ארכיון
מי דופק את המודל העסקי של חברות ההשמה (ואתכם, כמובן) ולמה?
איך חברת ההשמה מרוויחה? על פי הצהרות חברות ההשמה: על ידי איתור המועמד המתאים למשרה. מיהו מועמד מתאים? אתם בטח מדמיינים לעצמכם עובדי השמה הנוברים בקורות החיים (או בתוכנה..) ומבצעים "התאמות" על פי ניסיונם, שיקול דעתם או תוך שימוש בכלי BI מתאימים.
אולי.
בפועל, עובדי השמה בחברות ההשמה עובדים אחרת.
שכרם של עובדי השמה, עם או ללא קשר להשכלתם, ניסיונם וכישוריהם הוא נמוך, וחלק ממנו נקבע על פי "עמידה" ביעדי השמה" המזכים אותם בעמלות, תמריצים או בונוסים של כמה עשרות עד מאות ש"ח.
אם מטרת חברת ההשמה, כמו כל פירמה, היא למקסם את ההכנסה מה"מוצר" (מועמדים), מטרת עובדי ההשמה אחרת: שמירה על (רמת) שכרם או הגדלתה במעט. כדי לעמוד ביעדים, ולזכות בתמריצים עובדי השמה, שלהם ניסיון תעסוקתי קלוש, גם במכירות, צריכים לבצע "התאמות" לפני המתחרים : חברות השמה אחרות ו… עובדים אחרים באותה חברת השמה! זאת הם עושים בדרך הבטוחה ביותר עבורם: "שריפת" המוצר – המועמדים, שולחי קורות החיים:
1. את מנהלת אדמיניסטרטיבית? יופי, יש לנו משרת נציגי שירות… תרגום: אין לנו מספיק מועמדים לנציגי שירות, ואין הבדל גדול בשכר, אז אולי?
2. שלחתם קורות חיים לעובד/ת השמה המטפל בתחום ספציפי וחזר/ה אלייך עובד/ת המטפל/ת בתחום אחר? .. תרגום: אנחנו צריכים לעמוד ביעדים, אולי תשקלו את ההצעה שלי, כי מי שמטפל כבר עמד ביעדים שלו.
3. יש לכם רקע מקצועי מוגדר וציפיות שכר תואמות? היו סמוכים ובטוחים שעובדי ההשמה "יתאימו" אתכם למשרה ולחברה אותם הם מעוניינים למלא. "ציפיות שכר" הם אחד הפרמטרים המעניינים ביותר עובדי השמה, ולעתים הפרמטר היחידי לפיו הם קובעים את אטרקטיביות המועמדים.
אנשי מכירות מנוסים יודעים לשוות ערך למוצר שלהם ומוכרים אותו בערכו המלא, אף אף בערך גבוה יותר. עובדי ההשמה, אלו שבפועל קובעים את הכנסת מעסיקיהם, מתמקדים בשימור הכנסתם שלהם: כדי להבטיח לעצמם תמריץ של 500 ש"ח מועמדים רבים יאלצו לשקול הפחתת ציפיות השכר לרמה בה עובדי ההשמה חשים בבטחון כי יוכלו לעמוד ביעדיהם! למרות מתחרים. התנהלות זו גורמת לאובדן הכנסה של אלפי ש"ח בגין כל השמה לחברת ההשמה עצמה, ואובדן של עשרות אלפי ש"ח (שנתי, כולל סוציאליות) לכל מועמד שיתקבל לעבודה דרך חברת ההשמה.
בשפה ברורה: לא רק שעובדי השמה מצויים בניגוד עניינים עם מעסיקיהם, ולא רק שאינם מייצרים ערך, הם "משמידי ערך" סיטוניים.
4. מועמדים המכירים את השיטות הללו ונתקלים בהן בפנייתם לחברת השמה, מבינים שכדאי להם לפנות לחברת השמה אחרת, שתגזור את ה"קופון" המוגדל (ולעתים, כמו להכעיס, עבור לקוח המתחרה בלקוח של חברת ההשמה) או בעצמם, כך שאף חברת השמה לא מרוויחה עמלה.
דוגמאות נוספות להשמדת ערך:
עובדי השמה אינם קוראים קורות חיים. הם "סורקים" אותם. וגם את מה שהם סורקים הם לא מבינים. (התירוץ, כמובן הוא "עומס" שאותו הם עצמם יוצרים כדי ל"הקל" על עצמם לעמוד ביעדים..) כדי להתגבר על בורותם, צמח ענף שלם של "כתיבת קורות חיים "שיווקיים" המדגישים את ה"איך", במקום ה"מה", ומתארים "הישגים" סובייקטיביים, על פי ראות הכותב, ותיאורי תפקיד "נפוצים".
אליבא דעובדי השמה – אלו קורות חיים אותם הם יכולים להבין ולשווק, בשיטות השמדת הערך הרגילות, כמובן. "נציגי שירות" או מתכנתי PHP? מצויין, הם יצליחו לאתר את הטובים שבינוניים בהם, (ובכך ירחיבו את תופעת "ההשכלה העודפת"), אבל "מנהל פרוייקטים בשרשרת אספקה בתעשיית המזון"? " אזי…לצער כולנו, כמות המשרות שניתן להציע לכם שואפת לאפס וכך גם מידת האטרקטיביות שלכם בשוק בכלל, וגם בחברות ההשמה שהן בעצם ה"מראה" של השוק".
מסיבה זו עובדי השמה לעולם לא ימצאו ערך, (והכנסה לחברה ולעצמם) אפילו אם יהיה נדיר, בקורות חיים מקצועיים שאינם כתובים "שיווקית" ואין להם שום מושג מה הם מתארים. אלו יושלכו אחר כבוד לפ.. למאגר.. שם יעלו עובש וערכם יירד עוד יותר.
ויש גם פגיעה בצד העלויות של חברות ההשמה:
1. "בעיני חברות השמה מועמדים טריים שעדיין לא הפיצו את עצמם בשוק- הם האטרקטיביים יותר". כתוצאה, מפרסמות חברות השמה משרות דרך קבע, במקום לבדוק במאגריהן. תקציבי פרסום במדיה מסורתית ועלויות המתחייבות מפרסום ב"מדיה חברתית". אם לא די בכך, אזי יש גם עלויות מיון, סינון וקליטה לבסיסי הנתונים של ריבוי קורות החיים המגיעים בעקבות הפרסום.
