איך לא חשבתי על זה קודם – ואיך "חבר הון אנושי" הצליחו להסביר מצויין

איך לא חשבתי על זה קודם הוא סרטון ש"חבר הון אנושי" מפמפמת אחת לכמה ימים ב"מדיה חברתית". סוג של התנחמדות ("מגניב", בשפתם) שאמורה להתניע כנראה "שיווק ויראלי" .

הנה מה שאנחנו הבנו מהסרטון:

התרשמות כללית:

1. פשששששששששש…. הם ממש מומחים למדיה חברתית שם.. אה?

2. אנחנו לא קהל היעד של הסרטון. וכנראה גם לא של "חבר הון אנושי".

3. גם מועמדים דומים לאלו ש בסרטון (צעירים?, מחפשי עבודה? ישבנים מקצועיים?)  לא קהל היעד של הסרטון. ולא של "חבר הון אנושי".

4. עושה רושם שכולם, חוץ מ"חבר הון אנושי" יודעים שהם לא קהל היעד של הסרטון. כמות התגובות לסרטון ו"ההטמעה" החוזרת ונשנית שלו ושל ה"מסר" (מהו המסר?) שלו מדברים בעד עצמם.

5. קהל היעד האמיתי הוא חברות כ"א והשמה וקולגות של "מומחי המדיה החברתית" של "חבר הון אנושי", "חבר פייננס", "חבר ליגאל", "חבר אייטיאר", "חבר פרופשיונלס", "חבר צפון", "חבר דרום", "חבר אירופה", "חבר גלאקטיקה" , "חבר בין כוכבים – הדור הבא"  (Y, Z, Q, וכו'..  ממש אימפריה, הא?)  וגם מועסקי תעשיית המדיה החברתית, ההפקה, היחצ"נות הסלבריטאות, הזחיחות והטפיחה העצמית על השכם, בלי קריצה.

6. "חבר הון אנושי"  מוכרת (מחלקת? לא ברור) מטריות ביום קיץ. כמו בנקאים. ("חבר פייננס" כבר הזכרנו?)

7. זה רק נדמה לנו שקיץ. אלו סתם שוכני מסדרונות. מי כמוהם זקוק למטרייה(עם לוגו!)?

8. אם "חבר"  מוכרת (מחלקת?) מטריות, עם לוגו, בימי קיץ, לשוכני מסדרונות, הם וודאי יודעים מדוע. הם מומחים.

כותרת הסרטון:

1. "איך לא חשבתי על זה קודם" – ממקד אתכם בתפיסת עולמה של "חבר": כי אתם צריכים לחשוב איך להתקבל. אין זה מתפקידה של "חבר" למצוא מועמד/ת מתאים/ה, נכון/ה, הטוב/ביותר למשרה כלשהי.

2. זה התפקיד שלכם לחשוב. אנחנו(ב"חבר") עסוקים. בעבודה. בסרט. במדיה חברתית.

3. ואם עוד לא הבנתם: "זה לא אנחנו, זה אתם!".

תוכן הסרטון:

1. ב"חבר" יש מסדרון המתנה. מחוץ למשרדים, כמובן. בשבוע הבא מתקינים בר מים. קרים.

2. כל המושבים תפוסים. ודאי, ל"חבר" יש תור, ומנומס כי הממתינים שכחו להביא טלפון סלולרי.

3. מועמדים דתיים, חרדים, ערבים, נשים בהריון, אמהות, יוצאי אתיופיה, חבר העמים, בעלי שיער שיבה, קרחים, ממושקפים, מזוקנים, מעונבים – הגיעו, קיבלו עבודה והלכו/בתור לדוכן המטריות בכניסה, מייד יגיעו/עדיין לא ראו את הסרטון ומתראיינים במקום אחר, במקום ב"חבר"  שמתמחה ב"הון אנושי"/מעדיפים את לשכת התעסוקה ולא מגיעים ל"חבר" – מחקו את המיותר.

4. מגיע מועמד למסדרון המתנה. האם הוא הגיע  בזמן והשאר ממתינים כי המראיין באיחור ניכר מאוד (5 אנשים?).

5. האם המועמד האחרון הקדים לבוא כי עבור ראיון ב"חבר" שווה אפילו להמתין ל – 5 מועמדים שיסיימו ראיון?

6. האם המועמד האחרון היה כבר ב"חבר" וקנה מטרייה עם לוגו?

7. האם המועמד האחרון עובד ב"חבר" וקיבל מטרייה עם לוגו במקום בונוס, או כמתנה לחג "תענית אסתר"?

8. האם למועמד האחרון, היחיד הלובש 2 שכבות ביגוד, קר? האם הגיע חולה לראיון כי "Hever or Never", או שהוא סתם תמהוני?

9. האם "חבר" ממליצים לגברים (ואולי גם לנשים..) להגיע לראיון עבודה עם זיפי פנים טרנדיים?

10. האם איש הבטחון בכניסה לבניין משרדי "חבר" לא גרם למהומת אלוהים כשראה את אקדח המצית של המועמד? או אולי המועמד מגיע מתוך הבניין עצמו?  ואחרי שצפו בסרטון: האם עובדי "חבר" לא מפחדים מסידורי הבטחון אצלם?

11. באמת? טיפת מים והמסדרון פנוי? סיפרתם למנפאואר? או.אר.אס? אורטל?  שירות התעסוקה? כולם שם לא מצליחים להתמודד עם פונים עקשנים.

12. חידה: "חבר" קבעו 9 ראיונות, החל מ – 9:00 , בהפרש של 20 דקות. המועמד האחרון הוא הששי. אף אחד לא יצא ממשרדי "חבר"  פרט לעובדת המזמנת.  מהי שעת הצילום? איך הצטבר תור? האם המראיין  כרגע בפייסבוק, קפה דה מקר או לינקדאין (אגב – מדוע המראיין לא מזמן בעצמו?).

13. ואולי היו ומעמדים שכבר עזבו עוד קודם בשל התור?

14. ואשר לאפשרות שמישהו, כולל המועמד שייכנס וייצא ממשרדי "חבר" ימעד על רצפה רטובה ויחליט לתבוע, נו, שוין בשביל זה יש "חבר ליגאל".

15.  לאחר שהמועמד נכנס אל המראיין –  ב"חבר" לא מזעיקים תחזוקה למסדרון. ברור שלא יגיעו מועמדים נוספים ולא יישבו בכסאות הרטובים. בשביל זה יש "חבר טוויטר".

16. ב"חבר" תתקבל לראיון אולי ע"י עובדת חיננית הלבושה באופנתיות אלגנטית, אבל יהיה זה המראיין בכבודו ועצמו שילווה אותך עד הדלת, ילחץ את ידך באסרטיביות ולבביות, ויפתח עבורך את הדלת לעולם המים. שם תסתדר בעצמך, כמובן.

