"גם אם הם ישלמו לנו – אני לא אפרסם אצלם"

"אולי" פתחנו בהיסוס מה, "כדאי שתנסו לאתר עובדים דרך XXX" ?

"XXX"? נחרה בבוז בת שיחנו, עובדת בכירה בחברת כח אדם.

"מכירה אותם, שנים. עבדנו איתם ופרסנו להם תמיד חלק מהעוגה. לא השנה. יש לנו מגבלות תקציב"

"אבל XXX  גובה רק כמה שקלים למודעה"  ניסינו.

"ולא שווה אותם" סיננה בת שיחנו בארסיות.

"בכל ערוץ שאנחנו מגייסים עובדים אנחנו מקבלים עשרות פניות, לפעמים יותר. ב XXX  אנחנו מקבלים 3- 6 פניות,בממוצע, ורק לעתים נדירות – כמה עשרות, אבל פחות מהאחרים".

???

"אין להם זכות קיום במציאות של היום"

"אבל, אולי היה כדאי לכם לעשות ההיפך, לקצץ בשאר הערוצים ולהישאר עם XXX.  אולי כך תתגברו על כמויות קורות החיים שאתם מקבלים"?

בת שיחנו הביטה בנו במבט מלא רחמים:

"טוב, לא כל אחד יכול להבין בכח אדם,  זו תורה שלמה".