2. פרסום נרחב מגדיל את מאגר המועמדים בחברת ההשמה, שרובו "יצבור אבק" יתיישן ולא יביא תועלת לפונים, ויגרור עלויות ניהול מאגר לחברת ההשמה. בד בבד, ערכו של מאגר גדל מקטין את "ערכו" של כל פונה אינדיבידואלי בעיני עובדי ההשמה ובכך מקטין את פוטנציאל ההכנסה העתידי של החברה וממקטין יחס עלות/תועלת.
3."אם חברת השמה תקבל מועמד שהתחיל לחפש עבודה אתמול- היא תעשה הכל כדי לשלוח אותו לכל המשרות המתאימות בהקדם האפשרי, כי יחסי העלות תועלת כאן הם ברורים:". כתוצאה – מספר חברות השמה "מריצות" במקביל את אותם מועמדים. מיותר לציין שרק אחת תזכה לעמלת השמה. שאר החברות יישאו בעלויות של המאמצים ה"הירואיים" של עובדי השמה המעוניינים לעמוד ב"יעדים". לדעתם, מדובר ביחס עלות/תועלת גבוה. על "תוחלת" התועלת הם לא שמעו.
4."אם להיפך, יגיע מועמד שקורות החיים שלו הגיעו לאותה החברה כבר 4 פעמים והוא במערכת כבר חמישה חודשים- אזי ברור שההשקעה לא תניב שום פרי" . עובדי השמה לא יודעים ניהול מלאי מהו. (ניהול מלאי פירושו קביעת רמות מלאי רלווטיות והגדלת מהירות חידושן. וגידול ב "מספר ימי המלאי" מצביע על בעייה תפעולית או פיננסית).
ראשית: הם צברו עלויות (מיון, סינון, ישום) מספר פעמים לאותו מועמד (וימשיכו לצבור עלויות בכל פעם שהמועמדים ישלחו קו"ח למשרות רלוונטיות עבורם)
שנית: מלאי מתיישן ניתן למכור במחיר נמוך יותר": מועמדים ש"כבר נמצאים במאגר" ומחפשים עבודה זמן ממושך ייטו לקבל הצעות עבודה בתחומים משיקים, בשכר ותנאים גמישים יותר וכו'. בשהותם במאגרים הם צוברים עלויות, אולם בניהול נכון, יחס עלות/תועלת (או: "תוחלת" התועלת) לחברת ההשמה עשוי להיות גבוה יותר משום שהדוֹגמה השלטת בכל חברות ההשמה זהה: לכולן מועמדים "ותיקים" ואף אחת לא "תתחרה" בהשמתם, בשל אותם שיקולי כדאיות.
שלישית: במקום, עסוקים עובדי השמה בהגדלת מהירות פליטת ("השמת") שכבה דקה של מועמדים, וכשמאמציהם לא נושאים פרי, המלאי שלהן גדל.. מה שמקטין עוד את יחס עלות/תועלת… ומקטין את נתח השוק של מעסיקיהם -חברות ההשמה!
עובדי ההשמה הם אלו הפוגעים במודל העסקי (תוך כדי פגיעה בכם, כמובן) של חברת ההשמה. הפגיעה נותרת כתוצאה מתהליכי עבודה וניהול לקויים. ניהול נכון ומקצועי ימנעו ניגודי עניינים בין מטרת העובד ומטרת חברת ההשמה, וישפרו את רווחיות החברות. ניהול נכון אינו סיכום "טכני" של השכלה, ידע וניסיון, אלא של תבונה עסקית. שלא במפתיע, מנהלי חברות השמה מצהירים במפורש שתבונה אינה תכונה הדרושה למנהל.
עוד:
גברת יועץ מוכרת תרופה להתנהגותה של ד"ר השמה. תקנו?
נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל
איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול
נשים שקרניות, גברים גנבים, חלק א': זאב, זאב, או סרק, סרק?
"שקרים בין המינים" היא כותרת מאמר בקטגוריה "מחקרים" באתר האינטרנט של חברת "מידות – מערכי אבחון ומהימנות ממוחשבים"
עמוד האינטרנט כולו הוא מלאכת מחשבת של מתח, חרדה, איום והפחדה באצטלה אקדמית – מחקרית המבוססת על… ובכן.. על סטריאוטיפים, קלישאות, דעות קדומות, מקורות מפוקפקים ואפס ממצאים.
מערכה ראשונה: איך מייצרים משמעות לממצאים חסרי משמעות, איך יורים חץ ואחר כך לסמן מטרה ומה זה אומר על מהימנות בודקי המהימנות.
ראשית, מצטטים (על פי כללי הציטוט האקדמי) "מבדק" יושר בין מגדרי שנערך בקרב כ – 681 אלף נבדקים ו.. לא מצא דבר, או , בשפת הכותב/ת (ההדגשה – שלנו): "תוצאות המחקר הוכיחו בבירור….. כי נשים זכו לציונים מעט גבוהים יותר מגברים". כלומר "בבירור" יש הבדל זניח…. מעט? כמה מעט? האם הנ"ל מובהק? אם למחקר היתה תקפות ומהימנות כלשהי, חזקה על הכותבים שהיו מציינים זאת. במקום, הם מעדיפים ל"פרשן": "אחת ההשלכות המעשיות לממצא זה, היא האפשרות לאחוזי גיוס גבוהים יותר לנשים"…. קשר? סיבתיות? לא, אפשרות.. ואם זהו "מבדק בין מגדרי" איפה ואיך משתלב כאן ה"עשירון האחר"?
בעעהההה….
שנית, מפרסם/ת הכותב/ת את תוצאות המבדק שחברת "מערכי האבחון והמהימנות" ערכה בקרב 22,459 נבדקים: נשים משקרות, גברים גונבים. שוב: נשים משקרות, גברים גונבים.
נכון? לא נכון..