17. אם קפצת באוויר אחרי שצאת ממשרדי "חבר", ואחרי שהמראיין עצמו ליווה אותך, לחץ את ידך, ופתח עבורך את הדלת. אנחנו צריכים להסיק שהתקבלת. או שאתה זוכר היטב מה קרה אחרי האדם האחרון שהלך על המים.

מסר:

1. אם אתה גבר, לא מגולח, לבוש חריג, עם מטרייה נוטפת כשאין גשם בחוץ, עם לוגו בולט של "חבר הון אנושי" על רקע ורוד, ואתה גם היחיד במסדרון – התקבלת.

2. רוצים להתקבל לעבודה? תוודאו שאתם היחידים שמופיעים. אין דרישות אחרות. נקבל כל אחד.

3. ולכן ברור ש"חבר" היא לא חברת השמה, או כח אדם, אלא "צינור" בין מעסיק למועמד העסקה. נשאיר לעולם הדימויים שלכם מהו צינור ולמה הוא משמש.

המסר שמבעד למסר:

1. אנחנו נקבל את מי שיישאר. תעשו כל מה שיידרש. תילחמו זה בזה. איך הם כותבים בעצמם בכותרת המשנה? "יש יותר מדי מועמדים לתפקיד שלך? קבל רעיון לראיון". Divide & Conquer  במיטבו.

2. כבר הבנתם שהם מומחים למדיה חברתית? עכשיו אתם יודעים שהם גם מומחים ל"הון אנושי" .

עובדה, יש סרטון. מגניב. דאחקה אמיתית.

הוסיפו למועדפים, שתפו בפייסבוק.

איך לא חשבתם על זה קודם?

עוד:

הם תמיד היו חברתיים. מדיה לא היתה להם

מנפאואר קיבלו קו טלפון. לפרנסה. תתקשרו. יש משרות!

איך עמלת ההשמה של חברת כ"א פוגעת בסיכוייכם למצוא עבודה

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

עצות מזיקות למחפשי עבודה

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

ישנו מקום רחוק רחוק אחרי הים…

בו יש רק 10 מועמדים על כל משרה*:  על 4000 מכרזים התמודדו 40 אלף עובדים**

????

אנחנו מציעים את ההסברם הבאים:

1. לכל המכרזים ערוץ פרסום יחיד.

2. חברות כ"א והשמה "מקצועיות" מודרות מההליך.

3. מדיה חברתית ויועצי מדיה חברתית מודרים מהתהליך.

4. תהליכים ברורים, מובנים וגלויים בכל מכרז, לכל משרה.

5. כל המועמדים לכל מכרז ומשרה עוברים תהליך זהה.

6. תוצאות פומביות, עם מנגנון ערעור.

האם כדאי לכולנו ללמוד משהו ממחלקת משאבי האנוש הגדולה במדינה?

בעתיד, אגב, אנו צופים כי יוגמשו הליכי הגיוס במגזר הציבורי ויאמצו דפוסים דומים למגזר הפרטי, בעיקר בהיבטי המדיה החברתית. חבל.

*  לא כל המשרות במגזר הציבורי מאויישות באמצעות מכרזים.  קיימות שיטות נוספות.

** נכון, יש פגמים במכרזים, יש מכרזים "תפורים" ויש גם שלמונים. גם במגזר הפרטי. שם אין לנו אפילו מושג או נתונים על ממדי התופעה.

עוד:

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

למה קיבלתם קורות חיים של מנהלת Outlet כשביקשתם מתכנתת Dot.Net

רוב קורות החיים שאנו מקבלים לא רלוונטיים , נאנחים ברחבי המדיה החברתית מנהלי גיוס. אחרים אפילו טוענים: קו"ח זבל.

אנחנו מסכימים.

פרסמתם משרה וקיבלתם קורות חיים מ – 3 סוגים:

1. קורות חיים העונים לכל דרישות המשרה.

2. קורות חיים בתחום אך של מועמדים Over Qualified  או  Under Qualified

3. קורות חיים של מועמדים אחרים.

קורות החיים מהסוג האחרון אינם רלוונטיים, ולדבריכם הם נתח ניכר מסך קורות החיים שקיבלתם.

כאן, אנחנו חושבים שהתשובה מונחת לפתחכם: Cura T e Ipsum –  רפאו את עצמכם.

כי:

*  יש קשר בין פריסת המדיה שלכם לתוצאות הקמפיין.

*  יש קשר בין תיאור המשרה להבנה של הקורא.

*  שכפול בלתי פוסק של משרות מעוות לחלוטין את המודעה המקורית שלכם, למטרות שלכם אין שליטה עליהן.

*  פריסת מדיה בערוצים שלהם אינטרס מנוגד לשלכם המקשים על לקוחותיהם (המשלמים!)  על ידי הסתרת פרטי המפרסם, פוגעת בכולם.

*  מקצוענות בגיוס זו שיטה, לא כנס , או סיסמה.

*  כמו שאיזה זקן אמר פעם: המדיום הוא המסר.

יעילות המדיה, או שיעור השחיקה של ערוציה קובעת את  העלויות ואת האפקטיביות.

לא קשה במיוחד לבדוק מהיכן,  מתי ובכמה ואפילו גם למה מגיעים קורות חיים לא רלוונטיים.

נדמה לנו, שאפילו אנחנו יכולים לבנות כלי פשוט למטרה הזו.

והמידע הזה יאפשר טיפול שורש בתופעה.

וכולנו נרוויח.

עוד:

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

לאחר "המפץ הגדול" מתחיל שלב התפיחה.

1. אתרי הדרושים:  אליהם נשלחו משרות חדשות לפרסום מעוניינים הן להאדיר את מיצובו של האתר כ"מוביל" באוכלוסיית מחפשי העבודה (המקבלים את השירות ללא תשלום) והן לשמור ולשמר את לקוחותיהם – חברות כ"א וההשמה, המשלמות עבור הפרסום ועליהן בנוי המודל העסקי. שתי המטרות מושגות כשמנהלי האתרים "מצ'פרים" את לקוחותיהם. ראשית, הם ומפרסמים משרות חדשות בסיווגים נוספים, על דעת עצמם, ובדרך כלל ללא ידיעת לקוחותיהם.  כך, למשל, משרת מנהל צוות במוקד טכני בחברת תוכנה שנשלחה לפרסום ע"י חברת כח האדם בסיווג "שירות טכני" תפורסם מייד גם בסיווג "משרה חמה"  וגם  בסיווגים "מוקדים", "הייטק", "ניהול" ותופיע גם בתוצאות חיפוש נוספות – כראות עיני מנהלי האתר, שמראה "תוצאות" ללקוחותיו המשלמים.

