, ויישום האלכימיה של  "הפרפטואום מובילה" במדינות "מתפתחות" המשוועות להשקעות וידע ישראלי.

מי מפסיד?

אתם.

אם שלחתם קורות חיים לאתר כזה ולא חזרו אליכם, או שקיבלתם פניות לא רלוונטיות זה רק משום שקורות החיים שלכם כבר נחשפו למעסיקים פוטנציאליים, נשפטו ונפסלו. בלעדיכם. ללא מגע יד אדם. ישנם גם סיכויים גבוהים שפרטיכם נכנסו למאגרי מעסיקים, או חברות כ"א, בתוספת הערה המסבירה את אי התאמתכם. כך גם פניות נוספות שלכם, דרך ערוצים אחרים – לא יטופלו כלל, משום, שכאמור, השיפוט כבר נעשה.

ולמאגרים הללו יש זיכרון. לא תוכלו לעדכן גירסה לקורות החיים, לא תוכלו "למתג" אותם, להחליף לגירסה "שיווקית" עליה שילמתם, ואם חלפו שנים – גם לא תוכלו לעדכן עיסוקים. ועדיין הם יפעלו לרעתכם. נכון, הם לא קוראים קורות חיים, אבל הם בודקים אם אתם כבר מופיעים במאגר, ו"אם אתה כבר שם – אתה לא קיים"

אתם מזינים על חשבונכם את התהליך בו כולם מרוויחים כשאתם מפסידים.

עדיין מעוניינים לרכוש מנוי?

עוד:

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

חקלאים , מאמנים אישיים ופירמידות

לפני שנים מספר, פגשנו במכר, מושבניק שהחקלאות בעצמותיו מינקותו, אך לא ראה ברכה בעמלו זמן רב. כשהתעניינו בשלומו, סיפר לנו כי נטש את משקו שבמושב ועתה הוא סוכן לציוד מכני כבד לחקלאות."אתה עדיין חושב שתוכל להתפרנס מחקלאות"? שאלנו. "מחקלאות כנראה כבר אי אפשר להתפרנס" ענה בן שיחנו, "אבל מחקלאים אפשר להתפרנס דווקא לא רע".

נזכרנו במכרנו, שלשום כשקראנו על התחרות העקובה מדם בתחום האימון האישי בישראל.

נדרשו שנים בודדות להכשיר למעלה מ – 6000 מאמנים אישיים ("לחיים", לתעסוקה", "למשפחה", "לזוגיות", ל"לקויות למידה" , "למצויינות אישית"  ועוד) המנסים לייצר ביקוש לשירותיהם. רובם מגלים, בדרך לא נעימה במיוחד, כי הפ נתפסים בדיוק כמי שהיו קודם להסמכתם: "מחפשי זהב", יוצרי דימוי ותדמית כוזבים, חסרי הכשרה, ידע וניסיון, שרלטנים המנסים להתפרנס ממצוקתם של אחרים ללא הכשרה, ידע או ניסיון מתאימים.

"אימון אישי" הוא טכניקה. היא יכולה להיות כלי נוסף, נחוץ יותר או פחות, בארסנל כלים של מי שזקוק להם בעבודתו עם אנשים: מפסיכולוגים ועד מנהלים, והכלים שלרשותו אינם מספיקים במקרים מסויימים.  חסידי האימון האישי משוכנעים שדי בכלי עצמו, ללא כל רקע מתאים, כדי לחולל שינוי רצוי אצל מייחלי השינוי. כמו "יותם הקסם" , המשוכנע שבהינף שרביט המנצחים יצליח לחולל את המוסקה העריבה ביותר בעולם. אלא שמהר מאוד התברר שלא ביותם או קאיטוש של קורצ'אק מדובר, אלא במיקי של דיסני שרק נדמה לו שהוא הוא המכשף רב המג.

יותר מהכל, מתברר שהבדיחה היא על חשבון המאמנים עצמם. כמו לפני הכשרתם, הם נותרו ללא תעסוקה משמעותית, וכמו במשל שבגמרא: גם שילמו, גם אכלו וגם לקו.