כותבת החברה: (ההדגשה – שלנו)" נמצאו הבדלים אם כי לא מובהקים.." ו.. (ההדגשה – שלנו) "הפערים של שני התחומים, מקזזים זה את זה בהערכה הסופית" ומגדילה החברה לעשות כשהיא כותבת, במודגש: "אין הבדלים בשיעור הערכות ה"מומלץ" ו"הלא מומלץ" המתקבלות בסיום המבדק"
סליחה? שלוש הסתייגויות ואחת מובלטת בהדגשה? אז מדוע הפרסום?
כאן מתגלה מלאכת המחשבת: כותבת החברה:
1. "ניתן למצוא בסיס תיאורטי משותף לעבריינות תעסוקתית בספרות העוסקת באלימות ותוקפנות" בעברית: אין בסיס אמפירי, נתונים, ממצאים. יש "ספרות" שבה מופיע "בסיס תיאורטי", קרי: השערות, דעות, דיונים, ומלל חסר תועלת.
מה עוד? הנה:
2. "אם להסתמך לרגע על המקורות התנ"כיים.." ואם נסתמך על אנומה אליש, המאהאבראטה או הפופול וו? האם הספרים החיצוניים הם גם "מקור תנ"כי" או ש"ספר יהודית" מקלקל את התיזה?
3. דומה שהחברה אינה מרגישה בנוח עם הטקסט שהיא כותבת ומעלה, ביוזמתה, שאלה אחת: "האם מבדקי מהימנות מפלים בין גברים לנשים?" ובמקום לענות עליה, מחליפה אותה מייד בשאלה (מודגשת!) : "האם נשים מבצעות פחות עבירות במסגרת התעסוקתית?"
ואיך עונה החברה על השאלה שהיא עצמה הציגה?
4. "באם נסתמך על מדגם הידיעות המסוקרות בתקשורת…" אתה הבנת את זה, ברוך? אם נסתמך על מדגם ידיעות בתקשורת (איזו? הכתובה, האלקטרונית? האינטרנטית? מדיה חברתית? לא משנה, מנוי ל"יפעת" וגם אנחנו יכולים להתהדר ב"מחקר"). אם נסתמך על התנ"ך והתקשורת …. מי צריך אתכם? מדוע שמעסיק, שממילא ניזון מ"תקשורת" ו"אמונה פנימית עמוקה" ירצה לשלם לכם לומר לו מה שהוא יודע או יכול לדעת ממילא?
5. החברה חותמת את פרק ה"מסקנות" במשהו שבכל זאת נחזה ל"ממצא אמפירי: "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2003, שחשפו כי 90% מקרב העבריינים הבוגרים שחויבו בדין הנם גברים ורק 10% נשים". לא כאן המקום להסביר את ה"ממצא" הנ"ל, אבל נציין: מדובר בהרשעות פליליות בלבד. אחוז ההרשעה בדין בישראל הוא הגבוה בעולם, כלומר הגשת כתב אישום פלילי כמוה כהרשעה, ולכן יש לחפש הבדלים בין המינים בסיכומי החקירה של משטרת ישראל שהוגשו לפרקליטות (שרק חלק זעיר מתוכם הופך לכתב אישום) ובנוסף, יש לבחון תביעות אזרחיות שמסיבות שונות לא הפכו פליליות.
6. והנה המשפט המסכם של הכותב/ת בעמוד ה"מחקרים": "נדרש מחקר נוסף שיבדוק האם ציוניהם של גברים ונשים במבדקי היושר, אכן משקפים את ההבדלים בין גברים ונשים בשיעורי העבריינות התעסוקתית בארגון". ובעברית: אין לנו מחקר, אי לנו ממצאים, כל מה שכתבנו כאן הוא "תוכן" , מלל ריק מתוכן ומשמעות. תעזרו לנו, אנחנו צריכים מחקר שיבסס את ההצדקה לשירותים שלנו.
על התפלות המעופשת הזו, בה פסאודו מידע מופק מפסאודו מחקר/ים טרחה לחתום, בשם החברה: "ליאת בסיס, פסיכולוגית חברתית-תעסוקתית, יועצת לענייני מחקר ופיתוח במידות" מן הסתם כדי למנוע אפשרות שלא תזוהה עם מושא כתיבתה, ולהעצים את יוקרתה ה"מקצועית". התרשמנו.
מעסיקים נושאים בעלות ה"פסאודו המדע" הזה, "נבדקים" משלמים למעשה את מחירו. ברשימה הבאה נעסוק בהיבט אחר, מסוכן, לכל אחד מאיתנו כמו גם לכלל המשק והחברה בישראל של בליל השטויות המגובבות הללו.
עוד:
גם מכון האבחון, המיון והמהימנות הגדול בישראל מייפה את קורות החיים שלו
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מה אפשר ללמוד ממבדקי אמינות, ועל מי?
לסוללת המבדקים והמבחנים המשונים שעובדים מחפשי עבודה ועובדים כאחד הצטרפו בשנים האחרונות מבדקי האמינות. כמו שאר סוגי המבדקים, גם אלו נגועים בפולשנות חדירה מוגזמת ובלתי נחוצה לצנעת הפרט, תוך עבירה לכאורה על החוק (אחד, לפחות). חברות ומכונים אלו, מנהלים מאגרי ידע ובסיסי נתונים לצרכי "מחקר" ובעיקר לצרכי שיווק עצמי ובניית מוניטין. לצרכי קידום מכירות, תוך עטיית אצטלת מחקר אקדמי, מפרסמת ליאת בסיס, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית ויועצת מחקר ופיתוח בחברת "מידות" – אחת החברות הידועות בתחום ממצאים מרעישים:
הממצא הראשון (נתוני 4639 נבדקים):
הנה השני (נתוני 8600 נבדקים):
וואלה?
חזקה עלינו, שמי שמתהדרים במחקר ופיתוח בהערכת אמינות עובדים, בעלי תואר דוקטור בספסיכולוגיה ומנחים כתיבת קורות חיים, יבצעו מלאכת חקר אמינה, יסודית ומקיפה. הבעיה היא הממצאים
העובדות:
1. מעסיקים שילמו עבור 13000 מבדקים,
2. 13000 נבדקים (רק לעניין זה) נחשפו לפרטי פרטים, חלקם שילמו במשרתם או בתקוותיהם למשרה,
הממצאים:
קלישאות "עוגיית מזל".