2. האגרגטורים :  אתרי דושים בהם המודל העסקי נשען על תשלום מצד מחפשי עבודה: אלו סורקים ללא הרף את הרשת (אתרים דרושים, אתרי חב' כ"א, אתרי מעסיקים, מדיה חברתית ומדיה כתובה) ומעתיקים את המודעות החדשות לאתרם. לאגרגטורים תמריץ גבוה יותר להראות נפח ענק של מודעות, בכל סיווג. לכן כל משרה המועתקת ע"י אגרגטור משוכפלת לעייפה לכל סיווג, מתאים או מתאים בערך. וגם להם "משרות חמות"

3. ציידי מעסיקים: כמו בענף תיווך הנדל"ן, גם בענף תיווך כ"א גורמים רבים שלהם אין הסכם ישיר עם המעסיק המפרסם – אך הם מעוניינים לחדור אליו. אלו יעתיקו את המשרות – וימחזרו אותן, היינו – יפרסמו את המשרות מחדש, תחת שמם או כ"חסויות" , באתר הבית שלהם, באתרי הדרושים לעיל, ובמדיה חברתית. אם יגיעו אליהם קורות חיים של מועמדים טובים – הם יפנו למעסיק ויציעו את שירותיהם. המעסיק, המשלם בדרך כלל עמלה חד פעמית על השמה – מוכן, לרוב, לקבל גם הצעות מציידי מעסיקים.

4. אתרי שת"פ לדרושים: הן אתרי הדרושים והן אתרי אגרגטורים יוצרים בריתות ושיתופי פעולה במסגרתם מופיעות משרותהמתפרסמות אצלם בחתכים וסיווגים ממוקדים (עו"ד, מהנדסים, סטודנטים, אמהות, תושבי הדרום, חברי קיבוצים – אתם כבר מבינים את העיקרון) באתרים יעודיים המיועדים לאוכלוסיות אלו. אתרי השת"פ מעבים כך את לוח המודעות הפנימי שלהם ומגבירים תנועה לאתר,  ואילו האתרים המספקים את הנתונים והפלטפורמה מרוויחים נתח שוק, ומוניטין עודף.

5. הפניות מפורומים, קבוצות, רשתות וקהילות: שלועסים ולועסים למתעניינים חדשים, אקראיים, לא מיומנים, או נואשים ומעתיקים חלק מהמשרות אל הפורומים וההילות או מפנים החוצה – אל מקורות המודעות.בדרך כלל המשרות היזכו לחשיפה המירבית יהיו ה"משרות החמות" , כמובן.

6. "זנב ארוך": מכל הסיבות שתוארו לעיל – אף אחד מהשחקנים בתחום אינו מסיר בזמן, או אינו מסיר כלל מודעות – אלא אם אם הגיעה בקשה מפורשת מצד הלקוח,  ובדרך כלל – המעסיק בעצמו. לכן ניתן למצוא כמעט בכל אתר של חברת השמה/כ"א משרות בנות למעלה משבועיים, חודש, רבעון, ואפילו שנה.

7. "זנב ארוך מאוד": מנועי חיפוש יעודיים למשרות דוגמים כל משרה, בכל סיווג, מכל אתר, קיקיוני ככל שיהיה, בכל זמן, ו"גורסים" אותה עד לעייפה.

מגברים נוספים:

* המעסיק עצמו פונה למספר חברות השמה (בדרך כלל – שתיים עד ארבע). במקרה כזה – כל התהליך, החל משלב א ועד לשלב זה – ינפח את החשיפה עד לזרא.

* וכמובן, לרוב המשרה תפורסם גם באתר המעסיק. ובחשבון הפייסבוק , הטוויטר ובפורומים בהם הוא חבר.

כמעט מקרה קלאסי  בו כולם מפסידים.

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

פירוט המשרות מגיע מהמעסיק/לקוח וצריך להחליט על תמהיל השיווק:

מסר ומינוף: האם לפרסם את המשרה כלשונה, לאחד משרות ולשנות דרישות סף כדי לחסוך בתקציב הפרסום ולהשיג קו"ח נוספים למשרות דומות? כך או כך – בתחתית כל מודעה תהיה הפנייה לאתר הבית של החברה ו/או לחשבון הטוויטר או הפייסבוק, או שניהם. "למנף" תנועה מהמודעה. כמו שלומדים בביה"ס לפרסום.

מדיה: האם המשרה המוצעת והענף מאפשרים כיסוי מירבי  באמצעות פרסום באתר האינורנט העצמי,  ג'ובנט וג'ובמאסטר (או ההיפך) בלבד, או שמדובר במשרה אזוטרית בתחום ספציפי וצריך להוסיף "ערוץ יעודי"  כמו זה או זה. , או להשתמש חלקית גם במדיה הכתובה.

מדיה חברתית: האם להתמקד  ב – +12 הפורומים הרלוונטיים בקפה דה מרקר, ב – 3 הרלוונטיים בתפוז, בוויינט, ו רשת, או שנדרשת פריסה רחבה?  להודיע לכל הקבוצות בפייסבוק ולינקדאין או גם לקבוצות בלינק, ונינג?

מיקום: האם נכון למקם את המודעה באתר הפנימי ובאתרי הדרושים רק בסיווג "מוקדים" או גם ב"מכירות"?

מינון: האם ניתן יהיה לגייס כבר  בחשיפה אחת,  או שרצוי לחדש את הפרסום מדי יומיים/שבוע ולאיזו תקופה.

בסיום ישיבות ההכרעה הגורליות ורגע לפני ההפצה צריך לעדכן חברים בקבוצת "משרות בין חברים"  בפייסבוק, "Helping Friends Career Network"  בלינקדאין, ואפשר גם ב"גיק ג'וב"  ו… להודיע  במדיה החברתית (כן, כן, שוב טוויטר, פייסבוק, לינדקאין, פורומים וכו' .  לא נלאה אתכם מחדש) שהמשרות התפרסמו.

בואו לשלוח קורות חיים חינם!

הו, רכזת גיוס עברייה, מי יידע  צפונות יומך ותלאובות עיסוקך!

ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב ג' – היקום האינפלציוני

איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה: שלב א' – להכין את ה(ק)רקע

חברת ההשמה/כח אדם מתודרכת טלפונית ע"י מעסיק המעוניין בגיוס עובדים. פרטי המשרה/ות יגיעו בדוא"ל בהמשך היום, או למחרת.

יופי. יש די והותר זמן לתכנן את התוצאות הרצויות.

מתחילים ב"מדיה חברתית", כמובן.

משגרים הודעה מתאימה לטוויטר. מותר להפריז קצת.

ההודעה בטוויטר תפנה כמובן לפייסבוק, שם תופיע אותה הודעה ל"קהל המעריצים" .

להשגת כיסוי טוב יותר  אפשר כמובן גם להודיע  בפורומים.

להתכונן, להמתין, סבלנות.

יהיו מודעות!

Stay Tuned

ברשימה הבאה: איך לקבל מאות קורות חיים לכל משרה – שלב ב' – 5 הממ'ים והמפץ הגדול

אנחנו לא מצליחים להתגבר על שטפון הבכירים המציף אותנו ולכן דרוש/ה לנו

לצרכי מיון קורות חיים וראיונות טלפוניים בחברה להשמת בכירים

דרישות סף וכישורי חובה:

תקתקנ/ית

חצי תואר

רצון להשתכר 276 – 575 ש"ח לשבוע

מוטיבציה להתפתחות

וב – 12 עד 25 שעות שבועיות נוכל להתגבר על "עומסי העבודה הכבדים" שגורמים לנו כל הבכירים האלו

אנא, עזרו להם, אולי הם יצליחו סוף סוף לעדכן את המשרות באתר שלהם מסוף 2008.

הנה דוגמא, חריגה מאוד, לדרישות סף בכיוון הנכון.

אתם מחפשים עובדים או מחפשים עבודה?

"********  היא חברת אינטרנט צעירה ודינמית המתמחה בתפעול ושיווק אפליקציות אינטרנט בשווקים בינלאומיים. החברה פועלת מלונדון(פיתוח עיסקי ומכירות) וישראל (מחקר, פיתוח ושרותים טכנולוגיים) ובבעלותה אתרי השואות מחירים, משחקים ותוכן אותם היא משווקת בארה'ב ובאירופה. לחברה הסכמי שיתוף פעולה עם כל מנועי החיפוש המוביליםGoogle,Yahoo, MSN ושותפויות עסקיות עם אתרי תוכן וקהילות אינטרנט מובילות. החברה ממוקמת במקום כפרי באזור השרון, בעלת גב כלכלי חזק ומחפשת מפתחים שיכולים להיות שותפים להצלחה. לצוות הפיתוח דרוש…." (מתוך אתר דרושים ידוע).

והם לא היחידים… (אולי הרעיון הוא דווקא להרתיע .. כמו בקתדרלה גותית)

ואיך נראית המודעה שלכם?

"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"

"אולי" פתחנו בהיסוס מה, "כדאי שתנסו לאתר עובדים דרך XXX" ?

"XXX"? נחרה בבוז בת שיחנו, עובדת בכירה בחברת כח אדם.

"מכירה אותם, שנים. עבדנו איתם ופרסנו להם תמיד חלק מהעוגה. לא השנה. יש לנו מגבלות תקציב"

"אבל XXX  גובה רק כמה שקלים למודעה"  ניסינו.

"ולא שווה אותם" סיננה בת שיחנו בארסיות.

"בכל ערוץ שאנחנו מגייסים עובדים אנחנו מקבלים עשרות פניות, לפעמים יותר. ב XXX  אנחנו מקבלים 3- 6 פניות,בממוצע, ורק לעתים נדירות – כמה עשרות, אבל פחות מהאחרים".

???

"אין להם זכות קיום במציאות של היום"

"אבל, אולי היה כדאי לכם לעשות ההיפך, לקצץ בשאר הערוצים ולהישאר עם XXX.  אולי כך תתגברו על כמויות קורות החיים שאתם מקבלים"?

בת שיחנו הביטה בנו במבט מלא רחמים:

"טוב, לא כל אחד יכול להבין בכח אדם,  זו תורה שלמה".

"פרסמתי מודעה לפקידה וקיבלתי 652 פניות, רק חצי מהן רלוונטיות"

"באמת?  קיבלתם   652 פניות עם קורות חיים"? שאלנו את בת שיחנו, עובדת בכירה בחברת כח אדם, שהנהנה נמרצות.

"זה בוודאי חריג", ניסינו להזדהות עם מצוקתה.

"לא, כלל לא. על כל משרה שאנחנו מפרסמים יש למעלה ממאה פניות, ולעתים אפילו כפול",  אמרה ולא שכחה להוסיף:  "לפחות חצי מהפניות כלל לא רלוונטיות למשרה שפרסמנו".

"מניסיונך, איך את מסבירה מצב כזה"?

"אני חושבת שיש ביקוש גבוה למשרות אבל ההיצע  מוגבל".

"אולי זה רק אצלכם"?

"לא, אני יודעת מקולגות שאנחנו דווקא במקום טוב באמצע".

"אז איך אתם מאתרים את המועמדים המתאימים לכם"?

"נו, טוב, בשביל זה משלמים לנו".

אבל אנחנו, רשעים שכמונו, יודעים איך זה קורה. ולמה.

אם אתם מחפשים עבודה זמן רב – אפשר שחלק מהתשובה כבר ידוע לכם.

חלק מהתשובה – ברשימה הבאה.

תואר ראשון ועדיין באותו מקום עבודה?

אם לא למדתם משפטים, הנדסה, אדריכלות, מדעי המחשב, סטטיסטיקה,מתמטיקה ורפואה – אתם בבעיה.

על פי ממצאי המועצה להשכלה גבוהה – אתם עשויים להיקלע למצב של "השכלה עודפת".

לשון נקייה של הכנסה נמוכה, שאינה תואמת את השכלתכם.

כן, גם אם למדתם מינהל עסקים.

תואר שני רק ידחה את הבעיה.

זה לא אני, זה הדור שלי…

אמרו לכם שאתם "חסרי יציבות תעסוקתית"?

שאלו אתכם מדוע החלפתם מספר מקומות עבודה בפחות מ – 10 שנים? 5 שנים? 3 שנים?

תגידו את האמת:  זה לא אתם – זה הדור שלכם.

ונותר רק לשאול:

* האם אפשר שאנשי משאבי האנוש לועסים לנו עוד קשקוש טרנדי שמקורו בעולם השיווק, בעוד שהם עצמם אינם קונים אותו?

* הייתכן שדווקא הם שאינם מכירים את אחד המאפיינים הבולטים של דור ה – Y?

התשובה, אולי פשוטה בהרבה:

דרושה גמישות ויצירתיות כדי להחזיק בו זמנית גם בידע הרחב וגם בדעה הקדומה, כדי, ניחשתם נכון, להציע עוד מאותה תרופה:

שפצו את קורות החיים וחסכו פיצול אישיות ממראייניכם, וקריאת מאמרים נבובים מכולנו.