אבל יש מי שבאמת מתפרנס מ"אימון אישי".  ליתר דיוק: מתפרנסים מ(הכשרת) מאמנים.

אם עוד לא הבנו – מדובר בשיטת שיווק, ידועה ומוכרת: הפירמידה (או השיווק הרשתי (שר"ש), הרב שכבתי (MLM).

ליוצרי פירמידות יש אינטרסים ברורים: גיוס נגייסים, גיוס בלתי פוסק, דמי כניסה הולכים ועולים, שמירה על אותנטיות ("אנחנו הפירמידה המקורית"/"הישראלית"/"המוסמכת" וכו'). ליוצרי פירמידה יש קריטריונים נוקשים לקבלת מפיצים: היכולת לשלם והיכולת להפיץ. יוצרי פירמידה עסוקים בטיפוח תדמיתם בערוצי מיינסטרים. ככל שיבינו פחות שהם בוני פירמידות, כן ייטב. את כספם הם עושים מהסמכת ה"בוגרים" – בדיוק כפי שהכסף הגדול ברכישתת תארים מאוניברסיטאות ומוסדות לימוד מפוקפקים עשו אלו שהנפיקו את "אישורי ההרשמה והקבלה ללימודים" במוסדות אלו. ליוצרי פירמידות "הסמכה" יש  אינטרס ברור ליצירת חסמי רגולציה למתחרים חדשים. אם יווצרו פירמידות , סליחה, ארגונים מנפיקי הסמכות נוספים (למשל: "ארגון המאמנים לילדים בגיל הרך") – הפירמידה שלהם בסכנה.

כי איזה לקוח "אימון"  מכיר את המסמיך ואת שיטת ההסמכה?

רוצים הסמכה ב"זול"? תייבאו, או, פשוט יותר: תייצרו בעצמכם, או קנו ספל "המאמן הטוב ביותר בעולם". (להשיג ברשתות המובחרות..)

ולא, לא צריך רגולציה כדי "להסדיר את העיסוק בתחום". פירמידות קורסות מעצמן.

עוד:

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל

"עובד גאון הוא סרטן לארגון, לפחות 10 עובדים טובים עוזבים בגללו" ( גלובס, 4/2/10). "יותר ויותר מנהלי חברות כוח-אדם מודים: עובדים חכמים יכולים להזיק לארגון יותר מאשר להועיל לו" (שם)

במאמר עילג, מבולבל, גדוש סתירות, מציגים 3 מנהלי חברות כ"א והשמה את הטרנד החדש בנבערות ודעות קדומות. על הכוונת:  ובכן, לא ברור.

האם קצפם יצא על "גאונים"? "מבריקים", דוקטורנטים באוניברסיטאות מליגות הקיסוס? מצטיינים בלימודיהם? אנשים חכמים?  שוב לא ברור. מייד נבין מדוע.

המנכ"לים יצאו בהתקפה גורפת, על, המ.. על מה,  בעצם?: השכלה? תכונות? מיומנויות?כל מנכ"ל מבלבל יותר את דברי חברו, ומצליח אפילו לסתור את עצמו.

שני דברים ברורים מהמאמר:

*המנכ"לים סימנו את "גבולות הגזרה" החדשים. אמרו מעתה: "בערות היא כוח". רגע, כבר אמרו את זה? תכננו את הקריירה שלכם בהתאם.

*המסר היחיד שברור ושזור כחוט השני  בדבריהם: לניהול בכיר – עדיף טמבל. זה הטרנד. תדע כל אם עברייה: יש לך טמבל/ית?  יש לך מנכ"ל!

אנו ממליצים בחום ל- 3 המנכ"לים לגלות את אוזנה של ממשלת ישראל ,  פקידי האוצר יעוטו על העצה כמוצאי שלל רב,   ולהודיע גם ל"וול סטריט ג'ורנל" . הדבר האחרון שאנו רוצים בו הוא לייבא מובטלים משכילים.

המאמר המקורי התפרסם ב"ליידי גלובס".

