חיפוש עבודה ברשתות חברתיות: בגלל הזוית הנשית, או בגלל ה"חיפוף" המקצועי?

סגנון הניהול הנשי מאופיין בשיתוף, תקשורת בין אישית, שיוויוניות ואמפתיה, מוסכמה רווחת (גם אם ניתנת להפרכה) מאז טקס מתן תורת המגדר המודרנית.

בסקירת מצב הניהול הנשי של חברת דן אנד ברדסטריט נמצא רוב ברור לנשים בתפקידי ניהול משאבי אנוש.  (בחברת כח אדם הרוב משמעותי אף יותר)

ניתן לשער, שבעלי כישורים חברתיים יעדיפו השתתפות ברשתות חברתיות.

בסקר שערכה חברת יחסי ציבור אמריקנית, ופורסם ב Market Trends נמצא רוב נשי ברשתות החברתיות הפופולריות.

כחח.. אההמ..

* יכול להיות שההמלצות ה"חמות" של חברות כ"א, יועצי קריירה ומנהלי משאבי אנוש למחפשי עבודה "להצטרף" לרשתות חברתיות נועדו לחסוך להם מאמצי גיוס, מיון או איתור?

כדי שאנחנו נבוא אליהם, קומפלט עם האמבטיה שלנו?

*יכול להיות שהמלצות ה"הצטרפות" הללו נועדו להצדיק את נוכחותם ברשתות חברתיות בזמן העבודה ועל חשבון הארגון?

כדי כאילו "לשווק" את המשרה או "לתקשר" את ערכי המותג, כזה, או הארגון, כאילו, בצורה המיטבית?

אבל אנחנו לא חושדים בכשרים.

זה יהיה ממש מטופש.