איך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות? עוקבים אחרי האינדיאנים …

אגדה שלא היתה באמת…

לקראת בוא החורף פנו בני השבט האינדיאני לצ'יף הצעיר שזה עתה חזר מלימודיו בהרווארד וביקש לדעת אם השנה החורף יהיה קר. הצ'יף הביט בשמיים הבהירים, בהם לא נראה אף ענן ופסק שכן, החורף יהיה קר. כל השבט התפזר לקושש עצים לקראת החורף הקרב, אולם ליתר ביטחון, התקשר הצ'יף למרכז המטאורולוגי כדי לשמוע את דעה מקצועית.  "החורף יהיה קר" פסקו במרכז המטאורולגי, הצ'יף נרגע. חודש לאחר מכן, כשבקושי עננתיים נראו בפאתי השמיים שוב פנה השבט לצ'יף – באותה שאלה. שוב פסק הצ'יף כי כדאי לקושש עצים ולהתכונן מבעוד מועד, ושוב התקשר למרכז המטאורולוגי  שהרגיע אותו בסמכותיות: "החורף השנה יהיה קר במיוחד". כעבור חודש נוסף, כשלא נאה היה שהחורף יגיע כלל, דחק הצ'יף בשבט לקושש עצים נוספים והתקשר פעם נוספת למרכז המטאורולגי, בחשש רב. "החורף יהיה אחד הקשים שידענו" אמרו לצ'יף במרכז המטאורולוגי. "אבל איך אתם יודעים בוודאות?" הקשה הצ'יף."האינדיאנים מקוששים עצים כמו משוגעים", נשמעה התשובה…

ואיך יודעים שכדאי לחפש עבודה ברשתות חברתיות?

כי אתרי דרושים ממליצים עליהן

כי אתרי סיוע למחפשי עבודה טוענים שמעסיקים מחפשים שם

כי חברות כח אדם ממליצות על כך

כי בלוגים אישיים של מנהלי חברות כח אדם ממליצים עליהן

כי יועצי מדיה חברתית ממליצים עליהן

כי יועצי מיתוג אישי ממליצים עליהן

כי מאמנים אישיים ממליצים עליהן

כי האקדמיה ממליצה עליהן

כי עיתון לאנשים חושבים חושב עליהן

כי מומחי IT ממליצים עליהן

כי הבנק! ממליץ עליהן

נכון לסגירת הרשומה לא הצלחנו להשיג את המלצתו של האינסטלטור שלנו, אבל אנו מבטיחים לעדכן.

חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

סגנון הניהול הנשי מאופיין בשיתוף, תקשורת בין אישית, שיוויוניות ואמפתיה, מוסכמה רווחת (גם אם ניתנת להפרכה) מאז טקס מתן תורת המגדר המודרנית.

בסקירת מצב הניהול הנשי של חברת דן אנד ברדסטריט נמצא רוב ברור לנשים בתפקידי ניהול משאבי אנוש.  (בחברת כח אדם הרוב משמעותי אף יותר)

ניתן לשער, שבעלי כישורים חברתיים יעדיפו השתתפות ברשתות חברתיות.

בסקר שערכה חברת יחסי ציבור אמריקנית, ופורסם ב Market Trends נמצא רוב נשי ברשתות החברתיות הפופולריות.

כחח.. אההמ..

* יכול להיות שההמלצות ה"חמות" של חברות כ"א, יועצי קריירה ומנהלי משאבי אנוש למחפשי עבודה "להצטרף" לרשתות חברתיות נועדו לחסוך להם מאמצי גיוס, מיון או איתור?

כדי שאנחנו נבוא אליהם, קומפלט עם האמבטיה שלנו?

*יכול להיות שהמלצות ה"הצטרפות" הללו נועדו להצדיק את נוכחותם ברשתות חברתיות בזמן העבודה ועל חשבון הארגון?

כדי כאילו "לשווק" את המשרה או "לתקשר" את ערכי המותג, כזה, או הארגון, כאילו, בצורה המיטבית?

אבל אנחנו לא חושדים בכשרים.

זה יהיה ממש מטופש.

מי צריך קורות חיים שיווקיים?

* ארגונים משתמשים יותר ויותר במערכות ממוחשבות למיון וניהול קורות חיים ומועמדים ( ATS), ללא מגע יד אדם.

* מגייסים ומראיינים נאלצים ל"פענח" מילות מפתח בקורות חיים שמטייחים אינפורמציה רלוונטית.

*יותר ויותר מעסיקים מקבלים קורות חיים משופצים עד כוזבים.

אז מי צריך קורות חיים שיווקיים?

לשתי אוכלוסיות יש אינטרס קיומי במוצר כזה:

1. רכזי גיוס והשמה שאינם קוראים קורות חיים רגילים. הם עמוסים.

2. יועצי קריירה, כח אדם, מאמנים ומומחי כתיבה.

הם אלו הנותנים לקורות החיים רמה יעוצית, וליועצים – רמת חיים.

3 מלים מסוכנות, 4 מלים קטלניות כשמחפשים עבודה

מגייסי עובדים בחברות השמה ובארגונים עובדים בסרט נע ולא כחייטים. עבורם אתם אפילו לא נתון סטטיסטי. שיטות העבודה והשגרה היומית שלהם מכתיבים להם את מסגרת ההתייחסות לעבודתם.

וזה מה שפניותיכם עבורם – עבודה. ובעבודה "שלהם" מעדיפים לגייס מועמדים שכבר עובדים.

לפנות למגייס במלים : "אני מחפש/ת עבודה" מבטיח, כמעט אוטומטית שתרדו לתחתית תור הממתינים.

אין למגייסים תמריצים לפעול עבורכם ולכן פנייתכם תהיה טירחה בהיבטי תשומת לב, רגישות ומחוייבות. מה גם שזו פנייה שמינית מאז הבוקר.

פניות כאלו מתאימות לפורומים וגם אז רצוי לנסח אותן במלים אחרות.

יש רק 4 מלים יותר קטלניות עבורכם:

"אני מחפש/ת עבודה בנרות"

המגייסים אינם רואים עצמם כעובדי רווחה או כ"שומרוני הטוב", ובישראל – כולם כבר תרמו בעבודה.

"אם יהיה משהו מתאים נחזור אליכם. סבלנות וחשיבה חיובית ובסוף העניינים יסתדרו עבורכם".

היו סמוכים ובטוחים כי אם יהיה "משהו מתאים" – כמו כפפה ליד עבורכם – לא יפנו אליכם.

חפשו ניסוחים אחרים.

עצות מזיקות למחפשי עבודה

1. אל "תנסו ליהנות מהחופש" על מנת "לנקות את הראש".  זו אינה חופשה , אלא המתנה כפויה. אין לכם שליטה על נסיבות הכפייה וסממניה. אבל התנהגותכם תוכל להשפיע על משכה.

2. אל תירשמו לאתרי פרסומות בתשלום. גם אם הפרסומות מציעות משרות המתאימות לכם. זו אינה "השקעה" אלא הוצאה. ומיותרת. חוות דעת נוספת תוכלו למצוא גם כאן.

3. אל תשלמו על "כתיבת קורות חיים מקצועית" או "שיווקית".

4. אל תשלמו ל"מאמנים אישיים למציאת תעסוקה". אתם התעסוקה שלהם.

5. אם אין לכם נדל"ן מושכר, או תיק ני"ע  של מאות אלפי ש"ח או יותר – לא יכולה להיות לכם הכנסה פסיבית. אל תיכנסו לזה, ואל תלמדו את זה. הכנסה "פסיבית" מהסוג הזה דורשת השקעה אקטיבית של זמן ומשאבים שאין לכם, שיעברו לרשות מומחים (באמת!) המיומנים בהפרדתכם מכספכם ומטרותיכם.  תנו לפראיירים אחרים להתחלף.

6. כנ"ל לגבי שר"ש, או MLM.  בלוחות הדרושים התעלמו לחלוטין מהקטגוריה. לא מדובר במשרות.

7.אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים. אלו לא הנסיבות הנכונות.

8. אם החלטתם להשתמש ברשתות חברתיות – אל תעשו את זה.

9. בלוג אישי אינו כלי לחיפוש עבודה. במיוחד אם אין לכם מה לומר.

10. זה לא הזמן להסבה מקצועית, וזה גם לא כדאי.

11. ביריד תעסוקה אפשר למצוא הרבה דברים, חוץ מתעסוקה.  למנהלי כח אדם יש דעה ודימוי ברור על המשתתפים בהם.

מכירים עוד עצות דומות?

עוד:

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

מה צריך לדעת על עצות ויועצים לחיפוש עבודה?

קיים "שוק" ענק של נותני עצות למחפשי עבודה.

המשותף לכולם:

לכל המדריכים, היועצים, המאמנים, עובדי חברות השמה – יש עבודה.

מתן עצות היא חלק מהעבודה (בשכר!) שלהם ומערך האינטרסים שלהם.

המבדיל ביניהם:

לא כל העצות חופפות או זהות. חלק מהן סותר. חלק מהן מזיק.

אין לכם כלים לבדוק את אפקטיביות העצות.

העצות הן כלליות. סטטיסטית – תמיד יהיו כאלו שיטענו שעצה כלשהי סייעה להם.

אתם מקרה פרטי. עצות שלא יסייעו לכם – יזיקו לכם, תבזבזו זמן יקר, משאבים, ואולי גם משרות ומעסיקים פוטנציאליים.

לאף נותן עצה אין אחריות על עצותיו.

ולכן הם גם ימליצו "לחשוב חיובי" ,לשמור על "ראש פתוח"  ויזכיר כי "בסוף" הדברים מסתדרים.

"בטווח הארוך (בסוף) כולנו מתים" אמר פעם חתן פרס נובל בכלכלה – ג'ון מיינרד קיינס

ולכן אנחנו מעוניינים בטווח הקצר. והדרך חשובה לנו.

עוד:

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

לא עומדים בדרישות הסף למשרה שמעניינת אתכם?

תשלחו בכל זאת קורות חיים.

כי אורנה סגל ממנפאואר ממליצה.

כי הם לא קוראים קורות חיים.

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

ה"תכונות הרעות" נמאסו על המראיין? סיפרתם לו?

באחד מטורי "אני יודע למה אין לכם עבודה ואני אשמח לתת לכם "טיפים" שימצבו אותי כמומחה" , קוננה הכותבת על שגיאותיהם ומשוגותיהם של המרואיינים במענה לשאלה "מהן תכונותיך השליליות?" אין לנו עניין אישי בכותבת. היא לא היחידה,  כמובן. תוך שעות ספורות התגלגל קישור המאמר ל"קהילות" הרלוונטיות ולרשתות החברתיות, כמצופה. כמות התגוביות הצדיקה הופעה גםו ב"טוקבק", וצקצוקי ההסכמה מהקולגות "אישרו" את הלהיט.

כמה שאלות למובילי הדיעה, בעלי המאה ומראיינים מנוסים:

* בהנחה שלא מדובר בקונספירציה, מהיכן, לדעתכם, שאבו מרבית המרואיינים את התשובות הללו לשאלה הזו?

* באמת לא הבנתם שזו אינדוקטרינציה  שרק לכם זכויות היוצרים עליה?

* מי, לדעתכם, מקדם אמירות "שיווקיות", "יצירתיות" ו"מעלות ערך נתפס" הן בקורות החיים,  במבחני המיון ובראיונות העבודה?

* מי מציע למועמדים למשרות לציין תכונות "חיוביות" כשליליות?

* ומי מתפרנס מעצות כאלו?

* איך, לאורך כל השנים, אף אחד לא שם לב שאלו אינן תכונות חיוביות ולא דחה מועמדים שהציגו עצמם כך?

(טיפ משלנו: גם מולטי טסקינג, "בו זמניות" או "רב משימתיות" – איך שאתם קוראים לזה, אינה תכונה או יכולת, חיובית).

*האם השאלה הזו חשובה בכלל?  ועד כמה? לכל תפקיד?

* ואם התשובה לשאלה הזו חשובה באמת: איך, לכל אורך השנים האחרונות – לא הצלחתם למצוא דרך שונה לקבל את האינפורמציה הזו מהמרואיין?

* ולמה אתם לא דוחים את התשובות מהן נמאס לכם  בזמן אמיתי? ובד' אמות? כי אז אי אפשר יהיה לכתוב טור ב"גלובס"?

* האם לא קל יותר לשנות את גישתכם מאשר לנסות לחנך את הציבור?

* רוצים לדעת מהן התכונות השליליות? בקשו פירוט על התכונות ה"חיוביות". הן גם ה"שליליות".

משהו: העם הבריטי החליף את ראש ממשלתו, וינסטון צ'רצ'יל, שהוביל את מדינתו  ובנות הברית לנצחון סוחף במלחמת העולם השנייה, באמצע דיוני הסדרי השלום הבינלאומיים,  משום שסבר כי תכונותיו וכישוריו של האחרון, שעליהן לא היה לאף אחד עוררין,  אינם מתאימים למציאות שהוא עצמו הביא לקיומה!

עוד:

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

אל תקימו עסק, אל תהיו עצמאיים

לא מטפלים בנזלת ע"י כריתת אצבע, ולא מכבים דליקה עם פח נפט..

הסיבה היחידה שממליצים לכם "לפרוש כנפיים ולעוף" היא כי אין ל"יועצים" הללו שמץ של מושג איך לסייע לכם או לפתור לכם בעייה.  כך גם אין להתפלא כי מובילת העצות הללו היא דווקא זו שבעצם אחראית ליצירת תשתית תעסוקתית הולמת לאזרחיה, קרי ממשלת ישראל.  מדינה חפצת משק כלכלי מפותח וצומח צריכה לפעול בהתאם. אבל הרטוריקה יותר זולה, וגם נסלחת.

אחרי שקטלה את כישוריכם הפיזיים, המנטליים, הישגיכם וידיעותיכם והתייחסה אליכם כאל עזובה אנושית – הממשלה ממליצה לכם לשקול הקמת עסק.  המדינה כנראה חושבת שאלו בדיוק הכישורים הנדרשים להקמת עסק מצליח ומפרנס.  לא רק את רשות המסים.

אם הקמת עסק היתה היתה מהלך מוצלח לכל המעורבים בו – היא לא היתה ההמלצה האחרונה בתפריט של כל יועץ נואש, ממשלתי או פרטי.  ענף כלכלי ענק היה נולד רק כדי לשכנע (בתשלום, כמובן) עובדים שכירים לפרוש ולהקים עסק עצמאי. בדיוק כמו ענפים "יעודיים" כאלו למחפשי עבודה: הכנסות "פסיביות", "עבודה מהבית", שר"ש, "מסחר" במט"ח ועוד ציידי פתאים. כאילו שלא די בכל שאר המוכרים הרגילים של  שמן נחשים.

עם כל הפיתוי הרב להיות סטיב ג'ובס, ביל גייטס, סרגיי ברין או מארק צוקרברג הבא,  כדי להקים עסק אתם צריכים בראש ובראשונה ידע מקצועי ברמה שתאפשר לכם להתחרות בהצלחה ולאורך זמן בכל העסקים שהתבססו בענף, ואתם צריכים יכולת ניהולית גבוהה.  אם יש לכם את שני אלו – אתם כבר תמצאו משרה, או שמשרה תמצא אתכם. אם אין לכם אחד משני אלו – תאלצו להיפרד מכספכם, ולא, לא תקבלו תואר אקדמי נוסף בגין שכר הלימוד.

ולפני סיום, 2 עובדות:

שיעור השרידות העסקית של עסקים קטנים

הסיבה לקריסתם של מרבית העסקים

עוד:

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

ערבים, אולג'ובס רוצה גם את כספכם

אולג'ובס נרתמת למאבק באפליית הערבים בתעסוקה.

יוזמה ראויה וברוכה.  כולם יודעים שהסיבה העיקרית שאתם, הערבים מועסקים פחות , נובעת מאי ידיעתכם את השפה העברית.

אז עבודה אולי תמצאו ואולי לא, אבל בטוח שמעתה תוכלו לשלם עבור צפייה במודעות הדרושים בשפת אימכם. ממש כמונו.

וברכות לאולג'ובס על חדירה לפלח השוק הצומח ביותר בישראל.

ותמיהה אחת: איך זה ששמעון פרס לא חשב על זה קודם?

עוד:

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

כמה תהיו מוכנים לשלם עבור צפייה בפרסומות?

אופיס 2010 , חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם קונים?

סדרות טלוויזיה, חינם – תמורת צפייה בפרסומות. הייתם מצטרפים?

זמן אוויר סלולרי חינם, -תמורת פרסומות – הייתם רוכשים?

המודל העסקי ברור. יש עוד שירותים כאלו, ויש תוכניות אפילו ליותר.  הפיתוי, לצרכן, ברור.

אבל, האם הייתם מוכנים לשלם, חודש אחר חודש, תמורת הזכות לצפות בפרסומות, עד תומן?

ואם הפרסומות היו מותאמות לנושא הבוער ביותר שמעסיק אתכם כרגע? נניח: רכישת דירה? ניתוח רפואי? סיוע כספי?

לא?

ולאולג'ובס, וואלהג'ובס , ג'ובי או  Israemploy, ManagersPlacement אתם משלמים?

למנוי תקופתי?

כי החיפוש חינם?

ואתם פה?

עוד:

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

חברות השמה וכח אדם מחפשות את השם שלכם בגוגל?

באמת? בודקים אתכם בגוגל? מחפשים עליכם מידע  ברשת האינטרנט? איזה פחד…

אולי כדאי לשכור מנהל זהות דיגיטלית,  מומחה למיתוג אישי בגוגל,  פייסבוק או לשלם לגוגל כדי למצוא עבודה?

פחחחחחחחח….

מי שמכיר את שוק התעסוקה הישראלי יודע שאין היסטריה. גוגל, אינטרנט, מיתוג, חברתיות ורשתות הא נחלתם של לא יותר מכמה עשרות אלפי מועסקים מענפים מסויימים, מעיסוקים מסויימים, מגילאים מסויימים ומדרגים מקצועיים וניהוליים מסויימים וגם זה – רק במגזר הפרטי. למאות אלפי מחפשי עבודה ומשפרי משרה זה לא רלוונטי. בעצם, זה גם לא כל כך רלוונטי אפילו למי שזה אמור להיות רלוונטי. הנה, ישירות מפי הגבורה בכבודה ובעצמה. זה מה שמיכל כרמי, מנכ"לית חברת ההשמה טריפלטק, בין יתר עיסוקיה, חושבת על בדיקת מועמדים בגוגל, וזה מה שהיא חושבת על טוויטר.  ואנחנו מאמינים לה. אנחנו יודעים שאתם לא קוראים אפילו קורות חיים למשרות בטיפולכם.

אז שתחפשו אותנו בגוגל?

ומתי תעדכנו את הבלוג?

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?

אמנם על שאלה זו יכולנו לענות מניסיוננו שלנו, אבל כדי לתקף מעט יותר את הממצאים פנינו גם למר דלתא, גב' סיגמא, גב' למבדא, מר תטא וגב' אפסילון – אתם וודאי תזהו אותם מהרשתות החברתיות ומהפורומים של מחפשי העבודה הקרובים לליבכם (אתם יודעים, נו, הכלי הקיבול האלו בהם אתם מפרסמים את הגיגיכם למען ייטב לנו, שם מדי פעם אתם אף עונים לשאלות האינטליגנטיות יותר ומתעלמים מהשאר בחינניות). הנה, מתחילים:

כשמשרה מתפרסמת – וקורות החיים שלנו עונים על כל הדרישות המצויינות במודעה – ואיננו מקבלים תגובה, אנחנו חושדים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאותה משרה מתפרסמת פעם אחר פעם – שבועות וחודשים – ואנו שולחים מחדש את קורות החיים,שעונים על כל הדרישות,  גם בגרסה שונה – ואיננו מקבלים תגובה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנו רואים את המשרה מתפרסמת בו זמנית במספר אתרי דרושים, בפייסבוק, לינקדאין, לינק, טוויטר ובפורומים – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו.

כשאנו מתקשרים לבדוק אם קיבלו את קורות החיים שלנו ואומרים לנו לשלוח מחדש – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו. אולי גם לא תקראו.

כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" ומציעים לנו משרה שאין לנו כישורים, מיומנויות, ניסיון או ידע מתאים  – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשמתקשרים אלינו "בעקבות קורות החיים ששלחת" , ומבקשים להשלים פרטים חסרים ואז שואלים שאלות רבות שהמענה להם נמצא כבר בקורות החיים – אנחנו יודעים שלא קראתם אותם.

כשמזמינים אותנו לפגישה, ובחדר ההמתנה מבקשים מאיתנו לכתוב את קורות החיים שלנו בצירוף טופס פרטים אישיים, ואנחנו מזכירים ששלחנו קורות חיים ונענים ב"כן, אבל למי שמראיין אין את קורות החיים שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו נכנסים לפגישת היכרות או ראיון ובמענה לשאלות המראיין אנו מציינים, כבדרך אגב, שפירטנו דברים דומים בקורות החיים שלנו  והמראיין מבקש שנפנה אותו לפסקה המתאימה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו מציעים, בתחילת הראיון, עותק מקורות החיים למראיין ופניו מאירות בהבעת הקלה – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו מופנים למכון מיון ונשאלים בפירוט, בפעם השלישית,  על הניסיון המקצועי "לא קיבלתי את טופס קורות החיים שלך  וצריך לתאר בכמה שורות את הניסיון שלך" – אנחנו יודעים שלא קראתם את קורות החיים שלנו.

כשאנחנו קוראים באינטרנט שעבודתכם קשה יותר ויותר כי אתם "מוצפים" בקורות חיים – אנחנו יודעים שלא קראתם ולא תקראו את קורות החיים שלנו.

כשאתם מגייסים עובדים חסרי ניסיון, או עם ניסיון במכירות (?) למיון קורות חיים, אנחנו יודעים שלא רק שלא תקראו את קורות החיים שלנו, אלא גם שבניגוד למיתוסים המפוברקים שאתם מטפחים, אין צורך בכישורים כלשהם, או הכרת ענפי ותחומי תעסוקה כדי למיין עבורכם קורות חיים – שאתם יזמתם את קבלתם –  "לסריקה"  שלאחר ה"מיון"  הזה. כל אחד ואחת יכול לעשות את עבודתכם. ואתם יודעים את זה.

כשאתם ממליצים לנו על "כתיבה שיווקית – מקצועית"  של  קורות החיים שלנו ע"י "מומחה" , כדי "לצוד את עיניכם" הלאות – אנחנו יודעים שלא תקראו את קורות החיים שלנו. אתם לא מתקשים בקריאה "בין השורות".  אתם פשוט לא קוראים שורות!

כשיש לכם בלוג אישי מעודכן ודינמי, ותמונתכם מתנוססת גם בדפים אישיים בדה מרקר, תפוז וגלובס, כשאתם מתייגים כל משפט שכתבתם בשווה קריאה, דיג, דלישס וסטאמבלאפון, כשאתם מפיצים את הגיגיכם בטוויטר ופייסבוק, וגם ברידר וארטיקלס, ורשומים בלינקדאין ( לפחות ב – 10 קבוצות "מקצועיות"), מקושרים והוק, ולא שוכחים אף פעם לדווח בפורומים של וויינט, תפוז, נענע,  (אם שכחנו משהו – אנו מתנצלים) וגוגל מציע יותר מ – 3000 תוצאות לשימכם – אנחנו מבינים שלא תוכלו לקרוא את קורות החיים שאתם נשבעים שאתם זקוקים להם.

אתם באמת כורעים תחת הנטל. אנו מעריצים את יכולות הרישות החברתי וההאדרה האישית שלכם, אתם משמשים דוגמא טובה ל"איך לעשות זאת נכון".  אנחנו גם מסיקים שהצלחתם לשכנע את מעסיקיכם לשלם לכם על עיסוק אובססיבי  בעצמכם – כזמן העבודה. שאפו. ועל כך שבמהלך האגו טריפ שלכם הפניתם אותנו לעסוק באופן אובססיבי בעצמנו, על חשבוננו, קבלו שאפותיים.

ולסיום:  כן אנחנו יודעים שדווקא אתם, במקרה, קוראים היטב את קורות החיים, אבל בדיוק כששלחנו את קורות החיים למשרה הייתם בחו"ל, וסלעית ותותית , שנחלצו לעזרה – עשו כמיטב יכולתן אך לא הספיקו להתגבר על הכמות העצומה של קורות החיים שאתם מצליחים לבחון לעומקם מדי יום, כשאתם בעבודה.

אתם חושבים שאנחנו מטומטמים כיוון שאנחנו מחפשים עבודה, או בגלל ההכשרה שלכם?

הרשימה הקודמת:

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

תתפלאו, אבל אנחנו יודעים איך, באמת, אתם קוראים את קורות החיים שלנו

במילה אחת: לא. בשתי מלים: לא קוראים.

ולא, אלו לא סודות מאחורי הקלעים. אתם דואגים היטב להספים באתרי חדשות ומידע, בטורי דעות, בבלוגים וברשתות חברתיות לטפטף פעם אחר פעם אחר פעם שאינכם קוראים, וגם אין לכם כוונה כזו. אתם מנהלי כ"א ומשאבי אנוש. לא נברנים. ואם עוד היה לנו ספק כלשהו אתם טורחים היטב להסיר אותו כשאתם ממליצים כמעט בנשימה אחת, גם להסתייע  בכתיבה "מקצועית" של קורות החיים, וגם להירשם ל"רשתות חברתיות".

אתם הרי יודעים שכיוון שאתם רק "סורקים" קורות חיים, לכאורה במאמץ לאתר עבור הלקוח , או הארגון שלכם את המועמד המתאים ביותר- יהיו כישורי ההצגה שלו ככל שיהיו – אתם בעצם מחפשים גירוי, גימיק, ניסוח מבריק, הצגה שיווקית. "סטופר" שיעצור את הסריקה.  לכן כדאי להיעזר בכם, או בעמיתיכם (350 ש"ח בבקשה) ולשפץ את קורות החיים שייראו כמו מיליון דולר, רק כדי שתוכלו להימנע מהצורך לבדוק, לחשוף, לדלג על הצהרות קידום עצמי תפלות ולנסות להבין באמת אילו מיומנויות וכישורים נדרשו למועמד כדי למלא את תפקידיו בעבר בצורה הטובה ביותר – והאם מיומנויות אלו יתאימו למשרה שאתם מציעים.  כאילו שאם תקבלו את כל קורות החיים ערוכים "שיווקית" באמת תקראו אותם…

וההמלצה השנייה, רשתות חברתיות?  עוד מנגנון שיחסוך לכם את הצורך לקרוא קורות חיים. ברשתות חברתיות לא מקובל לכתוב אוטוביוגרפיה שיווקית (גם לא בלינקדאין), ומי שייצור קשרים – ממילא לא צריך עצות. או מומחים לקריירה.

ואחר כך אתם "מגלים" סודות מאחורי הקלעים….  בכל הפורומים בקפה דה מרקר, תפוז, לינקדאין, פייסבוק, טוויטר, שווה קריאה, רידר, מאמרים וכו'.. אולי מאחורי הקלעים אבל בראש חוצות ותחת כל עץ (וירטואלי) רענן…

מאידך, אפשר שמי  שהכי "הופתע" היו הקולגות שלכם. כלומר, הם ידעו שהם לא קוראים, והם גם ידעו שעוד כמה.. אבל הם לא ידעו שכולם, וכמה מעט, אם בכלל..

עוד:

סודות מאחורי הקלעים: איך, באמת, אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את קורות החיים שלנו?