ואנחנו תוהים: מה יודעים המנכ"לים, שאנחנו לא: האם התכוונו לנחם את הקוראות, הידועות כחכמות יותר, או דווקא לחזק את רוחן, כי הן מטומטמות יותר?

ולגבי הפרדוקס:

אם מנכ"ל טוען שלטמבל יש סיכוי גבוה לניהול בכיר – האם להאמין לו כי הוא מנכ"ל, או להתעלם ממנו כי הוא טמבל? או ההיפך?

בכל מקרה, פרקינסון הקדים אתכם, וגם לורנס ג'יי פיטר, אבל זכות הראשונים, שמורה כנראה לקליגולה.

עוד:

עצות מזיקות למחפשי עבודה

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

3 מלים מסוכנות, 4 מלים קטלניות כשמחפשים עבודה

מגייסי עובדים בחברות השמה ובארגונים עובדים בסרט נע ולא כחייטים. עבורם אתם אפילו לא נתון סטטיסטי. שיטות העבודה והשגרה היומית שלהם מכתיבים להם את מסגרת ההתייחסות לעבודתם.

וזה מה שפניותיכם עבורם – עבודה. ובעבודה "שלהם" מעדיפים לגייס מועמדים שכבר עובדים.

לפנות למגייס במלים : "אני מחפש/ת עבודה" מבטיח, כמעט אוטומטית שתרדו לתחתית תור הממתינים.

אין למגייסים תמריצים לפעול עבורכם ולכן פנייתכם תהיה טירחה בהיבטי תשומת לב, רגישות ומחוייבות. מה גם שזו פנייה שמינית מאז הבוקר.

פניות כאלו מתאימות לפורומים וגם אז רצוי לנסח אותן במלים אחרות.

יש רק 4 מלים יותר קטלניות עבורכם:

"אני מחפש/ת עבודה בנרות"

המגייסים אינם רואים עצמם כעובדי רווחה או כ"שומרוני הטוב", ובישראל – כולם כבר תרמו בעבודה.

"אם יהיה משהו מתאים נחזור אליכם. סבלנות וחשיבה חיובית ובסוף העניינים יסתדרו עבורכם".

היו סמוכים ובטוחים כי אם יהיה "משהו מתאים" – כמו כפפה ליד עבורכם – לא יפנו אליכם.

חפשו ניסוחים אחרים.

עצות מזיקות למחפשי עבודה

1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש".  זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.

2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.

3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".

4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.

5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע  של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם.  תנו לפראיירים אחרים להתחלף.

6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM.  בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.

7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.

8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.

9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.

10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.

11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה.  למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.

מכירים עוד עצות דומות?

עוד:

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

קיים "שוק" ענק של נותני עצות למחפשי עבודה.

המשותף לכולם:

לכל המדריכים, היועצים, המאמנים, עובדי חברות השמה – יש עבודה.

מתן עצות היא חלק מהעבודה (בשכר!) שלהם ומערך האינטרסים שלהם.

המבדיל ביניהם:

לא כל העצות חופפות או זהות. חלק מהן סותר. חלק מהן מזיק.

אין לכם כלים לבדוק את אפקטיביות העצות.

העצות הן כלליות. סטטיסטית – תמיד יהיו כאלו שיטענו שעצה כלשהי סייעה להם.

אתם מקרה פרטי. עצות שלא יסייעו לכם – יזיקו לכם, תבזבזו זמן יקר, משאבים, ואולי גם משרות ומעסיקים פוטנציאליים.

לאף נותן עצה אין אחריות על עצותיו.

ולכן הם גם ימליצו "לחשוב חיובי" ,לשמור על "ראש פתוח"  ויזכיר כי "בסוף" הדברים מסתדרים.

"בטווח הארוך (בסוף) כולנו מתים" אמר פעם חתן פרס נובל בכלכלה – ג'ון מיינרד קיינס

ולכן אנחנו מעוניינים בטווח הקצר. והדרך חשובה לנו.

עוד:

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

תשלחו בכל זאת קורות חיים.

כי אורנה סגל ממנפאואר ממליצה.