במציאות שבה תעשייה אדירה של מומחי שיווק עצמי, מיתוג אישי, אימון, שיוף, צחצוח, מירוק וליטוש, "מנחים", "מכינים" ו"מכינות" לפלא בעינינו איך הממצאים כל כך טריוויאליים ומינוריים. עד כדי כך מינוריים, שהם מעידים בעיקר על איוולתם וחוסר תוחלתם של המבדקים הללו, ושל כל המעורבים בהם.
לו אנחנו היינו עובדי או מנהלי חברת "מידות" לעולם לא היינו מפרסמים "ממצאים" כאלו. הדבר האחרון שהיינו מעוניינים בו הוא שכולם יבינו איך אנחנו עושים את כספנו.
מנהל משאבי אנוש/מעסיק: הזמנתם מבדקי אמינות? מגיע לכם.
לאלו שרצים מהר לספר לחבר'ה: מגיע גם לכם.
ולאלו המתפרנסים מ"הכנה" למבחני אמינות: מגיע גם לכם.
עוד:
חייבים לעבור מיון? כל הסיבות מדוע מיון גרפולוגי עדיף לכם
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
במשרד המשפטים חושבים שפגיעה בנבחנים במכוני המיון היא עבירה על החוק
באוגוסט 2008 פורסמה ב"גלובס" ידיעה מרעישה: רשם מאגרי המידע הורה לחברת ה"עוסקת באבחון, מיון והשמת עובדים" (פילת ישראל) למחוק את מאגרי המידע שברשותה, בנימוק שהם מהווים עבירה על חוק הגנת הפרטיות.
מקריאת הידיעה מתברר:
"אף שהחוק מאפשר לכל אדם לעיין במידע אודותיו המצוי במאגר – פילת אינה מאפשרת זאת. העובד יוכל לקבל רק שיחת משוב עם פסיכולוג החברה אודות התוצאות – וזאת תמורת 400 שקל." כמובן שלא רק פילת נוהגת כך.
"פילת" איננה סתם מכון מיון. "פילת" היא ה – מכון מיון: קונצרן חובק עולם, בכמה תחומים: מיון ואבחון, השמת עובדים, גיוס, וגם מערכות שכר ותגמולים ועוד. לא רק זו, אף זו: על בעלי מניותיה של "פילת" נמנה גם… הפתעה: מכון המיון "אדם – מילא" ובעלי מניותיו (קרן סקיי), שמזה שנים מספר מנסה, ללא הצלחה, להתמזג עם "פילת". לשתי החברות מאות מועסקים, ולא פחות – לקוחות.
על פי הידיעה, "פילת" – החברה המובילה בענף מנהלת מספר מאגרי מידע, שאינם נמחקים לעולם, ומוכרת את תוצריה פעם אחר פעם ללקוחותיה (מעסיקים שונים), ללא ידיעת הנבדקים, ללא הסכמתם, וללא ידיעת או הסכמת המזמינים המקוריים. תוצרי האבחונים הנמכרים נחזים כרלוונטיים ועדכניים.הטריק פשוט: מתקשרים לנבחנים מדי תקופה ומבקשים "עדכון". השפן… אה, נבדק, שחושב שבוודאי הוא עומד לזכות בלוטו, מוסר בשמחה כל פרט, גם אם לא נתבקש במפורש, וכך, בעצם "קובר" את סיכוייו, לפעמים אפילו ליותר מ – 10 שנים.
מאגרי מידע אלו הם הכלי העיקרי באמצעותו "פילת" מפיקה זהב. או בלשון הידיעה: בדיווחים קודמים לבורסה ציינה פילת כי להיבטים שונים של ניהול מאגרי המידע תהיה השפעה על עסקיה.
אבל כולם נוהגים כך. גם העיתונאי, גם רשם מאגי המידע וגם "פילת" טוענים שכל הענף נוהג באותן שיטות. כלומר – אף אחד לא גילה כאן את אמריקה. כולם פוגעים בנבחנים, ואם מדובר בעבירה על החוק – כולם עבריינים. וחזקה על כולם שידועה להם כבר זמן רב עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה.
כפי הנראה, מדובר לא רק בעבירה לכאורה על חוק הגנת הפרטיות. ראשית, מדובר בעבירה לכאורה על כללי האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, ובמיוחד פרק 7, אבל את המוקש הזה קל לעקוף בשיטה פשוטה: מכון המיון יהיה חברה א' וייקרא: "א-ב מכוני מיון ואבחון", ואילו חברה אחות תיקרא: "א-ב חברה לגיוס והשמה" . הנבחן/נבדק יופנה למכון המיון על ידי החברה האחות: חברת ההשמה. וישנו מוקש משפטי נוסף: עבירה לכאורה על הוראותיו של חוק אחר: מבחנים פסיכולוגיים זוכים למעמד של "רשומה רפואית" על פי חוק זכויות החולה מ – 1996, שסעיפים 17 – 20 בו מתייחסים לניהול רשומות רפואיות. שר הבריאות, השר הממונה על ביצוע החוק, עדיין לא נרעש מהפרקטיקה של מכוני המיון.
איך מגיב מכון מיון כשנוצר איום ממשי על עסקיו?
הנה 2 פסקאות מהסיפא של הדיווח המיידי של "פילת" לרשות נ"יע. ההדגשות, שלנו.
פסקה ראשונה:
"פילת ישראל אינה מקבלת את הפרשנות המשפטית והיא דוחה ממצאים של עובדות של צוות רשם מאגרי המידע . עמדת פילת ישראל היא כי היא עומדת בהוראות החוק, וכן כי למיטב ידיעתה היא מתנהלת בכל הקשור בשמירת ושימוש במידע של נבדקים ומועמדים בהתאם לנוהג המקובל אצל כלל החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי".
הפסקה השנייה, מעניינת יותר:
"בהקשר זה, לפני למעלה מ- 5 שנים התקיימו דיונים בין רשם מאגרי המידע דאז, לבין החברות העוסקות בתחום האבחון התעסוקתי, לרבות פילת ישראל, בקשר עם זכויות נבדקים לעניין מידע שלהם הנשמר במאגרי המידע, ובכלל זה היה גם ניסיון שנדחה לגיבוש קוד אתי משותף לחברות בתחום. מאחר ופרשנות החוק אינה מחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לעיין במידע אשר במאגר ,כפי שנקבע גם בבית משפט השלום (הוגש ערעור למחוזי) בענין מריו רוטר נגד מכון אדם (תיק מס. 155604/03 ), בשנת 2000 ניסה סילבן שלום לקדם הצעת חוק המחייבת מכוני מיון פסיכולוגים לתת את חוות הדעת לידי כל נבחן אשר יחפוץ בכך. הצעת החוק נשארה בגדר הצעת חוק ".
בתרגום חופשי:
לא הפרנו חוק,
הרשם מביע פרשנות משפטית בלבד,
וחוץ מזה, העובדות שגויות.
גם רשמים קודמים נכשלו,
אין לנו ולשאר העוסקים בתחום אפילו רצון לגבש קוד אתי, שעשוי להיות ירייה ברגל לעצמנו.
אבל סוף טוב, הכל טוב.
במדינה דמוקרטית, שערכי שקיפות ואחריותיות מנחים את פקידיה, עובדי הציבור, על חשבון יצר הפרסום הזול, עניינים כאלו נפתרים עניינית ובפומבי, לא במחשכים.
זו הסיבה שלא שמעתם דבר מאז. לא מ"גלובס", לא מרשם מאגרי המידע, לא מ"פילת".
מי שחשב אחרת – מוטב לו להמשיך ולהגות בארנב הפסחא
מכוני המיון – אחת, מדינת ישראל – אפס, נבדקים במכוני מיון- אפס מאופס.
עוד:
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מדעי הפסולת והמודל העסקי של מכוני "מיון והערכה"
מכוני מיון והערכה מציעים את "שירותיהם" למעסיקים תמורת כסף (עלות בחינת מועמד למעסיק נעה סביב אלף ש"ח) את הזהב הם מפיקים מהפס.. ממחפשי העבודה.
לשיטה מספר שלבים:
ראשית, הפחדה:
הכרחי להטיל אימה על מי שממילא שרוי בחרדה. לכן יאמרו לכם שהסיכוי שלכם לעבור מבחן מיון הוא רק 15 אחוז.
שנית, ריכוך:
הסיכוי שלכם לעבור מבחן כזה אמנם נמוכים, אבל אל יאוש. באמצעות שקר כלשהו תוכלו להעלות את הסיכויים שלכם לעבור בהצלחה מבחן מיון ל- 80 אחוז!
שלישית: פיתוי וטעימה:
יציעו לכם פתרון פשוט, קל, ולא כואב. אפילו לא 200 ש"ח ויש לכם נשק סודי.(אם אתם ממש משקיענים יציעו לכם "ערכות הכנה למבחני מיון" קרי: לשלם יותר עבור אותה סחורה.
רביעית, דחיקה לפינה:
קניתם ספר ולא "ערכה"? המכון לא פראייר. אחת לכמה עמודים בספר ה"הכנה" שרכשתם, תוכלו לצפות, על חשבונכם, בפרסומת הפורטת על רגשותיכם ודוחקת בכם להירשם ל"קורס ההכנה לבחינות המיון לעבודה".
חמישית, למכור בקמעונות:
למה למכור קורס אחד מקיף, כשאפשר לפרוט אותו לחלקים ולמכור כל חלק בתשלום נפרד? ולמה לא להקטין עלויות תפעול ולהגדיל רווחיות ע"י מכירת "קורסי הכנה באינטרנט"?
ששית: ספאם, ספאם, ושוב ספאם, אה.. "קידום אתרים המנועי חיפוש":
מאמרים בניית אתרי דמה ואתרים מתחזים ל"נייטרליים" אך באופן מפתיע משתמשים באותו האקסט, עם או בלי קרדיט.מישהו צריך הרי להפיץ את הבשורה.
שביעית, הפחדה נוספת:
נכשלתם? לא יספרו לכם, ולא תוכלו לגשת למבחן "מתקן" נוסף אלא כעבוד שנתיים.
שמינית, בצע כסף. שוב.
אבל, תוכלו לרכוש, על חשבונכם את התוצאות, או: ניחשתם נכון, קורס.
תשיעית, התלוצצו עמכם בשלב השביעי:
אחרי זמן מה תזכו להצעה מטעם המכון לעבור את המבחן מחדש, ו"לשפר" את הישגיכם. בתשלום, אלא מה.
אם להודות על האמת, פריחת הענף ו"הפיתוח העסקי" המואץ שלו הוא כנראה הפתרון התעסוקתי שמצאו אנשי מדעי ההתנהגות לפרנסתם.
עם ניסיון ורקע יצירתי ורווחי כאלו השמיים הם הגבול. הכל בגדר האפשר.
נניח, לחנך קהלי יעד נוספים לשלם תמורת מה שממילא מגיע להם.
עוד:
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
עצות מזיקות למחפשי עבודה
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
הפתעה: על מנת להתמחות במשרד עורכי דין יש צורך בידע משפטי
לא, זו אינה טעות. רוח חדשה מנשבת במשרדי עורכי הדין החרדים למעמדו של המקצוע. מעתה יש להפגין ידע משפטי בראיון הקבלה להתמחות. כך לפחות ע"פי ה"ה (ועו"ד, כמובן) קרן סטרול וליאת בן צבי, מומחיות השמה והכוון תעסוקתי לעו"ד. במבט ראשון נראה כי תפיסה מהפכנית כזו עשויה להתפשט כאש בשדה קוצים לתחומי התמחות נוספים: כדי להתקבל להתמחות ברפואה על המועמדים יהיה להפגין ידע רפואי, להתמחות בחשבונאות הדרישה תהיה ידע פיסקלי וחשבונאי, ובמשרדי מתכננים הדרישה תהיה לידע אדריכלי.
אם המגמה המסוכנת הזו תימשך, אפשר שכבר בעתיד הקרוב נראה התארגנויות ציבוריות ופרטיות שינצלו את הביקוש הגואה להתמחויות בענפים שונים ויקימו מעין מכינות, או אולי בתי ספר שיקנו ידע עיוני מתאים וידרגו את הלומדים על פי הישגיהם. ייתכן אפילו שיונפקו תעודות רשמיות מתאימות בעזרתן יוכלו הבוגרים להתקבל להתמחויות בתחומים שיבחרו לעסוק…
הזוי?
קראו היטב את המאמר. בין שלל עצות אחיתופל בשקל, שלא ברור אם מעידות על קרתנותן של הדוברות או, חמור יותר על התנהלות יהירה, סטריאוטיפית ועבריינית (לכאורה) של המעסיקים, תמצאו גם פנינים.
הנה אחת מהן:
אל תשאל מהם השכר ושעות העבודה. צא מנקודת הנחה שלא תתעשר מההתמחות.
כי אינדוקטרינציה היא כלי שליטה.
מי שרוכש השכלה ומקצוע, בין השאר על מנת ליצור בעזרתם את הכנסתו צריך לשלם, ומראש, ל"מוכרי זיכיון העיסוק". בדיוק כמו "דמי כניסה" בארגונים מסויימים המעסיקים עורכי דין. עד לפני שנים לא רבות לא תמיד שילמו למתמחים, בכלל. כשהחלו לשלם להם פרוטות המשיכו המעסיקים (עורכי דין וגם בתי המשפט) להפר את החוק (עד שאפילו לשכת עו"ד נזעקה) ונראה שדווקא מי שנקבע שעליו לקיים את החוק ולייצגו נוהג על פי מנהג "לא תחסום שור בדישו". מה יש? לא מגיע להם "צ'ופר מהעבודה"?
וסתם שאלה מסקרנת: מדוע משרד עורכי דין צריך בכלל מתמחים? למתמחה, אין ניסיון משפטי, הוא לא יכול לחתום על מסמכים משפטיים, הוא לא יכול להופיע בערכאות , והוא זקוק להכשרה, הדרכה ואימון זמן ממושך עד שיוכל לעבוד עם לקוחות, או רשויות. היתרון העיקרי של העסקת מתמחים היה בהיותם כח עבודה משכיל, זמין כל העת וזול יותר מפקידה.אל תשאלו על שעות ושכר. הדון עשוי להתעצבן.
רוצים להתקבל להתמחות במשרד עורכי דין?
אל תקשיבו ליועצי קריירה ומשאבי אנוש. אפילו אם הוסמכו למשפטים.
עוד:
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
נפלה עטרת ראשנו. יש לנו רק 15 – 20 מועמדים לסמנכ"ל ומנכ"ל…
לאן נעלמו כל המפוטרים? מקוננים בעצב בחברות ההשמה. "רק לפני שלושה חודשים הטלפון לא הפסיק לצלצל, כשעל הקווים צבאו מועמדים מודאגים שביקשו לזרז עבורם את חיפוש העבודה. באותה תקופה השבנו שאין כמעט משרות במאגר, ובמקרים רבים נאלצנו להשיב את פניהם ריקם. אני גם זוכרת שבאותו עבר-לא-רחוק, היינו מפרסמים משרה ותוך דקות ספורות הציפו אותנו מאות קורות-חיים." … "קיימות אצלנו גם משרות נחשקות מאוד, למשל, יו"ר דירקטוריון, מנכ"ל, סמנכ"לים במגוון תחומים ובמגוון ענפים, אבל אין היענות. משרות כאלו, שפרסמתי בלוחות דרושים, מניבות היום סדר גודל של 15 עד 20 קורות-חיים. זה כלום. לפני יולי השנה, על אותה מודעת פרסומת 'טבענו' בתוך מאות קורות-חיים"
הדוברים? (דוברות) – מנכ"לי חברות השמה, לא פחות.
העיניים רואות והמוח מתקשה לקלוט. אחרי שהם משבחים את עצמם ומהללים את מעלותיהם, אחרי שהם מתהדרים ב"מאגר" של "מגוון" מועמדים, אחרי שהם נשבעים בנקיטת חפץ כי לרשותם "מגוון שיטות להתאמה בין דרישות המעסיק למועמד" , וכי הם נוקטים "חיפוש ממוקד" במדיה חברתית ולכן הם "חוליה חשובה למעסיק" , די לה, ל"מכה קלה בכנף" בשוק כדי לגלות מה מסתתר מתחת לעלה התאנה, מסך העשן והזיקוקין הצבעוניים.
פתאום רואים להם
אחרי שמכרו לכולם , כולל לקוחותיהם, כמה חרוזים צבעוניים במחיר מופקע – באצטלה של "מקצועיות", כמובן, פתאום רואים להם. ורואים אותם. כולם, חוץ מהם כמובן. 15 – 20 קורות חיים של מועמדים למשרת סמנכ"ל או מנכ"ל, גם אם מחציתם לא רלוונטי, הם די והותר. (בעצם, לכל משרה זה די והותר). אם המשרה והדרישות הוגדרו כהלכה, פורסמו בערוצים הנכונים וזו התנובה הכללית – מצויין. גם כך קשה להחליט בין 8 מועמדים המקיימים את הדרישות אך בעלי משקל סגולי, או Trade- Offs שונים. מקצוען אמיתי (ולא, מקצוענות זה לא כנס) אולי היה מצליח להקטין את הפניות במחצית נוספת, חוסך זמן ומשאבים רבים ללקוח, ועדיין נותר עם משימה קשה: מתן חוות דעתו על המועמדים.
אבל "מקצועני השמה" לא עובדים כך. יש להם "שיטה".
ראשית מציפים את ערוצי המדיה במודעות.
שנית , ממתינים להצפה של קורות חיים ומועמדים.
שלישית, בוחרים קוף ל"מיון" קורות החיים הרלוונטיים.
רביעית, מסננים את היתרה בהתאם לאפלייה.. אה, "קריטריונים" "מקובלים": זה – רק עם תואר ראשון, זו – בכלל אישה, זה – גר בנווה עובד,לזו – 4 ילדים, זה – מעל גיל 36 וחודשיים, עד שנותרים כמה עשרות.
חמישית, עורכים ראון טלפוני קצר שעל פי הדעות הקדומות.. אה, התרשמות מקצועית ראשונית מאפשר מעבר לשלב המבחנים
ששית, עורכים "מבחני התאמה" שלחלקם עשוי להיות תוקף או מהימנות, אם היתה מתודולוגיה.
שביעית, מנסחים חוות דעת המבליטה כמעט הכל חוץ מהתאמה לתפקיד
שמינית, מזמנים לראיון קבלה אצל המעסיק
תשיעית, מתדרכים את הנבחר להודיע על תנאי העסקה שסוכמו כדי:
עשירית, שולחים חשבונית לתשלום בגין השירות.
שלב נוסף שכדאי לציין הוא כמובן הצדקנות הבכיינית בדבר ה"עומס" בשל כמויות עצומות של קורות החיים הנשלחים אליהם.
מאגר איכותי של מועמדים?
מגוון שיטות השמה?
איתור ממוקד ברשתות חברתיות?
הצחקתם אותם. איך הם יצדיקו את שכרם?
מילה לגבי מקצועיות:
הרדיפה אחרי כמויות קורות חיים מוזילה את המשרה,את המעסיק ובעיקר את המועמד. חברות ההשמה יודעות זאת. ולכן מועמדים (רלוונטיים) שישלחו קורות חיים למשרה שמופצת בכל הערוצים יגלו שנחסמו, כי ערכם נשחק. ולגבי איתור סמנכ"לים ומנכ"לים… טוב.. הם כנראה הבינו על בשרם מהי חברת השמה.
חברת השמה, לא כל שכן מנכ"לה, אמור היה לעשות כל שלאל ידו כדי להצניע את מגבלותיו, לא כל שכן שרלטנותו. אבל כשנזכרים שמנכ"לי חברות כ"א והשמה טוענים שמנכ"ל לא נזקק בעבודתו לחכמה, מבינים (כמעט) הכל.
פלא שיש מי שכבר הבינו במי ובמה מדובר? פלא שחלקן כבר יודע זאת ומפרסם בגלוי מה חלקן של חברות ההשמה בגיוס עובדים (3%)?
עוד:
מה כדאי ללמוד מבארי שוורץ על חיפוש עבודה או עובדים
איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה
ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…
איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
כמה זמן נדרש למצוא עבודה וכמה זה יעלה לכם
אין נתונים מדוייקים על משך הזמן הנדרש למצוא עבודה. ישנם אומדנים. מוטים, שמקורם בדרך כלל בגופים בעלי אינטרס, בניחושים מלומדים של העוסקים בתחום משאבי אנוש וקריירה ובסקירה של הודעות מחפשי עבודה בפורומים ורשתות חברתיות.
לפי אולג'ובס (2008) משך החיפוש נע מחודש וחצי ועד חצי שנה, כתלות בגיל. לפי חברת כח האדם ל.מ. (2009) הממוצע הוא כחודשיים וחצי, בתלות בענף ובתפקיד. בשני המקרים ההערכות מוטות כלפי מטה, מסיבות שונות. לבעלי ניסיון מקצועי וניהולי מעריכה יועצת הקריירה אורנה רודי שמדובר בתקופה שבין חצי שנה לשנה. זוהי גם ההערכה הרווחת בפורומים.
כמובן שאמדנים והערכות מתייחסים למועמדים "סינתטיים" ואופי המשרות המוצעות בפועל. יש משקל רב לניסיון, השכלה (עודפת או חסרה), גיל, מגדר, ריחוק גאוגרפי, לאום, הסטוריה תעסוקתית, מצב רפואי משפחתי ועוד. אשר למשרות המוצעות: ההיצע למשרות מתחילים, משרות עם כישורי מינימום, משרות זמניות, משרות בשכר נמוך וכו' – גבוה יותר ממשרות קבועות, מתמחות, מקצועיות וניהוליות.
בשום פנים ואופן אין להסיק מהאומדנים הללו מה שאין בהם: אם חיפשתם עבודה 11 חודש – אל תניחו שבחודש הקרוב תמצאו עבודה. כמעט בטוח להניח שככל שמתארך משך החיפוש – כך יתארך משך החיפוש.
למשך החיפוש יש היבטים רבים. ההיבט הכספי לרוב, מורגש ראשונה. כמה עולה שנת חיפוש עבודה? איבוד שכר הנטו – 50 – 180 אלף ש"ח. איבוד תמריצים, בונוסים, הטבות סוציאליות (חופשות, הבראה, מתנות וכו'), הפרשות סוציאליות שונות – כשליש מהסכום הנ"ל. בסה"כ, ללא הוצאות חריגות (מצב רגשי, מצב רפואי, תשלומים ליועצים, הוצאות חיפוש וכו) תעלה "שנת חיפוש" כל סכום שבין 75 אלף ש"ח לרבע מליון ש"ח. דמי אבטלה לזכאים, ולברי המזל שימצאו תוך חודשים ספורים משרה חדשה, יצמצמו את הנזק לאלפי ש"ח בודדים. לכל השאר תיווצר בעיית מימון חריפה.
נכון, לא גילינו את אמריקה. אתם כבר יודעים.
אבל בדיעבד.
השאלות שהיה עליכם לענות עליהן הן:
האם נערכתם נכון? למה?
האם, וכמה הייתם משלמים (משקיעים?) לחסוך נזק ודאי של, נניח, מאה אלף ש"ח?
למי?
ולמי שילמתם ולא הייתם משלמים?
עוד:
העיסוק בפסולת, או מחפשי עבודה, משתלם כפליים – האלכימיה של הפרפטואום מובילה
מי צריך קורות חיים שיווקיים?
עצות מזיקות למחפשי עבודה
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
מתחככים עם נבערים: פרדוקס הטמבל
"עובד גאון הוא סרטן לארגון, לפחות 10 עובדים טובים עוזבים בגללו" ( גלובס, 4/2/10). "יותר ויותר מנהלי חברות כוח-אדם מודים: עובדים חכמים יכולים להזיק לארגון יותר מאשר להועיל לו" (שם)
במאמר עילג, מבולבל, גדוש סתירות, מציגים 3 מנהלי חברות כ"א והשמה את הטרנד החדש בנבערות ודעות קדומות. על הכוונת: ובכן, לא ברור.
האם קצפם יצא על "גאונים"? "מבריקים", דוקטורנטים באוניברסיטאות מליגות הקיסוס? מצטיינים בלימודיהם? אנשים חכמים? שוב לא ברור. מייד נבין מדוע.
המנכ"לים יצאו בהתקפה גורפת, על, המ.. על מה, בעצם?: השכלה? תכונות? מיומנויות?כל מנכ"ל מבלבל יותר את דברי חברו, ומצליח אפילו לסתור את עצמו.
שני דברים ברורים מהמאמר:
*המנכ"לים סימנו את "גבולות הגזרה" החדשים. אמרו מעתה: "בערות היא כוח". רגע, כבר אמרו את זה? תכננו את הקריירה שלכם בהתאם.
*המסר היחיד שברור ושזור כחוט השני בדבריהם: לניהול בכיר – עדיף טמבל. זה הטרנד. תדע כל אם עברייה: יש לך טמבל/ית? יש לך מנכ"ל!
אנו ממליצים בחום ל- 3 המנכ"לים לגלות את אוזנה של ממשלת ישראל , פקידי האוצר יעוטו על העצה כמוצאי שלל רב, ולהודיע גם ל"וול סטריט ג'ורנל" . הדבר האחרון שאנו רוצים בו הוא לייבא מובטלים משכילים.
המאמר המקורי התפרסם ב"ליידי גלובס".
ואנחנו תוהים: מה יודעים המנכ"לים, שאנחנו לא: האם התכוונו לנחם את הקוראות, הידועות כחכמות יותר, או דווקא לחזק את רוחן, כי הן מטומטמות יותר?
ולגבי הפרדוקס:
אם מנכ"ל טוען שלטמבל יש סיכוי גבוה לניהול בכיר – האם להאמין לו כי הוא מנכ"ל, או להתעלם ממנו כי הוא טמבל? או ההיפך?
בכל מקרה, פרקינסון הקדים אתכם, וגם לורנס ג'יי פיטר, אבל זכות הראשונים, שמורה כנראה לקליגולה.
עוד:
עצות מזיקות למחפשי עבודה
מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?
אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו
לצרכי מיון קורות חיים וראיונות טלפוניים בחברה להשמת בכירים
דרישות סף וכישורי חובה:
תקתקנ/ית
חצי תואר
רצון להשתכר 276 – 575 ש"ח לשבוע
מוטיבציה להתפתחות
וב – 12 עד 25 שעות שבועיות נוכל להתגבר על "עומסי העבודה הכבדים" שגורמים לנו כל הבכירים האלו
אנא, עזרו להם, אולי הם יצליחו סוף סוף לעדכן את המשרות באתר שלהם מסוף 2008.
הנה דוגמא, חריגה מאוד, לדרישות סף בכיוון הנכון.
ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?
באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה, כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.
כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:
* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?
* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה שרק לכם זכויות היוצרים עליה?
* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים, במבחני המיון ובראיונות העבודה?
* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?
* ומי מתפרנס מעצות כאלו?
* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?
(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).
*האם השאלה הזו חשובה בכלל? ועד כמה? לכל תפקיד?
* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?
* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?
* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?
* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".
משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים, משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין, אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!
עוד:
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם
כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?
חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?
סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?
תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו
אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים
לא מטפלים בנזלת ע"י כריתת אצבע, ולא מכבים דליקה עם פח נפט..
הסיבה היחידה שממליצים לכם "לפרוש כנפיים ולעוף" היא כי אין ל"יועצים" הללו שמץ של מושג איך לסייע לכם או לפתור לכם בעייה. כך גם אין להתפלא כי מובילת העצות הללו היא דווקא זו שבעצם אחראית ליצירת תשתית תעסוקתית הולמת לאזרחיה, קרי ממשלת ישראל. מדינה חפצת משק כלכלי מפותח וצומח צריכה לפעול בהתאם. אבל הרטוריקה יותר זולה, וגם נסלחת.
אחרי שקטלה את כישוריכם הפיזיים, המנטליים, הישגיכם וידיעותיכם והתייחסה אליכם כאל עזובה אנושית – הממשלה ממליצה לכם לשקול הקמת עסק. המדינה כנראה חושבת שאלו בדיוק הכישורים הנדרשים להקמת עסק מצליח ומפרנס. לא רק את רשות המסים.
אם הקמת עסק היתה היתה מהלך מוצלח לכל המעורבים בו – היא לא היתה ההמלצה האחרונה בתפריט של כל יועץ נואש, ממשלתי או פרטי. ענף כלכלי ענק היה נולד רק כדי לשכנע (בתשלום, כמובן) עובדים שכירים לפרוש ולהקים עסק עצמאי. בדיוק כמו ענפים "יעודיים" כאלו למחפשי עבודה: הכנסות "פסיביות", "עבודה מהבית", שר"ש, "מסחר" במט"ח ועוד ציידי פתאים. כאילו שלא די בכל שאר המוכרים הרגילים של שמן נחשים.
עם כל הפיתוי הרב להיות סטיב ג'ובס, ביל גייטס, סרגיי ברין או מארק צוקרברג הבא, כדי להקים עסק אתם צריכים בראש ובראשונה ידע מקצועי ברמה שתאפשר לכם להתחרות בהצלחה ולאורך זמן בכל העסקים שהתבססו בענף, ואתם צריכים יכולת ניהולית גבוהה. אם יש לכם את שני אלו – אתם כבר תמצאו משרה, או שמשרה תמצא אתכם. אם אין לכם אחד משני אלו – תאלצו להיפרד מכספכם, ולא, לא תקבלו תואר אקדמי נוסף בגין שכר הלימוד.
ולפני סיום, 2 עובדות:
שיעור השרידות העסקית של עסקים קטנים
עוד:
עבודה בעיניים 
תגובות אחרונות