כי הם לא קוראים קורות חיים.

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה,  כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.

כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:

* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?

* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה  שרק לכם זכויות היוצרים עליה?

* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים,  במבחני המיון ובראיונות העבודה?

* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?

* ומי מתפרנס מעצות כאלו?

* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?

(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).

*האם השאלה הזו חשובה בכלל?  ועד כמה? לכל תפקיד?

* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?

* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם  בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?

* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?

* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".

משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו  ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים,  משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין,  אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!

עוד:

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

לא מטפלים בנזלת ע"י כריתת אצבע, ולא מכבים דליקה עם פח נפט..

הסיבה היחידה שממליצים לכם "לפרוש כנפיים ולעוף" היא כי אין ל"יועצים" הללו שמץ של מושג איך לסייע לכם או לפתור לכם בעייה.  כך גם אין להתפלא כי מובילת העצות הללו היא דווקא זו שבעצם אחראית ליצירת תשתית תעסוקתית הולמת לאזרחיה, קרי ממשלת ישראל.  מדינה חפצת משק כלכלי מפותח וצומח צריכה לפעול בהתאם. אבל הרטוריקה יותר זולה, וגם נסלחת.

אחרי שקטלה את כישוריכם הפיזיים, המנטליים, הישגיכם וידיעותיכם והתייחסה אליכם כאל עזובה אנושית – הממשלה ממליצה לכם לשקול הקמת עסק.  המדינה כנראה חושבת שאלו בדיוק הכישורים הנדרשים להקמת עסק מצליח ומפרנס.  לא רק את רשות המסים.

אם הקמת עסק היתה היתה מהלך מוצלח לכל המעורבים בו – היא לא היתה ההמלצה האחרונה בתפריט של כל יועץ נואש, ממשלתי או פרטי.  ענף כלכלי ענק היה נולד רק כדי לשכנע (בתשלום, כמובן) עובדים שכירים לפרוש ולהקים עסק עצמאי. בדיוק כמו ענפים "יעודיים" כאלו למחפשי עבודה: הכנסות "פסיביות", "עבודה מהבית", שר"ש, "מסחר" במט"ח ועוד ציידי פתאים. כאילו שלא די בכל שאר המוכרים הרגילים של  שמן נחשים.

עם כל הפיתוי הרב להיות סטיב ג'ובס, ביל גייטס, סרגיי ברין או מארק צוקרברג הבא,  כדי להקים עסק אתם צריכים בראש ובראשונה ידע מקצועי ברמה שתאפשר לכם להתחרות בהצלחה ולאורך זמן בכל העסקים שהתבססו בענף, ואתם צריכים יכולת ניהולית גבוהה.  אם יש לכם את שני אלו – אתם כבר תמצאו משרה, או שמשרה תמצא אתכם. אם אין לכם אחד משני אלו – תאלצו להיפרד מכספכם, ולא, לא תקבלו תואר אקדמי נוסף בגין שכר הלימוד.

ולפני סיום, 2 עובדות:

שיעור השרידות העסקית של עסקים קטנים

הסיבה לקריסתם של מרבית העסקים

עוד:

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

אופיס 2010 , חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם קונים?

סדרות טלוויזיה, חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם מצטרפים?

זמן אוויר סלולרי חינם, -תמורת פרסומות – הייתם רוכשים?

המודל העסקי ברור. יש עוד שירותים כאלו, ויש תוכניות אפילו ליותר.  הפיתוי, לצרכן, ברור.

אבל, האם הייתם מוכנים לשלם, חודש אחר חודש, תמורת הזכות לצפות בפרסומות, עד תומן?

ואם הפרסומות היו מותאמות לנושא הבוער ביותר שמעסיק אתכם כרגע? נניח: רכישת דירה? ניתוח רפואי? סיוע כספי?

לא?

ולאולג'ובס, וואלהג'ובס , ג'ובי או  Israemploy, ManagersPlacement אתם משלמים?

למנוי תקופתי?

כי החיפוש חינם?

ואתם פה?

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו